BCDEFGHIJKLMNOPQRSTUVWXYZAAAB
1
חומשפרקפסוקהאומר דבר בשם אומרופירושהפסוקשליח מצוההערות
2
בראשיתאארש"יאמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם" (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתתלהם נחלת גוים" ,שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
3
בראשיתאאמסעות התורההפסוק הוא כותרת לפסוקים הבאים שם יפורטו הדברים וראה רש"י להצגת הבעיהבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
4
בראשיתאאבבלי, חגיגה, יב', ע"אתנו רבנן, בית שמאי אומרים: שמים נבראו תחילה ואחר כך נבראת ארץ....אמר ריש לקיש: כשנבראו ברא שמים ואחר כך ברא הארץ וכשנטה (קבעם במקומם) נטה הארץ ואחר כך נטה שמיםבראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
5
בראשיתאאבבלי, חגיגה, יב', ע"אשאל רבי ישמעאל את ר"ע כשהיו מהלכין בדרך א"ל אתה ששימשת את נחום איש גם זו כ"ב שנה שהיה דורש כל אתין שבתורה את השמים ואת הארץ מה היה דורש בהן א"ל אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים שמו של הקב"ה עכשיו שנאמר את השמים ואת הארץ שמים שמים ממש ארץ ארץ ממש. (ד.א. שלא יחשבו שיש מספר אלוהות, צבא השמים וצבא הארץ. ד"א שלא יחשבו השמים והארץ כאחד)בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ
6
בראשיתבגרש"יהמקרא כתוב על שם העתידויברך ויקדש
7
בראשיתבדבבלי, חגיגה, יב', ע"אבית הלל אומרים: ארץ נבראת תחילה ואחר כך שמים שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים...אמר ריש לקיש: כשנבראו ברא שמים ואחר כך ברא הארץ וכשנטה (קבעם במקומם) נטה הארץ ואחר כך נטה שמיםביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים
8
בראשיתבחרש"ימקדם - במזרחו של עדן נטע את הגן. ואם תאמר הרי כבר כתב (לעיל א כז) ויברא אלוהים את האדם וגו'. ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי משלושים ושתים מדות שהתורה נדרשת, וזו אחת מהן: כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון. ויברא את האדם זהו כלל, סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו, חזר ופירש וייצר ה' אלוהים וגו', ויצמח לו גן עדן, ויניחהו בגן עדן, ויפל עליו תרדמה, השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון.וישם שם את האדם אשר יצר׃
9
בראשיתביטרש"יהיא יצירה היא עשייה האמורה למעלה (לעיל א כה) ויעש אלוהים את חית הארץ וגו', אלא בא ופירש שהעופות מן הרקק נבראו, לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן הארץ נבראו. ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם.ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה
10
בראשיתבכארש"י"ויפל ה' אלהים תרדמה" - (ב"ר) כשהביאן הביאן לפניו כל מין ומין זכר ונקבה אמר לכלם יש בן זוג ולי אין בן זוג מיד ויפלויפל ה' אלהים תרדמה
11
בראשיתבכגרש"ימלמד שבא אדם על כל בהמה וחיה ולא נתקררה דעתו בהם עד שבא על חוה:זאת הפעם
12
בראשיתבכדבעל הטוריםוהיו לבשר אחד. וסמיך ליה ויהיו שניהם ערומים רמז למה שאמרו הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובהוהיו לבשר אחד
13
בראשיתגארש"ימה עניין זה לכאן היה לו לסמוך (פסוק כא) ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם? אלא למדך מאיזו עילה קפץ הנחש עליהם, ראה אותם ערומים ועוסקים בתשמיש לעין כל ונתאווה להוהנחש היה ערום
14
בראשיתגגרש"יהוסיפה על הציווי, לפיכך באה לידי גירעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על דבריולא תגעו בו
15
בראשיתגטרש"ייודע היה היכן הוא, אלא ליכנס עמו בדברים, שלא יהא נבהל להשיב אם יענישהו פתאוםאיכה
16
בראשיתגידבבלי, תענית, טו', ע"ברבי אומר: בגדולה (בדברים לשבח), מתחילין מן הגדול (שבאותה חבורה) ובקללה מתחילין מן הקטן (וראיה שבגדולה מתחילין מן הגדול: שנאמר "ויאמר משה אל אהרון ולאלעזר ולאיתמר" (הרי שמתחילין מן החשוב שבכולם לכבדו, כאמור "כי שם משחת שמן אליכם, שם, שם ז') ובקללה מתחילין מן הקטן שאמר מר, בתחילה נתקלל הנחש, ואח"כ נתקללה חוה ואח"כ נתקלל אדם. (ואף שאפשר היה להסביר את זה מפני טעם אחר, לפי שהנחש הוא שהתחיל בעבירה, מכל מקום, כיוון שבתחילה דיבר ה' עם אדם ואח"כ עם חוה, לכאורה אף בסדר עונשיהם ראוי היה לעשות בסדר זה, ושינוי הסדר מורה איפה כי בדבר של קללה מתחילים מן הקטן (נזר הקדש))וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה
17
בראשיתגטזדעת זקניםאל האשה אמר וגו'. פירש ר' שלמה ברבי משה, שתהיה בעצבון, ובעמל כל ימיך. וא"ת מאי איכפת לי, הרבה שפחות לשמשני, ת"ל והרונך, על כרחך תהי הרה. וא"ת תלד בשופי, ת"ל בעצב תלדי בנים. וא"ת אשמור עצמי, מליזקק לבעלי, ת"ל ואל אישך תשוקתך. וא"ת אכוף יצרי, ולא אזקק לו. ת"ל והוא ימשל בך, בעל כרחך תזקק לואל האשה אמר
18
בראשיתגכרש"יחזר הכתוב לעניינו הראשון ויקרא האדם שמות, ולא הפסיק אלא ללמדך שעל ידי קריאת שמות נזדווגה לו חוה, כמו שכתוב (לעיל ב כ) ולאדם לא מצא עזר כנגדו, לפיכך ויפל תרדמה, ועל ידי שכתב (שם פסוק כה) ויהיו שניהם ערומים, סמך לו פרשת הנחש, להודיעך שמתוך שראה ערוותה וראה אותם עסוקים בתשמיש נתאווה לה ובא עליהם במחשבה ובמרמה:ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
19
בראשיתדאאבן עזראוהאדם - כאשר ראה שלא יחיה בגופו בעצמו לעולם , הוצרך להחיות המיןוהאדם ידע
20
בראשיתדברש"ילפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה:רְועה צאן
21
בראשיתדיטרש"ילא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף העניין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר (פסוק כג) כי איש הרגתי לפצעי וגו':ויקח לו למך
22
בראשיתוטדעת זקניםאלה תולדות נח נח. נח לעליונים נח לתחתונים וכל שנכפל שמו בידוע שהוא צדיק כמו אברהם אברהם. ומקשי' בירושלמי והכתיב תרח תרח ומשני הדא אמרה שעשה תרח תשובהאלה תולדות נח נח
23
בראשיתויחזקוניויולד נח שלשה בנים שנאן בשביל שבא להזכיר נח שהיה צדיק בדורותיו חזר והזכיר בניו אחריו שמהם עמד העולם.וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת.
24
בראשיתויגבבלי, סנהדרין, קח', ע"אא"ר יוחנן בא וראה כמה גדול כחה של חמס שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר (בראשית ו, יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץוהנני משחיתם את הארץ׃בעקבות תנ"ך על הפרק
25
בראשיתויחרש"יאתה ובניך ואשתך - האנשים לבד והנשים לבד, מכאן שנאסרו בתשמיש המטה
אתה ובניך ואשתך
26
בראשיתוכחזקונימהעוף למינהו ומן הבהמה למינה כסדר יצירת בראשית שהעוף נברא בתחלה ואחריו הבהמה.מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת.
27
בראשיתזארש"יכי אותך ראיתי צדיק - ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניוכי אותך ראיתי צדיק
28
בראשיתזברש"יהטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורההטהורה
29
בראשיתזזרש"יהאנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם שרוי בצערויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו
30
בראשיתטהרש"יואך את דמכם - אף על פי שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו (אחרי שמטילים משהו על אחרים, צריך לראות איך אותו המקרה קורה אצלנו, מסעות התורה)וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ, מִיַּד כָּל-חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ; וּמִיַּד הָאָדָם, מִיַּד אִישׁ אָחִיו--אֶדְרֹשׁ, אֶת-נֶפֶשׁ הָאָדָם.
31
בראשיתטזרש"ילהקיש מי שאינו עוסק בפריה ורביה לשופך דמיםוְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ.
32
בראשיתטזבבלי, יבמות, סג', ע"בתניא ר' אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים שנאמר שפך דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו. ר' יעקב אומר כאילו ממעט הדמות (של ה') שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם וכתיב בתריה ואתם פרו וגו'. בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות (גם יחד)וְאַתֶּם, פְּרוּ וּרְבוּ; שִׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּרְבוּ-בָהּ.
