1 of 38

תא שמע הרי שהיתה

הפירוש מבוסס בחלקו על פירוש "חברותא"

כתב: דניאל קינד

בבא קמא כח, א

2 of 38

תא שמע- 6

  • מטרת הסוגיה:

הבאת ראייה נוספת לדין "עביד איניש דינא לנפשיה"

3 of 38

4 of 38

ציטוט הסוגיה

  • ת"ש:
  • הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד - מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו;
  • ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה, לנקוט פזרא וליתיב!
  • אמר רב זביד משמיה דרבא: גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון.
  • רב משרשיא אמר: בנותן להם דרך עקלתון.
  • רב אשי אמר: כל מן הצד דרך עקלתון הוא, קרובה לזה ורחוקה לזה.
  • אי הכי, אמאי שלו לא הגיעו? לימא להו: שקולו דידכו והבו לי דידי!
  • משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: מיצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו.

5 of 38

ציטוט הסוגיה

  • ת"ש:
  • הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד - מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו;
  • ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה, לנקוט פזרא וליתיב!
  • אמר רב זביד משמיה דרבא: גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון.
  • רב משרשיא אמר: בנותן להם דרך עקלתון.
  • רב אשי אמר: כל מן הצד דרך עקלתון הוא, קרובה לזה ורחוקה לזה.
  • אי הכי, אמאי שלו לא הגיעו? לימא להו: שקולו דידכו והבו לי דידי!
  • משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: מיצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו.

פתיחה למקור תנאי

דברי הגמרא

דברי האמוראים

6 of 38

הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד - מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו

  • מהיכן המקור התנאי הזה?
  • מסורת הש"ס מפנה לעיין במסכת ב"ב צ"ט:
  • כלומר: מסכת בבא בתרא, דף צ"ט, עמוד ב'
  • (תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק ג הלכה ה:

"תני בשם רבי נחמיה [משלי לא יד] היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר")

7 of 38

8 of 38

9 of 38

10 of 38

הרשב"ם- נכדו של רש"י

  • רשב"ם מסכת בבא בתרא דף צט עמוד ב
  • מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו –
  • (א) שהוחזקו לעבור שם מעולם
  • (ב) או ע"י בעל השדה שנתן להם מתחלה את הדרך.

​

11 of 38

הנחת הגמרא

  • מותר לבעל השדה להעביר את דרך הרבים לצד שדהו, בגלל שהרבים לא מפסידים בכך כלום ("זה נהנה וזה לא חסר", ובכגון זה "כופין על מידת סדום"- ע"פ הרשב"ם)

12 of 38

הנחת הגמרא

  • לפי הנחת הגמרא, הסיבה ש"שלו לא הגיעו" כלומר שגם הדרך הישנה אינה שייכת לו, זה לא בגלל שהיא לא שלו לפי החוק, כי ההחלפה באמת הועילה, ו"הדרך הישנה"- שייכת לו
  • אלא שמבחינה מעשית הוא לא יכול לעכב את הרבים מלעבור שם, כי הם כבר התרגלו לעבור שם

13 of 38

כך מבואר בפירוש רבינו ניסים בסוגיה במסכת בבא בתרא

  • חידושי הר"ן מסכת בבא בתרא דף צט עמוד ב
  • דכיון דתנן מה שנתן נתן, אלמ' חליפיו חליפין,
  • שכיון שידעו הרבים ושתקו- מחלו,
  • אלא דשלו לא הגיעו משום שאינו יכול לכופן בבית דין

14 of 38

לפי זה שואלת הגמרא

  • ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה,
  • ואם אמרת שעושה אדם דין לנפשו
  • לנקוט פזרא וליתיב!
  • לתפוס מקל ולישב!

​

15 of 38

הסבר

  • אם הנחת הגמרא היא שמותר לאדם לעשות דין לעצמו + החלפת הדרך החדשה בישנה הועילה, והדרך הישנה שייכת לו,
  • אם כן, מדוע שלא יישב על פתח הדרך הישנה, וכל מי שיעבור שם יאיים עליו עם המקל שהוא יכה אותו?
  • מכך שאמרת ש"שלו לא הגיעו", משמע שאסור לו לעשות דין לעצמו אפילו שמדובר במקום הפסד!

16 of 38

17 of 38

אין הוא רשאי לעשות דין לעצמו, �אף שמדובר במקום הפסד �שהרבים נכנסים לשדהו ודורכים על תבואתו

18 of 38

ציטוט הסוגיה

  • ת"ש:
  • הרי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד - מה שנתן נתן, ושלו לא הגיעו;
  • ואי אמרת עביד איניש דינא לנפשיה, לנקוט פזרא וליתיב!
  • אמר רב זביד משמיה דרבא: גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון.
  • רב משרשיא אמר: בנותן להם דרך עקלתון.
  • רב אשי אמר: כל מן הצד דרך עקלתון הוא, קרובה לזה ורחוקה לזה.
  • אי הכי, אמאי שלו לא הגיעו? לימא להו: שקולו דידכו והבו לי דידי!
  • משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה: מיצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו.

