הרחבת השיח�המרד
11/5/2019
הקדמה
אופי הדיון שלנו נע סביב מבני שיח בפוליטיקה הישראלית. הנחת היסוד היא שכדי לחולל שינוי צריך קודם כל להכיר את מבני העל של השיח הפוליטי בארץ, מערכת הכוחות שהם יוצרים והאופן בו הם מכתיבים מציאות כמו גם תוחמים את היכולת שלנו להשפיע על אותה מציאות.
ימין
עולם תוכן
שמאל
עולם תוכן
שמאל מסמן בלבד
ימין
עולם תוכן
ציר הזמן
מרחב הכוח השלטוני שנגזר מהמסמן 'שמאל'
מבנה המושתת על שני עולמות תוכן שמנהלים דו-שיח
המבנה השלט - מבנה המושתת על המסמן 'שמאל' – נטול אפשרות לדו שיח
בשנים האחרונות בוצעה מניפולציה על השפה ששינתה את המבנה לחלוטין
כוח שלטוני מבצע מניפולציה
נוצר עוות מכוון ביחס בין מסמן ומסומן
דחיית המשמעות במקביל לחשיפה חוזרת ונשנית של המסמן מייצרת שינויי בערך של הסימן
' שמאל ' הפך להיות בעל משקל סגולי עודף ששואב את כל המשמעויות המקושרות לנקודת כובד בלתי נראית – חור שחור
סימן
מסמן
מסומן
התוצאה: שחיקה מוגברת של ה'סימן'
כלומר עוות ביחס בין מסמן ומסומן
שחיקת הסימן 'שמאל'
* המונחים סימן, מסמן, מסומן לקוחים מספרו של פרדיננד דה סוסייר – קורס בבלשנות כללית
'שמאל'
הגברה
הנחתה
דימוי אקוסטי
מושג מופשט
מניפולציה שלטונית
מסמן 'שמאל'
השלטון הפך למסמן שמגדיר אותו עצמו.
שאלת ההגדרה של אופי השלטון כלומר המצע הרעיוני שלו הפכה ללא רלוונטית.
מעצם היותו לא יותר ממסמן, השלטון חסין למחאה וביקורת שמתנהלות ברמת המסומן (ברמה רעיונית)!!!
הביקורת ברמת המצע הפכה לחסרת השפעה.
מעצם היותו של השלטון נשען על מסמן (שמאל) בלבד, ללא מסומן (ללא אפשרות לפרשנות) הוא נוכח בשדה כ'ישות לוגית' (כבת-קול) .
השלטון הפך משלטון אפשרי לשלטון אבסולוטי.
בעקבות המניפולציה הכוח השלטוני בארץ הוא כבר לא מה שמוכר לנו מהדימוי שיש לנו על מדינה דמוקרטית ליברלית, כלומר ייצוג של דעת הרוב שמקיים את התנאי של שמירה על דעת המיעוט, אך יותר מכך מקיים את התנאי של היותו "אפשרות" שתחומה בזמן .
מבנה השיח מכתיב את יחסי הכוחות�בין השלטון לאזרח
הבחירה מתחילה כאשר אנו פועלים כדי לחשוף את המבנה שמנהל אותנו
שמאל
הוא כח דחייה
השלטון בישראל
שימו לב שהמסמן 'שמאל' הוא בו בזמן הכוח שמיצר את השלטון מחד ומושא הכוח השלטוני מאידך. כל מה שלגיטימי בעיני השלטון מוגדר ע"י דחיה של 'שמאל'. זו לא דחיה של רעיונות השמאל. הרעיונות (המסומן) יצאו מהמשחק של המבנה. זו דחייה באמצעות מסמן. באמצעות דימוי קולי 'שמאל' שמיצג את הלא – ולפיכך מגדיר את הכן.
תמונת המציאות שמבנה כזה מכתיב נגזרת מדחיית ה'שמאל' . ושוב, זו לא דיאלקטיקה רגילה בין דעות שמאל-ימין. זה גוף (שלטוני) שמגדיר את עצמו ע"י מציאות של דחייה של מה שמחולל אותו עצמו.