33
בראשיתטיחרש"יוחם הוא אבי כנען - למה הוצרך לומר כאן? לפי שהפרשה עסוקה ובאה בשכרותו של נח שקלקל בה חם, ועל ידו נתקלל כנען, ועדיין לא כתב תולדות חם, ולא ידענו שכנען בנו, לפיכך הוצרך לומר כאן וחם הוא אבי כנעןוחם הוא אבי כנען
34
בראשיתטכגרש"יופניהם אחורנית - למה נאמר פעם שניה? מלמד שכשקרבו אצלו והוצרכו להפוך עצמם לכסותו, הפכו פניהם אחורניתופניהם אחורנית
35
בראשיתיכהרש"ינפלגה - נתבלבלו הלשונות, ונפוצו מן הבקעה, ונתפלגו בכל העולם. למדנו שהיה עבר נביא שקרא שם בנו על שם העתיד. ושנינו בסדר עולם (פרק א): שבסוף ימיו נתפלגו, שאם תאמר בתחילת ימיו, הרי יקטן אחיו צעיר ממנו והוליד כמה משפחות קודם לכן, שנאמר (פסוק כו) ויקטן ילד וגו' ואחר כך ויהי כל הארץ וגו'. ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו:וּלְעֵבֶר יֻלַּד, שְׁנֵי בָנִים: שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ
36
בראשיתיאאמסעות התורהחזר לסיפור הכרונולוגי למרות שהזכיר את הפלגה מוקדם יותר (בראשית י' כה') כי הזכיר לעיל דרך אגבוַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִיםבעקבות קריאת יש סדר למקרא
37
בראשיתיאהרש"יוירד ה' לראות - לא הוצרך לכך, אלא בא ללמד לדיינים שלא ירשיעו הנדון עד שיראו ויבינו. במדרש רבי תנחומא (אות יח)וירד ה' לראות
38
בראשיתיאלבבלי, יבמות, סד', ע"באמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שרה אמנו אילונית היתה (מתחילה) שנאמר "ותהי שרי עקרה אין לה ולד" ((בראשית יא' ל'), ומייתור המילים "אין לה ולד" למדים אנו שכוונתנו ש)אפילו בית ולד (רחם) אין להותהי שרי עקרה אין לה ולד
39
בראשיתיבאאור החייםויהיו ימי תרח וגו'. טעם שלא אמר כסדר האמור בכל הדורות ויהיו כל ימי. יש בזה ב' משמעות או לומר שחיה יותר מימיו החרוצים לו, או שלא השלים שנותיו. וכאן יסבול ב' הדרכים, שחיה יותר משנים הקצובים לו בשכר מה שעשה וטרח בשביל אברם כאמור בסמוך, חיה יותר, והראיה כי תמצא שנחור אבי תרח היו שנותיו קמ''ח ויתר עליו תרח נ''ז שנה, והנה ארז''ל (ב''ר סה) כשיגיע אדם לשני אבותיו ידאג ה' שנים קודם או חמש אחרי כן ותרח חיה שנים ארוכים יותר מאביו, לזה הסמיך חיות תרח ליציאתו עם אברם להודיעך מי גרם לו אריכות ימים הללו הוא מצד ויצאו אתם וגו', ולפי זה אם היה אומר כל ימי תרח היה נשמע כי הם חייו הקצובים לו מעולם העליון ואינו כן אלא זכה והוסיפו לוויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך
40
בראשיתיבאבעל הטוריםרמז לו שאחר נ' דורות כמנין לך ילכו בגלות בימי צדקיהו ובזכותך שדברתי עמך בן ע"ה שנה (צ"ל ע') שנה בברית בין הבתרים ישובו לאחר ע'. ולכך סמך בחרן ללך לך לפי שבחרון אפו של הקב"ה בעו"ה גלולֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ
41
בראשיתיבברש"ילפי שהדרך גורמת לשלושה דברים: ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם. (וזהו ואגדלה שמך, הריני מוסיף אות על שמך, שעד עכשיו שמך אברם מכאן ואילך אברהם, ואברהם עולה רמ"ח כנגד איבריו של אדם): ואברכך - בממון: והיה ברכה - הברכות נתונות בידך, עד עכשיו היו בידי, ברכתי את אדם ואת נח ואותך, ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ.ואעשך לגוי גדול
42
בראשיתיבזרש"יויבן שם מזבח - על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראלויבן שם מזבח
43
בראשיתיגיגבבלי, יומא, לח', ע"במנא הא מילתא (מנין דבר זה שאומרים חכמים) "ושם רשעים ירקב", אמר ליה: דהא כתיב "ושם רשעים ירקב" מדאוריתא מנא לן ? דכתיב "ויאהל עד סדום" (בראשית יג' יב') (וכיון שהוזכרה סדום נאמר מיד) "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" (שם יג') מנא הא מילתא (מנין דבר זה שאומרים חכמים) "ושם רשעים ירקב", אמר ליה: דהא כתיב "ושם רשעים ירקב" מדאוריתא מנא לן ? דכתיב "ויאהל עד סדום" (בראשית יג' יב') (וכיון שהוזכרה סדום נאמר מיד) "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" (שם יג'). כלומר אם מזכירים רשעים, צריך להזכיר את רשעתם, ההיפך מצדיקים שמזכירים צדקתם (ראו בראשית יח' יח')וְאַנְשֵׁי סְדֹם, רָעִים וְחַטָּאִים, לַיהוָה, מְאֹד.
