פסוקים 16-1: סיפור המעשה

פסוקים 3-1: אחאב מבקש מנבות את כרמו:�פסוק 1: אקספוזיציה- הצגת הדמויות:

נבות מכונה היזרעאלי- הוא מיזרעאל, מדגיש את שורשיותו למקום, כך בקשת אחאב נשמעת חמורה יותר.

אחאב מכונה מלך שומרון- שם ביתו כדי להדגיש את חוסר זיקתו הרגשית לכרם נבות.

​

פסוק 2: הבקשה:

אחאב מבקש מנבות את כרמו, מציג את התכלית (" ויהי לי לגן ירק"- גינה) ואת הסיבה ("כי הוא קרוב אצל ביתי"- קרוב לביתי) לבקשתו ומציע שתי אפשרויות בתמורה: כרם טוב ממנו או כסף – לכרם יש ערך גבוה יותר מכסף).

בקשתו של אחאב נשמעת הוגנת מאוד, אלא שהיא סותרת את החוק המקראי:

במדבר ל"ו 7-6: "וְלֹא-תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל-מַטֶּה".

אסור להעביר נחלות אל מחוץ לשטחי המשפחה

( גם במקרה של ירידה מנכסים- מותר למכור את הקרקע לזמן מוגבל ולקבל אותה בחזרה בשנת היובל (ויקרא כה' 23)

פסוק 3: תגובת נבות

נבות מסרב ומציג שתי סיבות הגיוניות לסירובו:

1. "חלילה לי מה' "- ישנו חוק דתי האוסר עליי להעביר את שטח האדמה שלי.
2. " נחלת אבותיי" – יש לי ערך רגשי לשטח זה כי הוא הועבר אליי בירושה מאבותיי.

​

פסוק 4: אחאב חוזר לביתו "סר וזעף" ומשחזר בראשו את דברי נבות: "לא אתן לך את כרמי"

בשחזור זה נעשו שני שינויים לעומת תשובתו המקורית של נבות:

1. אחאב השמיט את הנימוקים ההגיוניים של נבות- כי הוא חושב שמניעיו של נבות אישיים נגדו או כי הוא מנסה לחשוב איך לעקוף את חוק הנחלות.�
2. המילה "לך" הוצגה בדברי נבות בסוף- להדגיש שהסירוב הוא עקרוני, אך בשחזור אחאב מילה זו עוברת להתחלה ובכך נראה שסרובו של נבות נובע ממניע אישי

מצב רוחו מלמד שבשלב זה הוא אינו מתכוון לקחת את הכרם בכוח.

פסוקים 7-5: אחאב מול איזבל:

אחאב מספר לאיזבל על הדיאלוג שניהל נבות על אודות כרמו, אך הוא עושה שינויים משמעותיים:

לסיכום:

אחאב מול נבות: מתגלה כהוגן מאוד: מציג בקשה מנומקת, מציע תמורה הוגנת. הוא מבין שחוקי ישראל חלים עליו ולכן פונה לנבות כשווה אליו.

אבל-

כשאחאב מדבר עם איזבל: הוא מציג את נבות באור מרושע כדי לעורר את זעמה של איזבל כלפי נבות.

למרות זאת, בעיני איזבל אחאב מתנהג בחוסר אונים.

" אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל-יִשְׂרָאֵל " (7)

ניתן לפרש את דברי איזבל בשתי דרכים:

• שואלת אותו בלגלוג- ככה מתנהג מלך?! אפילו בדבר כזה קטן אינך יכול לקבוע עובדות, ואינך יכול לפעול כרצונך.
• בציווי- עכשיו תתנהג כמו מלך!- מצווה עליו לנהוג כמלך ולא כמו ילד קטן.

איזבל מודיעה לאחאב שהיא תשיג לו את כרם נבות. הוא לא שואל שאלות ומאפשר לה לפעול כרצונה, גם בדרכים לא חוקיות.

פסוקים 14-8 איזבל מנהלת משפט שקרי נגד נבות

א. כתיבת ספרים (מכתבים)

איזבל כותבת מכתבים וחותמת עליהם בשמו של אחאב ובחותמתו. " אֶל-הַזְּקֵנִים וְאֶל-הַחֹרִים ( נכבדי העם הפטורים ממיסים ובעלי נכסים )אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת-נָבוֹת"- החזרה הכפולה על אותו רעיון מלמדת שהם בני עירו, חבריו ובגלל הצו של איזבל הם בוגדים בחברם הטוב ומעוותים את יסודות המשפט והצדק שזה ערך עליון במקרא.

ב. ממרידה את העם נגד נבות- קריאת צום

פס' 10-9 איזבל מבקשת מהם לקרוא צום- בשעת מצוקה העם היה גוזר צום כדי להסיר את רוע הגזירה.

רצף הצווים- מוכיח את שתלטנותה, כפי ששולטת באחאב.

ג. פסוק 10- איזבל מרשיעה את נבות על פי חוקי התורה- כך נראה בפני העם שמתנהל משפט הוגן על פי חוקי התורה.

1.העדות- דברים יז' 6: " על פי שניים עדים או שלושה עדים יומת המת.

איזבל דורשת- "הושיבו שניים אנשים בני בליעל נגדו"- שני עדי שקר מרושעים שיעידו נגדו.

2. כתב האישום- שמות כב' 27: "אלוקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור"- אסור לקלל את ה' או את המלך.

איזבל דורשת שיאשימו את נבות: "ברכת אלוקים ומלך".

בביטוי זה נעשה תיקון סופרים: במקור היה צריך לאמר: "קללת אלוקים ומלך..." אך כדי לא לפגוע בכבוד ה', לא מצמידים את שם ה' לקללה, ולכן שינו את הביטוי ל" ברכת..."