השלטון במבנה הקיים מיצר ומזין היפר-ממשות (סימולקרה) של שמאל-ימין
* המונחים סימולציה, היפר-ממשות, סימולקרה בהמשך המצגת לקוחים מספרו של ז'אן בודריאר 'סימולקרות וסימולציה' שניתן למצוא בתרגום לעברית של הוצאת הקיבוץ המאוחד
מהי סימולקרה או בשם אחר היפר-ממשות?��סימולקרה היא סימולציה של מציאות, שהחלה דרכה כייצוג של מציאות מקורית כלשהי והגיעה למצב שבו היא מפסיקה לתפקד כייצוג של המקור ופועלת מכוח עצמה ללא צורך במקור. �הסימולקרה כל כך עוצמתית שהיא פועלת כבועה. להבדיל ממערכת פתוחה שבה סך הכוחות מגיעים לאיזון או שהם נעים אל מחוץ למערכת, המציאות בסימולקרה היא מציאות של עודף. החיים בסימולקרה הם חיים בסרט, סרט שהוא מציאות.��דוגמה לסימולקרה: הרשת החברתית פייסבוק. בפועל מדובר בפלטפורמת פרסום שמייצרת חוויה 'חברתית' סינתטית כחלק מתהליך הפקת חומר גלם למפרסמים. הנכונות שלנו להתמסר לחברתיות המדומה, הנכונות שלנו לאמץ פרספקטיבה מופרזת ביחס לפרופיל שלנו כמיצג של מיקומנו הסוציומטרי, מראה עד כמה הסימולקרה חזקה ומוצלחת.
המבנה השלט, מעצם היותו 'נטול אפשרות לפירוש' מגן על עצמו ע"י הטיית הדיון הביקורתי (קרי הניתנות להיות בר-פירוש כלומר 'אפשרות') למבנה דיכוטומי שמאל-ימין.��אך לא מדובר בהפניה למבנה שיח אחר, זה שהכרנו בעבר. השלטון יצר סימולציה של שמאל-ימין שפועלת כהיפר-ממשות (סימולקרה) בתוך גבולות המבנה השלט. ��ע"י כך מצליח השלטון לחמוק מהתנגדות למבנה או מניסיון לערער את יסודות המבנה.
שמאל
המבנה השלטוני מיצר סימולציה של וויכוח במבנה הדיכוטומי הקלאסי. הסימולציה מושכת לתוכה את הדיון הביקורתי. כך נוצר מרחב מוגן (SANDBOX) לביקורת. מרחב שבו היא יכולה לפעול מבלי לסכן את השלטון.
שמאל
אזור נקי מביקורת
SANDBOX
שימו לב שהסימולקרה שמאל-ימין מתרחשת במרחב ה"דחוי" כלומר בתוך שדה הכוח של החור השחור שנוצר ע"י המסמן 'שמאל'. מה שקורה מבפנים יכול להיות מאוד עשיר בתכנים אבל הדיון הביקורתי כשהוא בסימולקרה, לא יכול לחמוק מכוח המשיכה שמפעיל המסמן. גרוע מכך, סימולציית שמאל ימין מתופעלת ע"י השלטון. זהו לא ויכוח רגיל. זה ויכוח שמתודלק ומתופעל מבחוץ.
שלטון
הסימולציה של שמאל-ימין התפתחה לכדי היפר-ממשות (סימולקרה). במנותק מהשיח המבוסס על מבנה הדיכוטומי שמאל-ימין.��המציאות בסימולקרה היא מציאות של משמעות עודפת, מה שבהסתכלות מבחוץ הינו מכנים 'הגזמה'. זו מציאות שמציגה ניגודים שאם הינו חושבים עליהם לפני כמה שנים, בקונטקסט של הדיכוטומיה שמאל-ימין המקורית, הם היו נראים לנו כאפשרויות בלתי מתקבלים על הדעת או כמיצגים של דעה קיצונית.�ואולם, במרחב ההיפר-ממשות אין להם בעיה להתקיים. ההגזמה היא הנורמה.
