ארץ ישראל שמעבר לים
תולדות ארץ ישראל לאור פריטים מאוסף צבי אלכסנדר ז"ל
חמש גלויות המתייחסות לארץ ישראל ברחבי תבל
אוסף צבי אלכסנדר
צבי אלכסנדר (2008-1922)
נולד בפולין, עלה לארץ ישראל בגיל 12 ולמד בגימנסיה הרצליה. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי, ולאחר קום המדינה שירת בצה"ל כקצין בחיל הקשר. בשנים 1957-1953 שימש נציג חיל הקשר במשלחת הרכש של משרד הביטחון בניו-יורק. לאחר שובו משליחותו, הצטרף לענף הנפט שהיה אז בראשיתו, כסמנכ"ל חברת "לפידות", הבעלים של שדה הנפט היחיד בישראל. ב-1965 מונה למנכ"ל חברת הנפט הלאומית, תפקיד בו כיהן עד שנת 1974. לאחר מכן פנה לעסקים פרטיים.
אוסף אלכסנדר
צבי אלכסנדר קנה לעצמו מוניטין בינלאומי כאספן נלהב ובר סמכא בתולדות הדואר של ארץ ישראל. במשך יותר מחמישים שנה בנה את האוסף החשוב מסוגו בנושא, הכולל מקבץ יוצא דופן של אלפי מסמכים בולאיים והיסטוריים, המשקפים שש מאות שנות היסטוריה בארץ ישראל. חשיבותו של האוסף נגזרת מהיקפו העצום, מאורך התקופה ההיסטורית שהוא מייצג ומריכוזם של פריטים נדירים ומיוחדים במינם.
לצד הפריטים הבולאיים טיפח צבי אלכסנדר אוסף של אלפי גלויות תיירותיות המשקפות את מראות ארץ ישראל מאז שלהי המאה ה-19 ועד מחצית המאה ה-20.
האוסף, אשר זיכה אותו במדליות זהב גדולות בתערוכות ברחבי העולם, מוצג בתצוגת קבע במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות שבמוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
מיזם "ארץ הצבי"
מאידך גיסא, הביטוי "ארץ הצבי" מציין כי הפריטים השמורים באוסף מייצגים את "הארץ בעיניו של צבי אלכסנדר". במהלך השנים הרבות שהקדיש צבי לאיתור אלפי הפריטים, לחקר המידע הכלול בהם, וללימוד מעמיק של הקשר שלהם לתולדות ארץ ישראל, הוא ליקט פסיפס מרתק של מסמכים ותמונות המתארים את ההיסטוריה המקומית ואת האירועים הבינלאומיים שהשפיעו על גורלה. הפריטים שבחר צבי לאסוף נוצרו במהלך 600 השנים האחרונות בידי יחידים וארגונים, אשר תרמו כל אחד את חלקו לעיצוב פניה של הארץ בה אנו חיים כיום.
בשנת 2021 יצא לדרך מיזם "ארץ הצבי", אשר נועד לחשוף בפני הציבור הרחב את האוצרות הכלולים באוספו של צבי אלכסנדר ז"ל, ומאוכסנים במחסני מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. שמו של המיזם נועד לבטא את מהותו של האוסף העוסק בהיבטים שונים של ארץ ישראל.
מחד גיסא, המונח "ארץ הצבי" הוא כינוי לארץ ישראל. הוא הולם את האוסף אשר מתמקד כולו בתולדות ארץ ישראל, ושופך אור על מראות הארץ והאירועים שהתרחשו בה.
מקור הביטוי "ארץ הצבי" הוא בפרק י"א של ספר דניאל, שם הוא מופיע פעמיים. בפסוק ט"ז נכתב "וְיַעֲמֹד בְּאֶרֶץ הַצְּבִי" ובפסוק מ"א נכתב "וּבָא בְּאֶרֶץ הַצְּבִי". ברוח זו מוזמנים הקוראים "לבוא אל ארץ הצבי", לבקר במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות (במוזיאון ארץ ישראל – תל אביב), ולצפות בפריטים הייחודיים המוצגים בו.
פיסות מארץ ישראל באתרים מעבר לים
מזה אלפי שנים משמשת ארץ ישראל כמוקד התעניינות לאוכלוסיות שונות ברחבי תבל. במרבית המקרים, הסיבה להתעניינות זו מקורה בזיהוי של "ארץ ישראל" כ-"ארץ הקודש".
העיסוק בארץ הקודש לבש צורות רבות ושונות. לעיתים, מדובר היה ברעיון ובמחשבה בלבד. האדם שיחזר בדמיונו אירועים שהתרחשו בארץ ישראל, ולעיתים המחיש אירועים אלו בטקסי תפילה ובהצגות עממיות. שחקני פורים במזרח אירופה הציגו מחזות מקראיים דוגמת מכירת יוסף, ומאמינים נוצרים שחזרו את אירועי השבוע האחרון בחייו של ישוע.