בחוק בשמות תיקון זה לא נעשה כיוון שיש את המילה "לא" שמפרידה בין הקללה לאלוקים.

3. העונש- ויקרא כד' 16-15: " איש איש כי יקלל אלוקיו, ונשא חטאו ונוקב ( מקלל ) שם ה' מות יומת, רגום ירגמו בו כל העדה"

איזבל דורשת לגזור על נבות גזר דין מוות בסקילה.

4. דין הרוגי מלכות- אדם שהוצא להורג באשמת מרד או ביזיון המלך- אדמתו ורכושו עוברים למלך.

​

נראה בפסוק 13 שהעדים נתקפו ייסורי מצפון כיוון שאינם פונים לנבות בגוף שני אלא שלישי (ברך- במקום ברכת)

ד. פסוקים 14-11 ביצוע גזר הדין כדרישת איזבל

הוראותיה של איזבל בוצעו לפי דרישתה ונבות החף מפשע הוצא להורג.

פסוק 14: למרות שאחאב היה חתום על המכתבים , הזקנים שולחים את הדיווח לאיזבל כי כנראה שהם הבינו שאיזבל היא העומדת מאחורי המעשה.

הראיות לכך שמשפט נבות מבויים:

• המחבר מדגיש בפסוק 11 שבני עירו עושים בדיוק מה שאיזבל הכתיבה להם, ללא סטייה וללא הפעלת שיקול דעת.
• העדים במשפט שאיזבל דרשה להביא מכונים: בני בליעל- הם עדי שקר.

פסוקים 16-15: איזבל מודיעה לאחאב על מות נבות, אך לא מספרת לו איך הוא מת ואחאב גם לא מתעניין.

אחאב הולך לקחת את הכרם בפשטות וללא נקיפות מצפון.

שורשים מנחים:

• פסוקים 19-15: י-ר-ש. לרשת פירושו לקבל דבר מה כדת וכדין המעוגן בחוק.�השימוש דווקא בשורש זה מראה את איזבל ואחאב באור שלילי כיוון שעבורם גזילת כרם נבות נראית טבעית, וכן כשאיזבל אומרת לאחאב: "קום- רש"- הדין מתקשר לדין הרוגי מלכות.

• חזרה על השורש י-ר-ד באה ללמד על הירידה המוסרית של אחאב.
• ס-ק-ל, מ-ו-ת, נ-ג-ד: מילים אלו נועדו להדגיש את רוע איזבל, את העוול שעשתה לנבות החף מפשע ואת עיוות הדין לגביו מצד שופטיו.

פסוקים 29-17: העונשים על אחאב ובני ביתו

ה' דורש מאליהו הנביא להגיע אל אחאב ולהוכיח אותו על חטאו ולהודיע לו על העונשים שיבואו עליו.

בתמונת המשפט אחאב אינו מופיע כלל, כאילו הוא לא שותף בשפיכות דמו של נבות, איזבל היא זו שתיכננה והוציאה לפועל את הכל, למרות זאת העונש מוטל על אחאב כיוון שיש לו אחריות מתוקף היותו מלך ועליו לתת את הדין.

פסוק 19: ישנה חזרה פעמיים על הביטוי: " כה אמר ה'"

בחלק הראשון מצוי החטא " הרצחת וגם ירשת"- אחאב מואשם ברצח נבות ובירושת כרמו.

בחלק השני- העונש על פי עיקרון של מידה כנגד מידה ותפישת גמול אישי:

"במקום אשר ליקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה".

​

הביטוי: "הרצחת וגם ירשת"- כיום הכוונה לאדם שפגע ועשה עוול חמור לאדם אחר ורוצה להפיק תועלת מפגיעה זו ולהנות מהשלכותיה.

פסוק 20: העונש מגיע לאחאב כי התמכר לעשות הרע בעיני ה': "יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'"

פסוקים 24-21: העונש לבית אחאב:

" וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל"

וביערתי אחריך- אשמיד את שושלתך

משתין בקיר= כינוי לגבר

עצור ועזוב= עקרות וחידלון.

כל בית אחאב ימותו מוות משפיל ואפילו לא יזכו לקבורה מכובדת: הכלבים ועופות השמים יאכלו את בשרם.

פסוק 23: גורלה של איזבל יהיה טראגי: "הכלבים יאכלו את איזבל..."- נבואה זו אכן התממשה באמצעות יהוא שתפס את השלטון. יהוא רצח את בנו של אחאב, את איזבל ואחר כך עוד 70 בנים של אחאב ( מלכים ב' ט', מלכים ב' י')

פסוקים 26-25: מאמר מוסגר-"רַק לֹא-הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֲשֶׁר-הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ"- איזבל היא הגורם המרכזי בחטאיו.

"וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (26)

במאמר זה נרמז עונש הגלות: הכנענים גורשו מהארץ כי עבדו עבודה זרה וכך יקרה לעם ישראל אם ימשיכו לעבוד עבודה זרה- גם הם יגורשו מהארץ.

כמו כן במאמר זה מודגשת כפיות הטובה של בני ישראל: ה' הגלה את הגויים כדי לתת את הארץ לבני ישראל, ובמקום להכיר לו תודה על כך, הם זנחו את חוקי ה' והלכו אחר מנהג הגויים.

פסוקים 29-27: אחאב חוזר בתשובה: מתאבל, צם ולובש שק על בשרו כסמל לכניעתו בפני ה'.

כיוון שכך ה' דוחה את עונשו של אחאב לימי בנו.

​

בפסוק 19- אחאב נענש על פי תפישת הגמול האישי

אבל כיוון שחזר בתשובה

בפסוק 29- העונש נדחה לדור הבא ותפישת הגמול היא גמול לדורות.