44
בראשיתידיחרש"ילחם ויין - כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניולחם ויין
45
בראשיתידיטבבלי, נדרים, לב', ע"באמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא כהונה משם שנאמר והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו מיד נתנה לאברהם שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק על דיבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון הוא כהן ואין זרעו כהןוַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץבעקבות מאמרו של הרב אברהם ריבלין בתנ"ך לכל פרק ישעיה מא'
46
בראשיתטואחזקוניאחר הדברים האלה שהרג אברהם את המלכים האלה נתירא פן יתאספו עליו שאר אומות כדכתיב ביעקב ונאספו עלי והכוני וגו׳‎ אמר לו הקב״‎ה אל תירא אברם מקרובי המלכים אלו אם הצלת את לוט מידם אנכי מגן לך מהם, ולא עוד אלא ששכרך הרבה מאד על שבטחת בי יותר מכמה שרצה מלך סדום לתת לך ועל שטרחת להציל קרוביך.אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל-תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ--שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד.
47
בראשיתטוהחזקונימיד אחר הדברים האלה, שהרג את המלכים האלה, היה דבר ה' אל אברם המחזה לאמור וגו', אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (וראה חישובי הזמנים בפרוש המלא של חזוקוני) ונסמכה פרשת ברית בין הבתרים כאן כדי לחבר את הפרשיות שנתבשר אברהם בזרע וזהו ששנינו בסדר עולם (פ"א)וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים--אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ
48
בראשיתטזאהרב טוביה גרוסמן שליטפרק ט"ו כולו עוסק בברית בין הבתרים. פרק ט"ז מגולל את פרשת הגר. אף כי, לכאורה, אין קשר בין הפרשיות ופרשת ברית בין הבתרים היא פרשה "סתומה" כדי לחלק ולהפריד בין שתי הפרשיות), פרשת הגר פותחת, במפתיע, ב-ו"ו החיבור: "ושרי אשת אברם לא ילדה לו...", משמע שיש קשר. מלבד בעיית סמיכות הפרשיות, שואל אברבנאל: א) מדוע שרי מזוהה כ"אשת אברם"? (וכי הוזכרה עוד "שרי" עד עכשיו?) ב) מדוע כתוב "לא ילדה לו" (ולא "ילדה" המלה "לו" מיותרת לכאורה)? ג) מדוע הציעה שרי שאברהם יקח דווקא את שפחתה ולא אשה אחרת? ד) מהי משמעות המלים "אולי אבנה ממנה"?, אם "אבנה" מלשון "בן" הרי, זה לא יהיה בנה, כמו שהדגישה שרה באומרה "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני וכו'" ואם כדברי רש"י ("אבנה ממנה בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי"), כיצד תהיה "בנויה"? המשך חכמה כותב: "עכשיו שהבטיח לו בברית בין הבתרים, בכריתת ברית שאינה חוזרת כלל, שיהיה לו זרע, הנה ראתה שמשום שהיא אשתו, לא ילדה היא לו". בכל הבטחות הזרע שניתנו לאברהם עד כה, לא הוזכר אף פעם שיצא משרי. היא הבינה שהגיע הזמן לדאוג להמשך העם היהודי ממנו ולכן הפצירה בו שישא אשה אחרת. ומדוע דווקא הגר? השכילה שרי להבין ש"אם תהיה אשה נוכריה, תשתרר (אותה אשה) עליה גם השתרר, וכעסתה צרתה גם כעס" (אברבנאל). יתירה מכך, מטרת שרי הייתה שהיא תגדל את הבן הנולד, היא תחנך אותו לתורה ולמצוות, היא תדאג לכך שחייו יהיו ערכיים ומוסריים, והיא ואברהם יקיימו את דברי הפסוק "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (יח:יט). שליטה מלאה בחינוכו של הבן לא תיתכן אם אמו תהיה שווה במעמדה למעמדה של שרי. בצורה כזו, ייחשב הבן שיוולד לבנה כדוגמת: "מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה, ללמדך שכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין יט). שרי לשם שמים התכוונה, אך לקב"ה הייתה תוכנית אחרת, "כי ביצחק יקרא לך זרע".וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר.
