| A | B | C | D | E | F | G | H | I | J | K | L | M | N | O | P | Q | R | S | T | U | V | W | X | Y | Z | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | ID | NameHeb | Year | DomainHeb | CategoryType | SubCategory | CountryHeb | InfoHeb | NameENG | DomainEng | CountryEng | InfoEng | ||||||||||||||
2 | 1 | קורט אייזנר | 1919-1867 | מדינאים | Politicians | Politicians | גרמניה | עיתונאי וראש ממשלת הרפובליקה החופשית של בוואריה. נולד בברלין ולמד פילוסופיה וספרות גרמנית. בשנים 1914-1890 עבד כעיתונאי, וב-1897 נאסר לאחר שפרסם ביקורת על קיסר גרמניה וילהלם השני. ב-1898 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית וב-1907 עקר מפרוסיה לבוואריה. ב-1917, לאחר פיצול המפלגה על רקע חילוקי דעות ביחס לאחריות גרמניה למלחמת העולם הראשונה, עמד בראש הסניף הבווארי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית העצמאית, שהתנגדה למלחמה. ב-1918 הוביל את המהפכה הסוציאליסטית בבוואריה והפך לראש ממשלת הרפובליקה הבווארית. ב-1919, לאחר ששמו הושחר, בין היתר עקב יהדותו, נרצח בדרכו להגיש את התפטרותו מהפרלמנט בידי קצין צבא ימני אנטישמי. | Kurt Eisner | Politicians | Germany | A journalist and the prime minister of the People’s State of Bavaria. Born in Berlin, he studied German literature and philosophy. He began his journalism career in 1890, and in 1897 was jailed due to publishing a criticism of the Kaiser. In 1898, he joined the Social Democratic Party and in 1917, after the division of the party, he became chair of the Bavarian branch of the Independent Social Democratic Party of Germany. In 1918, he led the German Revolution in Bavaria and became the Minister President of Bavaria. In 1919, he was assassinated while on his way to hand in his resignation from the parliament by a nationalist anti-Semitic German officer. | ||||||||||||||
3 | 2 | אייזק אייזקס | 1948-1855 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוסטרליה | נשיא בית המשפט העליון והמושל הכללי של אוסטרליה. נולד במלבורן למשפחת מהגרים יהודים. לאחר שסיים לימודי משפטים באוניברסיטת מלבורן נבחר לפרלמנט ב-1892 כמועמד ליברלי עצמאי. ב-1897 נבחר לאספה המכוננת והיה ממנסחי חוקת המדינה. ב-1905 מונה לתפקיד התובע הכללי ושנה לאחר מכן מונה לשופט בבית המשפט העליון. הוא כיהן 24 שנים בתפקיד זה והיה ידוע בפסיקותיו הליברליות, לעיתים קרובות בעמדת מיעוט מובהקת. ב-1930 מונה לנשיא בית המשפט העליון. בין השנים 1936-1931 היה המושל הכללי של אוסטרליה. היה היהודי הראשון ויליד אוסטרליה הראשון, שכיהן בתפקיד המושל הכללי ונשיא בית המשפט העליון באוסטרליה. | Isaac Isaacs | Politicians | Australia | Chief Justice of the High Court and the Governor General of Australia. Born in Melbourne, he was the eldest son of Jewish immigrants. He studied law at the University of Melbourne and was elected to the legislative assembly in 1892. In 1897, he participated in the convention which created the Federation of Australia and helped draft its constitution. Isaac was appointed Attorney General in 1905, and in 1906, was appointed to the High Court of Australia. He was known for his liberal rulings and was appointed Chief Justice in1930. Isaacs was Governor General of Australia from 1931-1936 and was the first native-born Australian and first Jew to serve in both roles | ||||||||||||||
4 | 3 | מדליין אולברייט | 1937 | מדינאים | Politicians | Politicians | צ'כיה | פוליטיקאית, האישה הראשונה שמונתה לתפקיד מזכירת המדינה של ארה"ב. נולדה בפראג בשם מארי יאנה קורבלובה להורים יהודים, שהתנצרו כשנמלטו מרדיפות הנאצים. ב-1948 היגרה משפחתה לארה"ב. היא למדה מדע המדינה בוולסלי קולג' והשלימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה. בשנים 1981-1978 עבדה בבית הלבן כחברה במועצה לביטחון לאומי בממשלו של ג'ימי קארטר. בין 1993 ל-1997 כיהנה כשגרירת ארה"ב באו"ם. ב-1996 מונתה בידי ביל קלינטון למזכירת המדינה של ארה"ב. היא פעלה לשינוי העמדה האמריקאית כלפי התפרקות יוגוסלביה, השתתפה בשיחות בין ישראל לפלסטינים שהובילו להסכם וואי, ופגשה את מנהיג צפון קוריאה. פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון | Madeleine Albright | Politicians | Czech Republic, U.S.A | Politician, the first woman to be U.S. Secretary of State. Born in Prague to Jewish parents who converted to Christianity fleeing the Nazis, she was originally named Marie Jana Korbelova. She immigrated to the U.S in 1948, studied political science at Wellesley College, completed her PhD in Columbia University and was appointed a professor of international affairs at Georgetown University. Albright served as the U.S. Ambassador to the UN from 1993 to 1997. In 1996 she was appointed Secretary of State. She pressed for deeper intervention in the humanitarian crisis in Yugoslavia and took part in the Israeli-Palestinian discussions that led to the Wye River Memorandum. | ||||||||||||||
5 | 4 | אייזק ארטום | 1900-1829 | מדינאים | Politicians | Politicians | איטליה | הסנאטור היהודי הראשון באיטליה. נולד באסטי שבאיטליה, ומכיוון שיהדותו מנעה ממנו ללמוד באוניברסיטה בפיימונטה, עבר ללמוד משפטים בפיזה. במסגרת המאבק האיטלקי המהפכני כנגד השלטון האוסטרי הצטרף ב-1848 לגדוד הסטודנטים. לאחר מכן השלים תואר דוקטור למשפטים. היה מזכירו האישי ויד ימינו של קמילו בנסו די קאבור, ראש ממשלת פיימונטה-סרדיניה, שנאבק לאיחוד איטליה והיה ראש הממשלה הראשון שלה. ארטום השתתף באורח פעיל בתהליכי האיחוד של המדינה. בשנת 1877 התמנה לסנאטור, והיה היהודי הראשון בתפקיד זה באיטליה. | Isaac Artom | Politicians | Italy | The first Jewish senator in Italy. Born in Asti, Italy, he studied law in Pisa after he was prevented from studying in Piemonte because of his religion. He joined the students’ battalion in 1848 in the Italian uprising against Austria and later on completed his PhD. He was chief secretary and the right hand man to Camillo Benso of Cavour, Prime Minister of Piedmont-Sardinia and the First Italian Prime Minister. Artom took part in the Italian resurgence and unification of its many states into a single state. In 1877, he was the first Jew to be appointed senator in Italy. | ||||||||||||||
6 | 5 | מנחם בגין | 1992-1913 | מדינאים | Politicians | Politicians | בלארוס | ראש ממשלת ישראל וחתן פרס נובל לשלום. נולד בברסט ליטובסק שבבלארוס. למד משפטים באוניברסיטת ורשה והיה ממנהיגי בית"ר באירופה. עם פלישת הנאצים לפולין ברח לווילנה. ב-1940 נשלח בידי הסובייטים למחנה עבודה, שממנו שוחרר ב-1941. הוא התגייס לצבא פולין החופשית וב-1942 הגיע במסגרתו לארץ ישראל. היה מפקד האצ"ל, ולאחר הקמת מדינת ישראל הנהיג את תנועת החירות האופוזיציונרית. ב-1967 הצטרף לממשלת האחדות כשר בלי תיק. ב-1977 זכה בבחירות בראש הליכוד. חתם על הסכם השלום עם מצרים וזכה בפרס נובל לשלום. יזם את הפצצת הכור הגרעיני בעיראק ואת מבצע "שלום הגליל" ב-1982. ב-1983 התפטר מתפקידו כראש ממשלה. | Menachem Begin | Politicians | Belarus, Israel | Prime Minister of Israel and a winner of the Nobel Prize for Peace. Born in Brest-Litovsk, Belarus, he escaped to Vilnius following the Nazi invasion to Poland. In 1940, he was imprisoned and sent to a Soviet forced-labor camp. In 1942, he joined the Free Polish Army and arrived with their forces to Israel. He served as the commander of the Etzel and, after the establishment of Israel, led the opposition movement, Herut. In 1977, he was elected prime minister. He signed the peace agreement with Egypt and won the Nobel Peace Prize. As prime minister, he initiated the bombing of the Iraqi nuclear reactor, led the Operation Peace for Galilee and resigned in 1983. | ||||||||||||||
7 | 6 | לאון בלום | 1950-1872 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | ראש הממשלה היהודי הראשון של צרפת, משורר וסופר. נולד בפריז וסיים לימודי משפטים בסורבון. הצטרף לחיים הפוליטיים ב-1894 בעקבות פרשת דרייפוס. ב-1936 הנהיג את איחוד מפלגות השמאל בצרפת, נבחר לראשות הממשלה וכיהן כשנה בתפקיד. ערב מלחמת העולם השנייה כיהן בשנית זמן קצר כראש ממשלה. לאחר כיבוש צרפת בידי הנאצים ב-1940, הועמד למשפט ראווה. בזכות כישרונו המילולי הפך את המשפט לכתב אשמה כנגד משטר וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים, והמשפט הופסק. הוא נשלח למחנה הריכוז בוכנוולד ומשם לדכאו, ושוחרר ב-1945. ב-1946 כיהן שוב כחודש כראש הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית | Leon Blum | Politicians | France | The first Jewish prime minister of France, a poet and author. Born in Paris, he graduated with a law degree from the Sorbonne. He began his political career in 1894, following the Dreyfus affair. In 1936, he led the formation of the leftist Popular Front and won the elections, becoming Prime Minister for a short period. Just before World War II, he became Prime Minister again. After the Nazi invasion in 1940, Blum was indicted and brought to trial, at which he embarrassed the Nazi-cooperative Vichy government with his rhetoric. The trial was suspended and he was sent to Buchenwald, then to Dachau, and released in 1945, becoming the temporary prime minister in 1946. | ||||||||||||||
8 | 7 | דוד בן-גוריון | 1973-1886 | מדינאים | Politicians | Politicians | פולין | ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון של מדינת ישראל. נולד בפלונסק שבפולין הרוסית. ב-1906 עלה לארץ ישראל. ב-1915 הוגלה בידי הטורקים למצרים בעקבות פעילותו הציונית. לאחר מלחמת העולם הראשונה שב לארץ ישראל ומונה ב-1921 למזכיר הכללי הראשון של ההסתדרות. כיהן בשורת תפקידים בכירים במוסדות ציוניים. כיו"ר מנהלת העם הכריז על הקמתה של מדינת ישראל ב-1948. מנהיגה הראשון של מפא"י, שפעל לכינון הממלכתיות הישראלית. כיהן כראש ממשלת ישראל עשור וחצי, עד 1963, למעט הפסקה בשנים 1955-1953. הנהיג את ישראל במלחמת העצמאות ובמבצע סיני. בתקופת כהונתו הוקם הכור הגרעיני וישראל קלטה מאות אלפי יהודים מהתפוצות. ב-1970 פרש מהחיים הפוליטיים לטובת פיתוח הנגב. | David Ben-Gurion | Politicians | Poland, Israel | The first Israeli Prime Minister and Defense Minister. Born in Plonsk, Poland in the Russian Empire. In 1906, he made aliyah and was exiled by the Ottomans to Egypt due to his Zonist activism in 1915. After World War I, he returned to Israel and was appointed the first General Secretary of the Histadrut in 1921. As the Chairman of the Provisional State Council, he declared the independence of Israel in 1948. He served as Prime Minister on behalf of Mapai for over a decade. He led Israel in its War of Independence and during the Suez Crisis. During his tenure, Israel established its nuclear reactor and embraced hundreds of thousands of Jewish immigrants. He retired from politics in 1970 and dedicated himself to developing the Negev. | ||||||||||||||
9 | 8 | קית' ג'וזף | 1994-1918 | מדינאים | Politicians | Politicians | בריטניה | שר בריטי, נחשב לאבי התאצ'ריזם בבריטניה, גישה המעמידה במרכז את השוק החופשי ודוגלת בהתערבות מינימאלית של המדינה ביצירת תעסוקה ובסיוע לארגוני עובדים. נולד בלונדון. למד משפטים באוניברסיטת אוקספורד. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת כקצין תותחנים בצבא הבריטי. בשנת 1956 נבחר לפרלמנט הבריטי כנציג המפלגה השמרנית. ב-1962 מונה לשר השיכון ולחבר קבינט. ב-1970 היה שר לעניינים חברתיים. בשנות ה-70 של המאה ה-20 פעל עם מרגרט תאצ'ר לקידום תפיסות כלכליות ימניות, לפיהן על הממשלה לשלוט באינפלציה, גם במחיר של אבטלה. ב-1979, לאחר שתאצ'ר זכתה בבחירות לראשות הממשלה, מונה לשר התעשייה. | Keith Joseph | Politicians | Britain | A British Minister, considered one of the pioneers of Thatcherism, a political approach emphasizing free market and minimal government intervention. Born in London, he studied law in Oxford. During World War II, he was a captain in the Royal Artillery. In 1956, he was elected to Parliament on behalf of the Conservative party. He was appointed Minister of Housing and Local Government in 1962, and Secretary of State for Industry in 1979. During the 70’s, along with Margaret Thatcher, he promoted right-wing economic policies, determining that the government should control the inflation even at the cost of unemployment. | ||||||||||||||
10 | 9 | סמואל גומפרס | 1924-1850 | מדינאים | Politicians | Politicians | בריטניה | מנהיג פועלים, ממקימי האיגודים המקצועיים בארה"ב. נולד בלונדון ובהיותו בן 13 היגרה משפחתו לארה"ב. ב-1875 נבחר לעמוד בראש איגוד פועלי הסיגריות המקומי, שהפך ב-1886 לפדרציית העבודה האמריקאית, שאיגדה עובדים בענפים נוספים. הוא כיהן כנשיא הארגון עד מותו. משנת 1900 היה סגן נשיא הפדרציה הלאומית האזרחית. גומפרס העדיף משא ומתן בין הארגונים למעסיקים על פני חקיקה מחייבת, וקידם בכל ארגון את שיפור תנאי העבודה בתוך המסגרת הקפיטליסטית. משום כך ספג ביקורת מצד פלגים סוציאליסטיים, שדגלו במהפכה ובשלילת הקפיטליזם. בשנים 1918-1917 הביע את תמיכתם של ארגוני העובדים במאמץ המלחמתי של הנשיא וילסון. | Samuel Gompers | Politicians | Britain, U.S.A | American labor leader, a cofounder of many labor organizations in the U.S. Born in London, he immigrated with his family to the U.S. as a teenager. In 1875, Gompers was elected president of the Local 144 of the Cigar Makers’ International Union, which became the American Federation of Labor in 1886. He served as the AFL’s president from its foundation until he died. In 1900, he became the first vice-president of the National Civic Federation. Gompers preferred negotiation between workers and employers over dictative legislation, which resulted in criticism by socialist factions affiliated with revolution who dismissed capitalism. During World War I, he helped President Wilson gather labor support. | ||||||||||||||
11 | 10 | ג'אנט (רוזנברג) ג'אגן | 2009-1920 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | נשיאת גיאנה וראש הממשלה של המדינה, האישה הראשונה בתפקידים אלה. נולדה בשיקגו ולאחר נישואיה היגרה לגיאנה עם צ'די ג'אגן בן זוגה. ב-1950 הקימו יחד את מפלגת העם המתקדמת, וב-1953 הייתה אחת משלוש נשים שנבחרו לבית המחוקקים. בעקבות התנגדות המפלגה, המרקסיסטית באופייה, לשלטון הבריטי נכלאו בני הזוג ג'אגן ושוחררו כעבור כחצי שנה. ב-1957 נבחרה שוב לבית המחוקקים וכיהנה בתפקידים שונים עד 1964. בשנת 1997 נפטר נשיא המדינה, בן זוגה צ'די, ובעקבות זאת מונתה באופן זמני לראש הממשלה במסגרת חילופי תפקידים בשלטון. מאוחר יותר באותה שנה זכתה בבחירות לנשיאות. | Janet (Rosenberg) Jagan | Politicians | U.S.A, Guyana | The first female president and first female prime minister of Guyana. Born in Chicago, she immigrated to Guyana after marrying Cheddi Jagan. In 1950, they established the People’s Progressive Party and, in 1953, was one of only three women elected to the House of Assembly. She and her husband were jailed due to their Marxist party’s defiance of the British authorities, and released six months later. In 1957, she was reelected to the House of Assembly and served in various roles until 1964. In 1997, following the death of the President, her husband Cheddi, she was temporarily appointed Prime Minister as part of substitutions in the government. She was elected President later that year. | ||||||||||||||
12 | 11 | וולודימיר גרויסמן | 1978 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | ראש ממשלת אוקראינה. נולד בוויניצה שבברה"מ (היום באוקראינה). למד משפטים. בשנת 2002, בהיותו בן 24, נבחר למועצת העיר ויניצה, והיה לחבר המועצה הצעיר ביותר אי פעם. ב-2006 נבחר לראשות העירייה, וכעבור ארבע שנים נבחר שוב בשיעור התמיכה הגבוה ביותר שזכה לו ראש עיר באוקראינה. ב-2014 מונה לשר לענייני פיתוח אזורי ובינוי ולסגן ראש הממשלה. באותה שנה נבחר גם לפרלמנט האוקראיני ומונה ליו"ר הפרלמנט. בשנת 2016 נבחר לראשות הממשלה. ב-2019 התפטר מתפקידו. | Volodymyr Groysman | Politicians | Ukraine | Prime Minister of Ukraine. Born in Vinnytsia, originally in the Soviet Union. He studied law and in 2002, at age 24, was the youngest person to be elected to the Vinnytsia City Council. In 2006, he was elected mayor of the city and, four years later, was reelected by the highest majority ever recorded in a regional election. In 2014, he was appointed Vice Prime Minister and Minister of Regional Development, Construction, Housing and Communal Services. During this year he was also elected Speaker of the Verkhovna Rada, chairman of the Ukrainian parliament. In 2016, he was elected prime minister and resigned in 2019. | ||||||||||||||
13 | 12 | מישל דברה | 1996-1912 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | ראש ממשלת צרפת, ואבי החוקה הצרפתית בת זמננו. נולד בפריז. למד מדע המדינה והשלים דוקטורט במשפטים בפריז. במלחמת העולם השנייה נשבה בידי הנאצים, אך הצליח לברוח לאחר כמה חודשים. כיהן במועצת המדינה של משטר וישי, וב-1943 עזב והצטרף למחתרת הצרפתית. היה דמות מפתח ומילא משימות חשובות מטעם הממשלה הזמנית של שארל דה גול בשנים 1945-1944. ב-1958 מונה בידי דה גול לשר משפטים והיה אחראי לניסוח חוקת הרפובליקה. לאחר אישורהּ מונה לראש הממשלה ושירת בתפקיד ארבע שנים. מ-1966 כיהן בכמה תפקידים פוליטיים בכירים. ב-1981 הפסיד בבחירות לנשיאות צרפת ופרש מהחיים הפוליטיים. | Michel Debre | Politicians | France | Prime Minister of France, and a founding father of the French constitution. Born in Paris, he studied political science and completed a PhD in law at the Sorbonne. During World War II, he was imprisoned by the Nazis, but managed to escape after a few months. He served in the Vichy regime, but in 1943 joined the French Resistance. In 1944, he became associated with de Gaulle and executed many important tasks in the provisional government and the French Republic. In 1958, he was appointed Minister of Justice and was responsible for drafting the constitution. After its approval, he was appointed Prime Minister, and later continued in many important roles until his retirement in 1981. | ||||||||||||||