לעיתים, לא הסתפקו המתעניינים בתוצרי הדמיון בלבד, וביקשו להכיר טוב יותר את מהותה וצורתה של ארץ הקודש. הם איתרו בסביבתם הקרובה אתרי טבע אשר היו דומים בצורתם לאתרי ארץ הקודש, או בנו מודלים מעשה ידי אדם מהם ניתן היה ללמוד על מבנים ומקומות שהוזכרו בספרי הקודש.
ולעיתים, ביקש האדם להחזיק בידיו ממש חלקים אשר הובאו מארץ הקודש. בין אם מדובר היה בחפצים מעשה ידי אדם שנוצרו בארץ ישראל, ובין אם במוצרים שנלקחו מן הטבע הארץ ישראלי.
במצגת זו רוכזו חמש גלויות מאתרים שונים ברחבי העולם, אשר ממחישות את מגוון הדרכים בהן בחרו בני האדם להתחבר את אתריה של ארץ ישראל, ולחוות במקומות מגוריהם מעבר לים את הקשר אל ארץ הקודש והאירועים שקרו בה.
הצגת אירועי הפסיון �בצפון שוויץ
I
הגלויה
מופע הפסיון של אוֹבֶּרְאָמֶרְגאוּ
בתחילת שנות השלושים של המאה ה-17, בעיצומה של מלחמת שלושים השנים, פקדה מגפת דבר את אזור הרי האלפים שבדרום בוואריה. המגפה עשתה שמות באוכלוסיית הכפרים שבאזור, ורבים מן התושבים מתו מן המחלה הנוראה.
בשנת 1633 הגיעה המחלה אל הכפר הקטן אוֹבֶּרְאָמֶרְגאוּ (Oberammergau), ובתוך זמן קצר מתו ממנה 81 אנשים, כמחצית מאוכלוסיית הכפר. התושבים המבוהלים נדרו נדר כי אם ירחם עליהם האלוהים וירחיק מעליהם את המגיפה, הם יציגו אחת לעשר שנים מחזה המתאר את אירועי השבוע האחרון בחייו של ישוע, הידועים בשם "אירועי הפסיון".
המסורת המקומית גורסת כי מיד לאחר מכן הפסיקו מקרי המוות בכפר, והתושבים אסירי התודה מיהרו למלא את חלקם בעסקה. בשנת 1634 הועלה לראשונה בכפר מופע הפסיון בו השתתפו רבים מן התושבים, ומאז מועלה המחזה בהתמדה ובשקדנות בכל עשור. למעלה ממאתיים שנה המדובר היה באירוע מקומי, שלא חרג מגבולות דרום בוואריה, אולם במחצית השנייה של המאה ה-19 החל תומס קוק, סוכן התיירות הבריטי הידוע, לארגן קבוצות גדולות של תיירים שהגיעו לצפות במחזה.
הפסיון באובראמרגאו, 1860
מופע הפסיון של זלצאך
אדולף שלפלי (Adolf Schläfli), יצרן שעונים תושב הכפר זלצאך (Selzach) שבצפון שוויץ, נסע יום אחד ברכבת. במהלך הנסיעה, שהתקיימה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, שוחח אדולף עם שכנו לתא, וזה סיפר לו בגאווה על מופע הפסיון המרהיב המועלה בכל עשר שנים בכפר מגוריו אובראמרגאו שבבוואריה. אדולף שלפלי התרשם מאוד מן הסיפור, והחליט לנסוע ולראות את המופע של שנת 1890 במו עיניו. לאחר שצפה במחזה החליט שלפלי לנסות ולאמץ את הרעיון גם בזלצאך.
בכפר השוויצרי הייתה מסורת של הצגת "תמונות חיות" בפונדק המקומי, ושלפלי הצליח לשכנע את התושבים להירתם למשימה של הצגת מחזה הפסיון. בשנת 1895 הוקם בכפר מבנה עץ מיוחד שנועד להעלאת המופע, והפסיון של זלצאך הוצג לראשונה. האולם המיוחד היה מסוגל להכיל כ-700 צופים, והוא נבנה בתשומת לב רבה תוך שהוא מבטיח אקוסטיקה מעולה שאפשרה להפיק הנאה מלאה מן המחזה.
הכפר זלצאך על רקע הרי היורה
בניגוד לתושבי אובראמרגאו, אשר העלו את מחזה הפסיון אחת לעשר שנים, בחרו תושבי זלצאך לקיים את המופע שלהם כאירוע שנתי. התוכנית הייתה להציג את המופע בחודשי הקיץ של כל שנה (האולם ששימש למופעים היה פתוח ולא ניתן היה לחמם אותו בחודשי החורף), ולקיים את המופעים בסופי שבוע בלבד (בניגוד לאובראמרגאו, שם הוצג המחזה חמישה ימים בכל שבוע).
בשנת 1905, לשם דוגמה, הוצג המחזה 15 פעמים (1.6, 4.6, 12.6, 18.6, 2.7, 9.7, 16.7, 23.7, 30.7, 6.8, 13.8, 15.8, 20.8, 27.8, 3.9). בשעות הבוקר הוצגו אירועים מן הברית הישנה, ובשעות אחר הצהרים הוצגו האירועים של הברית החדשה, כשבשיאם אירועי הפסיון.