49
בראשיתטזטזרש"יואברם בן שמנים שנה וגו' - לשבחו של ישמעאל נכתב, להודיע שהיה בן שלוש עשרה שנה כשנימול ולא עכב.
ואברם בן שמנים שנה
50
בראשיתיזזבבלי, יבמות, סד', ע"א(הנמנע מפריה ורביה) גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה, אין זרעיך אחריך - על מי שורה (השכינה?) וכי על העצים והאבנים? (ואם כן גורם לסילוק השכינה באופן זה, שאין מי שתשרה שכינה עליו)להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך
51
בראשיתיזיטרש"יוקראת את שמו יצחק - על שם הצחוק. ויש אומרים: על שם י' ניסיונות, וצ' שנה של שרה, וח' ימים שנימול, וק' שנה של אברהם. והקימותי את בריתי למה נאמר, והרי כבר כתיב (פסוק ט) ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך וגו'? אלא לפי שאומר (פסוק ז) והקמותי וגו', יכול בני ישמעאל ובני קטורה בכלל הקיום? תלמוד לומר: והקמותי את בריתי אתו, ולא עם אחרים. ואת בריתי אקים את יצחק, למה נאמר? [אלא למד שהיה קדוש מבטן]. דבר אחר: אמר ר' אבא: מכאן למד קל וחומר בן הגבירה מבן האמה. כתיב (פסוק כ) כי הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו, זה ישמעאל. וקל וחומר ואת בריתי אקים את יצחקוקראת את שמו יצחק
52
בראשיתיחאבעל הטוריםוירא אליו. סמוך נמלו אצל וירא מלמד שנראה לו בשביל המילה ד"א נמולו אתו וסמיך ליה והוא יושב פתח האוהל כחום היום. זהו שאחז"ל שאברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח למי שנימול ליכנס שם חוץ ממי שבא על הכותית שנמשכה ערלתו ואינו מכירו:וַיֵּרָא אֵלָיו יְהוָה, בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא
53
בראשיתיחבבבלי, שבת, קכ"ז, ע"אגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינהוַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל
54
בראשיתיחדרש"יורחצו רגליכם - כסבור שהם ערביים שמשתחווים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס עבודה זרה לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר (יט ב) ולינו ורחצו רגליכםורחצו רגליכם
55
בראשיתיחזרבי עובדיה מברטנוראמשנה, אבות, פרק א', טו': אמור מעט ועשה הרבה - כמו שמצינו באברהם אבינו ע"ה, שאמר תחלה (בראשית יד) ואקחה פת לחם, ובסוף ויקח בן בקר רך וטובויקח בן בקר רך וטוב
56
בראשיתיחחדעת זקניםויקח חמאה וחלב וגו'. מלמד שהאכילם בשר וחלב וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים תנה הודך על השמים אמר להם כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב. מיד הודו להקב"ה והיינו דכתיב בפ' כי תשא כי על פי הדברים האלה כרתי וגו' וכתיב לעיל מיניה לא תבשל גדי בחלב אמו. ומדרש זה חולק על מדרש אחר קיים אברהם אבינו ע"ה אפילו עירובי תבשילין פירוש תבשילין מעורבין שלא היה אוכל בשר בחלב גם לא בשר ואח"כ חלב אלא חלב ואח"כ בשר דכתיב ויקח חמאה וחלב והדר בן הבקר אשר עשה וכן נמי פירש"י קמא קמא דתקין אמטי ואייתי לקמייהוויקח חמאה וחלב ובן הבקר
57
בראשיתיחחרש"יויאכלו - נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהגויאכלו
58
בראשיתיחטבעל הטוריםויאכלו. והדר ויאמרו אליו רמז למה שאמרו אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושטוַיֹּאמְרוּ אֵלָיו
59
בראשיתיחיגבבלי, יבמות, סה', ע"בדבי ר' ישמעאל תנא: גדול השלום שאף הקדוש ברוך הוא שינה בו, דמעיקרא כתיב (שמתחילה אמרה שרה) ואדוני זקן ולבסוף (כאשר אמר ה' לאברהם מה אמרה שרה) כתיב ואני זקנתי (כדי שלא לגרום עלבון לאברהם ולגרום לסיכסוך בינו לבין שרה.ואני זקנתי
60
בראשיתיחיחבבלי, יומא, לח' ע"במנא הא מילתא דאמור רבנן (מנין דבר זה שאמרו חכמים על כמה אנשים) "זכר צדיק לברכה" אמר ליה דהא כתיב (הרי נאמר במפורש בכתובים) "זכר צדיק לברכה" ! (חזר ושאלו) מדאורייתא מנא לן (מדברי התורה מלא מן הכתובין מנין לנו ? שכן הוא ? אמר לו ) דכתיב "וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה ?" (בראשית יח' יז') וכתיב (מיד אגב הזכרת שמו של אברהם, ובלא קשר לענין) "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום (שם יח') (משמע: מיד שמזכירים שמו של צדיק ראוי לומר עליו דברי שבח, והוא המקור לדברי חכמים)וְאַבְרָהָם--הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם
61
בראשיתיחכבבלי, יומא, לח' ע"באמר ר' אליעזר: מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים. מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים - דכתיב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו" (בראשית יח' יט') וכתיב בתריה "זעקת סדום ועמורה כי רבה (שם כ') (שכיון שהוזכר הצדיק, ממילא הובלט יותר רשעם של הרשעים ועל כן גם גדל ענשם ולהיפך) "מקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים דכתיב "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" (שם יג' יג') (ואחר כך נאמר) "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו" (שם יד')וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה
62
בראשיתיטברש"יוַיֹּאמְרוּ לֹּא - לאברהם אמרו (יח ה) כן תעשה, מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדולוַיֹּאמְרוּ לֹּא
63
בראשיתיטברש"יולינו ורחצו רגליכם - וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואחר כך לרחוץ? ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה (יח ד) ורחצו רגליכם? אלא כך אמר לוט אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם, יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלושה שבאו לביתך ולא הודעתנו, לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו, לפיכך אמר לינו תחילה ואחר כך רחצו:ולינו ורחצו רגליכם
64
בראשיתכארש"יויסע משם אברהם - כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם. דבר אחר: להתרחק מלוט שיצא עליו שם רע שבא על בנותיוויסע משם אברהם
65
בראשיתכאארש"יוה' פקד את שרה וגו' סמך פרשה זו לכאן ללמדך שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, שנאמר (לעיל כ יז) ויתפלל וגו' וסמיך ליה וה' פקד את שרה שפקד כבר קודם שרפא את אבימלך (בבלי, בבא קמא, צ"ב, ע"א):וַיהוָה פָּקַד אֶת-שָׂרָה
66
בראשיתכבאגדי איידלהיטגם יצחק היה כפיקדון אצל אברהם, ויש מפרשים הרואים בעקדה עונש לאברהם על כך שבמקום לסמוך על הבטחת הזרע והארץ שקיבל מה' כרת ברית עם אבימלך (הדרש נובע מסמיכות הפרשיות בתורה זו אחר זו). מדרש אחר דומה עוד יותר לעניינו, ובו השטן מקטרגעל כך שאברהם עשה סעודה גדולה לאנשים אולם לא הקריב קרבן לה', על כך עונה ה' שאברהם יהיה מוכן להקריב את יצחק עצמו, מאחר שאברהם יודע שהבן שייך לה'. העקדה לפי המדרשים היא דרישה מאברהם להחזיר את הפקדון. וראה רש"י בעניין.ויהי אחר הדברים האלה
67
בראשיתכבברש"יאת בנך - אמר לו: שני בנים יש לי. אמר לו את יחידך. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: אשר אהבת, אמר לו: שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק.קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק
68
בראשיתכבכגרש"יובתואל ילד את רבקה - כל היחוסין הללו לא נכתבו אלא בשביל פסוק זה.וּבְתוּאֵל, יָלַד אֶת-רִבְקָה
69
בראשיתכגארש"יניגוד לאברהם שאינו מביע שום כאב בעקידה, שרה מתה מיד, רק למשמע הווא אמינא לעקידה, מחמת הקשר והדאגה שלה אל יצחק. כך דורשים חז"ל את הסמיכות בין פרשת העקידה לפרשת מות שרה: "ונסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה"[רש"י בראשית כג, ב ד"ה: "לספוד לשרה ולבכותה"]. שרה רק שומעת שיצחק הועלה לעולה, ואפילו לא נשחט, ומיד פורחת נשמתה והיא מתה. בעוד שאברהם ממהר למלא את הצו האלוקי בשלמות, שרה "חולקת" מכל וכל על דבר ה'. שרה יודעת כי יצחק הוא הבן האמיתי, והוא שיבנה את האומה הישראלית. לכן היא שומרת עליו מכל משמר ונאבקת לגרש את בן האמה. היא אינה יכולה לקבל את צו ה' המבקש לפגוע בבנה האהוב. שרה אינה צריכה לשמוע קול אלוקי כדי לבחור ביצחק. בתוכה פנימה היא יודעת מי הנבחר ואת מי יש לגרש. לעומתה, אברהם צריך לשמוע קול אלוקי שאומר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". גם כאשר אברהם שומע "והעלהו שם לעולה", הוא מאמין בלב שלם לקול הזה וממהר למלא את הצו. שרה לעומת זאת, שגדולה מאברהם בנביאות[תנחומא שמות א.], אינה יכולה לקבל צו אלוקי כזה. יש לה שמיעה פנימית ועמוקה, יותר מן הקול החיצוני שאומר לעקוד את יצחק. שרה מכוונת לרצון האלוקי הפנימי של העקידה: "אל תשלח ידך אל הנער".וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה
70
בראשיתכגגבעל הטוריםויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר. מלמד שאסור לספר לפני המתוַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ
71
בראשיתכדאבעל הטוריםואברהם זקן. וסמיך ליה וה' ברך כשהזקין ולא יכול עוד לצאת ולבא לישא וליתן אז הוצרך לברכה וה' ברכווְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת-אַבְרָהָם, בַּכֹּל
72
בראשיתכדנברש"יוַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה, לַיהוָה - מכאן שמודים על בשורה טובה:וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה, לַיהוָה
73
בראשיתכדנזרש"יונשאלה את פיה - מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתהונשאלה את פיה
74
בראשיתכדסזערוץ 7אחרי שמתחתנים צריך לעבוד על האהבה"וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ"
75
בראשיתכדסזרש"יאחרי אמו - דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת כרוך הוא אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו.אחרי אמו
76
בראשיתכהטרש"ייצחק וישמעל - מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהםיצחק וישמעל
77
בראשיתכהיגרש"יבשמותם לתולדותם - סדר לידתן זה אחר זהבשמותם לתולדותם
78
בראשיתכהיזבבלי, יבמות, סד', ע"אאמר ר חייא בר אבא אמר יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל (שאינו מעניין סיפור התורה) - כדי ליחס בהן שנותיו של יעקב (כפי שמתואר אפשר ללמוד את מהלך חייו של יעקב מתוך המאורעות הקשורים בחיי ישמעאל, ולשם מנין השנים נחוץ גם הפסוק המספר מתי נולד יעקב, ואילו מן הכתוב באברהם למדים את הזמן של עשר שנים שממתינים בשביל ילדים)וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים
79
בראשיתכהיחבעל הטוריםעל פני כל אחיו נפל. וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחקעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, נָפָל
80
בראשיתכהיטרש"יאברהם הוליד את יצחק - על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחקאברהם הוליד את יצחק
81
בראשיתכהכרש"יבת בתואל מפדן ארם אחות לבן - וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם?! אלא להגיד שבחה שהייתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם:בת בתואל מפדן ארם אחות לבן
82
בראשיתכואבעל הטוריםויהי רעב. סמוך לויבז עשו זש"ה בבא רשע בא גם בוזוַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ
83
בראשיתכזארש"יותכהין. בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ (מסעות התורה - "וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק, וּלְרִבְקָה")ותכהין
84
בראשיתכחירש"יויצא יעקב מבאר שבע - לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א ז) ותצא מן המקום, האמור בנעמי ורות:וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.
85
בראשיתכחיבעל הטוריםויצא יעקב. י"א שפרשה זו סתומה (שאין בכל הסדרה לא פתוחה ולא סתומה) הטעם לפי שיצא בסתר וברח בהחבא. לעיל מיניה כתיב לו לאשה וסמיך ליה ויצא יעקב שיצא לישא אשהוַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.
86
בראשיתכחיחזקוניפירש רש"י: על ידי שבשביל שרעות בנות כנען וכו', פירוש לפירושו והכי כאמר, על ידי שהפסיק הענין בפרשתו של יעקב שכתוב: וירא עשו כי ברך יצחק וגו', ולמה הפסיקו, תשובה לדבר: בשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק הלך עשו אל ישמעל, ומשגמר ענינו של עשו חוזר לענינו הראשון של יעקב.וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה.
