שומא הדר לעולם
תלמוד בבלי בבא מציעא דף ל"ה ע"א.
מקרה ראשון:
נתתם לחבר לשמור לכם על הטלפון
בסוף היום כשבאתם לקחת אותו
החבר מסתכל מסביב ואומר:
"אני לא יודע איפה הטלפון..."
מה אתם הייתם עושים?
ואז החבר מוסיף:
"נשבע לכם שהנחתי אותו כאן, במקום בטוח. אף אחד לא ידע שזה כאן. אין לי מושג איך זה נעלם, אולי מישהו גנב אותו?
אני ממש מצטער, באמת התכוונתי לשמור, אני יודע כמה הוא חשוב לכם.
מקרה שני:
הפקדתם את הטלפון בשמירת חפצים.
בסוף היום כשהגעתם לקחת אותו אומר לכם האיש בדלפק
אני מצטער, הייתה כאן פריצה וגנבו לנו את כל החפצים.
הטלפון לא כאן.
מה אתם הייתם עושים?
"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ, אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם
אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים
אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ
עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע, עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה, עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה,
עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם, אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים
יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ:"
שמות כב' פסוקים ו-ט – דיני שומרים
שומר בשכר: אדם ששומר על חפץ של מישהו אחר
ומקבל תמורה עבור השמירה.
במידה והתרשל בתפקידו – חייב.
שומר חינם: אדם שחברו הפקיד אצלו דבר מה
לשמירה, ללא תמורה. רק במידה ונשבע
שלא התרשל בתפקידו – יהיה פטור.
הָהוּא גַּבְרָא דְּאַפְקִיד כֵּיפֵי גַּבֵּיהּ חַבְרֵיהּ.
אֲמַר לֵיהּ: הַב לִי כֵּיפֵי.
אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא הֵיכָא אוֹתְבִינְהוּ.
אֲתָא לְקַמֵּהּ דרַב נַחְמָן.
אֲמַר לֵיהּ: כָּל 'לָא יָדַעְנָא' פְּשִׁיעוּתַא הִיא,
זִיל שָׁלֵּים!
לֹא שִׁלֵּם.
המקרה:
הַב לִי כֵּיפֵי
לָא יָדַעְנָא הֵיכָא אוֹתְבִינְהוּ.
כָּל 'לָא יָדַעְנָא' פְּשִׁיעוּתַא הִיא - זִיל שָׁלֵּים! - לֹא שִׁלֵּם.
רשלנות
שומה / שומא = הערכה
במקרה ואדם אינו יכול לשלם חוב, בית הדין יעריך את גובה החוב ובמקום כסף, יגבה רכוש. (יעקל רכוש בעבור כיסוי החוב)
אָזַל רַב נַחְמָן, אַגְּבֵּיהּ לְאַפַּדְנֵיהּ מִינֵיהּ.
לְסוֹף אִשְׁתְּכַחו כֵּיפֵי וְאִיַּקּוּר.
אָמַר רַב נַחְמָן:
הָדְרִי כֵּיפֵי לְמָרַיְהוּ - וְהָדְרָא אַפַּדְנָא לְמָרָהּ.
השומר(בעל החוב)
בעל התכשיטים
לְמֵימְרָא, דסָבַר רַב נַחְמָן דְּשׁוּמָא הָדַר?
שָׁאנֵי הָתָם, דְּשׁוּמָא בְּטָעוּת הֲוָה,
דְּקָא הַוָּה כֵּיפֵי מעיקרא.
דיון הגמרא בפסיקתו של רב נחמן:
*למימרא - האם נכון לומר?
*דסבר – שחשב
*הדר – חוזר
*שאני התם –שונה שם המקרה
שואלת הגמרא:
משיבה הגמרא:
פירוש רש"י
שהרי בתחילת השומא היו הנזמים בידו ולא היה יודע, דאילו היה יודע שכן - לא שָׁמוּ לו הטרקלין, אבל שומא שבית-דין שָׁמִין על שאין לו מעות והוא חייב לו, הרי הוא כמֶכֶר גמור ואינה חוזרת:
אָמְרִי נְהַרְדָּעֵי: שׁוּמָא הָדַר עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא.
וְאָמַר אֲמֵימַר: אֲנָא מִנְּהַרְדְּעָא אֲנָא,
וּסְבִירָא לִי: שׁוּמָא הֲדַר לְעוֹלָם.
וְהִילְכְתָא: שׁוּמָא הֲדַר לְעוֹלָם,
מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר:"וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" (דברים ו, יח)
דיון עקרוני באשר להחזרת שומא:
דברים פרק ו' פסוק יח':
וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ
חז"ל דרשו פסוק זה כך:
הישר בעיני ה' – קיום המצוות ושמירת כל החוקים
והטוב בעיני אדם – התנהגות מוסרית, מתחשבת ועשיית חסד
החזרת השומא במקרה זה היא עשיית הישר והטוב. הצודק והנכון. - מדוע?