'המציאות' המעוותת שבהיפר-ממשות (חיים בסרט)
שמאל
ימין
מבערי שחיתות
מושחתים
'המציאות' המעוותת שבהיפר-ממשות (חיים בסרט)
שמאל
ימין
דמוקרטים
פשיסטים
'המציאות' המעוותת שבהיפר-ממשות (חיים בסרט)
שמאל
ימין
פציפיסטים
שוחרי מלחמה
'המציאות' המעוותת שבהיפר-ממשות (חיים בסרט)
שמאל
ימין
אוהבי ערבים
שונאי ערבים
'המציאות' המעוותת שבהיפר-ממשות (חיים בסרט)
שמאל
ימין
בוגדים
פטריוטים
'המציאות' המעוותת שבהיפר-ממשות (חיים בסרט)
יותר מידי שמאל!
איך מודדים את כמות השמאל? האם מצע שמדבר על הסדר מול הפלשתינים זה יותר מידי או שזה בסדר? האם מדיניות להורדת יוקר המחייה זה יותר מידי שמאל או שזה בסדר. ומה זה בכלל "יותר מידי שמאל"?
התשובה כמובן אינה במישור הרעיוני. בסימולקרה אין צורך לענות על שאלות כאלו. מספיק שמציינים את המסמן 'יותר מידי שמאל' והנה יש לנו עמדה נוכחת. מה המסומן? לא ממש חשוב.
'המציאות' המעוותת שבהיפר-ממשות (חיים בסרט)
סבב
לחימה
אל תגיד מלחמה
תגיד
בדיוק כמו שניתן ליצר מציאות מוגזמת איפה שלכאורה הינו מצפים לראות איזון, כך ניתן גם ליצר מציאות מרוככת באופן מלאכותי איפה שלכאורה הינו מצפים לראות דווקא את מיקרה הקיצון. בצורה כזו 'מלחמה' הופכת ל'סבב' ו'סכסוך' הופך מבעיה שדורשת פתרון לישות מנוהלת.
פלא ש'אין הכרעה' כשבורחים מהמילים המקוריות?
והיות שמדובר בסימולציה של קונפליקט, אין לשלטון כל בעיה ל'שתול' בתוכה מקרי קיצון שמאימים על כל המשתתפים ומאלצים אותם לנקוט בבחירה קיצונית.�והכל מתנהל תחת שרביט המנצחים של ראש הממשלה שמפיק את 'משחקי הרעב' של הפוליטיקה הישראלית.
'המציאות' הממש, ממש מעוותת שבהיפר-ממשות
שמאל
ימין
אנטי ציונים
כהנא חי
ואיך אפשר לשכוח כיצד הסתיים זה עתה הפרק של 'משחקי הרעב' ממש לפני שהחלו חגיגות פתיחת העונה החדשה....
הורים שכולים
חולי רוח
=
ראו הוזהרתם: אם לא תשתפו פעולה עם הסימולקרה, אם לא תרצו לשחק את המשחק, אתם מהר מאוד תסווגו כחולי רוח. אולי אפילו ישימו אתכם יום אחד מאחורי סורגים או במוסד סגור לחינוך מחדש.
ואת המנגינה הזו, מוכרחים להפסיק!!!
זו לא גזירת-גורל זו גזירת-שיח
שמאל
שמאל-ימין הסימולקרה
שלטון
איך יוצאים מזה? �ע"י הרחבת השיח. ע"י שתילת מסמן נוסף שיערער את יחסי הכוחות הקיימים וישנה את המבנה. ע"י כינון סימולקרות אלטרנטיביות שיוכלו לקלוט את זרם הפליטים שייווצר לאחר חשיפת הסוד, ששמאל-ימין זו סימולקרה. ע"י הבנה שאנו שחקנים בגרסה ישראלית של משחקי-הרעב, כזו שמנוהלת ומופקת ע"י השלטון. ושבמשחק הזה כל המשתתפים הם קורבנות. ��ע"י מרד.
וכך הגענו למסמן 'מרכז דמוקרטי' . המשמעות של הרחבת השיח הפוליטי היא להחדיר מסמן חדש שיאפשר ארגון מחדש של המבנה.