14 | 13 | בנג'מין ד'יזראלי | 1881-1804 | מדינאים | Politicians | Politicians | בריטניה | מדינאי וסופר בריטי, ראש ממשלת בריטניה. נולד בלונדון למשפחה יהודית ובגיל 12 הוטבל לנצרות. בשנת 1837 נבחר לפרלמנט הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. ב-1852 היה לשר האוצר הבריטי וליו"ר הפרלמנט, תפקידים שכיהן בהם גם ב-1858 וב-1866. ב-1868 כיהן כראש ממשלה למשך כשנה, והיה ראש ממשלה בשנית בשנים 1880-1874. קידם מדיניות חוץ שביקשה לחזק את השפעת האימפריה הבריטית ברחבי העולם, בין היתר באזור הים התיכון. הנהיג רפורמות חברתיות לשיפור תנאי המחיה של הפועלים. כתב עשרות ספרים, שחלקם עוסקים בסוגיות יהודיות מובהקות. | Benjamin Disraeli | Politicians | Britain | A British politician and author, Prime Minister of the UK. Born in London to a Jewish family and baptized as Christian in 1817. In 1837, he was elected to the House of Commons on behalf of the Conservatives. In 1852, was appointed Chancellor of the Exchequer, chairman of Parliament and Minister of Treasury, and functioned as such several time throughout the 50’s and 60’s. He served as Prime Minister during the years 1868 and 1874-1880. Through his foreign policy, he aspired to reinforce the British Empire’s influence worldwide, including the Mediterranean. He led social reforms to improve labor conditions and wrote dozens of books, some on significant Jewish matters. | ||||||||||||||
15 | 14 | רות דרייפוס | 1940 | מדינאים | Politicians | Politicians | שווייץ | שרה ונשיאת שווייץ, קידמה חוקים חברתיים וחוקים למען נשים. נולדה בסנט גאלן במזרח שווייץ. למדה כלכלה באוניברסיטת ז'נבה ועבדה בסוכנות הפדרלית לפיתוח שיתופי פעולה. הצטרפה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ב-1965. ב-1981 נבחרה למזכירת איגוד העובדים השווייצרי, ובמסגרת זו קידמה חוקי עבודה למען נשים. ב-1993 נבחרה לחברת הפרלמנט השווייצרי, מונתה לשרת הפנים, והייתה ליהודייה הראשונה בתפקידים אלה. ב-1998 נבחרה לסגנית נשיא הקונפדרציה, ובשנת 1999 מונתה לנשיאת שווייץ למשך שנה, והייתה האישה הראשונה בתפקיד זה. לאחר סיום כהונתה כנשיאה המשיכה בתפקיד שרה עד 2002. מאז ממשיכה לפעול במסגרות בינלאומיות למען נשים ועובדים. | Ruth Dreifuss | Politicians | Switzerland | Served as a Minister and President of Switzerland, and promoted social and feminist legislations. Born in Saint-Gall in east Switzerland, she studied economics at the University of Geneva. In 1965, she joined the Social Democratic Party. In 1981, she was elected General-Secretary of the Swiss Federation of Trade Unions, and acted to improve women’s working conditions. In 1993, she was the first Jewish woman in the Parliament and to serve as Minister of Domestic Affairs. In 1998, she was elected Vice-President, and, in 1999, was the first woman to be elected President of the Confederation. After her presidency, she served as minister until 2002, and since then she has been acting for women and workers. | מימי | |||||||||||||
16 | 15 | אבּי הופמן | 1989-1936 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | פעיל פוליטי למען זכויות אדם ונגד מלחמת וייטנאם, מאבות האי-ציות האזרחי בארה"ב. נולד במסצ'וסטס. למד פסיכולוגיה באוניברסיטת ברנדייס והושפע מהוגים רדיקליים בני התקופה, ביניהם מורו הרברט מרקוזה. במהלך מהומות שארגן בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית ב-1968 נעצר ונשפט עם חבריו באשמת המרדה. במהלך משפטו התריס כנגד מערכת המשפט האמריקאית. לאחר שהורשע ערער על גזר הדין ושוחרר. ממקימי מפלגת הנוער הבינלאומית - ה"ייפיז". חיבר ספרים בנושא תרבות הנגד. חי כמה שנים במחתרת בזהות בדויה בעקבות הסתבכות בפרשת סמים והמשיך להפגין ולהרצות על חירות ועל התחמקות מפיקוח המדינה וזרועותיה. | Abbie Hoffman | Politicians | U.S.A | A human-rights and anti-war activist and prominent advocate of civil disobedience. Born in Massachusetts, he studied psychology at Brandeis University. He was influenced by proponents of radicalism, including his teacher Herbert Marcuse. In 1968, due to his role in anti-Vietnam War protests, he was brought to trial for conspiring to incite riots. During his trial, he proclaimed his defiance towards the American justice system. After being convicted, he appealed and was released. A co-founder of the “Yippies” Youth International Party, he wrote several books about counter-culture. He lived for several years under a fake identity following his involvement in a narcotic criminal case, and continued to protest and lecture about freedom and evading the authorities. | ||||||||||||||
17 | 16 | תאודור (בנימין זאב) הרצל | 1904-1860 | מדינאים | Politicians | Politicians | הונגריה | מדינאי, עיתונאי וסופר, חוזה מדינת היהודים ואבי הציונות הלאומית-המודרנית. נולד בבודפשט. למד משפטים באוניברסיטת וינה וב-1884 קיבל תואר דוקטור למשפטים. בתחילה סבר כי הפתרון לבעיית האנטישמיות הוא התבוללות מוחלטת של היהודים. משפט דרייפוס, שאותו סיקר כעיתונאי, הביא אותו לנטישת רעיון זה ולאימוץ הציונות המדינית כפתרון לבעיית היהודים. ב-1897 כינס את הקונגרס הציוני הראשון בבזל, שהקים את ההסתדרות הציונית העולמית, וייסד את העיתון הציוני "דה וולט". קידם הכרה של המעצמות בהתיישבות יהודית בארץ ישראל או במקומות אחרים. בחיבוריו "מדינת היהודים" ו"אלטנוילנד" שרטט את חזונו להקמת מדינת היהודים ותיאר את אופייה הרצוי. | Theodor (Binyamin Ze’ev) Herzl | Politicians | Hungary, Austria | A politician, journalist and author, visionary and founding father of modern, nationalist Zionism. Born in Budapest, he studied law at the University of Vienna and completed his PhD in 1884. Initially, Herzl thought that the solution to anti-Semitism was the complete assimilation of the Jews. After covering the Dreyfus affair, he abandoned that idea and embraced national Zionism. In 1897, he assembled the first Zionist Congress in Basel, which founded the World Zionist Organization. He garnered the great powers' recognition of Jewish settlements in Israel or elsewhere. In his writings, “Altneuland” and “The Jewish State,“ he depicted his vision of the establishment of the Jewish state and its character. | ||||||||||||||
18 | 17 | ג'וליוס ווגל | 1899-1835 | מדינאים | Politicians | Politicians | בריטניה | ראש ממשלת ניו זילנד, קידם זכות בחירה לנשים ושוויון זכויות לאוכלוסייה המאורית. נולד בלונדון, היגר לאוסטרליה וממנה עבר לניו זילנד בשנת 1861. עיתונאי ועורך היומון הראשון במדינה. ב-1863 נבחר לנציג בפרלמנט. ב-1869 מונה לשר האוצר והביא לצמיחה כלכלית במדינה. בשנת 1873 נבחר לראש ממשלת ניו זילנד. ב-1875 התפטר עקב כישלונו לחזק את השלטון המרכזי במדינה, ולאחר חצי שנה חזר לכהונה נוספת של חצי שנה. ב-1884 מונה שוב לשר האוצר. ב-1887 עזב את ניו זילנד לאחר חילוקי דעות חריפים הקשורים למדיניותו ושב לאנגליה. פרסם ספר מדע בדיוני המתאר עולם בשליטה נשית. | Julius Vogel | Politicians | Britain, Australia | Prime Minister of New-Zealand, promoted women's right to vote and equal rights for the Maori people. Born in London, he immigrated to Australia and later to New Zealand in 1861. He was the editor of the first daily newspaper in the country. In 1863, he was elected to the New Zealand House of Representatives. In 1869, he was appointed Colonial Treasurer and successfully led the economy out of stagnation. From 1873 to 1876, he was Prime Minister, resigning twice due to government instability. In 1884, he was appointed Treasurer and Postmaster-General, and left New Zealand for England in 1887, following policy disagreements. He published a science fiction book about a world controlled by women. | ||||||||||||||
19 | 18 | סימון וייל | 2017-1927 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | פוליטיקאית צרפתייה ונשיאת הפרלמנט האירופי, קידמה חוקים רבים הנוגעים לרווחתן של נשים. נולדה בניס, צרפת. במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחה לאושוויץ ולאחר מכן לברגן-בלזן. לאחר המלחמה שוחררה ושבה לצרפת. למדה משפטים ומדע המדינה בפריז. עבדה כעורכת דין ומשפטנית, ולאחר מכן מונתה לתפקידי ממשל שונים. בשנים 1979-1974 כיהנה כשרת הבריאות של צרפת והביאה לראשונה לחקיקת חוק המתיר הפלות. ב-1979 מונתה לנשיאת הפרלמנט האירופי והייתה האישה הראשונה בתפקיד. כיהנה כחברת הפרלמנט האירופי עד 1993. לאחר מכן מונתה שוב לשרה, ולחברה במועצת החוקה של צרפת. | Simone Veil | Politicians | France | A French politician and President of the European Parliament, promoted the wellbeing of women, born in Nice, France. During World War II, she was sent to Auschwitz and later to Bergen-Belsen. After the war, she was released and returned to France. She studied law and political science in Paris, worked as a lawyer and was later appointed to many government roles. From 1974 to 1979 she served as Minister of Health and permitted legal abortion for the first time. In 1979, she was the first woman appointed President of the European Parliament. In 1993, she returned to the French government as Minister and in 1998, became a member of the Constitutional Council. | ||||||||||||||
20 | 19 | רוי ולנסקי | 1991-1907 | מדינאים | Politicians | Politicians | רודזיה (זימבבואה) | ראש ממשלת רודזיה (כיום זימבבואה), התנגד ליחס השלטון הבריטי כלפי השחורים בפדרציה. נולד בסולסברי, רודזיה. עבד במערך הרכבות והמסילות וייסד את מפלגת הפועלים של צפון רודזיה. ב-1956, משהצליח לקדם את איחוד רודזיה, היה לראש הממשלה השני של הפדרציה. קידם שותפות בין לבנים לשחורים במדינה. בשנת 1963, פרש מהחיים הפוליטיים. לאחר מכן ניסה לשוב אליהם אך ללא הצלחה. לאחר עליית רוברט מוגאבה לשלטון ב-1980 עזב לבריטניה. | Roy Welensky | Politicians | Rhodesia and Nyasaland (Harare Zimbabwe) | Prime Minister of the Federation of Rhodesia and Nyasaland (now Harare Zimbabwe), opposed the treatment of the British regime towards the black residents of the federation. Born in Salisbury, Rhodesia. He worked in the railway system and founded the Northern Rhodesian Labor Party. In 1956, after successfully uniting Northern and Southern Rhodesia, he was appointed Prime Minister of the federation. He promoted partnership between black and white people. In 1963, he retired from politics. In 1980, following the election of Robert Mugabe, Welensky emigrated to Britain. | ||||||||||||||
21 | 20 | זאב ז'בוטינסקי | 1940-1880 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | מדינאי ציוני וסופר, מייסד ברית הציונים הרוויזיוניסטים. נולד באודסה. למד משפטים ברומא והושפע מהוגים איטלקים ביחסו ללאומיות. שב לאודסה ב-1901 ופרסם מאמרים ודברי ספרות. שימש ציר בקונגרס הציוני השישי והצביע נגד "תוכנית אוגנדה". במלחמת העולם הראשונה היה ממקימי ומחיילי הגדודים העבריים בצבא הבריטי. ב-1920 היה חלק מכוח הגנה עצמית של היהודים בירושלים ונעצר בידי הבריטים. ב-1923 הקים את תנועת בית"ר, ושנתיים לאחר מכן את ברית הציונים הרוויזיוניסטים. היה המפקד העליון של האצ"ל, והתנגד לרעיונות הסוציאליסטיים של הזרם המרכזי בתנועה הציונית ולמדיניות הפשרנית, לדעתו, כלפי השלטון הבריטי בארץ ישראל. | Ze’ev Jabotinsky | Politicians | Ukraine, Israel | A Zionist politician and author, the founder of the Union of Revisionist Zionists. Born in Odessa. He studied law in Rome and his approach towards nationalism was influenced by Italian proponents. He attended the sixth Jewish Congress and voted against the Uganda Proposal. During World War I, he co-established and fought in the Jewish Legion of the British army. In 1920, he was jailed by the British for the possession of weapons. In 1923, he established Betar, and in 1925, founded the Union of Revisionist Zionists. He was the Supreme Commander of the Etzel, and opposed the socialist ideas of the mainstream of the Zionist movement and their restrained attitude towards the British authorities. | ||||||||||||||
22 | 21 | גריגורי זינובייב | 1936-1883 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | מהפכן ומדינאי סובייטי, נשיא האינטרנציונל הקומוניסטי וממנהיגי ברה"מ. נולד ביליזבתגרד שבאימפריה הרוסית (כיום קרופיבניצקי שבאוקראינה). ב-1901 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. ב-1903 פגש את ולדימיר לנין, הושפע ממנו עמוקות ונעשה אחד משותפיו הקרובים ביותר. ב-1908 תמך בלנין בזמן פיצול האגף הבולשביקי וגלה עימו מרוסיה. ב-1917, לאחר פרוץ המהפכה הקומוניסטית, חזר לרוסיה עם לנין וב-1919 מונה לנשיא האינטרנציונל. ב-1921 מונה לחבר בפוליטביורו ולאחר מות לנין היה ממנהיגי ברה"מ. מהמתנגדים הבולטים לטרוצקי לצד יוזף סטלין. אף על פי כן, נאסר בהוראת סטלין ב-1934 באשמת פעילות אנטי-מהפכנית, והוצא להורג ב-1936. | Grigory Zinoviev | Politicians | Ukraine, Russia | A Soviet revolutionist and politician, Chairman of the Communist International. Born in Yelizavetgrad, Russia (now Kropyvnytskyi, Ukraine). In 1901, he joined the Russian Social Democratic Labor Party. In 1908, Zinoviev sided with Lenin, his close associate, , and fled Russia when the Bolshevik faction separated. In 1917, with the beginning of the Communist Revolution, they returned to Russia and Zinoviev was appointed Chair of the Communist International in 1919. In 1921, he became a member of the Politburo and later became one of the leaders of the Soviet Union. He was a prominent opposer of Trotsky along with Stalin. Nevertheless, he was accused of conspiracy in 1934, and executed in 1936. | ||||||||||||||
23 | 22 | וולודימיר זלנסקי | 1978 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | נשיא אוקראינה. נולד בקריבי-ריה שבאוקראינה. למד משפטים ובד-בבד פעל כקומיקאי ושחקן. הצטרף לקבוצת שחקנים ובמסגרתה זכה בתחרות כישרונות. ממייסדי חברת ההפקות "אולפני רובע 95". משנת 2015 שיחק בתפקיד נשיא אוקראינה בסדרת הסאטירה הפוליטית "משרת העם". ב-2018 היה ממקימי מפלגה בשם זה. בסוף שנה זו הודיע על התמודדותו בבחירות לנשיאות בשידור חי במהלך התוכנית. הוא נבחר ב-2019 והיה לנשיא הצעיר ביותר באוקראינה. באותה שנה קיבלה מפלגתו את מרבית הקולות בבחירות לפרלמנט האוקראיני. במסגרת תפקידו פעל להפשרת היחסים בין אוקראינה לרוסיה ולשיתוף פעולה כלכלי בין המדינות. | Volodymyr Zelensky | Politicians | Ukraine | President of Ukraine. Born in Kryvyi Rih. He studied law and worked in theatre simultaneously. He assembled and led the “Quarter 95” comedian team, which won the KVN Major League competition and later became a production company. He acted in the satire show “Servant of the people” beginning in 2015, and in 2018 co-founded a political party by the same name. At the end of that year, he announced his candidacy during a live episode. In 2019, he was the youngest man to be elected president, and his party obtained a majority in the parliament. During his tenure, he worked to renew relations and economically cooperate with Russia. | ||||||||||||||
24 | 23 | לאון (לב) טרוצקי | 1940-1879 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | מדינאי סובייטי, הוגה דעות ומהפכן, ממנהיגי המהפכה הסובייטית. נולד באיבנובקה, אוקראינה. למד מתמטיקה באוניברסיטת אודסה, אך עזב את לימודיו כדי להתמסר לפעילויות מהפכניות. ב-1898 נעצר בידי שלטונות הצאר הרוסי והוגלה לסיביר. הוא ברח מסיביר ללונדון ב-1902 והצטרף ללנין. במהפכת 1905 שב לרוסיה ונעצר בשנית. במהפכת אוקטובר 1917 שימש כסגן לא רשמי של לנין ולאחר מכן מונה לשר חוץ. פיתח את רעיון המהפכה המתמדת והבינלאומית. לאחר מות לנין התערער מעמדו ובעקבות חילוקי דעות עם סטלין סולק מהמפלגה הקומוניסטית. ב-1929 גורש מברה"מ. עשור לאחר מכן רצח אותו שליחו של סטלין במקסיקו-סיטי. | Leon (Lev) Trotsky | Politicians | Ukraine, Russia | A Marxist theorist, a Soviet revolutionist and politician. Born in Yanovka, Ukraine. He abandoned his mathematics degree to pursuit revolutionary activism. In 1898 he was arrested and exiled to Siberia. In 1902, he escaped to London and officially joined Lenin. He returned to Russia during the 1905 revolution and was arrested and deported again. In the 1917 October Revolution, he was an unofficial deputy of Lenin and was later appointed Commissar of Foreign Affairs. He adopted and developed the idea of the permanent revolution. After Lenin’s death, Trotsky’s status was weakened and in 1929 he was exiled following disputes with Stalin. A decade later, He was assassinated in Mexico city by the orders of Stalin. | ||||||||||||||
25 | 24 | ג'ייקוב יעבץ | 1986-1904 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | פוליטיקאי אמריקאי, מהסנאטורים הליברליים הבולטים במפלגה הרפובליקנית. נולד בניו יורק. למד משפטים באוניברסיטת קולומביה ובאוניברסיטת ניו יורק, וב-1927 הקים משרד עורכי-דין. במלחמת העולם השנייה שירת ביחידה ללוחמה כימית והשתחרר בדרגה מקבילה לסגן-אלוף. ב-1946 נבחר לבית הנבחרים כנציג מחוז בניו יורק, וב-1954 נבחר לתובע הכללי של מדינת ניו יורק. מ-1956 עד 1980 כיהן כסנאטור מטעם המפלגה הרפובליקנית. תמך בסיוע ציבורי נרחב לחינוך, בריאות, דיור ולעסקים קטנים. כמו כן תמך בפעילי זכויות אזרח ובחוקים למען העובדים, כמו חוק זכויות הפנסיה. לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים שב לעריכת-דין ולהוראה באוניברסיטת קולומביה. | Jacob Javits | Politicians | U.S.A | An American politician, one of the most prominent liberal senators of the Republican Party. Born in New York, he studied law at Columbia and New York University, and formed a law firm in 1927. During World War II, he served in the U.S. Army’s Chemical Warfare Department, reaching the rank of lieutenant colonel. In 1946, he was elected to Congress, and in 1954 was appointed Attorney General of New York. He served as a U.S. Senator from 1956-1980. He supported governmental assistance in many fields and sponsored many civil rights and pro-worker legislations such as the Employee Retirement Income Security Act. After politics, he returned to law and taught at Columbia University. | ||||||||||||||
26 | 25 | דניאל כהן-בנדיט | 1945 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | ממנהיגי "מרד הסטודנטים" בצרפת. נולד במונטובן שבצרפת להורים גרמנים והתחנך בגרמניה. למד סוציולוגיה באוניברסיטת נאנטר בצרפת. ב-1968 היה ממנהיגי "מרד הסטודנטים" בפריז וזכה לכינוי "דני האדום", משום עמדותיו השמאליות וצבע שערו. באותה עת ביקר בברלין, וכשביקש לשוב לצרפת נאסרה כניסתו. רק בשנת 1978 אושרה שיבתו לצרפת. המשיך בלימודי סוציולוגיה בפרנקפורט והיה פעיל בקבוצות שמאל. הצטרף למפלגת הירוקים הגרמנית וב-1989 כיהן כסגן ראש עיריית פרנקפורט. ב-1994 נבחר כנציג המפלגה בפרלמנט האירופי. ב-1999 נבחר כמנהיג מפלגת הירוקים הצרפתית. כיהן שוב בפרלמנט האירופי ב-2004 וב-2009, כנציג של הירוקים בגרמניה ובצרפת לסירוגין. | Daniel Cohn-Bendit | Politicians | France, Germany | Among the leaders of the students’ May Riots in France. Born in Montauban, France to Jewish parents, he grew up in Germany. Leading the 1968 revolts, he was nicknamed Danny the Red due to his hair color and left-wing opinions. At the time, he visited Berlin and was banned from returning to France, only permitted to enter in 1978. He continued his sociology studies and activism in Frankfurt. He joined the Greens party and in 1989 served as deputy mayor of Frankfurt. In 1994, he was elected to the European Parliament, and in 1999 was elected lead candidate of the Greens in France. He continued to serve in the European Parliament until 2014. | ||||||||||||||