מופע הפסיון של זלצאך
תושבי זלצאך הצליחו להתמיד בהצגת מחזה הפסיון שלהם משנת 1895 עד 1952, עם הפסקות בחלק מן השנים. בשנת 1897 הוחלט להציג את המחזה בכל ארבע שנים, והוא הועלה בשנים 1901, 1905 ו-1909. הצגת המחזה המשיכה בהתמדה עד מלחמת העולם השנייה, ובסך הכול הועלה מחזה הפסיון של זלצאך כ-280 פעמים עד אשר הופסקה ההפקה עקב קריסה כלכלית של המארגנים.
כניסת ישוע לירושלים ביום ראשון של שבוע הפסחא
צורת ארץ הקודש�בדרום מזרח לונדון
II
הגלויה
האדמה השיתופית של מחוז ווליץ'
בלב מחוז ווליץ' (woolwich) שבדרום מזרח העיר לונדון נמצאת חלקת אדמה גדולה שאינה בנויה, המוגדרת כאדמה שיתופית - קומון (Common).
על פי החוק האנגלי המונח אדמה שיתופית מגדיר שטח הנמצא בבעלות פרטית או בבעלות משותפת, לגביו יש לגורמים נוספים זכויות מסוימות. דוגמאות לזכויות כאלו עשויות להיות הזכות ללקט עצים לחימום או הזכות למרעה.
בזכות מעמדם של מקומות אלו כאדמה שיתופית שרדו ברחבי אנגליה שטחים פתוחים שניצלו משיניהם של מפתחי הקרקע, ונותרו לא מבונים גם בלב אזורים עירוניים צפופים. בלב מחוז ווליץ' נותרה חלקת אדמה גדולה ומאורכת המהווה כיום ריאה ירוקה המשמשת את תושבי המחוז. אורך השטח כקילומטר וחצי ורוחבו כחמש מאות מטרים.
השטח כמודל לצורת ארץ הקודש
צורת שטח האדמה השיתופית של מחוז ווליץ' משכה את תשומת ליבם של שני מיסיונרים אנגליקניים שפעלו באזור דרום מזרח לונדון. ד"ר ת. מקסוול ופרד ג'. גרני הבחינו כי הדרכים המקיפות את האזור דומות באופן מפתיע לצורתה של ארץ ישראל, והם החליטו לעשות בכך שימוש כאמצעי המחשה ולימוד. השניים הדפיסו גלויה תיירותית ועליה תרשים המתאר את מפת ארץ ישראל על רקע שטח האדמה השיתופית והדרכים העיקריות שסביבה.
בדברי ההסבר שהודפסו על גבי הגלויה הפנו המחברים את תשומת לב הקוראים לנקודות חשובות הממחישות את צורת ארץ הקודש:
האדמה השיתופית של ווליץ' קרובה בצורתה לזו של פלשתינה, ויכולה לשמש כמפה של ארץ הקודש בקנה מידה של 1 ל-150. הגבעה עליה ניצבת האנדרטה למלחמת הזולו מציינת את מקומו של הר הכרמל, היא מתאימה בגובהה לקנה המידה של ההר ומזכירה בצורתה את צורת ההר.
האנדרטה למלחמת הזולו
האנדרטה המשמשת במפה כנקודת ציון למיקומו של הר הכרמל הוקמה בין השנים 1902 ו-1906 לזכר החללים הבריטים שנפלו במהלך המאה ה-19 במלחמות שניהלה בריטניה באפגניסטן ובדרום אפריקה. בשנת 2007 הועתקה האנדרטה ממקומה בווליץ' והועברה אל העיירה לרקהיל (Larkhill).
מפקדת חיל התותחנים המלכותי
בחלקו הצפוני של האזור מצוי המבנה החשוב והבולט ביותר של ווליץ', אשר שימש במפה לציון מקומה של העיר צור. מאז שנת 1776 שכן בחלקה הצפוני של האדמה השיתופית בסיס מפקדת חיל התותחנים המלכותי (Royal Artillery Barracks). בשנת 2007 פונה הבסיס והועבר אל העיירה לרקהיל (Larkhill).
האקדמיה הצבאית המלכותית
בצדו המזרחי של השטח, מול המקום בו סומן במפה מקומה של העיר יריחו, ניצבים המבנים הבולטים ששימשו את האקדמיה הצבאית המלכותית (The Royal Military Academy) מאז שנת 1806 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939. במקום זה הוכשרו הקצינים של החילות המקצועיים דוגמת חיל התותחנים, חיל ההנדסה וחיל הקשר. בשנת 2006 נמכר המתחם והמבנים שבו הוסבו לדירות מגורים.
בית החולים הצבאי ע"ש הרברט
מדרום לאדמה השיתופית של ווליץ', מדרום לנקודה בה מצוין מיקומה של העיר באר שבע, ניצב מקבץ המבנים הענק של בית החולים הצבאי ע"ש הרברט. המבנים הוקמו בשנת 1865 לטובת הפצועים שנפגעו במלחמת קרים, והמשיכו לשמש כבית חולים צבאי עד שנת 1977. בשנת 1995 שופצו המבנים והוסבו למתחם של דירות מגורים יוקרתיות.
דגם ירושלים�במזרח ארצות הברית
III
הגלויה
"מפגשי מחנה"
בתחילת המאה ה-19 התפתחה בקרב אנשי קהילות הנוצרים הפרוטסטנטים בארצות הברית תופעה של מפגשים דתיים תחת כיפת השמיים. תופעה זו, שניתן לאתר את מקורות השראתה בקהילות נוצריות באנגליה ובסקוטלנד, פרחה בעיקר באזורי הספר האמריקאי. מתיישבים אשר חיו בקהילות קטנות, ואשר לא עמד לרשותם איש דת קבוע שיספק להם שירותי דת, נהגו להתכנס אחת לתקופה במקום מוגדר תחת כיפת השמיים, ולקיים אירוע דתי וחברתי כאחד. מפגשים אלו כללו לרוב תפילה משותפת, שירה של מזמורים דתיים, והקשבה להרצאה מפי מטיף נודד. האירוע נמשך פעמים רבות כשבוע ימים, במהלכו התגוררו הנאספים באוהלים, סעדו יחד, האזינו למוזיקה עממית וקיימו נשף ריקודים.
חברי הכנסייה המתודיסטית בארצות הברית הפכו את מפגשי המחנה למרכיב חשוב בפולחן הדתי אותו נהגו לקיים במהלך השנה. במקומות שונים ברחבי ארצות הברית החלו להתארגן אתרי קבע שנועדו לארח את מפגשי המחנה, אליהם יכלו חברי קהילות מתודיסטיות שונות להגיע ולקיים את הפולחן הדתי באופן מסודר ונוח. אחד ממחנות אלו הוקם בשנת 1869 על חוף האוקיינוס האטלנטי, באתר שנקרא בשם אושן גרוב (Ocean Grove) שבמדינת ניו ג'רזי.
מפגש מחנה במאה התשע עשרה
עיירת הנופש אושן גרוב
המפגש הראשון התקיים באתר אושן גרוב ב-31 ביולי 1869, והמחנה שהוקם כלל כ-20 אוהלים. בשנה שלאחר מכן נחפרה באתר באר מים, אשר נקראה בפי הנאספים בשם "באר שבע", ובמהלך השנים שלאחר מכן הלך המקום וצבר קהל מאמינים אשר הגיעו אליו מידי שנה ממרכזי האוכלוסייה הגדולים של ניו יורק ופילדלפיה. תחנת רכבת שהוקמה בקרבת מקום הגדילה מאוד את מספר המבקרים, ובשנת 1877 פקדו את מחנה אושן גרוב 710 אלף אנשים.
בד בבד עם הגידול במספר המבקרים הלך האזור והתפתח. בקרבת המחנה הוקמה עיירה בשם אושן גרוב, אשר כללה בתי מלון ובתי עסק שונים שנועדו לשרת את המאמינים והתיירים שהגיעו למחנה. בתחילת המאה ה-20 התקבע מעמדה של אושן גרוב כאתר הנופש הדתי החשוב ביותר בארצות הברית.
מפגש מחנה בחוף אושן גרוב, 1876
דגם העיר ירושלים
במהלך שנות השבעים של המאה ה-19 הפך המחנה למקום הכינוס השנתי של המתודיסטים בארצות הברית, והנהגת העיירה חיפשה רעיונות שיגבירו את כוח המשיכה של האתר הן בעיני המאמינים הנוצריים והן בעיני נופשים ותיירים.
בשנת 1881 נחנך באופן רשמי במרכז העיירה אושן גרוב דגם גדול ומפורט של ירושלים. המודל הוצב בתחילת הדרך אשר הוליכה אל חוף האוקיינוס, שם שכן המחנה הדתי. היה זה אך סמלי שהעיירה אשר השתדלה לקבע את מעמדה בעיני המאמינים הנוצרים כ"ירושלים החדשה שליד הים" תתהדר בדגם של ירושלים הארצית, זו שבארץ הקודש.
הדגם הוקם על ידי הרברנד וו. וו. וויית' (W. W. Wythe), אחד מתושבי העיירה שהיה רופא בהכשרתו, אשר השקיע בהקמתו "זמן ארוך, מחקר מעמיק, ועבודה רבה", ושילם מכיסו סכום עצום של כ-2,500 דולרים. כחלק מן התחקיר המקדים להקמת הדגם נסע הרברנד ווית' לביקור ארוך בירושלים, ותיעד בעצמו את מתאר העיר והמבנים המרכזיים שבה.
דגם העיר ירושלים במאה התשע עשרה
המודל המפורט אפשר למארגני הכינוסים הדתיים לשלב בתוכנית הכנס "מסע צליינות" אל ירושלים. החל ממחצית שנות השמונים של המאה ה-19 נהגו משתתפי הכנס המתודיסטי במחנה אושן גרוב לחתום את האירוע במצעד המוני שיצא מן המחנה והקיף את "ירושלים" במעין מחווה של עליה לרגל לארץ הקודש. המצעד המרהיב, שהשתתפו בו אלפי אנשים ובראשו צעדה התזמורת של חיל הישועה, זכה לפרסום רב, והתקיים בהתמדה עד שנת 1959.