שמאל
מרכז דמוקרטי
מה עושים? �- חזרתיות המסמן�- ריבויי מוקדי כח�- סימולקרות אלטרנטיביות�- מפסיקים לנהות אחרי מובילי דעה שפועלים בסימולקרה.�- חושפים את השקר ומפסיקים לשחק במשחקי הרעב.�- ממפים סימפטומים של המבנה (תלונות חוזרות ונשנות)�- עמדה "לא מבינה" ביחס לתלונה של האחר שמופיעה כסימפטום�
חזרתיות המסמן – אמירה חוזרת ונשנית של המסמן
מרכז דמוקרטי
ריבויי התארגנויות (מוקדי כח) שותפות או עצמאיות
מרכז דמוקרטי
מרכז כח יכול להוות פלטפורמה לסימולקרה חדשה סביב המסמן 'מרכז דמוקרטי'
מרכז דמוקרטי
מפסיקים לנהות אחרי מובילי דעה שפועלים לתדלוק הסימולקרה שמאל-ימין
מובילי הדעה שבסימולקרה לא עוזרים לנו להשתחרר ממנה
חושפים את השקר ומפסיקים לשחק במשחקי הרעב של השלטון
שמאל
מרכז דמוקרטי
ממפים סימפטומים – מגלים תלונות שחוזרות שהן חלק מהמבנה
שמאל
עמדה "לא מבינה" ביחס לסימפטומים של המבנה
שמאל
?
?
?
?
אפילוג
לא ניתן להשתחרר ממבנה השיח בלי להרחיבו ע"י הזרקת מסמנים נוספים.
לא ניתן לשנות מציאות מבלי להכיר את הכוחות שמכתיבים לנו את תמונת המציאות בה אנו חיים ופועלים.
השילטון יצר בעבורנו סימולקרה של�שמאל-ימין.
לשם מה?
לשם שלטון!�לשם שמירה על המבנה השלטוני!
אנו חיים בסרט, בסימולקרה שנבנתה ע"י השלטון כדי לקבע מבנה שיח מסוים.�סימולקרה שמטרתה להעסיק אותנו כך שהביקורת שלנו לא תופנה כלפי המבנה אלא תומר לפעולה שפורקת את האנרגיה שלה בסימולקרה עצמה.
לא ניתן להשתחרר מהסימולקרה מבלי לפתח מבט על שמסוגל להשקיף עליה מבחוץ.
לא ניתן להשתחרר מהסימולקרה כל עוד ממשיכים לפעול בתוכה כמריונטות ולשחק במשחק שלה.
הגיע זמן להפסיק את המשחק הזה.
הדרך להפוך לרוב היא ליצר מבנה על אחר בפוליטיקה הישראלית.
מבנה שיח שיאפשר התארגנות מחדש של האלקטורט.
לא מדובר על רוב בהקשר של דיכוטומית שמאל-ימין, לא זו המקורית ובוודאי שלא זו של שבסימולקרה.��לא מדובר על רוב על בסיס מגזרי או שבטי.
מדובר על רוב שמאס במשחק.
הרוב ייווצר מזרם הפליטים של כל אותם אלו שיינטשו את 'משחקי הרעב' שמפיק השלטון ויחליטו להפסיק לשתף איתם פעולה.
אלו שימאסו במשחק, הם לאו דווקא בני מחנה אחד. הם יכולים להיות ממחנות שונים, ממגזרים שונים, מנפות שונות במפה הפוליטית.��כולנו קורבנות של השלטון!
זה לא פחות ממרד. מרד כנגד המבנה. מרד כנגד הסימולקרה שמאל-ימין.�מרד שכלי הנשק הראשוני שדרוש לו הוא פעולה על השפה.
לא יהיה כאן איחוד אידאי. לא בכך מדובר. לא מדובר בקבוצה אחת שכולם יהיו חברים בה.
בכל "נפה" יונף נס המרד באופן מעט שונה. באופן שמתאים לאופי הקבוצה.
מדובר בריבויי של קבוצות, שמקיים הטרוגניות מחד אך מאידך יודע לאחד כוחות כשצריך להגן על 'נרטיב משותף'.
ה'נרטיב המשותף' הוא מטבעו�מעורפל מבחינה מושגית (מבחינת המסומן) אך מוצק מבחינה מבנית (מושתת על מסמן).��שכן הנרטיב הוא לא יותר מגמגום שמנסה להגיד מהו הסימן המאחד...
מסמן אחד בשביל כל המורדים: �� 'מרכז דמוקרטי'
תודה שהקשבתם.