27 | 26 | אדולף כרמיה | 1880-1796 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | משפטן ושר המשפטים של צרפת. נולד בנים, צרפת. למד עריכת-דין, ובעת הסמכתו ב-1817 הוכרח לשאת שבועה משפילה משום יהדותו. עתר לבית המשפט כנגד ההשבעה, וזכה. סייע ליהודים אחרים במשפטים דומים. ב-1840 פעל עם משה מונטיפיורי למען עצורי "עלילת הדם בדמשק". ב-1842 נבחר לפרלמנט. במהפכת 1848 שימש שר המשפטים של הממשלה הזמנית. לאחר כישלון המהפכה נכלא לזמן קצר. ב-1860 היה ממקימי "כל ישראל חברים". שב ונבחר לפרלמנט ב-1869 ומונה לשר המשפטים. ביטל את עונש המוות למתנגדים פוליטיים ואת העבדות בקולוניות הצרפתיות. פרסם את "פקודת כרמייה", שהעניקה אזרחות צרפתית ליהודי אלג'יריה. | Adolphe Cremieux | Politicians | France | A French lawyer and Minister of Justice. Born in Nimes, France. When being certified as a lawyer in 1871, he appealed against the requirement to swear a degrading, race-related oath and won. Later, he assisted fellow Jews in similar trials. In 1842, he was elected to the Chamber of Deputies. He served as Minister of Justice in the provisional government of the 1848 revolution, and was jailed after its failure. In 1860, he co-founded “Kol Israel Haverim.” In 1869, he was appointed Minister of Justice and abolished slavery in French colonies, as well as the death penalty against political opposition. He launched the Cremieux Decree, which granted citizenship to the Jews in Algeria. | ||||||||||||||
28 | 27 | נייג'ל לוסון | 1932 | מדינאים | Politicians | Politicians | בריטניה | עיתונאי ופוליטיקאי בריטי, שר בממשלות מרגרט תאצ'ר. נולד בלונדון. למד פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוקספורד. שירת בחיל הים כמפקד ספינה. מ-1956 עבד כעיתונאי ולאחר מכן כעורך. ב-1974 נבחר לפרלמנט, וב-1979 מונה לשר זוטר במשרד האוצר בממשלת תאצ'ר. ב-1981 מונה לשר האנרגיה והחל לקדם את הפרטת תעשיות הגז והחשמל במדינה. ב-1983 מונה לשר האוצר, ובמהלך כהונתו הצליח להביא את בריטניה מגירעון לעודף תקציבי. אחד מאדריכלי ההפרטה בבריטניה בתקופת שלטונה של תאצ'ר. ב-1989 התפטר מתפקידו. תמך בפרישת בריטניה מהאיחוד האירופי, ותומך בתנועה המכחישה את האחריות האנושית לתופעת ההתחממות הגלובלית. | Nigel Lawson | Politicians | Britain | A British politician and journalist, a minister in Margaret Thatcher’s government. Born in London, he studied philosophy, economics and political science at Oxford and was a commanding officer in the Royal Navy. He worked as a reporter and an editor. In 1974, he was elected to Parliament, and in 1979, he was appointed Financial Secretary to the Treasury. In 1981, he was appointed Secretary of State for Energy and began privatizing the country’s gas and electricity industries. In 1983, he was appointed Chancellor of the Exchequer and shifted the economy from deficit to surplus. He supported Brexit and is the chairman of the climate change denying think tank, the Global Warming Policy Foundation. | ||||||||||||||
29 | 28 | ג'ו ליברמן | 1942 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | סנאטור אמריקאי, מועמד המפלגה הדמוקרטית לסגן נשיא ארה"ב. נולד בסטמפורד, ארה"ב. למד משפטים באוניברסיטת ייל. שימש כנציג הדמוקרטים בסנאט של מדינת קונטיקט מ- 1970 עד 1981. ב-1983 מונה לתובע הכללי של קונטיקט ונבחר שוב לתפקיד ב-1986. ב-1988 נבחר לסנאט של ארה"ב כנציג קונטיקט. ב-2000 היה מועמד הדמוקרטים לסגן נשיא ארה"ב במרוץ לנשיאות של אל גור. ב-2006 זכה במושב בסנאט כמועמד עצמאי. לכל אורך דרכו בלט בשאיפתו אל המרכז הפוליטי, ולעיתים הצביע כנגד העמדות המסורתיות של המפלגה הדמוקרטית, בעיקר בנושאים ביטחוניים. בין היתר תמך במלחמה בעיראק לאחר מתקפות אל-קעידה בארה"ב. פרש מהפוליטיקה ב-2012. | Joe Lieberman | Politicians | U.S.A | An American Senator and Democrat nominee for Vice President. Born in Stamford, he studied law at Yale University. In 1970, he was elected to the Connecticut Senate, and was majority leader from 1975 to 1981. He served as Attorney General of Connecticut from 1983-1988. In 1988, he was elected to represent Connecticut in the Senate and in 2000, was Al Gore’s vice presidential nominee. In 2006, he was elected to the Senate as an Independent. He stood out for his political centrism, and often voted against the stances of the Democratic Party, especially in security matters, including supporting the War on Iraq. He retired from politics in 2012. | ||||||||||||||
30 | 29 | מקסים ליטבינוב | 1951-1876 | מדינאים | Politicians | Politicians | פולין | שר החוץ של ברה"מ. נולד בביאליסטוק, פולין. ב-1898 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית שהייתה גוף מחתרתי. הוא נעצר ב1901 וברח מהכלא לשווייץ ושב לרוסיה בסתר ב1903. לאחר כישלון המהפכה ב1905 ברח בשנית מרוסיה, הפעם לצרפת ולאנגליה, ושם התיידד עם לנין. ב-1917 מונה לנציג סובייטי בבריטניה, נעצר באשמת חתרנות וגורש לברה"מ. בשנים 1921-1920 כיהן כשגריר באסטוניה. בשנים 1939-1930 היה שר החוץ של ברה"מ, ובמסגרת תפקידו התמקד בחיזוק יחסיה של המדינה עם המערב. ערב מלחמת העולם השנייה הודח מתפקידו, וב-1941 היה לשגריר ברה"מ בארה"ב. ב-1946 פרש מפעילות פוליטית. | Maxim Litvinov | Politicians | Poland. Russia | Commissar of Foreign Affairs of the U.S.S.R. Born in Bialystok, Poland, he joined the underground Social Democratic Labor Party in 1898. He was arrested and jailed in 1901, escaped to Switzerland, and returned to Russia in 1903. After the failure of the 1905 revolution, he escaped to France and England, and became associated with Lenin. In 1917, he was appointed the Soviet representative to Britain, then arrested for engaging in propaganda and sent back to Russia. He was Commissar of Foreign Affairs from 1930-1939 and focused on strengthening the relations with the West. In 1941, he was the Soviet Ambassador to the U.S, and retired from politics in 1946. | ||||||||||||||
31 | 30 | פרדיננד לסל | 1864-1825 | מדינאים | Politicians | Politicians | פולין | הוגה דעות ופוליטיקאי, מייסד התנועה הסוציאל-דמוקרטית בגרמניה. נולד בברסלאו שבפרוסיה (כיום ורוצלב, פולין). ב-1845 סיים את לימודיו באוניברסיטת הומבולדט בברלין והתיידד עם קארל מרקס. ב-1848 השתתף במהפכה הכושלת ונעצר. ב-1851 שוחרר מהכלא והחל לפרסם מאמרים פובליציסטיים ולסחוף המונים בנאומיו. באותה תקופה פיתח את רעיון הסוציאליזם הדמוקרטי וכתב בעיתונו של מרקס. הוא העניק ללאומיות תפקיד מרכזי בקידום הפועלים, ועל רקע זה התעוררו חילוקי דעות בינו לבין מרקס. ב-1863 היה ממייסדי מפלגת הפועלים ומונה לנשיאה הראשון. ניסח את אחריות המדינה לרווחתם הכלכלית של האזרחים. נהרג בדו-קרב בינו לבין ארוסה של אהובתו. | Ferdinand Lassalle | Politicians | Poland, Germany | An intellectual and politician, founder of the German labor movement. Born in Breslau, Prussia (now Wroclaw, Poland), he graduated from Humboldt University in 1845 and became associated with Karl Marx. He was arrested during the unsuccessful 1848 revolution. With his release in 1851, he began to sway crowds with his articles and speeches. At that time, he was formulating the idea of social-democracy and writing in Marx’s newspaper. He believed nationalism was important to promoting socialism, in opposition to Marx. In 1863, he co-founded and led the German Workers’ Association. He considered the economic wellbeing of the citizens to be a responsibility of the state. He was killed in a duel against his beloved’s fiancé. | ||||||||||||||
32 | 31 | רוזה לוקסמבורג | 1919-1871 | מדינאים | Politicians | Politicians | פולין | מהפכנית ותיאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית, ממייסדי המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. נולדה בזמושץ', פולין. בנערותה הצטרפה לתנועות שמאל מהפכניות, ובהיותה בת 18 נמלטה מפולין לשווייץ מאימת מאסר. למדה כלכלה ומשפטים וקיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת ציריך. הייתה חברה בתנועה מחתרתית סוציאליסטית של מהגרים מפולין. ב-1897 עברה לגרמניה והמשיכה בפעילות סוציאל-דמוקרטית. צידדה במהפכנות המבוססת על שביתות ומרי אזרחי, ובאלימות רק בלית-ברירה. התנגדה למלחמת העולם הראשונה, וב-1916 הקימה עם מתנגדים נוספים את ברית ספרטקוס, תנועה מהפכנית קומוניסטית. באותה שנה נכלאה עקב פעילותה הפוליטית. ב-1918 שוחררה והייתה שותפה להקמת המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. נרצחה בידי חברי ארגון ימני קיצוני. | Rosa Luxemburg | Politicians | Poland, Germany | A feminist Marxist theorist and revolutionist, and co-founder of the German Communist Party. Born in Zamosc, Poland, she was a member of revolutionary movements while young, and fled Poland when she was 18 to escape imprisonment. She studied law and political economy at the University of Zurich, and completed a PhD. In 1897, she moved to Germany and continued with social democratic activism. She supported strikes, civic rebellion and opposed World War I. In 1916, she co-founded the Spartacus League, which later became the German Communist Party. Later that year, she was imprisoned for her political activity, and was released in 1918. She was murdered by members of a conservative paramilitary group. | ||||||||||||||
33 | 32 | קלרה למליך | 1982-1886 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | פעילה חברתית, מנהיגת שביתת פועלות הטקסטיל בניו יורק. נולדה בגורודוק, אוקראינה. ב-1903 היגרה לארה"ב עם משפחתה ועבדה כתופרת חולצות בניו יורק. ב-1905 הקימה ארגון מקצועי, שרוב חברותיו נשים. ב-1909 הנהיגה את שביתת פועלות הטקסטיל בניו יורק, שהביאה לשיפור תנאי העסקתן. במהלך השביתה נעצרה 17 פעמים ושש מצלעותיה נשברו כתוצאה מאלימות משטרתית. בעקבות השביתה נאלצה לעזוב את עבודתה. פעלה למתן זכות בחירה לנשים והכרה בחשיבות עבודת הבית של נשים. ב-1926 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית בארה"ב, והייתה ממקימי מועצת הנשים העובדות. בשנותיה האחרונות ייסדה ועד של עובדי דיור מוגן בקליפורניה, שם התגוררה. | Clara Lemlich | Politicians | Ukraine, U.S.A | An activist, the leader of the Uprising of the Twenty Thousand. Born in Gorodok, Ukraine, she immigrated to the U.S in 1903 and worked in the garment industry in New York. In 1905, she established a union, the majority of whose members were women. In 1909, she led the famous strike of the Triangle Shirtwaist Factory workers. During the uprising, several of her ribs were broken by the police, she was arrested 17 times and eventually forced out of her job. She promoted women’s right to vote, and recognition of the importance of their household work. In 1926, she joined the Communist Party, and later co-founded the United Council of Working Women. | ||||||||||||||
34 | 33 | ריקרדו מדורו | 1946 | מדינאים | Politicians | Politicians | פנמה | נגיד הבנק המרכזי של הונדורס ונשיא הונדורס. נולד בפנמה והיגר עם משפחתו להונדורס. ב-1969 סיים לימודי כלכלה בסטנפורד, ארה"ב. כיהן כמנכ"ל זירוקס בהונדורס וכמנהל קרן אחזקות. מונה לנשיא הבנק המרכזי של הונדורס ולאחר מכן הצטרף למפלגה הלאומית של הונדורס. ב-1997 בנו נחטף ונרצח. בעקבות אירוע זה החליט לרוץ לנשיאות כדי להילחם בארגוני הפשע במדינה. הוא זכה בעתירתו כנגד החוק האוסר על מי שאינו יליד המדינה לרוץ לנשיאות. ב-2001 נבחר לנשיאות הונדורס וכיהן בתפקיד עד 2006. לאחר כהונתו שב לעולם העסקים והקים ארגון לחינוך והשכלה על שם בנו. | Ricardo Maduro | Politicians | Panama, Honduras | Chairman of the Central Bank of Honduras and President of Honduras. Born in Panama, he immigrated to Honduras with his family. He graduated with an economics degree from Stanford in 1969. He was the CEO of Xerox Honduras and a trust fund manager. He was appointed chairman of the country’s central bank, and later joined the National Party. In 1997, his son was kidnapped and murdered. Following that, Maduro decided to run for president in order to fight organized crime. He won his appeal against the law that prohibited anyone who wasn’t born in Honduras to be president. He was president from 2001-2006. After his presidency, he founded an educational organization named after his son. | ||||||||||||||
35 | 34 | משה מונטיפיורי | 1885-1784 | מדינאים | Politicians | Politicians | איטליה | נדבן ושדלן שסייע ליהודים ברחבי העולם, זכה לכינוי "השר". נולד בליבורנו שבאיטליה והתחנך באנגליה. הקים עם אחיו חברה פיננסית שזכתה להצלחה רבה. ב-1824 פרש ממרבית עיסוקיו כדי לסייע לקהילות יהודיות בעולם. ב-1827 ביקר לראשונה בארץ ישראל, שב אליה שבע פעמים וסייע להתפתחות היישוב היהודי. ב-1837 מונה ל"שריף של לונדון", וב-1846 זכה לתואר אצולה מהמלכה ויקטוריה. בשנים 1835-1874 היה נשיא מועצת היהודים הבריטים. ב-1840 פעל לביטול "עלילת דמשק". נסע לרוסיה, למרוקו ולרומניה במטרה לשכנע את השלטונות להקל על חיי היהודים. הקים את שכונת משכנות שאננים בירושלים ואת טחנת הקמח לידה. | Moses Montefiore | Politicians | Italy, Britain | A Jewish lobbyist and philanthropist, nicknamed “HaSar” referring to the Hebrew honorific word and his English knighthood. He was born in Livorno, Italy, and educated in England. He co-founded a successful finance company, but in 1824, he quit most of his tasks in order to help Jews worldwide. In 1827, he visited Israel for the first time, returning 7 more. In 1837, he was appointed Sheriff of London, and was knighted in 1846. He served as President of the Board of Deputies of British Jews from 1835-1874. He visited many countries to improve the authorities’ treatment of Jews. He established Mishkenot Sha’ananim in Jerusalem and the Montefiore Windmill. | ||||||||||||||
36 | 35 | פייר מנדס-פראנס | 1982-1907 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | ראש ממשלת צרפת, מתנגד לקולוניאליזם ותומך נלהב באיחוד מדיני באירופה. נולד בפריז. ב-1928 קיבל תואר דוקטור למשפטים. ב-1932 היה לחבר הפרלמנט הצרפתי הצעיר ביותר, וב-1938 מונה לסגן שר האוצר. במלחמת העולם השנייה נכלא משום התנגדותו למשטר וישי. הוא נמלט לאנגליה ב-1941 והצטרף לממשלת דה גול. ב-1946 שב לפרלמנט, וב-1954 מונה לראש הממשלה. הביא לנסיגת כוחות צרפת מווייטנאם וביקש לסיים את השליטה הצרפתית במרוקו ובתוניסיה. לאחר כהונה קצרה כראש ממשלה כיהן שוב כשר, וב-1956 התפטר מהממשלה על רקע המשבר באלג'יריה. | Pierre Mendes-France | Politicians | France | Prime Minister of France, he opposed colonialism and advocated for European integration. Born in Paris, he became the youngest French Parliament member ever in 1932, and was appointed Secretary of State for Finance in 1938. He was jailed during World War II due to his objection to the Vichy regime. He escaped in 1941 and joined de Gaulle. In 1946, he returned to Parliament, and in 1954 was elected Prime Minister. He sought to end French involvement in Indochina, withdrew the French forces from Vietnam and initiated the process of Morocco and Tunisia becoming autonomic. After short terms as Minister and Prime Minister, he left the government in 1956, following the Algerian conflict. | ||||||||||||||
37 | 36 | בוריס נמצוב | 2015-1959 | מדינאים | Politicians | Politicians | רוסיה | פוליטיקאי רוסי, ממבקריו של ולדימיר פוטין. נולד בסוצ'י. למד פיזיקה באוניברסיטת גורקי ועבד במכון מחקר באקדמיה. ב-1990 נבחר לקונגרס צירי העם של רוסיה. תמך בבוריס ילצין בבחירות לנשיאות ונעשה ממקורביו. ב-1993 נבחר לבית העליון של הפרלמנט הרוסי. ב-1997 מונה בידי ילצין לסגן ראש הממשלה, והתפטר לאחר שנה בעקבות המשבר הכלכלי. ב-1999 היה ממקימי המפלגה הליברלית "ברית כוחות הימין" ונבחר לבית התחתון של הפרלמנט. לאחר פרישתו הביע התנגדות למדיניותו האנטי-ליברלית של פוטין והתנגד למעורבות רוסיה במלחמות אזוריות. נעצר ב-2010 והוכר על ידי אמנסטי כאסיר מצפון. ב-2015 נרצח ביריות במרכז מוסקבה. | Boris Nemtsov | Politicians | Russia | A Russian politician and a critic of Vladimir Putin. Born in Sochi, he studied physics at Gorky. In 1990, he was elected to the Russian parliament and became an associate of Boris Yeltsin. In 1993, he was elected to the Upper House of Parliament. In 1997, he was appointed First Deputy Prime Minister under Yeltsin, and resigned after a year, following the economic crisis. In 1999, he co-founded the Union of Right Forces. After retiring from Parliament, he was arrested several times for denouncing Putin’s anti-liberal policies and Russia’s military involvement in regional wars, and recognized by Amnesty International as a prisoner of conscience. In 2015, he was shot to death in Moscow. | ||||||||||||||
38 | 37 | בנימין נתניהו | 1949 | מדינאים | Politicians | Politicians | ישראל | ראש ממשלת ישראל, בעל תקופת הכהונה הארוכה ביותר בתפקיד זה. נולד בתל אביב. למד אדריכלות ומנהל עסקים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, וב-1978 שב לישראל. מונה לציר ישראל בוושינגטון ב-1982, ובשנים 1988-1984 כיהן כשגריר ישראל באו"ם. ב-1988 נבחר ברשימת הליכוד לכנסת. ב-1996 נבחר בראשונה לראשות ממשלת ישראל. לאחר שהפסיד בבחירות לאהוד ברק ב-1999 פרש מהחיים הפוליטיים, ושב אליהם ב-2003. כיהן כשר אוצר בממשלת אריאל שרון וערך רפורמות כלכליות מקיפות לעידוד כלכלת השוק החופשי. מ-2009 מכהן כראש ממשלת ישראל. ב-2014 פתח במבצע "צוק איתן" בעזה. במדיניותו מדגיש יסודות ביטחוניים ומשנה כלכלית-חברתית ימנית. | Benjamin Netanyahu | Politicians | Israel | The Prime Minister of Israel since 2009, the longest Prime Minister in its history. Born in Tel-Aviv, he studied architecture and management at MIT and returned to Israel in 1978. In 1982, he began working at the Israeli embassy in D.C., and from 1984-1988, he served as the Israeli ambassador to the U.N. In 1988, he was elected to the Knesset, and elected Prime Minister in 1996. He left politics after the 1999 elections, returning in 2003. He served as Minister of Finance and conducted profound reforms strengthening the free market. In 2014, he initiated the “Tzuk Eitan” operation. His policy focuses on Israel’s security as well as a right-wing social-economic agenda. | ||||||||||||||
39 | 38 | יעקב סברדלוב | 1919-1885 | מדינאים | Politicians | Politicians | רוסיה | מהפכן בולשביקי, נשיא רוסיה הסובייטית. נולד בניז'ני נובגורוד. הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ב-1902 וחבר לפלג הבולשביקי. השתתף במהפכת 1905, נעצר והיה במאסר או בגלות לסירוגין עד 1916. בשנים 1916-1914 שהה בסיביר עם סטלין. באפריל 1917 מונה למזכיר הכללי של המפלגה הבולשביקית, התפקיד השני בחשיבותו לזה של לנין. לאחר מהפכת אוקטובר מונה ליו"ר הוועד המרכזי של כל רוסיה במקום לב קמנייב שהתפטר, ושימש כנשיא רוסיה הסובייטית. סייע לסיים את מעורבות רוסיה במלחמת העולם הראשונה ונשא ונתן עם ארגונים שונים לקבלת מרותו של השלטון החדש. לאחר כשנה וחצי בתפקיד מת מסיבוך של השפעת הספרדית. | Yakov Sverdlov | Politicians | Russia | A Bolshevik revolutionary, Chairman of the Central Executive Committee. Born in Nizhny Novgorod, e joined the Russian Social-Democratic Workers’ Party in 1902, and sided with its Bolshevik faction. He participated in the 1905 revolution, and was arrested and exiled several times, including a period in Siberia with Stalin from 1914 to 1916. In 1917, he was appointed Head of the Party Secretariat, second only to Lenin. After the October Revolution, he was appointed Chairman of the Central Executive Committee. He helped Russia end its involvement in World War I and negotiated with different organizations to accept the new regime. He died after 18 months in office due to complications of the Spanish Flu. | ||||||||||||||
40 | 39 | הלן סוזמן | 2009-1917 | מדינאים | Politicians | Politicians | דרום אפריקה | פוליטיקאית דרום אפריקאית, מתנגדת לשלטון האפרטהייד. נולדה בג'רמיסטון, דרום אפריקה. למדה כלכלה ולימדה היסטוריה באוניברסיטת וויטווטרסראנד, עד שנבחרה לפרלמנט הדרום אפריקני ב-1953. ב-1959 הייתה ממקימי המפלגה הפרוגרסיבית. בין 1961 ל-1974 הייתה חברת הפרלמנט היחידה שהתנגדה לאפרטהייד וסבלה מהתנכלויות מצד המשטרה. ב-36 שנותיה בפרלמנט בלטה כאישה יהודייה דוברת אנגלית לצד רוב של גברים נוצרים דוברי אפריקנס. לחמה לשיפור תנאי כליאה של העצורים השחורים ולמען שוויון זכויות כללי במדינה. עמדה בקשרים עם נלסון מנדלה בזמן ששהה בכלא. הייתה מועמדת פעמיים לפרס נובל לשלום, וקיבלה תואר אבירות מהמלכה אליזבת השנייה ב-1989. | Helen Suzman | Politicians | South Africa | A South African politician and anti-apartheid advocate. Born in Germiston, South Africa, she studied and taught economics and economic history at Witwatersrand University. She was elected to Parliament in 1953 and co-founded the Progressive Party in 1959. From 1961-1974, she was the only member of Parliament to oppose apartheid and was subjected to constant police harassment. During her 36 years in Parliament, she stood out as the sole Jewish, English-speaking woman among Christian, Afrikaans-speaking men. She advocated for equal rights and to improve the conditions of black prisoners. She was associated with Nelson Mandela throughout his jail time. She was a two-time Nobel Peace Prize nominee and knighted in 1989 by Queen Elizabeth II. | ||||||||||||||
41 | 40 | סידני סונינו | 1922-1847 | מדינאים | Politicians | Politicians | איטליה | עיתונאי, סוציולוג ומדינאי, ראש ממשלת איטליה. נולד בפיזה. ב-1865 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת פיזה ועבד כעורך-דין ודיפלומט. ב-1877 פרסם מחקר מכונן בסוציולוגיה על החברה והמאפיה הסיציליאנית. ב-1878 ייסד עיתון כלכלי מטעם המפלגה השמרנית, וב-1901 הקים יומון רב השפעה. ב-1880 נבחר לפרלמנט. ב-1893 מונה לשר האוצר וסייע להקטין את הגירעון התקציבי. ב-1906 כיהן שלושה חודשים כראש ממשלה, וב-1909 כיהן שוב תקופה קצרה בתפקיד זה. במלחמת העולם הראשונה היה שר חוץ וחתם על הסכם לונדון, וב-1919 השתתף בוועידת השלום בפריז. ב-1920 פרש מהחיים הפוליטיים ומונה לסנאטור לכל חייו. | Sidney Sonnino | Politicians | Italy | A journalist, sociologist and politician, the Prime Minister of Italy. Born in Pisa, he completed a law degree there in 1865. In 1877, he published an important report regarding the conditions in Sicily. In 1878, he established a conservative weekly economic review, and an influential daily in 1901. In 1880, he was elected to Parliament. In 1893, he was appointed Finance Minister and helped reduce the deficit. In 1906 and 1909, he served short terms as Prime Minister. As the Italian Minister of Foreign Affairs during World War I, he participated in the Paris Peace Conference and signed the Treaty of London. In 1920, he was appointed Senator for the rest of his life. | ||||||||||||||
42 | 41 | ג'ו סלובו | 1995-1926 | מדינאים | Politicians | Politicians | ליטא | פוליטיקאי דרום אפריקאי, מנהיג האגף הצבאי של הקונגרס הלאומי האפריקאי. נולד באובליאי, ליטא. בגיל שמונה היגר עם משפחתו לדרום אפריקה. ב-1942 הצטרף למפלגה הקומוניסטית, ולאחר שהוצאה מחוץ לחוק נעצר כמה פעמים. ב-1944, במלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא ונלחם בזירה האיטלקית. ב-1951 הוסמך כעורך-דין וייצג שחורים רבים. ב-1955 היה ממחברי המניפסט של הקונגרס הלאומי האפריקאי המחתרתי בהנהגת נלסון מנדלה. ניהל את פעילות הזרוע הצבאית של הקונגרס בשהותו בגלות עקב רדיפתו הפוליטית. ב-1990 חזר לדרום אפריקה והיה ממובילי המשא ומתן לסיום האפרטהייד. ב-1994 מונה לשר השיכון בממשלת מנדלה, ונפטר כחצי שנה לאחר מכן. | Joe Slovo | Politicians | Lithuania | A South African politician and commander of the armed wing of the African National Congress. Born in Obeliai, Lithuania, he immigrated to South Africa at the age of 8. Slovo joined the Communist Party in 1942, and was arrested several times after it was banned. During World War II, he fought in North Africa and Italy. In 1951, he became a lawyer, and represented many black defendants and complainants. In 1955, he participated in forming the Freedom Charter with Nelson Mandela. Due to political persecution, he commanded the ANC’s forces from exile. Slovo returned from exile in 1990, and helped negotiate the end of apartheid. In 1994,he was appointed Minister of Housing. | ||||||||||||||
43 | 42 | הרברט סמואל | 1963-1870 | מדינאים | Politicians | Politicians | בריטניה | שר בריטי, הנציב העליון הראשון של ארץ ישראל. נולד בליברפול. ב-1902 נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה הליברלית. ב-1909 מונה לחבר הקבינט, והיה היהודי הראשון בתפקיד זה. במהלך מלחמת העולם הראשונה היה ממונה על קליטת פליטים מבלגיה. ב-1915 מונה לשר הדואר ושנה לאחר מכן לשר הפנים. קידם את רעיון הפיכת ארץ ישראל למדינת חסות של בריטניה. ב-1920, לאחר תחילת המנדט הבריטי, מונה לנציב העליון הראשון בארץ ישראל ופעל לפיתוח הארץ. ב-1925 חזר לבריטניה ונבחר לפרלמנט ב-1929. כיהן שוב כשר הפנים בשנים 1931-1932. בשנים 1955-1944 עמד בראש המפלגה הליברלית בבית הלורדים הבריטי. | Herbert Samuel | Politicians | Britain | A British Minister and the first High Commissioner for Palestine. Born in Liverpool, , he was elected to Parliament from the Liberal Party in 1902, and was the first Jew appointed to the cabinet in 1909. During World War I, he was in charge of the absorption of the Belgian refugees. He was appointed Postmaster General in 1915, and Home Secretary in 1916. Samuel supported Jewish settlements and advocated turning Israel into a British-sponsored state. In 1920, he became the first High Commissioner for Palestine. He returned to Britain in 1925, and was re-appointed Home Secretary in 1931-1932. He was head of the Liberal Party in the House of Lords from 1944-1955. | ||||||||||||||
44 | 43 | ז'ורז'ה סמפאיו | 1939 | מדינאים | Politicians | Politicians | פורטוגל | נשיא פורטוגל, פעיל למען זכויות אדם. נולד בליסבון. למד משפטים באוניברסיטת ליסבון וכסטודנט היה מעורב בפעולות מחאה נגד המשטר הפשיסטי. כעורך-דין הגן בבתי משפט על אסירים פוליטיים. הצטרף למפלגה הסוציאליסטית ב-1978, ושנה לאחר מכן נבחר לפרלמנט כנציג העיר ליסבון. בשנים 1984-1979 היה חבר בוועדה האירופית לזכויות אדם. מ-1989 עד 1995 כיהן כראש עיריית ליסבון. ב-1996 נבחר לנשיאות פורטוגל כנציג מחנה השמאל, וזכה שוב בבחירות לנשיאות ב-2001. כנשיא תמרן בין ראשי ממשלה מהימין ומהשמאל, ובתקופתו העבירה פורטוגל את מקאו לשליטת סין. מ-2006 חבר במועצת המדינה המייעצת לנשיא בנושאים שונים. | Jorge Sampaio | Politicians | Portugal | President of Portugal and advocate for human rights. Born in Lisbon, he studied law in the University of Lisbon and participated in the students’ protests against the fascist regime. As a lawyer, he often defended political prisoners. Sampaio joined the Socialist Party in 1978, and was elected to Parliament in 1979. He was a member of the European Commission for Human Rights from 1979-1984. He was Mayor of Lisbon from 1989-1995. He was elected President in 1996, and re-elected in 2001. As President, he cooperated with prime ministers from both blocs and oversaw the transfer of Macau to Chinese control. Sampaio has been a member of the Portuguese Council of State since 2006. | ||||||||||||||
45 | 44 | ברני סנדרס | 1941 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | סנאטור אמריקאי בעל עמדות סוציאליסטיות, מכהן כסנאטור עצמאי במשך התקופה הארוכה ביותר. נולד בניו יורק. ב-1964 סיים תואר במדע המדינה באוניברסיטת שיקגו. כסטודנט ארגן מחאות של התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות אזרח. ב-1971 הצטרף למפלגה שהתנגדה למלחמת וייטנאם. בשנים 1989-1981 כיהן כראש עיריית ברלינגטון ופעל לשיפור התשתיות בשכונות העוני בעיר. ב-1990 נבחר כנציג עצמאי מטעם מדינת ורמונט לבית הנבחרים. ב-2006 נבחר לסנאט כמועמד עצמאי בתמיכת המפלגה הדמוקרטית. תמך בכל שנות כהונתו בארגון העובדים האמריקאי ובביטוח בריאות לאומי. ב-2016 ו-2020 התמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב והפסיד להילארי קלינטון ולג'ו ביידן. | Bernie Sanders | Politicians | U.S.A | The longest serving independent U.S. Senator and a fervent socialist. Born in New York, he studied political science in Brooklyn and at the University of Chicago while organizing many anti-racism demonstrations. In 1971, Sanders joined the Liberty Union Party, opposing the Vietnam War. From 1981-1989, he served as Mayor of Burlington and improved the infrastructure of its poorer neighborhoods. In 1990, he was elected to the House of Representatives as an Independent. In 2006, he was elected to the Senate with the support of the Democratic Party, where he advocated national health insurance and supported labor unions. In 2016 and 2020, he launched a presidential campaign, but lost the Democratic primary. | ||||||||||||||
46 | 45 | אנה פאוקר | 1960-1893 | מדינאים | Politicians | Politicians | רומניה | מהפכנית קומוניסטית, שרת החוץ של רומניה וסגנית ראש הממשלה. נולדה בקודאשט. ב-1922 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית. נעצרה עקב פעילותה וב-1926 ברחה לברה"מ. ב-1934 נשלחה לרומניה, ושנה אחר כך נתפסה ונפצעה במהלך מעצרה. נדונה ל-20 שנות מאסר אך שוחררה ב-1941 ועברה למוסקבה. ב-1944 שבה למולדתה וארגנה את הכוח הרומני שלחם בנאצים ובשלטון הימני ברומניה. מונתה לשרת החוץ ב-1947, וב-1949 מונתה גם לסגנית ראש הממשלה. הנהיגה מדיניות קרבה לברה"מ ובעיקר לסטלין. ב-1952 סולקה מהמפלגה הקומוניסטית בעקבות טיהורים פוליטיים, וב-1953 נעצרה והושמה במעצר בית. ב-1991, לאחר קץ השלטון הקומוניסטי, טוהר שמה. | Ana Pauker | Politicians | Romania | A communist revolutionary, the Romanian Minister of Foreign Affairs and Deputy Prime Minister. Born in Codaesti, Romania, she joined the Communist Party in 1922, leading to several arrests, and escaped to the USSR in 1926. Pauker returned to Romania in 1934, and was injured and arrested. She was sentenced to 20 years in prison, but was released to Moscow in 1941. She returned to Romania in 1944 and organized the Romanian forces fighting Germany and the Antonescu regime. In 1947, she was appointed Minister of Foreign Affairs, and was appointed Deputy Prime Minister in 1949. In 1952, she was vilified, arrested and dismissed from her Party in the course of a political cleansing. | ||||||||||||||
47 | 46 | לורן פביוס | 1946 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | ראש ממשלת צרפת, מנהיג הפלג השמאלי במפלגה הסוציאליסטית. נולד בפריז. למד במוסדות השכלה מיוחדים שנועדו להכשיר מנהיגים ונבחרי ציבור בצרפת. ב-1974 הצטרף למפלגה הסוציאליסטית. כיהן 18 שנה כסגן ראש עיריית לה גרנד קאוויי. ב-1978 נבחר לבית הנבחרים התחתון. ב-1981 מונה לשר הממונה על התקציב וב-1983 לשר התעשייה. ב-1984, בהיותו בן 37, מינה אותו הנשיא מיטראן לראש ממשלה. משהוחלף ב-1986 נבחר שוב לבית הנבחרים התחתון, ושנתיים לאחר מכן נבחר כיו"ר הבית. ב-2000 מונה לשר האוצר והכלכלה, ובמהלך העשור התחזקו עמדותיו השמאליות. ב-2012 מונה לשר החוץ. ב-2016 התפטר ומאז מכהן כנשיא מועצת החוקה בצרפת. | Laurent Fabius | Politicians | France | Prime Minister of France, a left-wing radical of the Socialist Party. Born in Paris, Fabius was educated in several elite French institutions designed to train future public figures. He joined the Socialist Party in 1974, and was elected to the lower house in 1978. In 1981, he was appointed Minister of Budget, and Minister of Industry and Research in 1983. In 1984, at the age of 37, he was appointed Prime Minister. After that term, he returned to the lower house, and was elected its president. In 2000, Fabius was appointed Minister of Finance and strengthened his left-wing opinions. He served as Minister of Foreign Affairs from 2012 to 2016. | ||||||||||||||
48 | 47 | דיאן פיינסטיין | 1933 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | ראשת עיריית סן פרנסיסקו, סנאטורית דמוקרטית. נולדה בסן פרנסיסקו. ב-1955 השלימה תואר בהיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד. ב-1960 מונתה לחברה במועצת החנינה לנשים בקליפורניה, וב-1969 נבחרה למועצת סן פרנסיסקו. הייתה האישה הראשונה שכיהנה כנשיאת המועצה. בשנים 1988-1978 כיהנה כראשת עיריית סן פרנסיסקו והייתה האישה הראשונה בתפקיד. התמקדה בשיקום תשתיות התחבורה בעיר ובהגברת הפיקוח על נשיאת נשק. מ-1992 מכהנת כסנאטורית מטעם המפלגה הדמוקרטית. קידמה חוקים לשמירה על איכות הסביבה בקליפורניה. עמדה בראש ועדת המודיעין וחברה בוועדת המשפט של הסנאט. מהתומכות הנמרצות בהגבלת בעלוּת ונשיאת כלי נשק. | Dianne Feinstein | Politicians | U.S.A | Mayor of San Francisco and Democratic Senator. Born in San Francisco, she studied history at Stanford University. In 1960, she was appointed to the California Women’s Parole Board, and in 1969 was elected to the San Francisco Board of Supervisors. Feinstein was the first woman to serve as the board’s president, and also became the first woman to be elected mayor in 1978. During her 10 year term, she focused on rebuilding traffic infrastructure and increasing the supervision over weapon possession. Feinstein has been serving as a Democratic Senator since 1992 and has spearheaded many environmental bills. She was head of the Senate Rules and Intelligence Committee. | ||||||||||||||
49 | 48 | מיכאיל פרדקוב | 1950 | מדינאים | Politicians | Politicians | רוסיה | ראש ממשלת רוסיה ומנהל סוכנות הביון הרוסית. נולד בקורומוץ', רוסיה. ב-1972 סיים לימודי הנדסה במוסקבה. מ-1973 עבד במחלקה הכלכלית בשגרירות ברה"מ בהודו. ב-1991 כיהן כנציג רוסיה בהסכם הסדרת הסחר הבינלאומי. ב-1992 מונה לתת-שר לקשרי חוץ כלכליים, וב-1997 כיהן כשנה כשר במשרד זה. ב-1999 מונה לשר המסחר, ולאחר שפרש היה אחראי לביטחון כלכלי במועצת הביטחון של רוסיה. ב-2003 מונה לנציג רוסיה באיחוד האירופי. ב-2004 מונה בידי ולדימיר פוטין לראש הממשלה. ב-2007 התפטר מתפקידו ומונה למנהל שירות ביון החוץ הרוסי. ב-2016 הוחלף בידי פוטין ועבר לנהל את המכון הרוסי למחקרים אסטרטגיים. | Mikhail Fradkov | Politicians | Russia | Russian Prime Minister and Head of the External Intelligence Service. Born in Kurumoch, Russia, Fradkov graduated from the Moscow Machine Tool Institute in 1972. In 1973, he was posted in the economic section of the Soviet embassy in India. In 1991, he represented Russia in the General Agreement on Tariffs and Trade. In 1997, after serving as deputy since 1992, Fradkov was appointed Minister of Foreign Economic Relations. During the Putin administration, he served as Minister of Trade, Security Council, UN representative, and even Prime Minister in 2004. In 2007, he was appointed Head of the External Intelligence Service and was switched to Director of Russian Institute for Strategic Studies in 2016. | ||||||||||||||
50 | 49 | ייבגני פרימקוב | 2015-1929 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | ראש ממשלת רוסיה, מנסח דוקטרינת פרימקוב הדוגלת בהרחבת השפעתה של רוסיה ברפובליקות הסובייטיות לשעבר ובמזרח התיכון. נולד בקייב. למד מזרחנות במוסקבה. עבד כשדר רדיו וככתב לענייני המזרח התיכון וערך את העיתון "פראבדה". מ-1985 ניהל את המכון לכלכלה עולמית ויחסים בינלאומיים באקדמיה הרוסית למדעים. ב-1989 מונה ליו"ר מועצת הברית של הסובייט העליון. לאחר הקמת הפדרציה הרוסית, בשנים 1996-1991, היה יו"ר שירות ביון החוץ של רוסיה. בעת נשיאותו של בוריס ילצין כיהן כשר חוץ (1998-1996) וראש ממשלת רוסיה (1999-1998). דוקטרינת פרימקוב שהתווה היא אבן יסוד במדיניות החוץ הרוסית. | Yevgeny Primakov | Politicians | Ukraine | Prime Minister of Russia and formulator of the Primakov doctrine, which espouses a deepening of Russia’s influence in former Soviet republics and the Middle East. Born in Kiev, he studied Oriental Studies in Moscow. Primakov worked as a radio broadcaster and as editor and Middle East specialist of the Pravda newspaper. In 1985, he was appointed director of the Russian Institute of World Economy and International Relations, and Chairman of the Soviet Union in 1989. After the establishment of the Russian Federation, he served as director of the Foreign Intelligence Service from 1991-1996. He was Minister of Foreign Affairs (1996-1998) and Prime Minister (1998-1999) in Yeltsin’s administration. His doctrine is fundamental to Russia’s foreign policy. | ||||||||||||||