87
בראשיתכחיארש"יכי בא השמש - היה לו לכתוב ויבא השמש. כי בא השמש, משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שםכי בא השמש
88
בראשיתכחיבחזקוניוישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם, כמו שפרש"י, אלא שהפסיק בנתיים בוירא עשו כי בירך יצחק את יעקב וגו', וחוזר ומפרש יציאתו בשביל חלום הסולם והליכתו לפדן ארם.וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה
89
בראשיתכחיברש"יעולים ויורדים - עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו:עולים ויורדים
90
בראשיתכחכחני וינרוטזו לא סתם הסתפקות במועט, בלחם ובבגד בלבד. יעקב מדגיש ואומר 'לחם לאכול ובגד ללבוש'. למה צריך את התוספת הזו? הרי ברור שלחם הוא לאכילה ובגד הוא ללבישה לא? ובכן, זה לא מובן מאליו. מה אם יהיו לאדם אלף בגדים בארון, אבל הוא יהיה באשפוז עם פיג'מה של בית חולים? מה אם יהיה לאדם את כל האוכל שבעולם, אבל הוא יסבול מבחילה אחרי טיפול, מה זה יעזור לו? זה מה שיעקב בעצם אומר: ברך אותי בלחם לאכול ובגד ללבוש. זוהי קריאה לשים לב. זה לא מובן מאליו שיש לך לחם ואתה גם יכול לאכול אותו, שיש לך בגד ואתה גם יכול ללבוש אותו. יש אנשים שיש להם הכול, אבל הם מרגישים שאין להם כלום. לראות את מה שיש לך ולהיות מסוגל ליהנות ממנו ולהעריך אותו – זוהי ברכהלֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁמאת סיון רהב מאיר
91
בראשיתכטארש"יןישא יעקב רגליו - משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה, נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת. כך מפורש בבראשית רבה (ע ח)וישא יעקב רגליו
92
בראשיתכטיגרש"יוירץ לקראתו - כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים: ויחבק - כשלא ראה עמו כלום, אמר: שמא זהובים הביא והנם בחיקו: וינשק לו - אמר: שמא מרגליות הביא והם בפיו: ויספר ללבן - שלא בא אלא מתוך אונס אחיו, ושנטלו ממונו ממנווַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ
93
בראשיתכטיחרש"יברחל בתך הקטנה - כל הסימנים הללו למה? לפי שיודע בו שהוא רמאי, אמר לו: אעבדך ברחל. ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק? תלמוד לומר: בתך. ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל? תלמוד לומר: הקטנה. ואף על פי כן לא הועיל לו שהרי רמהוברחל בתך הקטנה
94
בראשיתכטלבעל הטוריםותקרא שמו ראובן. ואח"כ כתיב כי אמרה ובאחרים אינו כן אלא תחלה הוא מפרש טעם השם ואח"כ השםוַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן
95
בראשיתלאדרש"יויקרא לרחל וללאה - לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא הייתה עיקר הבית, שבשבילה נזדווג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בועז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו', הקדימו רחל ללאהויקרא לרחל וללאה
96
בראשיתלאיזחזקוניעל ידי שהיו הבנים קטנים ועדיין צריכין לאמן, הושיב הוא האם תחילה ואח"כ הילדים בחיכה(דברים ד' כ'), אבל גבי יעקב שהיו הבנים גדולים כתיב (בראשית לא' יז') את בניו תחילה ואחר כך הנשיםוַיָּקָם, יַעֲקֹב; וַיִּשָּׂא אֶת-בָּנָיו וְאֶת-נָשָׁיו
97
בראשיתלאיזרש"יאת בניו ואת נשיו - הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (לקמן לו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'את בניו ואת נשיו
98
בראשיתלבטורש"יעזים מאתים ותישים עשרים - מאתים עזים צריכות עשרים תישים, וכן כולם, הזכרים כדי צורך הנקבות. (כלומר הזכיר הזכרים בעבור הנקבות - מסעות התורה)עזים מאתים ותישים עשרים
99
בראשיתלביטרש"יואמרת לעבדך ליעקב - על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ששאלת (פסוק יז - יח) למי אתה, לעבדך ליעקב אני
ואמרת לעבדך ליעקב
100
בראשיתלבכגחזקוניהקדים הנשים לילדים לפי שהיה חס על בניו יותר מעל נשיו, ואם בא עשו להרוג, יהרוג הנשים תחילה, אבל שברח מבית לבן, הקדים בנים לנשים וכירדוף אחריו לבן יפגע בבנותיו תחילהוַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת-שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת-שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת-אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק