טיילר קוון מדבר על סיפורים
 Share
The version of the browser you are using is no longer supported. Please upgrade to a supported browser.Dismiss

View only
 
ABCDEFGHIJKLMNOPQRST
1
במקרים רבים, בלוג שנכתב על ידי כלכלן לא יזכה לתשומת לב רבה במיוחד, אבל
2
הבלוג של המרצה הבא שלנו שנקרא "מהפכת שוליים" הוא פופולרי למדי, והוא כותב טור בניו יורק טיימס בשם "הסצנה הכלכלית".
3
קבלו את טיילר קוון שבא לכאן על מנת להסביר לנו את העולם במונחים של שפל גדול ומעבר לו.
4
נתבקשתי לבוא לכאן היום ולספר לכם סיפורים,
5
אבל במקום זה אני מעדיף לספר לכם למה אני נוטה לחשוד בסיפורים, למה סיפורים מלחיצים אותי.
6
למעשה, ככל שהסיפור מעורר בי יותר השראה, לעיתים קרובות כך הוא גם מלחיץ אותי יותר.
7
כך שהסיפורים הטובים ביותר הם בדרך כלל גם הבעייתיים ביותר.
8
הדבר הטוב והרע בסיפורים הוא שהם משמשים כמעין מסנן.
9
הם לוקחים הרבה מידע, משאירים חלק ממנו בחוץ ומכניסים חלק ממנו פנימה.
10
אבל העניין עם המסנן הזה, הוא שהוא תמיד משאיר את אותם הדברים בפנים. אנחנו תמיד נשארים עם אותם סיפורים פשוטים.
11
ישנה אימרה ישנה: אפשר לסכם כמעט כל סיפור במשפט "זר הגיע לעיר".
12
יש ספר של כריסטופר בוקר בו הוא טוען שקיימים רק שבעה סוגים של סיפורים. יש מפלצות,
13
עניים ועשירים, מסע חיפוש,
14
מסע וחזרה, קומדיה, טרגדיה, ולידה מחדש.
15
אתם לא חייבים להסכים עם הרשימה הזאת בדיוק,
16
אבל הנקודה היא זאת: אם אתם חושבים במונחים של סיפורים, אתם מספרים לעצמכם את אותם הדברים פעם אחר פעם.
17
נעשה מחקר בנושא הזה.
18
ביקשו מאנשים לתאר את החיים שלהם.
19
וכשהם נתבקשו לתאר את החיים שלהם, הדבר המפתיע היה עד כמה מעטים היו האנשים שאמרו "בלאגן".
20
זו בטח התשובה הטובה ביותר; ואני לא מתכוון לזה בצורה רעה.
21
בלאגן יכול לשחרר, בלאגן יכול להעצים, בלאגן יכול להיות הסתמכות על כמה כוחות שונים.
22
אבל מה שאנשים רצו להגיד היה "החיים שלי הם מסע".
23
51% מהאנשים רצו להפוך את החיים שלהם לסיפור.
24
11% אמרו "החיים שלי הם קרב",
25
שוב, זה סוג של סיפור. 8% אמרו "החיים שלי הם סיפור", 5% אמרו "החיים שלי הם מחזה".
26
אני לא חושב שהיה מישהו שאמר "החיים שלי הם סדרת ריאליטי בטלוויזיה".
27
שוב, אנחנו כופים סדר על הבלאגן שאנו חווים, והסדר הזה מקבל את אותן התבניות,
28
וכשמשהו מוצג בצורת סיפור, אנחנו זוכרים אותו לעיתים קרובות גם אם אנחנו לא צריכים לזכור אותו.
29
אז כמה מכם פה מכירים את הסיפור על ג'ורג' וושינגטון ועץ הדובדבן? (סיפור מפורסם על אחד מהנשיאים האמריקאיים ואבות האומה).
30
לא ברור אם זה בדיוק מה שקרה. הסיפור של פול רביר? (דמות מרכזית במהפכה האמריקאית) לא ברור אם כך בדיוק קרו הדברים.
31
אז שוב, אנחנו צריכים לחשוד בסיפורים.
32
אנחנו מתוכנתים ביולוגית להגיב אליהם. הם מכילים הרבה מידע. יש להם כוח חברתי. הם מקשרים אותנו לאנשים אחרים.
33
הם כמו סוג של ממתק שאנחנו מקבלים כשאנחנו צורכים מידע פוליטי, כשאנחנו קוראים ספרים,
34
כשאנחנו קוראים ספרי עיון, אנחנו בעצם צורכים סיפורים.
35
ספרי עיון הם במידה מסוימת הסיפורת החדשה.
36
הספר עשוי להכיל דברים נכונים, אבל הכל בו לוקח את אותן הצורות של הסיפורים.
37
אז מה הן הבעיות בהסתמכות יתר על סיפורים?
38
אתם רואים את החיים שלכם "ככה" במקום לראות את הבלאגן שהם באמת, או שהם צריכים להיות.
39
אבל בצורה מדוייקת יותר, אני יכול לחשוב על מספר בעיות גדולות שקורות כשאנחנו חושבים יותר מידי במונחים של סיפורים.
40
ראשית, סיפורים נוטים להיות פשוטים מידי. המטרה של הסיפור היא לתמצת,
41
לא רק לשמונה עשרה דקות, את רוב הסיפורים אפשר לתמצת ולהציג במשפט או שניים.
42
כשאתם משמיטים פרטים, אתם נוטים לספר סיפורים במונחים של טוב ורע,
43
בין אם מדובר בסיפור על חייכם או סיפור על פוליטיקה.
44
יש דברים שהם אכן טוב מול רע, כולנו יודעים את זה, נכון?
45
אבל אני חושב שככלל, אנחנו נוטים יתר על המידה לספר את הסיפור של הטוב נגד הרע.
46
ככלל אצבע, רק תחשבו שבכל פעם שאתם מספרים סיפור של טוב נגד רע אתם מנמיכים את רמת האינטילגנציה שלכם בעשר נקודות או יותר.
47
אם רק תאמצו את השיטה הזו כסוג של הרגל מחשבתי,
48
לדעתי, זו דרך להיעשות הרבה יותר חכמים די במהירות.
49
אתם לא צריכים לקרוא בשביל זה ספרים. רק תדמיינו שאתם לוחצים על כפתור בכל פעם שאתם מספרים סיפור של טוב נגד רע,
50
ובלחיצות אלה על הכפתור אתם מורידים את רמת האינטילגנציה שלכם בעשר נקודות או יותר.
51
עוד סוג פופולרי של סיפורים - אם אתם מכירים סרטים של אוליבר סטון או מייקל מור.
52
אתם לא יכולים לעשות סרט ולהגיד "כל זה היה תאונה אחת גדולה."
53
לא, זו חייבת להיות מזימה,
54
אנשים זוממים מזימות יחדיו, בגלל שסיפור מדבר על כוונה.
55
סיפור לא עוסק בסדר שנוצר באקראי, או בארגונים אנושיים מורכבים שהם תוצר של מעשים אנושיים, אך לא של תכנון אנושי.
56
לא. סיפור עוסק באנשים מרושעים שזוממים מזימות.
57
אז כשאתם שומעים סיפורים על מזימות, ואולי אפילו סיפורים על אנשים טובים שזוממים מזימות,
58
ממש כמו כשאתם צופים בסרטים, זו סיבה לחשוד בסיפורים.
59
ככלל אצבע, אם אתם שואלים את עצמכם: "כשאני שומע סיפור, מתי אני צריך לחשוד במיוחד?"
60
כשאתם שומעים סיפור וחושבים "ואו, אפשר לעשות מזה סרט מעולה!"
61
זה הרגע בו תגובת ה"או או" צריכה לעלות קצת יותר,
62
ואתם צריכים להתחיל לחשוב יותר במונחים של איך כל העניין הזה הוא אולי קצת בלאגן.
63
עוד סיפור, או קו עלילה נפוץ הוא הטענה שאנחנו "חייבים להיות קשוחים".
64
אתם שומעים את זה בהקשרים רבים. "אנחנו חייבים להיות קשוחים עם הבנקים".
65
אנחנו חייבים להיות קשוחים עם ההסתדרויות.