51 | 50 | בארני פרנק | 1940 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | פוליטיקאי אמריקאי, ההומוסקסואל המוצהר הראשון בקונגרס האמריקאי. נולד בביון, ניו ג'רזי. ב-1962 השלים תואר ראשון בהרווארד. פרש מלימודי דוקטורט בממשל כדי לשמש עוזרו הראשי של ראש עיריית בוסטון. בשנים 1981-1973 היה נציג בבית הנבחרים של מדינת מסצ'וסטס, ובמהלך כהונתו השלים דוקטורט במשפטים. מ-1981 עד 2013 כיהן ברציפות כנציג מדינת מסצ'וסטס בקונגרס. ב-1987 היה לחבר הקונגרס הראשון שהכריז בפומבי על היותו הומוסקסואל. במשבר הכלכלי של 2008 פעל ליצירת הסכמים בין-מפלגתיים בקונגרס. חיבר את חוק זכויות המדינה למריחואנה רפואית. משתייך לאגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית ופעיל בתחום זכויות אזרח וקהילת הלהט"ב. | Barney Frank | Politicians | U.S.A | American politician, the first openly gay Congress member. Born in Bayonne, New Jersey, he graduated from Harvard in 1962. He left his PhD studies to become Boston Mayor’s Chief Assistant, and completed his degree while serving as member of the Massachusetts House of Representatives from 1973-1981. He was a member of the U.S. House of Representatives from 1981-2013. In 1987, Frank was the first member of Congress to openly declare his homosexuality. During the economic crisis in 2008, he prompted agreements between both parties. He composed the States’ Rights to Medical Marijuana Act. He sided with the leftist base of the Democratic Party and advocated for the LGBT community and civil rights. | ||||||||||||||
52 | 51 | שמעון פרס | 2016-1923 | מדינאים | Politicians | Politicians | פולין | ראש ממשלת ישראל ונשיא המדינה, זוכה פרס נובל לשלום. נולד בווישנבה, פולין (כיום בבלארוס). עלה לארץ ישראל ב-1934. ב-1946 היה ציר בקונגרס הציוני ולאחר מכן עסק ברכש עבור ארגון ההגנה. ב-1953 מונה למנכ"ל משרד הביטחון והיה ממקימי הכור הגרעיני בדימונה והתעשייה האווירית. ב-1959 נבחר לחבר כנסת מטעם מפא"י וכיהן בכנסת 48 שנים. היה יו"ר מפלגת העבודה וכיהן כשר במשרדים שונים. בשנים 1986-1984 כיהן כראש ממשלה והיה מיוזמי העלאת יהודי אתיופיה. בשנים 1995-1992 היה שר חוץ בממשלת יצחק רבין ומאדריכלי הסכמי אוסלו עם הפלסטינים. לאחר רצח רבין ב-1995 כיהן שוב כראש ממשלה. ב-2007 נבחר לנשיא המדינה. | Shimon Peres | Politicians | Poland | Prime Minister and President of Israel, and a Nobel Peace Prize winner. Born in Wiszniew, Poland (now Vishnyeva, Belarus), he made aliyah to Israel in 1934. He was a delegate to the Zionist Congress, and procured weapons for the Haganah. In 1953, he was appointed Director General of the Ministry of Defense and co-established the nuclear reactor in Dimona and the Israel Aerospace Industries. In 1959, he was elected to the Knesset and served as leader of the Haavoda Party and in many ministry positions. He served as Prime Minister from 1984-1986 and led the efforts to bring the Jews of Ethiopia to Israel. He took part in formulating the Oslo Accords as Minister of Foreign Affairs. Following Rabin’s murder in 1995, he became Prime Minister again and was elected President in 2007. | ||||||||||||||
53 | 52 | אברהם צרפתי | 2010-1926 | מדינאים | Politicians | Politicians | מרוקו | פוליטיקאי ומהפכן מרוקאי, פעיל כנגד הקולוניאליזם במרוקו. נולד בקזבלנקה. ב-1945 עבר לצרפת והצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. ב-1949 סיים לימודי הנדסת מכרות בפריז. עם שובו למרוקו הצטרף למפלגה הקומוניסטית במדינה. נעצר ונכלא על ידי הרשויות הצרפתיות משום מאבקו האנטי-קולוניאליסטי. בשנים 1968-1960 עמד בראש משרד ממשלתי, ואולץ להתפטר מתוך הזדהות עם שביתות הפועלים. ב-1970 הקים את מפלגת אלא אלאימאם (קדימה). ב-1972 נעצר ועונה, ושוחרר לאחר לחץ ציבורי. ב-1974 נעצר ועונה בשנית. נשפט למאסר עולם באשמת חתרנות עקב התנגדותו לשלטון המלך חסן השני. ב-1991 שוחרר בעקבות לחץ בינלאומי והוגלה לצרפת. ב-2000 חזר למרוקו. | Abraham Serfaty | Politicians | Morocco | A Moroccan political activist and an opposer of colonialism. Born in Casablanca, he moved to France in 1945 and joined the Communist Party. He was jailed in France due to his anti-colonialist struggle. He was director of a governmental office from 1960 and forced to resign due to his solidarity with labor strikes in 1968. In 1970, he established the Ila al-Amam organization. In 1972, he was arrested and tortured, but was released thanks to public pressure. He was arrested again in 1974 and sentenced to life in prison for conspiring against King Hassan II. In 1991, He was released and exiled to France thanks to international intervention, returning to Morocco in 2000. | ||||||||||||||
54 | 53 | לזר קגנוביץ' | 1991-1893 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוקראינה | פוליטיקאי סובייטי, חבר בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובפוליטביורו. נולד בכפר קאבאני במחוז קייב. הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1911. נעצר ב-1915, נמלט, וחי במקומות שונים בזהות בדויה. במהלך מלחמת האזרחים היה מהאחראים לבניית הצבא האדום. ב-1925 מונה לראש הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית באוקראינה, וב-1930 לחבר הפוליטביורו. מ-1932 היה אחראי להשלטת טרור במפלגה. בשנות ה-30 מונה לשר התחבורה ולשר התעשייה הכבדה. במלחמת העולם השנייה ניהל את פינוי התעשייה הצבאית מהשטחים שנכבשו לאחר מכן בידי הנאצים. ב-1961, שמונה שנים לאחר מותו של סטלין, סולק מהמפלגה והוגלה לסיביר. | Lazar Kaganovich | Politicians | Ukraine | A Soviet politician, member of the Communist Council of Ministers and the Politburo. Born in Kabany, Kiev Governorate, Russian Empire. He joined the Communist party in 1911, and was arrested and escaped in 1915, living under a fake identity in different places. He helped establish the Red Army during the Civil War. In 1925, he was appointed First Secretary of the Communist Central Committee in Ukraine, and member of the Politburo in 1930. During the 30s he was appointed to many minister positions and helped Stalin perpetrate terror inside the party. In 1961, eight years after Stalin’s death, he was dismissed from the party and exiled to Siberia. | ||||||||||||||
55 | 54 | בלה קון | 1938-1886 | מדינאים | Politicians | Politicians | הונגריה | פוליטיקאי הונגרי, ממקימי הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. נולד בללה, הונגריה. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי ונשבה בידי הרוסים. בתקופת שביו התקרב לקומוניזם, ולאחר המלחמה הקים ברוסיה סניף הונגרי של המפלגה הבולשביקית. עם שובו להונגריה ב-1918 ייסד מפלגה קומוניסטית מקומית. ב-1919 נעצר באשמת ניסיון הפיכה ושוחרר כעבור חודש עם נפילת המשטר, שהביאה להצטרפותו למפלגת השלטון הסוציאל-דמוקרטית. עד מהרה מונה לשר החוץ והיה שליט בפועל של הרפובליקה ששרדה 133 ימים. עם נפילת משטרו לידי כוחות הימין של מיקלוש הורטי נמלט למוסקבה, שם מונה לקומיסר בצבא האדום. נרצח בטיהורי סטלין. | Bela Kun | Politicians | Hungary | A Hungarian politician and cofounder of the Hungarian Soviet Republic. Born in Lele, Hungary, he fought for Austria-Hungary in World War I and was imprisoned by the Russians. He absorbed communism in prison, and later established a Hungarian communist group. Returning to Hungary in 1918, he established the Party of Communists in Hungary. He was arrested in 1919 for attempting a coup, and released a month later when the regime collapsed. He was appointed Minister of Foreign Affairs and was the acting ruler of the 133 day-lasting republic. Following the defeat of his regime to the rightist forces, he fled to Moscow and was appointed Commissar. He was murdered in Stalin’s Great Purge. | ||||||||||||||
56 | 55 | אד קוץ' | 2013-1924 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | חבר קונגרס אמריקאי, ראש עיריית ניו יורק. נולד בניו יורק, ובמהלך מלחמת העולם השנייה גויס לצבא האמריקאי. התחיל את לימודיו בסיטי קולג', וב-1948 סיים לימודי משפטים באוניברסיטת ניו יורק. ב-1969 היה לדמוקרט הראשון זה 30 שנה שמייצג את המחוז של ניו יורק בבית הנבחרים האמריקאי. כיהן בבית הנבחרים עד 1977 וקידם חקיקה ליברלית. ב-1978 נבחר לראשות עיריית ניו יורק וכיהן בתפקיד שלוש קדנציות רצופות עד 1989. הצליח, בין היתר, להביא את ניו יורק מגירעון תקציבי לשגשוג כלכלי. לאחר שהפסיד בבחירות הרביעיות היה לשותף במשרד עורכי-דין, מבקר סרטים ושופט בתוכנית טלוויזיה משפטית. | Ed Koch | Politicians | U.S.A | American Congressman and Mayor of New York. Born in New York, he served in the U.S. Army during World War II. Returning from the war, Koch attended City College of New York and graduated from New York University School of Law in 1948. In 1969, he was the first Democrat in 30 years to represent Manhattan's 17th district in the House of Representatives, prompting liberal legislation. Koch was Mayor of New York for three consecutive terms, 1978-1989. During his tenure, he succeeded in pulling the city out of its deficit. After politics, he became a partner in a law firm, a movie critic and a judge in a reality court show. | ||||||||||||||
57 | 56 | ברנאר קושנר | 1939 | מדינאים | Politicians | Politicians | צרפת | שר הבריאות בצרפת וחבר הפרלמנט האירופי, קידם את המודעות לבריאות בעולם. נולד באביניון, צרפת. למד רפואה והשתתף ב"מרד הסטודנטים" ב-1968. לאחר סיום לימודיו היה לרופא בצלב האדום בביאפרה (כיום ניגריה). ב-1971 ייסד את "רופאים ללא גבולות" ועמד בראש הארגון שמונה שנים. בשנים 1988-1980 הקים את "רופאי העולם", ארגון המסייע לפליטים, לחסרי אזרחות ולחסרי בית. בשנים 1993-1992 מונה לשר הבריאות בצרפת כחבר המפלגה הסוציאליסטית. בין 1994- ל-1997 כיהן כחבר בפרלמנט האירופי. בשנים 1999-1997 ו-2002-2001 מונה שוב לשר בריאות. כיהן כשר החוץ של צרפת מ-2007 עד 2010. | Bernard Kouchner | Politicians | France | French Minister of Health and a member of the European Parliament who raised awareness to health issues worldwide. Born in Avignon, France, he studied medicine and participated in the May 68 students’ protests. After his graduation, he became a doctor for the Red Cross in Biafra (now Nigeria). In 1971, he founded Doctors Without Borders. In 1980, he founded Doctors of the World, which aids refugees and people without a home or citizenship. Kouchner was appointed Minister of Health in 1992 and reappointed in 1997 and 2001 on behalf of the Socialist Party. From 1994-1997, he was a member of the European Parliament. He served as the French Minister of Foreign Affairs from 2007-2010. | ||||||||||||||
58 | 57 | ג'ון קי | 1961 | מדינאים | Politicians | Politicians | ניו זילנד | ראש ממשלת ניו זילנד. נולד באוקלנד, ניו זילנד. ב-1981 סיים לימודי חשבונאות באוניברסיטת קנטרברי. לאחר קריירה עסקית ופיננסית מצליחה מונה ב-1999 לחבר במועצת המט"ח של הבנק הפדרלי של ניו יורק. ב-2002 נבחר לפרלמנט מטעם המפלגה הלאומית של ניו זילנד, וב-2006 נבחר ליו"ר המפלגה. ב-2008 נבחר לראש ממשלת ניו זילנד וכיהן בתפקיד עד להתפטרותו ב-2016 מסיבות אישיות. במהלך כהונתו קידם מדיניות כלכלית שמרנית, שכללה בין היתר קיצוץ במיסים לצד תמיכה בשכבות החלשות. בד-בבד, חיזק את קשריה האסטרטגיים של ניו זילנד עם ארה"ב ופעל לשיתוף פעולה כלכלי עם מדינות האזור. | John Key | Politicians | New Zealand | Prime Minister of New Zealand. Born in Auckland, New Zealand, he graduated in commerce studies from the University of Canterbury in 1981. In 1999, After a successful business career, he joined the Foreign Exchange Committee of the Federal Reserve Bank of New York. In 2002, Key was elected to Parliament on behalf of the National Party, and elected leader of the party in 2006. In 2008, Key was elected Prime Minister and served until his resignation in 2016. During his tenure, he led a conservative economic policy which included tax reduction along with supporting the poor. In addition, he strengthened New Zealand’s relationship with the U.S. and promoted regional economic cooperation. | ||||||||||||||
59 | 58 | הנרי קיסינג'ר | 1923 | מדינאים | Politicians | Politicians | גרמניה | מזכיר המדינה האמריקאי, ממעצבי מדיניות החוץ האמריקאית במחצית השנייה של המאה ה-20. נולד בפירט, גרמניה, והיגר ב-1938 לארה"ב עם משפחתו. במלחמת העולם השנייה שירת בצבא האמריקאי. השלים דוקטורט במדע המדינה בהרווארד וב-1962 מונה לפרופסור בהרווארד. ב-1969 מונה בידי הנשיא ניקסון ליועץ לביטחון לאומי, ובשנים 1977-1973 היה מזכיר המדינה. ב-1973 זכה בפרס נובל לשלום על מעורבותו בסיום מלחמת וייטנאם. העמיד במרכז מדיניות החוץ האמריקאית את תפיסת הריאל-פוליטיק, ובמסגרתה הוביל את הפשרת היחסים בין הגוש המזרחי לגוש המערבי, מיסוד היחסים עם סין ויצירת מאזן כוחות עולמי. כתב ספרים בנושאי מדיניות חוץ ודיפלומטיה. | Henry Kissinger | Politicians | Germany | U.S. Secretary of State and an influential figure in American foreign policy. Born in Furth, Germany, he immigrated to the U.S in 1938. He served in the U.S Army during World War II. He completed a PhD in political science and was appointed professor at Harvard in 1962. He served as National Security Advisor (1969-1973) and Secretary of State (1973-1977). In 1973, he won the Nobel Peace Prize for his part in ending the Vietnam War. Kissinger acted by the Realpolitik approach, leading the U.S to thaw relations between East and West, establishing relations with China and creating a global balance of power. He wrote books about diplomacy and foreign policy. | ||||||||||||||
60 | 59 | סרגיי קיריינקו | 1962 | מדינאים | Politicians | Politicians | גאורגיה | מדינאי רוסי, ראש ממשלת רוסיה. נולד בסוחומי, גאורגיה. למד הנדסת אוניות באוניברסיטת גורקי. לאחר קריירה עסקית מונה ב-1997 לשר האנרגיה. ב-1998 מונה לראש ממשלת רוסיה, ופוטר לאחר חמישה חודשים בעקבות שימוש בכספי קרן המטבע הבינלאומית שהוביל למשבר כלכלי. ממקימי מפלגת ברית כוחות הימין, שזכתה במקום הרביעי בבחירות ב-1999. ב-2005 עמד בראש הסוכנות הפדרלית לאנרגיה אטומית, והיה יו"ר מועצת המנהלים של תעשיית הגרעין האזרחית. במסגרת תפקידיו קידם הקמת מרכזי העשרת אורניום במקומות שונים בעולם, בין היתר באיראן. זכה באות גיבור הפדרציה הרוסית, ומ-2016 מכהן כסגן ראש סגל הקרמלין. | Sergey Kiriyenko | Politicians | Georgia | Russian politician and Prime Minister. Born in Sukhumi, Georgia, he studied shipbuilding at Gorky. In 1997, he was appointed Minister of Fuel and Energy. In 1998, Kiriyenko was appointed Prime Minister, but was forced to resign five months later after using government bonds, accidently causing the Russian financial crisis. In 1999, he formed the Union of Right Forces. In 2005, he was head of the Federal Agency for Atomic Energy. As such, he prompted the establishment of uranium enrichment centers in various places, including Iran. He was granted the Hero of Russia honorary title, and has been serving as First Deputy Chief of Staff to the Presidential Executive Office since 2016. | ||||||||||||||
61 | 60 | לב קמנייב | 1936-1883 | מדינאים | Politicians | Politicians | רוסיה | ממנהיגי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה ומחברי הפוליטבירו, הגוף המבצע של המדינה הסובייטית. נולד במוסקבה. ב-1901 הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית והשתייך לפלג הבולשביקי. בעקבות פעילותו המהפכנית הוגלה לסיביר ב-1915. הוא שב לרוסיה במהפכת פברואר 1917 והיה מנהיג המפלגה הבולשביקית בהיעדרו של לנין. בשנים 1926-1917 היה חבר בפוליטבירו, יו"ר מועצת העיר מוסקבה ויו"ר הוועד המבצע המרכזי. במהלך התקופה היה מהמתנגדים הבולטים לטרוצקי, אך לאחר מכן חבר אליו תוך התנגדות לעריצותו של סטלין. הוא הודח מהמפלגה והוחזר אליה, ואיבד את מעמדו הבכיר. התנגדותו לסטלין הביאה להעמדתו למשפט, להודאתו הכפויה באשמה ולהוצאתו להורג. | Lev Kamenev | Politicians | Russia | Leader of the Communist Revolution and a member of the Politburo. Born in Moscow, he joined the Social Democratic Party in 1901 and sided with its Bolshevik faction. He was exiled to Siberia in 1915 due to revolutionary activity, returning in February 1917 and leading the Bolshevik Party during the absence of Lenin. From 1917-1926 he served as a member of the Politburo, Mayor of Moscow, and Chairman of the Central Executive Committee. He was one of Trotsky's prominent opposers, yet joined him in a combined effort against the tyranny of Stalin. Kamenev was dismissed from the party due to his resistance to Stalin, eventually leading to his trial, forced confession and execution. | ||||||||||||||
62 | 61 | מגי קקון | 1953 | מדינאים | Politicians | Politicians | מרוקו | סופרת, פוליטיקאית מרוקאית פמיניסטית, מקדמת זכויות נשים במדינה. נולדה במרקש, מרוקו. ב-1971 עלתה לישראל עם משפחתה ואחרי חודש עזבה למרוקו. בשנות ה-70 של המאה ה-20 פעלה במסגרת מועדון הנשים האמריקאיות וקידמה שוויון זכויות מגדרי במרוקו. ב-2007 עמדה בראש המפלגה החברתית המרכזית, והייתה לאישה היהודיה הראשונה שהתמודדה על תפקיד בפרלמנט במרוקו. ב-2009 התמודדה בבחירות המוניציפליות בקזבלנקה, ובשנת 2011 ניסתה שוב את כוחה בבחירות הארציות. העמידה במרכז סדר היום של מפלגתה את הפעילות למען זכויות נשים וקידום מדיניות ליברלית במרוקו. לצד פעילותה הפוליטית עוסקת בקידום מתן חינוך לנשים במרוקו. | Maguy Kakon | Politicians | Morocco | A Feminist Moroccan politician and author, promoting women’s rights. Born in Marrakesh, Morocco, she moved to Israel with her family in 1971, returning to Morocco after one month. During the 70s, she promoted gender equality in Morocco through the American Women’s Club. In 2007, as head of the Social Centre Party, she was the first Jewish woman to run for a seat in Parliament. In 2009, she ran in Casablanca’s municipal elections, and ran again in the parliamentary elections in 2011. In her political and social activity, she highlighted women’s rights and liberal ideas. Besides her political career, she constantly promoted women’s education throughout Morocco. | ||||||||||||||
63 | 62 | ברונו קרייסקי | 1990-1911 | מדינאים | Politicians | Politicians | אוסטריה | קנצלר אוסטריה, תקופת כהונתו הייתה הארוכה ביותר במדינה. נולד בווינה. למד משפטים באוניברסיטת וינה והיה חבר במפלגה הסוציאליסטית באוסטריה. ב-1935, לאחר שהמפלגה הוצאה מחוץ לחוק, נכלא לשנתיים כפעיל מחתרת פוליטית. התנגד לסיפוח אוסטריה לגרמניה ונמלט לשוודיה עם הגעתם של הנאצים. שב לאוסטריה ב-1946 ומונה לשליח דיפלומטי בשוודיה עד 1951. השתתף במשא ומתן לחתימת החוזה בין אוסטריה לבעלות הברית, ומונה לשר החוץ ב-1959. ב-1967 עמד בראש המפלגה הסוציאליסטית והנהיג אותה לניצחון ב-1970. כיהן כקנצלר 13 שנים רצופות, עד 1983. התפטר מתפקידו לאחר שמפלגתו לא השיגה רוב בבחירות. | Bruno Kreisky | Politicians | Austria | The longest reigning Chancellor of Austria. Born in Vienna, he studied law at the University of Vienna. He joined the Socialist Party, and was jailed in 1935 for two years after his party was banned. He resisted Austria’s annexation to Germany, and fled to Sweden to escape Nazi persecution. He returned to Austria in 1946, and was appointed delegate to Sweden in 1951. He participated in the negotiation of the Austrian State treaty, and was appointed Minister of Foreign Affairs in 1959. In 1967 he became head of his party and led it to victory in the 1970 elections. He was Chancellor for 13 years, and resigned after losing the majority in 1983. | ||||||||||||||