פתיחה למקור תנאי

דברי הגמרא

דברי האמוראים

19 of 38

דחיית הגמרא: �הדרך הישנה נשארת בידי הרבים, ולא חוזרת לבעלים

  • 1. אמר רב זביד משמיה דרבא: גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון.
  • 2. רב משרשיא אמר: בנותן להם דרך עקלתון.
  • 3. רב אשי אמר: כל מן הצד דרך עקלתון הוא, קרובה לזה ורחוקה לזה.

​

20 of 38

דחייה ראשונה

  • אמר רב זביד משמיה דרבא: גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון (מעוקמת)
  • בעל השדה לא יכול לזכות בדרך הישנה, אלא היא נשארת בחזקת הרבים.
  • הסיבה לכך: יש חשש שמא בעל השדה יחליף את הדרך הנוכחית של הרבים, לדרך מעוקמת שאינה נוחה להליכה, לכן בעל השדה לא יכול למנוע מן הרבים לעבור בדרך הישנה.

21 of 38

הדרך בתחילה

22 of 38

גזירה שמא יתן להם דרך עקלתון

23 of 38

דחייה שניה

  • רב משרשיא אמר: בנותן להם דרך עקלתון.
  • מדובר שבעל השדה, נתן לרבים דרך עקלתון, ועל כן ההחלפה לא תופסת
  • אם היה מדובר שהוא יחליף בדרך ישרה- ההחלפה הייתה תופסת

​

24 of 38

ההחלפה- לא תופסת

25 of 38

דחייה שלישית

  • רב אשי אמר: כל מן הצד- דרך עקלתון הוא, קרובה לזה ורחוקה לזה.

26 of 38

כל מן הצד= עקלתון

27 of 38

מסקנת ביניים

  • לפי שלושת התירוצים, לא הועילו מעשיו של בעל השדה להפקיע את זכותם של הרבים מהדרך הישנה

28 of 38

שאלה

  • אם ההחלפה לא הועילה, מדוע שבעל השדה לא יקבל בחזרה את הדרך החדשה?

29 of 38

30 of 38

אי הכי, אמאי שלו לא הגיעו? לימא להו: שקולו דידכו והבו לי דידי!

  • אם כך, מדוע "שלו לא הגיעו"? לומר להם: "קחו שלכם ותנו לי שלי"

31 of 38

הסבר

  • מדוע "שלו לא הגיעו" ואין הוא זכאי בדרך החדשה?
  • והרי אם אנו אומרים שההחלפה לא הועילה, והרבים נשארים עם הדרך הישנה,

אז לפחות שהרבים לא יזכו בדרך החדשה

32 of 38

33 of 38

הערת התוספות

  • "אי הכי מה שנתן נתן אמאי" –
  • ולא גרסינן: "[אמאי] שלו לא הגיעו".
  • הסבר: יש לגרוס שונה בגמרא ממה שמופיע לפנינו, כי הקושיה נסובה על הדרך החדשה ולא על הדרך הישנה

​

34 of 38

תשובת הגמרא לשאלה: מדוע בעל השדה לא זוכה לפחות בדרך החדשה?

  • בעל השדה לא יכול לחזור ולזכות בדרך החדשה, משום ההוראה של רב יהודה

35 of 38

תשובת הגמרא

  • דאמר רב יהודה:

מיצר (רצועת גבול בין שתי שדות- כמו הדרך החדשה) שהחזיקו בו רבים (ללכת בדרכו) - אסור לקלקלו.

לכן:

הדרך הישנה של הרבים- כי הוא לא זכה בה

הדרך החדשה של הרבים- כי הוא לא יוכל למנוע מן הרבים מלעבור שם

36 of 38

37 of 38

האיסור לקלקל מיצר

  • איסור זה אינו מעיקר הדין, שכן הרבים לא באמת זכו בדרך החדשה, ונתינתה הייתה בטעות
  • כמו כן רב יהודה לא אמר שהרבים "זכו בה", אלא רק "שאסור לקלקלו", שכן אסור לצער את הרבים ולקלקל את הדרך שהחזיקו בה הרבים

38 of 38

סיכום

  • מי שנתן דרך משדהו לרבים, אינו יכול לדרוש אותה בחזרה
  • לא שייך כאן הדין של "עביד איניש דינא לנפשיה" משום שיש זכות לרבים ללכת בדרך שלהם הישנה, ואין לפגוע בזכותם ללכת בדרך החדשה, כי הם כבר התרגלו גם לדרך זו