מעיון באיורים של הדגם ניתן לראות כי סמוך לפינה הצפון מערבית של חומת העיר העתיקה שוחזרו המבנים הראשונים של מגרש הרוסים. הרברנד ווית' ביקר בירושלים ככל הנראה בתחילת שנות השישים של המאה ה-19, ראה את מגרש הרוסים בשלבים הראשונים של הקמתו ושילב אותו בדגם שבנה.
בגלויה שהונפקה בתחילת המאה ה-20 ניתן לראות את הדגם כשהוא מכוסה בגג עשוי עץ. למרות הניסיונות לתחזק את הדגם ולהגן עליו, הוא נפגע ממזג האוויר הסוער. העלות הגבוהה של תחזוקת הדגם, והעדר מקורות כספיים לביצוע התחזוקה, הובילו בשלב כלשהו לפירוק הדגם.
דגם העיר ירושלים
רהיט מתוצרת הגליל�בדרום אנגליה
IV
הגלויה
סט' לנארד על הים
בשנת 1826 רכש יזם נדל"ן בריטי בשם ג'יימס ברטון חלקת קרקע גדולה על שפת הים במחוז הייסטינגס שבדרום אנגליה. ברטון, שהתפרסם בזכות מספר מיזמי פיתוח שבנה בעיר לונדון, ביקש להקים אתר נופש ולצדו כפר מגורים יוקרתי. את היישוב שבנה כינה היזם על שמו של לאונרד הקדוש, תוך שהוא מבטא את שמו בנוסח האנגלי – לנארד הקדוש.
כפר הנופש זכה להצלחה רבה ומשך אליו רבים מאצילי בריטניה שהקימו בקרבתו בתי פאר. בשנת 1852 הוקמה תחנת רכבת בכפר, ובשנת 1888 נבנה מזח תיירותי ועליו שורה של מבני שעשועים. פיתוחים אלו, ורבים אחרים, תרמו לשימור מקומו של היישוב על מפת התיירות והנופש של בריטניה.
כנסיית הקהילה של סט' לנארד על הים
ג'יימס ברטון תכנן בפירוט את כפר הנופש שהקים, ושיבץ בתוכנית מגרש לבניית כנסייה. על מנת לפנות מקום למבנה הכנסייה נאלצו הבנאים לחצוב במצוק הסלע שלאורך שפת הים, מהלך שהתברר לימים כבעייתי במיוחד. הכנסייה תוכננה אישית על ידי ברטון, שעיצב אותה במתכונת של כנסייה גותית. אבן הפינה הונחה בשנת 1831, והכנסייה נחנכה בשנת 1834.
בעיצוב הכנסייה בחר ברטון להדגיש את הקשר של הכפר ושל הקהילה שהתגוררה בו אל הים שלחופו הוא שוכן. במקום להפנות, כמקובל, את חזית הכנסייה לכיוון מזרח, החליט ברטון להפנות אותה אל חוף הים שבצד דרום. המוטיב הימי הודגש גם בפריטי הריהוט ששולבו בכנסייה.
גורלה של הכנסייה לאורך השנים לא שפר עליה. בשנת 1837, זמן קצר לאחר השלמת הבנייה, התמוטט חלק ממצוק הסלע שלמרגלותיו הוקמה הכנסייה, וב-29 ביולי 1944 נחתה פצצה מעופפת בחזית כנסיית סט' לנארד והרסה אותה כמעט כליל. במחצית שנות החמישים הוקמה כנסייה חדשה, המשרתת כיום את תושבי הכפר.
הריהוט של הכנסייה
המוטיב הימי של הכנסייה בא לידי ביטוי גם בריהוט הטקסי ששולב בה. בגלויה שהונפקה באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 הוצגו שלושה מן הפריטים העיקריים שהוצבו בכנסייה.
דוכן הקריאה
דוכן הקריאה נתרם לכנסייה על ידי אחת מחברות הספנות המובילות שפעלו בדרום אנגליה. הוא נבנה על בסיס מתקן מיוחד (Binnacle), אותו נהוג היה להתקין בחדר ההגה של הספינה ולרכז בו את מכשירי הניווט. באופן סמלי ניתן היה להמשיל את כתבי הקודש מהם קרא כוהן הדת למכשירי הניווט הרוחני המורים את דרכה של הכנסייה.
הריהוט של הכנסייה
המוטיב הימי של הכנסייה בא לידי ביטוי גם בריהוט הטקסי ששולב בה. בגלויה שהונפקה באמצע שנות העשרים של המאה ה-20 הוצגו שלושה מן הפריטים העיקריים שהוצבו בכנסייה.
אגן הטבילה
גולף מגוש אחד שלם של עץ בוקיצה ועוטר במראות מסיפור לידתו של ישוע בבית לחם.
הגילוף בוצע על ידי ג'ון רייד (John W. M. Reid) , אחד הפסלים החשובים שפעלו בבריטניה בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אשר התגורר באזור.
הריהוט של הכנסייה
דוכן המטיף
פריט הריהוט המעניין ביותר מעוצב בדמות חזית של סירה, אשר ממנה נשא כוהן הדת את הדרשה השבועית שלו באוזני חברי הקהילה. הדוכן המעוצב הובא לאנגליה מחוף ים הגליל שבארץ ישראל, שם הוא נבנה על ידי נגרים יהודים מגזעי עץ אלון שנכרתו בהרי הבשן.
עבור המאמין הנוצרי שהתפלל בכנסייה הזכיר כוהן הדת הנושא דרשה מסיפון הסירה את פועלו של ישוע בים הגליל, אשר לימד את המוני המאמינים בו מן הסירה שצפה בכינרת. בספר הבשורה על פי לוקס (פרק ה, פסוקים 3-1) מסופר על ישוע כי "כַּאֲשֶׁר עָמַד לְיַד יָם כִּנֶּרֶת וְהֶהָמוֹן נִדְחַק אֵלָיו כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, רָאָה שְׁתֵּי סִירוֹת עַל שְׂפַת הָאֲגָם... הוּא נִכְנַס אֶל אַחַת הַסִּירוֹת, אֶל זוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לָשׁוּט מְעַט מִן הַחוֹף. אַחֲרֵי כֵן יָשַׁב וְלִמֵּד אֶת הָעָם מִתּוֹךְ הַסִּירָה."
אבן ממערת צדקיהו�בפאתי וושינגטון
V
הגלויה
הבונים החופשיים ומערת צדקיהו
בשנת 1854 גילה ד”ר ג’יימס בַּרְקְלֵי מחדש את מערת צדקיהו, שדבר קיומה נשכח מן התודעה הציבורית משך מאות שנים. גילוי המערה הענקית הצית את דמיונו של צ’ארלס וורן, מראשוני החוקרים בירושלים, שהגיע לירושלים בשנת 1867. הוא הציע לזהות במערה את המחצבות בהן סיתת המלך שלמה את אבני הגזית ששימשו אותו להקמת בית המקדש הראשון.
רבים מן החוקרים שפעלו בירושלים במאה ה-19 נמנו על שורותיו של ארגון הבונים החופשיים, אשר ראה במלך שלמה את הפטרון של הארגון והעניק לו את הכינוי "הבונה החופשי הראשון". לאור זאת יזם צ’ארלס וורן כינוסים של חברי ארגון הבונים החופשיים באולם המרכזי של מערת צדקיהו. אתר זה מכונה גם כיום בשם "אולם הבונים החופשיים".
ג’יימס בַּרְקְלֵי
צ’ארלס וורן
הבונים החופשיים ומערת צדקיהו
גילוי המערה הוביל במקרים מיוחדים גם לחידוש השימוש בה כמקור לאבני בנייה. בשנת 1907 הוצאו מן המערה אבנים ששימשו להקמת מגדל השעון שבנו התורכים על שער יפו, ובשנת 1924 נלקחו אבנים מן המערה להקמת אחד מחדרי המגדל בבניין ימק"א.
בספר "מאז ועד הנה" שכתב הקבלן היהודי ברוך קטינקא (שהיה חבר בארגון הבונים החופשיים) הוא העיד כי עשה שימוש באבני מערת צדקיהו (ב’ קטינקא, מאז ועד הנה, ירושלים 1964, עמ’ 266):
הצעתי לאדמסון שיבקש ממחלקת העתיקות רשות לקחת לצורך זה אבנים ממחצבות שלמה המלך, שלפי המסורה השתמש בהן לבניין המקדש. לא היה קץ לשמחתו של אדמסון כשהשיג את הרישיון הנדרש, ויחד חיפשנו במערה ואף מצאנו אבנים גדולות ועתיקות, חצובות ומוכנות, שהורשינו להוציאן ולהשתמש בהן.
ברישיון שניתן לבנאים נכתב במפורש כי "אין כל התנגדות להוצאת גושי סלע חופשיים מתוך המערה. לא ניתן להתיר חציבה של אבנים במערה המוגדרת כאתר היסטורי".
לא היו אלו האבנים היחידות שהוצאו מן המערה בתחילת שנות ה-20, ולפחות שלוש אבנים נוספות נלקחו ממנה ונשלחו לארצות הברית על ידי אנשי ארגון הבונים החופשיים.
ברוך קטינקא
אתר ההנצחה הלאומי של הבונים החופשיים
בשנת 1910 התכנסו בעיר אלכסנדריה שבמדינת וירג'יניה, בפאתי עיר הבירה וושינגטון, נציגים של הלשכות הגדולות של הבונים החופשיים מרחבי ארצות הברית. היה זה שיאו של תהליך שנמשך עשרות שנים ואשר נועד לגבש תכנית להקמת אתר הנצחה לאומי של הבונים החופשיים, אשר יקרא על שמו של ג'ורג' וושינגטון. בכינוס זה סוכם להקצות לצורך הבנייה סכום עתק של חצי מיליון דולרים, ולהקדיש סכום דומה להקמת קרן שתשמש לתחזוקת הבניין.
בשלב ראשון הוחלט להקים מבנה צנוע שיכיל אולם בו ניתן יהיה לקיים מפגשים של חברי הארגון, וכן חדר מאובטח וחסין אש בו ישמרו המסמכים והמוצגים ההיסטוריים שנצברו במקום. בתחילת שנות העשרים נרכשה הקרקע להקמת האתר, והחלה הקמתו של המבנה. שינויי תכניות, ייקור הבנייה וקשיים בגיוס כספים עיכבו את השלמת האתר הסופי למשך שנים רבות, ותהליך הבנייה ועיטור פנים המבנה הסתיים רק בשנת 1973.
האישים שהיו מעורבים בהעברת האבן
לואיס ארת'ור ווטרס(Louis Arthur Watres) נולד בשנת 1851 במדינת פנסילבניה שבארצות הברית. בשנת 1877 התגייס כטוראי למשמר הלאומי של פנסילבניה, בהמשך זכה לדרגת קצונה והתקדם בסולם הדרגות עד אשר מונה בסוף המאה ה-19 לתפקיד נשיא המשמר הלאומי.
במקביל לשירותו במשמר הלאומי של פנסילבניה למד ווטרס משפטים ועבד כעורך דין. בשנת 1883 נבחר כחבר בסנאט של מדינת פנסילבניה ושירת בתפקיד זה עד שנת 1890.
לואיס ווטרס היה איש עסקים מצליח שניהל שורה של חברות במגוון תחומים, כולל חברת רכבות, ובנק לחיסכון. בסוף העשור הראשון של המאה ה-20 רכש שתי מערכות עיתונים אותם ניהל בהצלחה עד אשר מכר אותם ברווח בתחילת שנות השלושים.
ווטרס היה חבר בארגון הבונים החופשיים, ובין השנים 1917-1916 עמד בראש הלשכה הגדולה של פנסילבניה. הוא היה אחד מן החברים הפעילים ביותר במועצה שתכננה את הקמת אתר ההנצחה הלאומי של הבונים החופשיים ע"ש ג'ורג' וושינגטון שנבנה בעיר אלכסנדריה שבמדינת וירג'יניה בארצות הברית. במסגרת פעילות זו תרם לואיס ווטרס לאתר ההנצחה את האבן שהובאה ממערת צדקיהו שבירושלים.
האישים שהיו מעורבים בהעברת האבן
אלן טאונר טרדוויי(Allen Towner Treadway) נולד בשנת 1867 במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית. בשנת 1904 הוא נבחר לבית הנבחרים של מסצ'וסטס, ובין השנים 1911-1908 שימש כנשיא הסנאט של המדינה. בשנת 1913 נבחר כחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית, תפקיד בו שימש עד שנת 1945.
בשנת 1923 ערך אלן טרדוויי מסע תיירות בארץ הקודש, ובמהלך שהותו בירושלים הזדמן לו להיכנס בשעות הלילה אל מערת צדקיהו כחלק מקבוצה של כ-30 בונים חופשיים מארצות הברית שהתארגנה ללא התראה מוקדמת בבית המלון בו שהו התיירים.
"באחד מימי ראשון בשעות הלילה נלחשה במסדרונות בית המלון בו שהיתי בירושלים הודעה המזמינה את כל הבונים החופשיים להצטרף לביקור במחצבה. התברר כי זה היה אירוע חגיגי מאוד, במסגרתו נפגשתי בנקודה חשוכה עם אדם לבוש בחלוק לבן ששאל: 'האם אתה מחפש את המחצבה?'...
הגענו לפתח בדופן הגבעה... הלכנו דרך מעברים תת קרקעיים שאורכם כ-400 עד 700 מטרים, שנדמו לי כשלושה קילומטרים, מאחר ובמקומות רבים גובה המעבר לא עלה על מטר ועשרים, והתעייפתי מאוד מן הצורך להתקדם בהליכה שפופה. אבל המאמץ השתלם, כיוון שלבסוף הגענו לחלל תת קרקעי ענק...".
האישים שהיו מעורבים בהעברת האבן
במפגש השנתי שקיימו הבונים החופשיים בשנת 1926 תיאר אלן טרדוויי בפירוט רב את מהלך הטקס המרתק שקיימו חברי קבוצת הבונים החופשיים באפלת המערה התת קרקעית בירושלים. החשיכה לא אפשרה לו לדעת כמה אנשים בדיוק התאספו במערה, והוא העריך כי נכחו בטקס בין 25 ל-35 בונים חופשיים. כל אחד מן הנאספים הגיע ממקום אחר ברחבי ארצות הברית, ובכל זאת יצרו ביניהם קשר של אחווה ואיחוד. שלושה מבין הנאספים היו בעלי דרגה גבוהה בארגון הבונים החופשיים, כך שניתן היה לקיים את המפגש החגיגי על פי כל כללי הטקס המחייבים.
הוא המשיך וסיפר כיצד הובילה החוויה הזו לרעיון שעלה בדעתו להביא אבן מן המחצבה כתרומה להיכל הלאומי של הארגון.
"לאחר שחזרתי לביתי עלה בדעתי שמן הראוי להשיג יותר מאשר מזכרת פשוטה מאירוע מיוחד שכזה... חשבתי כי בהיכל הנפלא שאנו בונים ראוי שימצא מקום לסלע מן המחצבה ההיא. לאחר תכתובת ענפה שקיימתי עם נשיא ההיכל הזה (לואיס ארת'ור ווטרס) ועם הקונסול האמריקאי בירושלים הובאה לכאן האבן הזאת שאתם רואים לפניכם...
האבן הוצאה מתוך המחצבה על ידי ארבעים גברים שמשכו אותה מתוך האולם בו התקיימה הפגישה הלילית שתיארתי. יש ברשותי שתי אבנים נוספות זהות לאבן הזאת, שאני מקווה לתרום אחת מהן ללשכה הגדולה של מסצ'וסטס ואת השנייה ללשכה שלי בסטוקברידג'.
לדעתי האבן הזאת היא גוש האבן הגדול ביותר שהוצא מן המחצבה בירושלים. והקשר שלה אל המחצבה של אבני מקדש המלך שלמה מצדיק את הימצאותה בהיכל הזה".
הצגת האבן מירושלים באתר ההנצחה
כאשר הגיעה האבן מירושלים בשנת 1926 אל אתר ההנצחה המרכזי של הבונים החופשיים, היא קיבלה מקום של כבוד בתצוגה של המוזיאון המקומי.
על האבן הונח שלט בו נכתב:
האבן הזאת היא ממכרות המלך שלמה בארץ ישראל.
זהו סוג האבנים מהם נבנה בית המקדש המקורי.
משך עשרות שנים הוצגה האבן, כפי שהיא נראית בגלויה, כשהיא לבדה ליד הקיר באחד המסדרונות של אתר ההנצחה.
הצגת האבן מירושלים באתר ההנצחה
בשנת 2007 אורגנה באתר ההנצחה תערוכה שנקראה בשם "צורה ותפקוד של הבנייה החופשית האמריקאית" (Form and Function of American Freemasonry), והאבן מירושלים שולבה בין המוצגים האחרים בתור "אבן בסיתות גס". מצב זה מייצג בתורת הבונים החופשיים אדם אשר הוא "במצב גס ולא מושלם מטבעו" (rude and imperfect state by nature).
תמונה של האבן כפי שהיא מוצגת בתערוכה שנפתחה בשנת 2007.
התמונה מוצגת באדיבות מר מארק טברט (Mark A. Tabbert), הממונה על הארכיון והתצוגה של אתר ההנצחה הלאומי של הבונים החופשיים
הצגת האבן מירושלים באתר ההנצחה
תמונות נוספות של האבן המוצגת בתערוכה.
הצגת האבן מירושלים באתר ההנצחה
בשלט המוצב כיום (שנת 2022) לצד האבן נכתב:
אבן בסיתות גס ממחצבה בירושלים.
מתנת הקולונל לואיס ווטרס, 1926.
במהלך סיור בארץ הקודש בשנת 1925, חבר הקונגרס האמריקאי והבונה החופשי אלן ט. טרדוויי ממסצ'וסטס (1867 – 1947) שלח את האבן מירושלים לאתר ההנצחה.
Rough Stone from Jerusalem Quarry
Gift of Col. Louis Watres, 1926.01
During a tour of the Holy Lands in 1925, U.S. Representative and Freemason Allen T. Treadway of Massachusetts (1867-1947) had this stone shipped from Jerusalem to the Memorial.
מידע נוסף
ניתן לקבל מידע נוסף על הגלויות והסיפורים המוצגים בהן בקישורים הבאים אל אתר "ארץ הצבי":
הרשאה לשימוש במידע ובתמונות
המידע והתמונות שבאתר נועדו להנאתם של אוהבי ידיעת ארץ ישראל ותולדותיה. קוראים המעוניינים בכך רשאים לשכפל את המידע ולעשות בו כל שימוש (לא מסחרי).
בצמוד לתמונה יש לציין כי מקורה ב"אוסף אלכסנדר, מוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות".
חלק ניכר מן הפריטים השמורים באוסף אלכסנדר מפורסמים באתר האינטרנט שבכתובת הבאה:
http://www.alexandercollection.org/
עוד מצגות ומבחר מאמרים בנושא אוסף אלכסנדר ניתן למצוא באתר האינטרנט שבכתובת הבאה:
הקוראים מוזמנים לבוא ולבקר בתצוגת הקבע ובתערוכות המתחלפות של פריטי אוסף אלכסנדר המוצגים במוזיאון אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות, מוזיאון ארץ-ישראל תל-אביב.
פרטים לגבי מועד פעילות המוזיאון ניתן לברר באתר: https://www.eretzmuseum.org.il/