64 | 63 | מתיאש ראקושי | 1971-1892 | מדינאים | Politicians | Politicians | הונגריה | מנהיג המפלגה הקומוניסטית בהונגריה. נולד באדה (כיום סרביה). למד בבודפשט ובמלחמת העולם הראשונה נפל כחייל בשבי הרוסים ונעשה קומוניסט. כשחזר ב-1918 להונגריה היה ממקימי הרפובליקה הסובייטית ההונגרית בראשות בלה קון. לאחר נפילתה נמלט לברה"מ. ב-1924 חזר להונגריה ונידון על ידי הממשל האנטי-קומוניסטי למאסר עולם. ב-1940 שוחרר ועבר לברה"מ. ב-1945 שב להונגריה, מונה למזכיר המפלגה הקומוניסטית ונבחר לפרלמנט. לאחר הזכייה בבחירות ב-1947 ודחיקת המפלגות האחרות, הוא הפך לשליט בפועל של המדינה. באמצעות המשטרה החשאית הפעיל מערכת של טיהורים פוליטיים - מאסרים והרג של מתנגדים. ב-1956 הודח וגלה לברה"מ. | Matyas Rakosi | Politicians | Hungary | Hungarian leader of the Communist Party. Born in Ada (now in Serbia), he studied in Budapest. During World War I, he was imprisoned by the Russians and became a communist. He returned to Hungary in 1918 and co-founded the Soviet Republic, fleeing to Russia when it collapsed. He returned in 1924, and was jailed by the Hungarian government. He was released to Russia in 1940, returning in 1945 to be appointed General Secretary of the Hungarian Communist Party. After winning the 1947 elections, he succeeded to pressure and diminish the other parties and become ruler of the state. He enacted many political arrests and purges until he was dismissed and exiled in 1956. | ||||||||||||||
65 | 64 | יצחק רבין | 1995-1922 | מדינאים | Politicians | Politicians | ישראל | ראש ממשלת ישראל, זוכה פרס נובל לשלום. נולד בירושלים. ב-1941 התגייס לפלמ"ח והיה מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות. ב-1964 מונה לרמטכ"ל וכיהן בתפקיד במלחמת ששת הימים. ב-1968 מונה לשגריר ישראל בארה"ב. ב-1973 נבחר לכנסת כנציג המערך ומונה לשר העבודה. ב-1974, לאחר התפטרות גולדה מאיר, מונה לראש ממשלה וכיהן בתפקיד עד 1977. בשנים 1990-1984 כיהן כשר הביטחון. ב-1992 נבחר לראשות הממשלה. ב-1993 זכה בפרס נובל לשלום על הסכמי אוסלו בין ישראל לפלסטינים. ב-1994 חתם על הסכם השלום עם ירדן. ב-1995, בעודו ראש ממשלה, נרצח בידי יגאל עמיר, שהתנגד להסכמי אוסלו. | Yitzhak Rabin | Politicians | Israel | Prime Minister of Israel and Nobel Peace Prize winner. Born in Jerusalem, he joined the Palmach in 1941, and commanded the Harel Brigade during the War of Independence. He was appointed Chief of Staff of the IDF in 1964, commanding it during the Six-Day War. He was appointed Ambassador to the U.S in 1968, and Minister of Labor in 1973. Following Golda Meir’s resignation in 1974, he was appointed Prime Minister. He served as Minister of Defense from 1984-1990, and was elected Prime Minister in 1992. He won the Nobel Peace Prize for the Oslo Accords in 1993 and signed a peace treaty with Jordan in 1994. In 1995, while serving as Prime Minister, Rabin was murdered by a political opposer. | ||||||||||||||
66 | 65 | ג'רי רובין | 1994-1938 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | פעיל חברתי אמריקאי. נולד בסינסינטי. השלים תואר בהיסטוריה באוניברסיטת סינסינטי ופרש מלימודיו באוניברסיטת ברקלי למען פעילות חברתית. לאחר שנכשל בהתמודדות לראשות עיריית ברקלי, הקים תנועת מחאה כנגד מלחמת וייטנאם והיה ממקימי מפלגת הנוער הבינלאומית - ה"ייפיז". ב-1968 עורר עם חבריו מהומות במהלך ועידת המפלגה הדמוקרטית והכתיר חזיר כמועמד המפלגה לנשיאות. הועמד למשפט עם חבריו, ובמהלכו מחו בדרכים יצירתיות כנגד מלחמת וייטנאם, מערכת המשפט וארגוני הביון. הם נמצאו אשמים אך זוכו בבית המשפט העליון. בהמשך הפך ליזם ולמשקיע וראה בכך סוג אחר של מהפכה המחלקת את העושר מחדש. נהרג בתאונת דרכים. | Jerry Rubin | Politicians | U.S.A | American social activist. Born in Cincinnati, he completed a history degree at the University of Cincinnati, later quitting his studies at Berkeley in favor of activism. After losing the Berkeley municipal elections, he organized the Vietnam Day Committee and co-founded the Yippies. In 1968, he spurred a commotion in the Democratic National Convention by nominating a pig for presidency. Rubin and the Yippie leaders were brought to trial, at which they creatively ridiculed the Vietnam War, judicial system and the intelligence service. They were initially convicted, but were eventually acquitted by the Supreme Court. In his post-activism days, he became an investor, attempting to redistribute collective wealth. He died in a car accident. | ||||||||||||||
67 | 66 | פטרה רומאן | 1946 | מדינאים | Politicians | Politicians | רומניה | ראש ממשלת רומניה ונשיא הסנאט. נולד בבוקרשט. למד הנדסת חשמל בבוקרשט, וב-1974 השלים דוקטורט בטולוז, צרפת. מ-1985 שימש כמרצה בפוליטכניק בבוקרשט. ב-1989 בלט כאחד ממנהיגי המחאה כנגד השלטון הרודני ברומניה, והיה ממייסדי חזית ההצלה הלאומית, שהוקמה במהלך המהפכה. באותה שנה מונה לראש ממשלת רומניה והודח ב-1991. בשנים 1999-1996 כיהן כנשיא הסנאט הרומני, והיה הראשון בתפקיד זה מאז 1945 שאיננו חבר המפלגה הקומוניסטית. בשנים 2000-1999 כיהן כשר החוץ. לאחר כהונה זו נבחר שוב לסנאט הרומני, וב-2012 נבחר לפרלמנט. חבר במועדון מדריד, ארגון בינלאומי שמטרתו לחזק את הדמוקרטיה במדינות שונות. | Petre Roman | Politicians | Romania | Romanian Prime Minister and President of the Senate. Born in Bucharest, he studied electrical engineering at Bucharest and completed his PhD at Toulouse in 1974. In 1985, he taught at the Bucharest Polytechnic Institute. In 1989, as a revolutionary opposer of the Romanian dictatorship, he co-founded the National Salvation Front and became Prime Minister until 1991. He was President of the Senate from 1996-1999, the first non-communist in this role since 1945. He served as Minister of Foreign Affairs from 1999-2000. Roman was re-elected to the Senate and later to the Chamber of Deputies in 2012. He is a member of Club De Madrid, an international organization which reinforces democracy worldwide. | ||||||||||||||
68 | 67 | ולטר רתנאו | 1922-1867 | מדינאים | Politicians | Politicians | גרמניה | מדינאי גרמני, תעשיין, שר חוץ ברפובליקת ויימאר. נולד בברלין. למד פיזיקה, כימיה ופילוסופיה בברלין ובשטרסבורג. כיהן כיו"ר של חברות רבות וניהל את AEG, החברה שייסד אביו. במלחמת העולם הראשונה עמד בראש המינהל לכלכלת המלחמה של גרמניה, ופרש מתפקידו בעקבות ההתנגדות כלפיו בחוגי הממשל בגלל יהדותו. ב-1921 מונה לשר השיקום של רפובליקת ויימאר וניהל משא ומתן עם צרפת על פיצויי המלחמה. ב-1922 מונה לשר החוץ. בעקבות יוזמתו לחתום על הסכם שיתוף פעולה עם ברה"מ ועל רקע מוצאו היהודי גברה ההסתה נגדו. נרצח במהלך כהונתו בידי פעילים אנטישמיים מהימין הגרמני הקיצוני. | Walther Rathenau | Politicians | Germany | German politician, industrialist and Minister of Foreign Affairs. Born in Berlin, he studied chemistry, philosophy and physics in Berlin and Strasbourg. He was chair of AEG, a company founded by his father. He was the head of the German War Raw Materials Department during World War I, but resigned due to governmental hostility towards his Judaism. In 1921, he was appointed Minister of Reconstruction of the Weimar Republic and negotiated the war compensations with France. In 1922, he was appointed Minister of Foreign Affairs. His initiative to sign a treaty with the Soviet Union drew further anti-Semitic incitement against him. Rathenau was murdered during his tenure by anti-Semitic extremists. | ||||||||||||||
69 | 68 | צ'אק שומר | 1950 | מדינאים | Politicians | Politicians | ארה"ב | פוליטיקאי אמריקאי. ראש הסיעה הדמוקרטית בסנאט. נולד בניו יורק. ב-1974 השלים לימודי דוקטורט במשפטים באוניברסיטת הרווארד, ובאותה שנה נבחר לבית הנבחרים של מדינת ניו יורק. כיהן בתפקיד עד 1980, אז נבחר לנציג בבית הנבחרים האמריקאי. ב-1999 נכנס לסנאט האמריקאי מטעם המפלגה הדמוקרטית בניו יורק ומאז מכהן כסנאטור. ב-2016 מונה ליו"ר ועדת הבחירות לסנאט של המפלגה הדמוקרטית, תפקיד שבמסגרתו הביא לבחירת סנאטורים דמוקרטים חדשים. קידם חקיקה למלחמה בטרור ולהגבלות שונות בתחום אחזקת נשק. ב-2017 מונה לעמוד בראש הסיעה הדמוקרטית ולמנהיג סיעת המיעוט בסנאט. | Chuck Schumer | Politicians | U.S.A | American politician and Chair of the Senate Democratic Caucus. Born in New York, he completed his PhD in law at Harvard in 1974 and was elected to the New York State Assembly that same year. He was elected to the U.S House of Representatives in 1980, and has been serving as a Democratic Senator since 1999. In 2016, he was elected Leader of the Democratic Caucus, now nominating and promoting new Democratic Senators. Schumer sponsored various bills restricting weapon ownership, defending homeland security and more. He has been serving as minority leader since 2017. | ||||||||||||||
70 | 69 | קנת' ארו | 1921-2017 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, ממייסדי הכלכלה הניאו-קלאסית וממנסחי התיאוריות של שיווי המשקל הכללי בכלכלה וכלכלת הרווחה. נולד בניויורק, ארה"ב. ב-1951 סיים לימודי דוקטורט באוניברסיטת קולומביה ולאחר שנתיים מונה לפרופסור לכלכלה ולסטטיסטיקה באוניברסיטת סטנפורד. ב-1961 מונה לחבר במועצת היועצים הכלכליים של ארה"ב, המייעצת לנשיא בנושאים כלכליים, וב-1968 מונה לפרופסור באוניברסיטת הרווארד. ניסח את "משפט האי-אפשרות של ארו",הקובע כי לא ניתן לגבש העדפות חברתיות הוגנות, שימלאו את רצונם של כל הפרטים בחברה.יצר מודל המוכיח את קיומו של איזון כללי המנחה את השוק. על עבודותיו זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 1972. | Kenneth Arrow | Business&Economics | U.S.A | American economist, cowinner with John Hicks of the first Nobel Prize in Economic Sciences in 1972.Born in New York, he earned his PhD at the University of Columbia, appointed professor of economics and statistics at Stanford University. He served in the government on the staff of the Council of Economic Advisers in the 1960s. In 1968, he was appointed Professor of Economics at Harvard University. Arrow was towering figure of 20th century economics, he is known particularly for two of his many achievements: his general equilibrium theorem, and his impossibility theorem about the paradoxes of social choice, which maintains that it is impossible to meet everyone's needs through a rank-order electoral system. | ||||||||||||||
71 | 70 | רוברט ישראל אומן | 1930 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | מתמטיקאי אמריקאי-ישראלי יליד גרמניה, המתמחה בסוגיותמתחום תורת המשחקים ויוצר מודלים מתמטיים לניתוח התנהגות במצבי תחרות וליצירת שיתופי פעולה במצבים שלניגוד אינטרסים. נולד בפרנקפורט, גרמניה. בהיותו בן שמונה היגר עם משפחתו לארה"ב.ב-1955 סיים דוקטורט במתמטיקה ב-MIT ועבר לאוניברסיטת פרינסטון. שנה לאחר מכן עלה לישראל. מונה לפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית והיה ממייסדי המרכז לחקר הרציונליות. עסק בנשואים הקשורים לקבלת החלטות רציונליות המבוססת על כללים הסתברותיים. מחקריו מיושמים בתחומים שונים, מחלוקת משאבים ועד ניהול סיכונים בעימותים מלחמתיים. זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 2005. חבר האקדמיה הישראלית למדעים והאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. | Robert Israel Aumann | Business&Economics | Germany | German-born American Israeli mathematician, cowinner of the 2005 Nobel Prize for Economic Science, for their work on the study of conflict and cooperation through game-theory analysis. Born in Frankfurt, Germany, heimmigrated with his parents to New York at age 8. Earned his PhD in mathematics at MIT in 1955. Aumann made Aliyah in 1956, where he was Professor of Mathematics at the Hebrew University and cofounder of the Center for the Study of Rationality. His researches on rational decision making through probability are implemented in many fields, from human resources to risk management in military confrontations. Aumann is a member of the Israeli Academy of Sciences and the American National Academy of Arts and Sciences. | ||||||||||||||
72 | 71 | אלינור אוסטרום | 1933-2012 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלנית פוליטית אמריקאית, מחקריה התמקדו בכלכלה ארגונית של משאבי טבע, האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לכלכלה. נולדה בלוס אנג'לס, ארה"ב.ב-1965 השלימה לימודי דוקטורט במדע המדינה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. מונתה לפרופסור באוניברסיטת אינדיאנה, שם הקימה סדנה לתיאוריה פוליטית. מחקריה הראו כי החלוקה של משאבים טבעיים והפיקוח עליהם מתבצעים באופן מיטבי על ידי גופים מקומיים של המשתמשים במשאבים אלה, ללא מעורבות של גופים ציבוריים או פרטיים. על כך, זכתה בפרס נובל לכלכלה ב-2009. הייתה יועצת מדעית למוסדות של האו"ם בנושאי שמירה על משאבים. חברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. | Elinor Ostrom | Business&Economics | U.S.A | American political scientist, the first woman to win the 2009 Nobel Prize in Economic Sciences. Born in Los Angeles, in 1965 she earned a PhD in Political Science from the University of California. Ostrom was appointed professor at the University of Indiana, where she established the Political Theory Workshop. Her research showed that the distribution and supervision of natural resources are best done by local bodies consisting of the users of these resources, without the interference of the state and public or private institutions. She served as president of the American Political Science Association, the International Association for the Study of Common Property, and the Public Choice Society. | ||||||||||||||
73 | 72 | גארי בקר | 1930-2014 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, הציג במחקריו יישומים של עקרונות הכלכלה הניאו-קלאסית בתחומים חברתיים כמו יחסים משפחתיים, גזענות, אפליה ופשיעה. נולד בפנסילבניה, ארה"ב.ב-1955 השלים דוקטורט באוניברסיטת שיקגו על כלכלת האפליה הגזעית. הוא היה מהראשונים לחקור תחום זה וטען שאפליה גזעית מזיקה כלכלית גם לאוכלוסייה המוחלשת אך גם לעסק עצמו. לימד באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קולומביה. ניסח את "מסה על המשפחה" ו-"תיאורמת הילד הרע", שלפיהן התנהגותו האלטרואיסטית של הגבר במשפחה מסבירה את תפקודה של המשפחה כיחידה כלכלית השואפת למיקסום רווחים ותועלת תוך פעולה מתואמת. ב-1992 זכה בפרס נובל לכלכלה ובמדליית החירות הנשיאותית ב-2007. | Gary Becker | Business&Economics | U.S.A | American economist, winner of 1992 Nobel Prize for Economics. His groundbreaking research extended to the social sciences including sociology, demography, crime, family life, and human capital. Born in Pennsylvania, he earned his PhD at the University of Chicago in 1955, where he was assistant teacher before moving to Columbia University. Becker was among the first researchers of racial discrimination and its effect on the labor market both for the victim and the perpetrator. His analysis of the economics of family life was first published as A Treatise on the Family (1981) and developed in The Rotten Kid Theorem. In 2007, he received the Presidential Medal of Freedom. | ||||||||||||||
74 | 73 | בן ברננקי | 1953 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי,כיהן כיו"ר הבנק המרכזי האמריקאי ויו"ר מועצת היועצים הכלכליים של ארה"ב. נולד בג'ורג'יה, ארה"ב. למד בהרווארד והשלים דוקטורט ב-1979 ב-MIT. לימד באוניברסיטאות סטנפורד, ניויורק ופרינסטון, שם שימש ראש המחלקה לכלכלה.במהלך המשבר הכלכלי של 2008, בתפקידו כיו"ר הבנק המרכזי, הוריד את הריבית בארה"ב והגה את תוכנית "ההקלה הכמותית" שתמנע ירידת מחירים כללית. במאמריו על תקופת "השפל הגדול" בארה"ב טען כי הפגיעה בהקצאת האשראי וביעילותה הביאה למעגל קסמים אכזרי של פגיעה בכלכלה. לפיכך, ניווט את מדיניות הבנק המרכזי האמריקאי שלא תפגע במתן אשראי והקצאת כספים לשווקים. | Ben Bernanke | Business&Economics | U.S.A | American Economist who served as chair of the U.S. Council of Economic Advisers and as chairman of the board of governors of the US Federal Reserve System in. Born in Georgia, U.S.A, he studied at Harvard and earned his PhD at MIT. He taught at Stanford, New York University and Princeton, where he was chair of the Department of Economics. As chair of the central bank, he drafted the Emergency Economic Stabilization Act in response to the financial crisis in 2008 to protect the US financial system and bailed out big financial companies. In his late articles, he exposed how close the global economy came to collapse in 2008, had he not taken such extreme measures. | ||||||||||||||
75 | 74 | אלן גרינספן | 1926 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, כיהן 19 שנה כיו"ר הבנק המרכזי האמריקאי, והיה יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של ארה"ב. נולד בניו יורק, ארה"ב. למד באוניברסיטת ניו יורק והשלים דוקטורט בכלכלה ב-1977. ניהל חברה פרטית לייעוץ כלכלי. ב-1987 מונה ליו"ר הבנק המרכזי, וחודשיים לאחר מכן נאלץ להתמודד עם משבר המניות בוול סטריט. נקט מדיניות של הפחתת ריבית, שהביאה לגאות בשוק המניות.הקטין את הגרעון של ארה"ב וסייע בהתמודדות עם משבר הפזו במקסיקו. לאחר פקיעתה של בועת הדוט-קום בסוף שנת 2000 נקט שוב צעדים להורדת הריבית שימנעו מיתון. לאחר סיום כהונתו חזר לעבוד כיועץ כלכלי. | Alan Greenspan | Business&Economics | U.S.A | American economist and chairman of the Board of Governors of the Federal Reserve System in 1987-2006. Born in New York, in 1977 he earned a PhD in Economics from the University of New York and was manager of a private investment company. In 1987 became Chairman of the Federal Reserve Board and two months into the job he had to deal with a stock market crisis. Greenspan cut interest rates to prevent the economy from sinking into a deep depression, and reduced America’s deficit and helped deal with the Mexican Peso Crisis. After the dotcom bubble crash of 2000 he reduced the prime rate to avoid a recession | ||||||||||||||
76 | 75 | פאול ורבורג | 1868-1932 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | בנקאי גרמני-אמריקאי, מהוגי הבנק המרכזי האמריקאי, היו"ר הראשון של מועצת הנגידים של הבנק ונשיא המועצה המייעצת לבנק. נולד בהמבורג, גרמניה, למשפחת בנקאים. עבד בבנקים בהמבורג, בלונדון ובפריז. ב-1902 היגר לארה"ב והיה לשותף בבנק השקעות שחמיו היה ממייסדיו. ב-1907 הגה את רעיון הבנק המרכזי האמריקאי, שנוסד ב-1913. הוא כיהן בתפקידים בכירים בבנק עד 1926. בשלהי שנות העשרים של המאה העשרים התריע מפני המסחר הפרוע בשוק המניות האמריקאי, שהסתיים במפולת השווקים ב-1929. היה מנאמני מכון ברוקינגס המתמקד במחקרי מדיניות בארה"ב. באחרית ימיו ביקש לקדם שיתוף פעולה תרבותי בין ארה"ב לגרמניה. | Paul Warburg | Business&Economics | Germany | American-German investment banker. Born into a dynasty of German bankers in Hamburg, he held major positions in European banks before emigrating to the US in 1902. After the economic crash of 1907, his ideas on central banking became popular and in 1913 the Federal Reserve Act was passed, creating the central banking system of the U.S. Warburg was chairman on various councils, including the Federal Reserve Board, and was trustee of the Brookings Institution. In the late 1920s he warned of the disaster threatened by the wild stock speculation, foreshadowing the Wall Street Crash of 1929. In his late years, Warburg promoted cultural cooperation between the U.S. and Germany. | ||||||||||||||
77 | 76 | עמוס טברסקי | 1937-1996 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ישראל | פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, התמחה בקשר בין תהליכים פסיכולוגיים לקבלת החלטות. נולד בחיפה. עבד באוניברסיטה העברית בירושלים עם דניאל כהנמן. בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים פרסמו במשותף מאמרים אקדמיים פורצי דרך, שעסקו בין השאר בערך השונה שאנשים מעניקים לרווח ולהפסד. היו חברי סגל באוניברסיטאות חשובות בארה"ב ומונו לחברים באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. מחקרם על קבלת החלטות בתנאי אי ודאות זיכה את כהנמן בפרס נובל לכלכלה ב-2002, לאחר שטברסקי נפטר. המחקר חולל שינוי באופן שבו כלכלנים מבינים את התנהגותם של השחקנים השונים בשוק בתנאי אי ודאות. | Amos Tversky | Business&Economics | Israel | Israeli American cognitive psychologists who developed the Prospect theory, the earliest theory of behavioral economics and behavioral finance. Kahneman was born in Tel Aviv, raised in Paris, and returned to Israel in 1946. Tversky was born in Haifa. They began collaborating in the late 1960s and published a series of articles in the field of judgment and decision making. Both were faculty members of many leading academic institutions in Israel and abroad and members of the American Academy of Arts and Sciences. In 2002, Kahneman was awarded the Nobel Prize for Economics for their work. Their researches changed the way economists perceive the behavior of consumers, investors and business owners. | ||||||||||||||
78 | 77 | דניאל כהנמן | 1934 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ישראל | פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, התמחה בקשר בין תהליכים פסיכולוגיים לקבלת החלטות. כהנמן נולד בתל אביב, גדל בפריז ועלה לארץ ב-1946עבד באוניברסיטה העברית בירושלים עם עמוס טברסקי. בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים פרסמו במשותף מאמרים אקדמיים פורצי דרך, שעסקו בין השאר בערך השונה שאנשים מעניקים לרווח ולהפסד. היו חברי סגל באוניברסיטאות חשובות בארה"ב ומונו לחברים באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. מחקרם על קבלת החלטות בתנאי אי ודאות זיכה את כהנמן בפרס נובל לכלכלה ב-2002. המחקר חולל שינוי באופן שבו כלכלנים מבינים את התנהגותם של השחקנים השונים בשוק בתנאי אי ודאות. | Daniel Kahneman | Business&Economics | Israel | Israeli American cognitive psychologists who developed the Prospect theory, the earliest theory of behavioral economics and behavioral finance. Kahneman was born in Tel Aviv, raised in Paris, and returned to Israel in 1946. Tversky was born in Haifa. They began collaborating in the late 1960s and published a series of articles in the field of judgment and decision making. Both were faculty members of many leading academic institutions in Israel and abroad and members of the American Academy of Arts and Sciences. In 2002, Kahneman was awarded the Nobel Prize for Economics for their work. Their researches changed the way economists perceive the behavior of consumers, investors and business owners. | ||||||||||||||
79 | 78 | פרנקו מודיליאני | 1918-2003 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | איטליה | כלכלן אמריקאי, התמקד בתהליכי חיסכון והוצאות ובתמחור חברות, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1985. נולד ברומא, איטליה. היגר לארה"ב לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה עקב עליית המשטר הפשיסטי. למד בניו-סקול בניו יורק, ולימד באילינוי, בקרנגי-מלון שבפיטסבורג וב-MIT. במחקריו הראה כי אנשים שואפים לרמת הוצאות קבועה במהלך חייהם, ולכן חוסכים בצעירותם על מנת שיוכלו לשמור על אותה רמת חיים גם לאחר יציאתם לגמלאות. טען כי מחירה של חברה אינו מושפע מגובה החוב שלה או מגודל ההון שברשותה, כי אם מרווחיותה העתידית. בנוסף על מאמריו התיאורטיים עסק בפיתוח מודלים כלכליים מעשיים. | Franco Modigliani | Business&Economics | Italy | American Italian economist who did pioneering work in the fields of saving and expenses and corporate evaluation, winner of the 1985 Nobel Prize for Economics. Born in Rome, he immigrated to the US before the outbreak of World War II. He studied at the New York New School and taught in Carnegie Mellon University and at MIT. His work revealed that people strive to have a regular level of expenses during their life, and therefore save money to allow them to maintain their lifestyle later in life. Modigliani claimed that the sale of a company is not impacted by the rate of its debt or its capital value, but rather its future profitability. | ||||||||||||||
80 | 79 | פול סמואלסון | 1915-2009 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, מהכלכלנים המשפיעים ביותר במאה העשרים, האמריקאי הראשון שזכה בפרס נובל לכלכלה ב-1970. נולד באינדיאנה, ארה"ב. למד באוניברסיטת שיקגו והשלים דוקטורט בהרווארד ב-1941. מ-1944 היה פרופסור חבר ב-MIT. ספרו "תורת הכלכלה" (1947) הוא ספר יסוד בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות ברחבי העולם. עסק בתחומים רבים, בין היתר תרם לפיתוח כלכלת הרווחה, להבנת היחס בין אינפלציה לתעסוקה, לניתוח הצורך במעורבות המדינה למניעת עיוותים פיננסיים ולחקר התנהלות הכלכלה העולמית. ייעץ לנשיאים ג'ון קנדי ולינדון ג'ונסון, וכתב טור על כלכלה בשבועון "ניוזוויק". ב-1996, הוענקה לו המדליה הלאומית למדע ע"י הנשיא ביל קלינטון. | Paul Samuelson | Business&Economics | U.S.A | American economist who in 1970 became the first American to win the Nobel Prize for Economic Sciences. Born in Indiana, Samuelson studied at the University of Chicago and at Harvard University, before becoming a professor at MIT. His book Foundations of Economic Analysis (1947) is the bestselling economic textbook of all time. Samuelson contributed to the formation of the welfare economy and the analysis connection between inflation and employment, which helped determine the level of necessity of governmental intervention in the market. He served in the US government as advisor to the presidents John F. Kennedy, and Lyndon Johnson. Awarded the National Medal of Science by President Bill Clinton in 1996. | ||||||||||||||
81 | 80 | לודוויג פון מיזס | 1881-1973 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | אוסטריה (אוקראינה) | כלכלן ופילוסוף אוסטרי-אמריקאי, מאבות הליברטריאניזם, תמך בשוק נטול מעורבות ממשלתית וראה בסוציאליזם שיטה כלכלית מעוותת. נולד בלמברג שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה). ב-1906 השלים דוקטורט במשפטים ובכלכלה באוניברסיטת וינה. ב-1934 עבר לשווייץ, והיגר לארה"ב ב-1940. ב-1945 היה למרצה אורח באוניברסיטת ניו יורק. הוא דחה שיטות אמפיריות להבנת הכלכלה וראה בה חלק מתחום הפרקסאולוגיה – חקר הפעולה האנושית. לשיטתו, הכלכלה היא תוצאה של בחירות של יחידים ופעולות של כוחות חברתיים שונים. התנגד בחריפות לסוציאליזם ולרעיונות מדינת הרווחה, וטען כי אין דרך ביניים בין שוק חופשי לסוציאליזם, וכי התערבות המדינה בכלכלה תוביל לשליטתה בה. | Ludwig von Mises | Business&Economics | Austria (Ukraine) | Austrian American economist, social philosopher and leader of the libertarian movement. Known for his support of a free market policy and opposition to socialism and government intervention. Born in Lemberg, (now Ukraine), he earned a PhD in law and economics from the University of Vienna. He moved to Switzerland in 1934 and emigrated to the U.S. in 1940, where in 1945 he became visiting professor at New York University. Mises rejected mathematical analyses of statistical data and developed a methodology which he labeled praxeology, a study of human choice and action. He was a staunch opposer of socialism and the welfare state, and saw no middle ground between the free market and socialism. | ||||||||||||||
82 | 81 | מילטון פרידמן | 1912-2006 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, מהחשובים בכלכלני המאה העשרים ונציג בולט של הכלכלה הניאו-ליברלית, דגל בצמצום המעורבות הממשלתית בכלכלה הלאומית, צמצום שירותי הרווחה והפחתת מיסים. נולד בניו יורק, ארה"ב. למד באוניברסיטאות ראטגרס ושיקגו, ולאחר שסיים תואר שני עבד במחלקת האוצר של ארה"ב. השלים דוקטורט באוניברסיטת קולומביה ב-1946. כיהן כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת שיקגו עד 1983. היה חבר בצוות היועצים הכלכליים של הנשיא רונלד רייגן. בספרו "קפיטליזם וחירות" (1962) הציג את עיקרי משנתו הכלכלית. גרס בין היתר כי מערכת החינוך צריכה להתבסס על יוזמות פרטיות ועל תחרות, ולא על יוזמות ממשלתיות וציבוריות. ב-1976 זכה בפרס נובל לכלכלה. | Milton Friedman | Business&Economics | U.S.A | American economist, one of the greatest economists of all time and a prominent figure of neoliberal economy, who championed reducing governmental intervention in national economy, reducing welfare services and taxes. Born in New York, he studied at Rutgers and Chicago universities. After earning his MA he worked for the US Department of Finance. Friedman earned a PhD in Economics at Columbia University in 1946 and served as professor of economics at Chicago University until 1983. He was a member of a team of financial advisors to President Ronald Regan. His bestseller Capitalism and Freedom (1962) presented his ideas on the role of economic capitalism in liberal society. He won a Nobel Prize for Economics in 1976. | ||||||||||||||
83 | 82 | יעקב פרנקל | 1943 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ישראל | כלכלן ישראלי, נגיד בנק ישראל בשנים 2000-1991, חתן פרס ישראל לכלכלה ב-2002. נולד בתל אביב, למד באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1970 השלים דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת שיקגו, ומ-1973 כיהן בה כפרופסור לכלכלה. היה יועץ המחקר של קרן המטבע הבינלאומית בשנים 1987-1991. במהלך כהונתו כנגיד בנק ישראל הנהיג את "רצועת הניוד" של השקל מול מטבעות זרים תוך שמירה על אי-מעורבות של בנק ישראל והביא לריסון האינפלציה בישראל. לאחר סיום כהונתו עבד בזרוע הבינלאומית של מריל לינץ'. מכהן כיו"ר צוות החשיבה הכלכלי העולמי G-30 ויו"ר תאגיד AIG ויו"ר הזרוע הבינלאומית של בנק ג'יי. פי. מורגן. | Jacob Frenkel | Business&Economics | Israel | Israeli economist, winner of the 2002 Israel Prize in Economics. Born in Tel Aviv, he studied at the Hebrew University and earned his PhD at the University of Chicago, becoming a faculty member in 1973. Frenkel served as the Economic Counselor and Director of Research at the International Monetary Fund between 1987-1991, and as Governor of the Bank of Israel in 1991-2000. Credited for reducing inflation, achieving price stability, and integrating the Israeli economy into the global financial system. After ending his two terms, Frenkel served as Chairman of Merrill Lynch International. He is Chairman and CEO of the Group of Thirty (G-30) and Chairman of JPMorgan Chase International. | ||||||||||||||
84 | 83 | ליאוניד קנטורוביץ' | 1912-1986 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | רוסיה | מתמטיקאי וכלכלן רוסי, הוגה שיטת התכנון הלינארי, שזיכתה אותו בפרס נובל לכלכלה ב-1975. נולד בסנט פטרבורג, רוסיה. החל את לימודיו האקדמיים בהיותו בן 14. ב-1934 מונה לפרופסור והוא בן 22. ב-1938 התבקש לסייע בשיפור חלוקת חומרים בבית חרושת לעץ לבוד, והחל לפתח את שיטת התכנון הליניארי, המאפשרת ניצול מיטבי של משאבים באמצעות הסתמכות על מודלים מתמטיים. בשנותיו האחרונות של סטלין זכו מחקריו ליחס שלילי וגונו כאנטי-מרקסיסטיים, אבל בשנות הששים החלו רעיונותיו להתקבל בברה"מ. ב-1964 נבחר לחבר באקדמיה הרוסית למדעים. זכה בפרס לנין ב-1965, והיה הסובייטי היחיד שזכה בפרס נובל לכלכלה. | Leonid Kantorovich | Business&Economics | Russia | Russian mathematician and economist, cowinner of the 1975 Nobel Prize for his contributions to the theory of optimum allocation of resources. Born in St. Petersburg, at 14 he entered Leningrad University where, at 22, he became full professor. While working as a consultant in a governmental laboratory, he devised a method for optimizing output using a mathematical technique now known as linear programming. His researches were denounced by the Stalin regime as anti-Marxist, yet since his work coincided with Russia's expanding industrialization, many of his findings were subsequently used to help manage the Soviet economy during the 60s. Kantorovich was awarded the Lenin Prize in 1965 and was the only Soviet economist to win a Nobel Prize. | ||||||||||||||
85 | 84 | פול קרוגמן | 1953 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, הוגה תיאוריית הסחר החדשה ומודל "יתרון לגודל", לפיוהמסחר הבינלאומי מושפע מגודל החברה או המדינה, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2008. נולד באולבני, ארה"ב. למד בייל וב-1977 השלים דוקטורט ב-MIT. היה חבר במועצת היועצים הכלכליים לנשיא רייגן. לימד בייל וב-MIT. פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון. כתב על השפעתם הגיאוגרפית של דפוסי מסחר ועל מעורבות המדינה בכלכלה. לשיטתו, שליטת המדינה במיסוי ובתעסוקה חשובה יותר מהדפסת כסף. ביקר את מדיניותו הכלכלית של הנשיא ג'ורג' וו. בוש. חבר בצוות החשיבה הכלכלי העולמי G-30 וכותב בקביעותבעיתונים כלכליים. חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. | Paul Krugman | Business&Economics | U.S.A | American economist, winner of the 2008 Nobel Prize for Economics for his work on new economic geography and new trade theory. Born in Albany, he studied at Yale University and at MIT. He sat on the Council of Economic Advisors to President Ronald Reagan. He taught at Yale and at MIT, and is currently a Professor of Economics at Princeton University. Krugman studied the geographical impact of commerce patterns and on government interference in financial policy. He holds that the nation’s control of tax and employment is more important than printing money. Krugman was a critical of George W. Bush’s financial policy. Member of the G-30 financial team. His Op-eds are published in many newspapers. | ||||||||||||||
86 | 85 | נוריאל רוביני | 1959 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | טורקיה | כלכלן איטלקי-אמריקאי, חזה את משבר האשראי בארה"ב ובעולם ב-2008, לאחר שחקר שנים רבות את כלכלות מזרח אסיה ודרום אמריקה. נולד באיסטנבול, טורקיה. משפחתו היגרה לטהרן ולישראל וב-1963 עברה לאיטליה. למד באוניברסיטת בוקוני באיטליה והשלים דוקטורט בכלכלה בינלאומית ב-1988 בהרווארד. לימד בייל ובאוניברסיטת ניו יורק. בד-בבד, עבד בקרן המטבע הבינלאומית, בבנק העולמי ובבנק המרכזי האמריקאי. שימש יועץ כלכלי לנשיא ביל קלינטון. ב-2006 התריע מפני משבר כלכלי עולמי בדף עמדה של קרן המטבע הבינלאומית וקבע כי ארה"ב מייצרת גרעון במאזן התשלומים שלה,שיביא לקריסת כלכלתה. יו"ר חברת הייעוץ הכלכלי RGE Monitor. | Nouriel Roubini | Business&Economics | Turkey | American Italian economist. Born in Istanbul, his family lived briefly in Iran and Israel before settling in Italy in 1963. He studied at the Bocconi University and earned his PhD at Harvard University in 1988. Roubini taught at Yale and New York University while also being employed at the International Monetary Fund, the Federal Reserve, the World Bank, and the Bank of Israel. Acted as senior economist during the Clinton Administration. He predicted the financial crisis of 2007-2008 earning him the nickname "Dr. Doom". His website, RGE Monitor (founded in 2005), became a central source for economic analysis of the global credit crisis. | ||||||||||||||
87 | 86 | דייוויד ריקארדו | 1772-1823 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | בריטניה | כלכלן בריטי, השפיע רבות על הכלכלה המודרנית, תרם לפיתוח הכלכלה כתחום נפרד ממדע המדינה. נולד בלונדון, אנגליה. הקים חברת מסחר במניות ופרש ב-1814 לאחר שצבר הון. ב-1819 זכה במושב בפרלמנט הבריטי והתבלט בדעותיו הליברליות. בספריו, שהחשוב שבהם הוא "עקרונות הכלכלה המדינית והמיסוי" (1817),טען כי ערכם של מוצרים נובע מכמות העבודה הנחוצה לייצורם. פיתח את עיקרון "היתרון היחסי", שלפיו סחר בינלאומי יעיל יתבצע במוצרים שלמדינות או ליחידים יש יתרון יחסי בייצורם. ניסח את "שקילות ריקארדו", עיקרון הקובע כי לצורות שונות של גיוס כספים בידי הממשלה השפעה זהה על המשק. | David Ricardo | Business&Economics | Britain | British classical economist who had a significant influence on the rising science of economics. Born in London, he worked in the stock exchange and retired after having acquired a small fortune. Ricardo supported the liberal movement and in 1819 bought a seat in the British Parliament which he held until his death. He wrote several books, including Principles of Political Economy and Taxation (1817) in which he introduced the theory of comparative advantage.He claimed that the international trade was influenced by relative costs of production and by differences in internal price structures. He formulated the Ricradian Equivalence, maintaining that different forms of government money collecting don't differ in their effect on the economy. | ||||||||||||||
88 | 87 | ג'וזף שטיגליץ | 1943 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2001. נולד באינדיאנה, ארה"ב. למד באמהרסט והשלים דוקטורט בכלכלה ב-MIT. לימד באוניברסיטאות מובילות בארה"ב ומכהן כפרופסור לכלכלה באוניברסיטת קולומביה. ב-1992 מונה ליועץ כלכלי לנשיא ביל קלינטון, וב-1997 היה לכלכלן הראשי ולסגן נשיא הבנק העולמי. במחקריו תרם לתיאוריית המידע הא-סימטרי, לפיה אי שוויון במידע בין גופים כלכליים מעצב את היחסים ביניהם. בשנת 2000 התפטר מתפקידו כסגן נשיא הבנק העולמי, לאחר שמתח ביקורת על הבנק ועל קרן המטבע הבינלאומית, בטענה שהן מעניקות עדיפות לא הוגנת לארה"ב על חשבון מדינות אחרות. ב-2011, נבחר על ידי מגזין Time לאחד מ-100 האנשים המשפיעים בעולם. | Joseph Stiglitz | Business&Economics | U.S.A | American economist, chief economist of the World Bank, cowinner of the 2001 Nobel Prize for Economics. Born in Indiana, he studied at Amherst College and taught in leading American and European universities. His academic research demonstrated situations in which incomplete information prevents markets from achieving social efficiency. He was appointed Chair of the Council of Economic advisers in 1992, and Chief Economist of the World Bank in 1997. Stiglitz resigned his post in the World Bank in 2000 after criticizing the organization for favoring the U.S. In 2011, he was named by Time magazine as one of the 100 most influential people in the world. He is currently professor at Columbia University. | ||||||||||||||
89 | 88 | מיירון שולס | 1941 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | קנדה | כלכלן קנדי, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1997 על תרומתו לפיתוח מודל מתמטי טהור לתמחור אופציות. נולד בטימינס, אונטריו, קנדה. למד באוניברסיטת מקמסטר בקנדה וב-1969 השלים דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת שיקגו. ב-1968 החל ללמד ב-MIT. ב-1973 מונה לפרופסור באוניברסיטת שיקגו ולאחר מכן לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. ב-1973 פיתח עם פישר בלק את המודל לתמחור אופציות, שהפך לתקן בינלאומי בשוקי המסחר באופציות שונות של סחורות, מניות ונכסים אחרים. לצד פעילותו האקדמית, הקים קרן השקעות אשר הניבה תשואות גבוהות במשך כמה שנים, אך ב-1998 הפסידה 4.6 מיליארד דולרים בארבעה חודשים ונסגרה בשנת 2000. | Myron Scholes | Business&Economics | Canada | Canadian American financial economist, cowinner with Robert C. Merton of 1997 Nobel Prize in Economics for a method to determine the value of derivatives, known as the Black-Scholes model.The model provides a conceptual framework for valuing stock options, such as calls or puts. Born in Ontario Canada, he earned a PhD at the University of Chicago, and taught at the MIT Sloan School of Management and at Stanford University. Scholes cofounded a hedge fund called Long-Term Capital Management, which performed well in the first years, realizing annualized returns of over 40%. However, in 1998 lost $4.6 billion in less than four months and dissolved in 2000. | ||||||||||||||
90 | 89 | ריצ'ארד ת'יילר | 1945 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | כלכלן אמריקאי, מראשוני החוקרים של הכלכלה ההתנהגותית, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2017. נולד בניו ג'רזי, ארה"ב. ב-1974 השלים דוקטורט באוניברסיטת רוצ'סטר. לימד באוניברסיטת קורנל ומלמד כיום באוניברסיטת שיקגו. פרופסור-חבר בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת שיקגו. טבע את המונח "חשבונאות נפשית", המצביע על אופני ההשפעה של שיקולים רגשיים על החלטות כלכליות, ועל הפער בין הממד הרציונלי לממד הרגשי של חישובים כלכליים. כמו כן הראה כיצד אפשר לתעל את התנהגות הצרכנים לפעולה רציונלית ומדויקת יותר. פרסם טור קבוע בכתב עת כלכלי הדן בהשפעת היסודות הפסיכולוגיים על הכלכלה וכן מאמרים וספרים פורצי דרך בנושא זה. | Richard Thaler | Business&Economics | U.S.A | American economist, winner of the 2017 Nobel Prize in Economics for his influential contributions to behavioral economics. Born in New Jersey, he earned his PhD and taught at Rochester University, subsequently teaching also at Cornell. Thaler researched economic decision-making with the aid of insights from psychology. He coined the phrase "mental accounting" about the different values people place on money, based on subjective criteria, that often leads people to make irrational investment decisions and behave in financially counterproductive ways. Since 2005, he has been working at the University of Chicago. Thaler published groundbreaking books, articles, and a regular column in the Journal of Economic perspective, writing about the effect of psychological elements on the Economy. | ||||||||||||||
91 | 90 | אוגוסט בלמונט | 1816-1890 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | בנקאי ופוליטיקאי גרמני-אמריקאי, יו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית, מדמויות המפתח שהפכו את ענף מרוצי הסוסים לספורט מרכזי בארה"ב בתקופתו. נולד באלציי, גרמניה. בהיותו בן 14 החל לעבוד בחברת הבנקאות של משפחת רוטשילד בפרנקפורט. ב-1837, בדרכו לקובה לטפל בעסקי רוטשילד, עצר בניו יורק בעת המשבר הכלכלי והשתקע שם. הקים חברה מצליחה וסייע למשפחת רוטשילד לשקם את הבנק האמריקאי שלה, שקרס באותה תקופה. ב-1844 מונה לקונסול של האימפריה האוסטרית בניו יורק, ולאחר קריירה דיפלומטית מחוץ לארה"ב מונה ליו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית. ייסד את מרוץ הסוסים "בלמונד סטייקס", מסדרת מרוצי הסוסים הגזעיים בארה"ב. | August Belmont | Business&Economics | Germany | German American banker, diplomat, political leader, and a key figure in the establishment of Thoroughbred horse racing in the U.S. Born in Alzey, Germany, he began working at the Rothschild Family banking company at age 14. In 1837, on his way to Cuba, he stopped in New York and settled there. Belmont founded a successful banking company and helped the Rothschilds revive their U.S. bank, which had collapsed in the period’s crisis. In 1844, he was appointed Austrian Counsel-General in the U.S. After an international diplomatic career, Belmont was appointed chairman of the National Democratic Committee. He cofounded the first Belmont Stakes Thoroughbred race that was subsequently named in his honor. | ||||||||||||||
92 | 91 | ברנרד ברוך | 1870-1965 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | איל הון אמריקאי, סייע לנשיא רוזוולט בעיצוב ויישום מדיניות "הניו דיל". נולד בדרום קרוליינה, ארה"ב. למד בסיטי קולג' בניויורק. החל לעבוד בוול-סטריט, תחילה כשכיר וב-1903 כסוחר עצמאי, וצבר הון מסחר בניירות ערך. במלחמת העולם הראשונה מונה לחבר במועצת התעשיות המלחמתית. ב-1919 ייעץ לנשיא וודרו ווילסון בוועידת פריז. היה יועץ לעניינים כלכליים ומדיניים של הנשיא פרנקלין רוזוולט ואחד מאנשי הכספים המרכזיים של המפלגה הדמוקרטית. בסוף שנות העשרים חזה את קריסת הבורסה, ומכר את תיק ההשקעות שלו כשנה לפני המשבר הכלכלי. ב-1946 מונה לנציג ארה"ב בוועדה לאנרגיה אטומית של האו"ם. | Bernard Baruch | Business&Economics | U.S.A | American financer, stock investor, and a formulator of the New Deal reform. Born in South Carolina, he began his career working on Wall Street where he made a fortune trading in stocks. During World War I, he was called by President Wilson to serve, and was elected chairman of the War Industries Board. In 1919, Baruch participated in the Paris Peace Conference. Baruch predicted the Wall Street Crash of 1929, and was appointed Director of the Office of War Mobilization by President Roosevelt director In 1946, he was appointed by President Harry Truman as the U.S. representative to the UN Atomic Energy Commission. | ||||||||||||||
93 | 92 | בוריס ברזובסקי | 1946-2013 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EntrepreneursCommerce | ברית המועצות (רוסיה) | איל הון רוסי,נחשב לאיש העשיר ברוסיה בשנות התשעים של המאה העשרים. נולד במוסקבה, ברה"מ. החל בקריירה אקדמית במתמטיקה שימושית והיה חבר האקדמיה למדעים של ברה"מ. עם התפרקות ברה"מ עבר לעולם העסקי וצבר את הונו. שלט ברשתות טלוויזיה, עיתונים, חברות תעופה, נפט ומכוניות. היה מקורב לנשיא בוריס ילצין וכיהן כסגן מזכיר במועצה לביטחון לאומי של רוסיה. נבחר לבית הנבחרים התחתון ברוסיה,והתפטר בעקבות התנגדותו לנשיא ולדימיר פוטין. ב-2002 עזב את רוסיה וקיבל מקלט מדיני באנגליה. שלטונות רוסיה האשימו אותו במרמה ובגניבה והוציאו נגדו צו מעצר בינלאומי. נמצא תלוי בביתו סמוך ללונדון. | Boris Berezovsky | Business&Economics | Soviet Union (Russia) | Russian magnate who was considered the richest man in Russia in the 1990s. Born in Moscow, he began his career as a mathematician and was a member of the Russian Academy of Sciences. With the dissolution of the Soviet Union, he entered the business world. He gained control over TV channels, newspapers, aviation, gas, and vehicle companies. Berezovsky was close to Boris Yeltsin, serving as deputy secretary of Russia’s security council. He was elected to the Duma and quit after opposing Vladimir Putin. In 2002, he was granted political asylum in the UK. The Russian government accused him of embezzlement and issued an international arrest warrant. Berezovsky was found dead by hanging in his home near London. | ||||||||||||||
94 | 93 | מרקוס גולדמן | 1821-1904 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | איל הון אמריקאי, בעל בנק השקעות מהגדולים בעולם. גולדמן נולד בגרמניה והיגר לארה"ב ב-1848. ב-1869, אחרי שעבד כרוכל וכרַכָּב, הפך לסוכן ניירות ערך בבורסה בניו יורק. ב-1885 צירף אליו את חתנו, סמואל זקס, יליד מרילנד, ויחד הקימו את הסוכנות המצליחה גולדמן זקס. ב-1896 הצטרפה החברה למסחר בבורסה לניירות ערך בניו יורק, כשכל עובדיה במשך תקופה ארוכה היו בני משפחות גולדמן וזקס. לאחר שנרשמו בבורסה, הציעו גולדמן זקס את שירותי החתמות שלהם לחברות שיצאו להנפקה, החלו לעסוק במסחר במט"ח, בהלוואות ובניהול פיננסי לחברות וגופים ציבוריים, וסייעו לחברות אירופיות להשקיע בארה"ב | Marcus Goldman | Business&Economics | Germany | American investment bankers, owners of the world’s largest investment bank. Born in Germany, Goldman emigrated to the U.S. in 1848. In 1869, after working as a peddler and shopkeeper, he became a stockbroker on Wall Street. In 1885, he brought in his son-in-law, Maryland-born Samuel Sachs, and together they established the successful agency Goldman Sachs & Co. The company, which for many decades employed almost only family members, began trading on Wall Street in 1896. It offered their services to companies issuing stock and began trading in overseas currencies, loans, and financial management for public bodies and companies, and helped European companies invest in the US. | ||||||||||||||
95 | 94 | סמואל זקס | 1851-1935 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | ארה"ב | איל הון אמריקאי, בעל בנק השקעות מהגדולים בעולם. הצטרף ב-1885 לסוכנות המצליחה גולדמן זקס. ב-1896 הצטרפה החברה למסחר בבורסה לניירות ערך בניו יורק, כשכל עובדיה במשך תקופה ארוכה היו בני משפחות גולדמן וזקס. לאחר שנרשמו בבורסה, הציעו גולדמן זקס את שירותי החתמות שלהם לחברות שיצאו להנפקה, החלו לעסוק במסחר במט"ח, בהלוואות ובניהול פיננסי לחברות וגופים ציבוריים, וסייעו לחברות אירופיות להשקיע בארה"ב | Samuel Sachs | Business&Economics | U.S.A | American investment bankers, owners of the world’s largest investment bank. Born in Germany, Goldman emigrated to the U.S. in 1848. In 1869, after working as a peddler and shopkeeper, he became a stockbroker on Wall Street. In 1885, he brought in his son-in-law, Maryland-born Samuel Sachs, and together they established the successful agency Goldman Sachs & Co. The company, which for many decades employed almost only family members, began trading on Wall Street in 1896. It offered their services to companies issuing stock and began trading in overseas currencies, loans, and financial management for public bodies and companies, and helped European companies invest in the US. | ||||||||||||||
96 | 95 | זיגמונד ורבורג | 1902-1982 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | בנקאי גרמני-בריטי, הוגה היורובונד, אגרות חוב בינלאומיות המשולמות במטבעות זרים. נולד בסיבורג למשפחת בנקאים גרמנית. ב-1934, לאחר עליית היטלר לשלטון, היגר ללונדון וייסד בנק. במלחמת העולם השנייה עבד עבור המודיעין הבריטי. בשנות החמישים של המאה העשרים הפך את הבנק למנפיק אגרות חוב, וב-1963 הנפיק בפעם הראשונה יורובונד. באמצעות רעיונותיו היצירתיים פיתח את הבנקאות המסחרית באירופה במהלך המאה העשרים, תוך שיתוף פעולה עם גופים פיננסיים בארה"ב. במהלך שנות השישים קידם את רעיון איחוד אירופה. ב-1966 פרש רשמית מניהול הבנק, אבל המשיך להשפיע על פעולותיו דרך חברת אחזקות. | Siegmund Warburg | Business&Economics | Germany | German British Banker, conceiver of the Eurobond international currency bond. Born in Seeburg to the well-known Warburg banking dynasty. In 1934, after Hitler took power, he emigrated to London and founded a bank. During World War II, Warburg worked for the British Intelligence. In the 1950s his bank began issuing bonds, and in 1963 issued the first Eurobond. His creative ideas contributed greatly to developing commercial banking in Europe during the 20th century, in collaboration with American financial bodies. In the 1960s, he promoted the European unification. Warburg retired officially from his bank in 1966, yet continued to have financial influence through his holding companies. | ||||||||||||||
97 | 96 | משה מרכוס ורבורג | 1763-1830 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | בנקאים גרמנים, מייסדי בנק פרטי מצליח. האחים נולדו ופעלו באזור המבורג והקימו יחד בנק פרטי בגרמניה ב-1798. הסניף הראשון של הבנק הוקם ברובע אלטונה. בתחילה היה עיסוקם העיקרי סחר בכספים ובשטרי חליפין, ועד מהרה הפכו את הבנק למוסד פרטי מצליח. בניגוד לבנקים רבים, שהחלו כבנקי מסחר משפחתיים והפכו לחברות מסחריות, האחים שמרו על המבנה המשפחתי של הבנק במשך כל שנות פעילותו. בנק מ"מ ורבורג, שייסדו השניים, הוא עדיין בנק פרטי המוחזק בידי בני המשפחה. | Moses Marcus Warburg | Business&Economics | Germany | German bankers, founders of the M. M. Warburg & Co. banking company in 1798. The brothers were born and raised near Hamburg, the city in which they established their private bank. The bank’s first branch was in the Altona neighborhood. They started by trading money and exchange bills, fast turning the bank into a successful private body. Unlike many other banks, that began as family businesses and became commercial companies, the brothers preserved the familial structure of the bank throughout all its years of activity. The Bank is still owned by the family descendants. | ||||||||||||||
98 | 97 | גרשון ורבורג | 1765-1826 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | בנקאים גרמנים, מייסדי בנק פרטי מצליח. האחים נולדו ופעלו באזור המבורג והקימו יחד בנק פרטי בגרמניה ב-1798. הסניף הראשון של הבנק הוקם ברובע אלטונה. בתחילה היה עיסוקם העיקרי סחר בכספים ובשטרי חליפין, ועד מהרה הפכו את הבנק למוסד פרטי מצליח. בניגוד לבנקים רבים, שהחלו כבנקי מסחר משפחתיים והפכו לחברות מסחריות, האחים שמרו על המבנה המשפחתי של הבנק במשך כל שנות פעילותו. בנק מ"מ ורבורג, שייסדו השניים, הוא עדיין בנק פרטי המוחזק בידי בני המשפחה. | Gerson Warburg | Business&Economics | Germany | German bankers, founders of the M. M. Warburg & Co. banking company in 1798. The brothers were born and raised near Hamburg, the city in which they established their private bank. The bank’s first branch was in the Altona neighborhood. They started by trading money and exchange bills, fast turning the bank into a successful private body. Unlike many other banks, that began as family businesses and became commercial companies, the brothers preserved the familial structure of the bank throughout all its years of activity. The Bank is still owned by the family descendants. | ||||||||||||||
99 | 98 | סולומון לב | 1828-1903 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | בנקאי ונדבן אמריקאי, אחד המלווים הגדולים לחברות מסילות הברזל בארה"ב במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. נולד בוורמס, גרמניה. היגר לארה"ב ב-1849 ועשה הון ממכירת מוצרי טקסטיל. ב-1867 הקים עם גיסו אברהם קוהן בנק בניו יורק. כעשור לאחר מכן החל הבנק להעניק הלוואות לחברות שונות, שהניחו מסילות ברזל, בעיקר במרכז-מזרח ארה"ב, וכן הלוואות לגופים פיננסיים ולחברות שונות. בנוסף על פעילותו הבנקאית היה נדבן ותרם כספים לארגונים יהודיים, בין היתר לבניין אגודת הצדקה העברית במנהטן. בשלהי המאה התשע-עשרה פרש מניהול הבנק ועבר לעסקי נדל"ן. | Solomon Loeb | Business&Economics | Germany | German-born American banker, businessman, and philanthropist, one of the biggest loaners to the American railway companies in the 19th century. Born in Worms, Germany, he emigrated to the U.S. in 1849, where he made a fortune in the textile business. In 1867,founded a bank in New York with his brother-in-law Abraham Kuhn. A decade later their bank was giving loans to companies laying the railway tracks in central-eastern U.S., and loans to financial bodies and institutions. Loeb was also a big donator, giving money to Jewish organizations, including the Hebrew Charity Organization in Manhattan. He retired from banking in the late 19th century and began investing in real estate. | ||||||||||||||
100 | 99 | הנרי ליהמן | 1821-1855 | כלכלה ועסקים | EconomistsAndBusinessEntrepreneurs | EconomistsAndBankers | גרמניה | סוחר כותנה ובנקאי אמריקאים. אחד מהאחים ליהמן, נולד בעיירה רימפאר, גרמניה. היגר לארה"ב והקים עם אחיו שותפות עסקית ב-1850 במונטגומרי, אלבמה. תחילה עסקו במכירת מוצרי סדקית ולאחר מכן החלו לסחור ולתווך במכירת כותנה, ענף הגידול העיקרי של מדינות הדרום באותה עת. ב-1858 פתחו סניף בניו יורק וב-1870 היו שותפים בייסוד "בורסת הכותנה של ניו יורק". במלחמת האזרחים נשרפו רבים ממחסני הכותנה שלהם. לאחר המלחמה שיקמו את פעילותם והתרחבו לסחר בקפה, דגנים, סוכר ונפט. באותה תקופה החלו למכור אגרות חוב של מדינת אלבמה. בשלהי המאה ה-19 הרחיבו את פעילותם כבנק השקעות ומימנו תשתיות ציבוריות. | Henry Lehman | Business&Economics | Germany | American cotton merchants and bankers. Born in Rimpar, Germany, they emigrated to the U.S. in 1850 andformed a business in Alabama. They began selling haberdasheries and subsequently entered the cotton trading business, the largest crop in southern states. Opened their first New York branch in 1858 and were among the founders of the New York Cotton Exchange in 1870. During the Civil War many of their cotton warehouses were burned. After the war they rehabilitated their business and added trading in coffee, grains, sugar, and oil. At that time they also began selling Alabama state bonds. In the late 19th century they branched into investment banking and funded public infrastructure. |