66
אנחנו צריכים להיות קשוחים עם מדינה אחרת, עם דיקטטור זר, עם מישהו איתו אנחנו במשא ומתן.
67
עכשיו, שוב, הנקודה שלי אינה נגד החמרה עם אנשים, לפעמים אנחנו צריכים להיות קשוחים.
68
זה שהיינו קשוחים עם הנאצים זה דבר טוב.
69
אבל זה סוג של סיפור בו אנחנו נאחזים בקלות רבה מידי.
70
כשאנחנו לא ממש יודעים למה משהו קרה, אנחנו מאשימים מישהו ואומרים "אנחנו חייבים להיות קשוחים איתם!"
71
כאילו אף אחד לפנינו לא חשב מעולם על הרעיון של להיות קשוחים.
72
אני רואה בזה בדרך כלל סוג של עצלות מחשבתית.
73
זה סיפור פשוט שאתם מספרים.
74
אנחנו חייבים להיות קשוחים, אנחנו צריכים להיות קשוחים, אנחנו נהיה חייבים להיות קשוחים. בדרך כלל, זהו סימן אזהרה.
75
עוד בעיה עם סיפורים היא שיש כמות מוגבלת של סיפורים שאפשר להחזיק בראש בבת אחת,
76
או במשך יום אחד, או אפילו במשך חיים שלמים.
77
אז הסיפורים שלכם משמשים יותר מדי מטרות.
78
לדוגמא - רק בשביל לצאת מהמיטה בבוקר אתם מספרים לעצמכם סיפור שהעבודה שלכם ממש חשובה, מה שאתם עושים ממש חשוב,
79
ויכול להיות שזה נכון,
80
אבל אני מספר לעצמי את הסיפור הזה גם כשהוא לא נכון.
81
ואתם יודעים מה? הסיפור הזה עובד מצויין!
82
זה מוציא אותי מהמיטה. זה סוג של אשליה עצמית,
83
אבל הבעיה מתחילה כשאני צריך לשנות את הסיפור. כל המטרה של הסיפור הזה היא שאני תופס אותו ומחזיק בו, והוא מוציא ואותי מהמיטה.
84
ככה שכשאני באמת עושה משהו שהוא בזבוז זמן, בחיים המבולגנים שלי,
85
אני קשור מידי לסיפור שלי שהוציא אותי מהמיטה,
86
ובאופן אידאלי אני צריך להחזיק במוח סוג של מפת סיפורים מורכבת, עם קומבינציות ומטריצות של חישובים. אבל לא ככה סיפורים עובדים.
87
סיפורים, בשביל שיעבדו, חייבים להיות פשוטים. קלים לתפישה, קלים להעברה לאחרים וקלים לזכירה.
88
כך שסיפורים ישמשו אותנו למטרות שונות וסותרות, ופעמים רבות יוליכו אותנו שולל.
89
נהגתי לחשוב שאני במחנה הכלכלנים. אני הייתי אחד מהחברה הטובים,
90
והיו לי בריתות עם עוד אנשים טובים, ונלחמנו ברעיונות של האנשים הרעים.
91
נהגתי לחשוב ככה!
92
וסביר להניח שטעיתי!
93
אולי לפעמים אני אחד מהאנשים הטובים, אבל בחלק מהנושאים, לבסוף הבנתי, "היי, אני לא אחד מהאנשים הטובים!"
94
אני לא בטוח שהייתי איש רע במובן שהיו לי כוונות רעות, אבל היה לי קשה מאוד לשכנע את עצמי בסיפור הזה.
95
דבר מעניין בקשר להטיות קוגניטיביות
96
הוא שהן הנושא של כל כך הרבה ספרים לאחרונה. יש את הספר "דחיפה", "השפעה", "מצמוץ",
97
ועוד ספרים עם כותרת של מילה יחידה.
98
כולם על הדרכים בהן אנחנו מפשלים.
99
ויש כל כך הרבה דרכים, אבל מה שמוזר בעיני הוא שאף אחד מהספרים האלה לא מציין את מה, שבעיני,
100
הוא הדרך המרכזית והחשובה ביותר בה אנחנו מפשלים
Loading...