מיצוי הכח, יוזמה, רוח לחימה,

רציפות ודוגמא אישית בקרב מכמשׂ

למפקד:

​

שאול ובנו יונתן מהווים מופת של מצביאים שייסדו את הצבא הראשון על עם ישראל בארץ. דמותם מהווה השראה לחשיבה צבאית, נועזות ודוגמא אישית.

מערך זה עוסק בקרב מכמשׂ בזיקה לעקרונות המלחמה מיצוי הכח, יוזמה והתקפיות, רוח לחימה ורציפות והמשכיות ולאורו של ערך הדוגמא האישית מתוך רוח צה"ל.

מבנה המערך

מטרת העל:

• העצמת תחושת השליחות והמחויבות לצה"ל ולמדינת ישראל באמצעות שיח פיקודי – חינוכי על קרבות משמעותיים של עם ישראל בעת העתיקה.

​

מטרות:

• המפקד יכיר את סיפור קרב מכמשׂ.
• המפקד ינתח את הסיפור בראי עקרונות המלחמה – מיצוי הכח, רוח לחימה, יוזמה והתקפיות, רציפות והמשכיות .
• המפקד יקיים דיון ערכי לאור הסיפור, סביב ערך דוגמא אישית.

​

מהלך ההצגה :

• רקע כללי – 5 דקות
• חלק א המצב של עם ישראל עִם פרוץ המרד בפלישתים – 10 דקות
• חלק ב מהפך בשדה הקרב- המבצע של יונתן ונושא כליו– 10 דקות
• חלק ג 'עלה אחרי'– 15 דקות
• סיכום – 5 דקות
• סה"כ: 45 דקות

רקע כללי

ת"ז קרב מכמש

• קרב מכמשׂ מתרחש בתחילת ימי מלכותו של שאול המלך (המחצית השניה של המאה ה - 11 לפני הספירה). זהו המלך הראשון בישראל ותחילתה של מלכות ישראל.
• הפלישתים שלטו בארץ באמצעות נציבים – נציגי השלטון המרכזי. שאול שזה עתה הומלך מתכנן את שחרור ארצו מעולם של הפלישתים ובוחר לעצמו צבא קטן.
• על גב ההר מצפון לדרום עוברת דרך חשובה מאד – "דרך האבות". השליטה בדרך האבות היא למעשה השליטה בהר כולו. מעבר מכמשׂ הינו "מעבר הכרחי" על דרך גב ההר. ניצחון בקרב הוא קריטי להמשכת שילטונו העצמאי של שאול.
• צבא זה קטן לאין שיעור מכמות חיילי הפלישתים וגם נופל ממנו בציוד שלו. הפלישתים שלטו בייצור הברזל בישראל והמצב הגיע עד כדי שחרב ברזל היתה רק לשאול וליונתן בנו.
• למרות נתוני פתיחה אלו, שאול פותח במרד והפלישתים מתכנסים במכמשׂ על מנת להילחם בישראל.

איפה ומתי?

ציר זמן

איפה ומתי?

עליית אברהם

אבינו לארץ

ישראל

יציאת מצרים

והכניסה

לארץ ישראל

תקופת

השופטים

ראשית

המלוכה

קרב מכמש

חורבן

הבית הראשון

שיבת

ציון

המכבים

חורבן� הבית השני

גירוש

ספרד

הקונגרס הציוני

הראשון

הקמת מדינת

ישראל

1948

המאה �ה-19

המאה� ה-15

המאה� ה-1 לפנה"ס

המאה� ה-2 לפנה"ס

המאה� ה-5 לפנה"ס

המאה� ה-6 לפנה"ס

המאה� ה-11 לפנה"ס

המאה� ה-12 לפנה"ס

המאה� ה-13 לפנה"ס

המאה� ה-18 לפנה"ס

חלק א

המצב של עַם ישראל עִם

פרוץ המרד בפלישתים

ספר שמואל א פרק יג, פסוקים א-ו, טו, כב

1. (א) בֶּן ־שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ (מלכותו של שאול הייתה בצעדיה הראשונים) וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל ־יִשְׂרָאֵל׃
2. (ב) וַיִּבְחַר לוֹ שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל שירכיבו צבא מאורגן קטן וראשוני, אשר ישמש בסיס לצבא הקבע. הקמת צבא לא התאפשרה עד כה בישראל בהיעדר מלוכה. וַיִּהְיוּ עִם שָׁאוּל אַלְפַּיִם חיילים בְּמִכְמָשׂ וּבְהַר בֵּית אֵל, וְאֶלֶף הָיוּ עִם יוֹנָתָן, בנו בכורו של שאול, בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין, העיר גבעה שבבנימין, המכונה גם גבעת שאול, וְאת יֶתֶר הָעָם שִׁלַּח אִישׁ לְאֹהָלָיו, לבתיו, שכן כאמור, רבים מן החיילים בצבא ישראל שימשו ככוחות מילואים, שנקראו להתגייס רק בשעת חירום. 
3. (ג) וַיַּךְ, הרג יוֹנָתָן אֵת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר בְּגֶבַע, וַיִּשְׁמְעוּ פְּלִשְׁתִּים שהממונה האזורי מטעמם נרצח, וראו בכך הכרזת מלחמה. ומנגד שָׁאוּל תָּקַע, ציווה לתקוע בַּשּׁוֹפָר בְּכָל הָאָרֶץ, לֵאמֹר: יִשְׁמְעוּ הָעִבְרִים. שאול ערך גיוס כללי, והודיע שמלחמה עומדת בפתח.
4. (ד) וְכָל יִשְׂרָאֵל שָׁמְעוּ לֵאמֹר: הִכָּה שָׁאוּל אֶת נְצִיב פְּלִשְׁתִּים. הריגת הנציב הפלשתי על ידי יונתן נתפסה כמעשה ממלכתי, כאילו שאול עומד מאחורי המעשה. וְגַם נִבְאַשׁ, הסריח ריחו של יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים. היחסים בין העמים התקלקלו. וַיִּצָּעֲקוּ, נאספו הָעָם אַחֲרֵי שָׁאוּל הַגִּלְגָּל.

​

המשך

5. (ה) וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל – שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב, שהוא מספר עצום, ואולי הכוונה למחנה שיש בו רכב, והוא מונה שלושים אלף איש, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעָם כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב. וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ, שהייתה קִדְמַת, ממזרח ל בֵית אָוֶן.
6.  (ו) וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר לוֹ – לישראל כִּי נִגַּשׂ, נדחק הָעָם מחיל פלשתים העצום, וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים, נקיקים קטנים, וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים, מגדלים, מצודות וּבַבֹּרוֹת.
7. ....(טו) וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיַּעַל מִן הַגִּלְגָּל חזרה ל גִּבְעַת בִּנְיָמִן. וַיִּפְקֹד שָׁאוּל אֶת הָעָם הַנִּמְצְאִים עִמּוֹ – כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ. מרבית אנשיו ברחו או התחבאו בחורים, ואפילו אותם אלפיים איש שהיו צבא הקבע שלו, נעלמו. 
8. ...(כב) וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת, מלחמה, וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית מברזל בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת, עם שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן. ייתכן שהם השתמשו בחרבות נחושת או בכלי נשק שונים מעץ וקלעי אבנים. ובכל זאת באופן חריג – וַתִּמָּצֵא חרב לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ מפקדי הצבא, בלבד. 

תמצית הקטע

• שאול שנמצא בראשית ימי מלכותו וראשית בניין ממלכה מבוססת, מתכנן להשתחרר מעולם של הפלישתים.
• לצורך זאת, הוא בונה צבא המתאים לתנאים הראשוניים והדלים של בניין ממלכה – צבא סדיר קטן ושאר העם ככח מילואים.
• המרד נפתח בחיסולו של הנציב (הממונה) מטעם הפלישתים באזור.
• הפלישתים נערכים למלחמה ושאול עורך גיוס כללי.
• עם ישראל לא מתגייס מחמת הפחד אלא מתחבא, גם צבא הקבע של שאול מתדלדל עקב הפחד ואין מספיק כלי נשק להילחם איתם.

דיון

חזרו על הפסוקים ונתחו את האתגרים הצבאיים שאיתם מתמודד שאול. היעזרו גם בת"ז שבפתיחת המצגת.

• מה הייתם מייעצים לשאול לעשות מול אתגרים אלו?
• באלו עקרונות מלחמה אתם מבחינים בפסוקים אלו?
• שתפו בדוגמה מתוך השירות הצבאי שלכם לאחד מעקרונות מלחמה אלו.

עקרונות המלחמה בקטע

למפקד:

לפניך מספר עקרונות מלחמה שניתן למצוא בקטע שלמדנו. מיד נרחיב בשניים מתוכם אך תוכל גם להוסיף משלך.

• עיקרון מיצוי הכח
• עיקרון רוח הלחימה

עיקרון מיצוי הכוח

"עניינו של עיקרון מיצוי הכח הוא להפיק את המירב מהכוחות, מהאמצעים ומהקרקע, על מנת לבצע את המשימה...איזון בתוך מרכיבי הכח וביניהם, על מנת שיתאימו למשימה, לתנאי הלחימה ולאילוצים, כך שכל מרכיב כח יחפה על חסרונותיו של האחר וישלימם." (מתוך עקד עקרונות המלחמה)

• שאול נמצא במצב צבאי שבו מחד המשאבים של מדינה בדרך אינם מאפשרים לו לבנות צבא סדיר גדול, אילוץ המצטרף לשליטה הפלישתית על ישראל. מאידך שאול חייב צבא במיוחד לאור התכנית שלו להשתחרר משליטתם של הפלישתים.
• שאול ממצה את הכח על ידי בנין צבא גרילה קטן שיתמודד עם משימות היומיום כדוגמת סיכול הנציב הפלישתי ובמקביל צבא מילואים שיעמוד לרשותו בזמן מלחמה כוללת.

עיקרון רוח הלחימה

"רוח הלחימה היא העוצמה הנפשית ונכונות הפרט והקבוצה...ללחום ולבצע את תפקידיהם ומשימותיהם." (מתוך עקד עקרונות המלחמה)

• שאול עומד בפני אתגר גדול ביותר. רוח הלחימה בצבאו נשבר. עתודות הצבא שלו ברחו מרוב פחד מהפלישתים וגם רוב צבא הקבע שלו. הפגיעה ברוח הלחימה שהיא חיונית בכל צבא והכרחית בצבא קטן לא מאפשרת לשאול לבצע את תכנית המרד שלו – לא בהיקף צבאי גדול וגם לא בקטן. הוא ניצב מול השאלה - מה ניתן לעשות עכשיו?

חלק ב'

מהפך בשדה הקרב –

המבצע של יונתן ונושא כליו

ספר שמואל א, פרק יד, פסוקים א-כג, לא.

1. (א) וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו: לְכָה וְנַעְבְּרָה, הבה נעבור אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז, ההוא – וּלְאָבִיו לֹא הִגִּיד.
2.  ....( (ד) וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת, מקומות המעבר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל, אל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, שהיה כנראה במקום מוגבה, שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה. המעבר הקשה היה נתון בין שני סלעים מחודדים. וְשֵׁם הסלע הָאֶחָד בּוֹצֵץ, וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה.
3.  (ה) הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק, ניצב מִצָּפוֹן מוּל מִכְמָשׂ, וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב מדרום מוּל גָּבַע. 
4. (ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל הַנַּעַר, המשרת, נֹשֵׂא כֵלָיו: לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל מַצַּב הָעֲרֵלִים, כינוי גנאי המשמש בייחוד לפלשתים, הָאֵלֶּה, אוּלַי יַעֲשֶׂה ה' לָנוּ תשועה, כִּי אֵין לַה' מַעְצוֹר, עיכוב לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט.
5. (ז) וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו: עֲשֵׂה כָּל אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ, נְטֵה, פנה לָךְ אליהם. הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ, כרצונך. 
6.  ח) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן: הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים ובהכרח נִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם, שהרי הם נמצאים למעלה, ואנחנו נצטרך לעבור למטה בין הצוקים. ייתכן שיהונתן תכנן להעמיד פנים כאילו הוא עובר לצד האויב, כביכול כדי לגלות לו את צעדי שאול. 
7. (ט) אִם כֹּה יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ: דֹּמּוּ, עִצרו עַד הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם – וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ, במקומנו וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם להילחם. 
8. (י) ולעומת זאת, אִם כֹּה יֹאמְרוּ: עֲלוּ עָלֵינוּ – וְעָלִינוּ להילחם, כִּי נְתָנָם ה' בְּיָדֵנוּ, וְזֶה לָּנוּ הָאוֹת. הרי הפלשתים יראו שמדובר בשני אנשים בלבד, ואולי מתחבא אדם נוסף, אך בוודאי אין זה מחנה גדול, ואם כן תגובתם אינה נובעת משיקולים טקטיים. סגנון תגובתם יהיה לנו האות. 
9. (יא) וַיִּגָּלוּ שְׁנֵיהֶם אֶל מַצַּב פְּלִשְׁתִּים. וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים: הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים מִן הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ שָׁם.

המשך

10. (יב) וַיַּעֲנוּ, צעקו אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה, היחידה החונה אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ באיום ובבוז : עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר. נלמד אתכם לקח. וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו: עֲלֵה אַחֲרַי. זה הסימן כִּי נְתָנָם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל.
11.  (יג) וַיַּעַל יוֹנָתָן עַל יָדָיו וְעַל רַגְלָיו, על ארבע, משום שהעלייה הייתה תלולה מאוד, וְנֹשֵׂא כֵלָיו אַחֲרָיו. כאשר הגיעו אל מחנה הפלשתים, התחילו להילחם. וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן, וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו. יונתן היה דוקר את הפלשתים הראשונים שבמוצב דקירה אחת, אך הוא לא היה צריך להתעכב, שכן נושא כליו היה מגיע מיד ומשלים את ההריגה.
12. ...(טו) וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה וּבְכָל הָעָם. הַמַּצָּב, החיל החונה וְהַמַּשְׁחִית, הכוח המסתער חָרְדוּ גַּם הֵמָּה. וַתִּרְגַּז, רעדה הָאָרֶץ וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים, חרדה גדולה.
13. (טז) וַיִּרְאוּ הַצֹּפִים לְשָׁאוּל בְּגִבְעַת בִּנְיָמִן, וְהִנֵּה הֶהָמוֹן הפלשתי נָמוֹג וַיֵּלֶךְ הלוך וַהֲלֹם בשעיטה, או: בבלבול. הם ראו את תנועת ההמון הפלשתי הנס.
14. ...(כ) וַיִּזָּעֵק, נאספו שָׁאוּל וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיָּבֹאוּ עַד מקום הַמִּלְחָמָה במחנה פלשתים, וְהִנֵּה הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, מְהוּמָה גְּדוֹלָה מְאֹד. מכיוון שהם לא ידעו מה קורה, היו מהם שהתחילו לרוץ, אחרים ניסו לעצור אותם, וכל הבלבול וההמולה גרמו למלחמה פנימית. 
15. ...(כב) וְגם כֹל אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַבְּאִים בְּהַר אֶפְרַיִם שָׁמְעוּ כִּי נָסוּ פְּלִשְׁתִּים, וַיַּדְבְּקוּ, רדפו והשיגו גַם הֵמָּה אַחֲרֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה.
16.  (כג) וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל, וְהַמִּלְחָמָה עָבְרָה אֶת בֵּית אָוֶן.
17. (לא) וַיַּכּוּ בַּיּוֹם הַהוּא בַּפְּלִשְׁתִּים מִמִּכְמָשׂ עד אַיָּלֹנָה (עמק איילון), וַיָּעַף, התעייף ונחלש הָעָם מְאֹד עד אפיסת כוחות. 

תמצית הקטע

• יונתן מבין שרוח הלחימה בעם לא מאפשרת פעולה יזומה ומוסדרת של כלל הכוחות ובוחר לצאת לפעולת יחיד עם נושא כליו.
• הוא מנצל את השאננות של הפלישתים לבצע תחבולה נועזת.
• לאור הצלחת התחבולה מנצל יונתן את המצב שנוצר ומבצע פעולה התקפית אמיצה ביותר ומוצלחת.
• עוצמת הצלחת הפעולה של יונתן מעוררת את רוח הלחימה בעם ישראל, מה שסוחף את צבא שאול לניצחון גדול על הפלישתים.

הערה! המפה חתוכה ולא מובנת לפי דעתי

המקור:עמוד ענן "שימוש הוגן"

מצוקי נחל מכמש

דיון

חזרו על הפסוקים ונתחו את פעולתו של יונתן ונושא כליו ואת השפעתו על הניצחון על הפלישתים.

• נתחו את הסיכויים והסיכונים שלקח על עצמו יונתן.
• אלו רכיבים מבין פעולתו של יונתן עוררו לדעתכם את רוח הלחימה של העם?
• באלו עקרונות מלחמה אתם מבחינים בפסוקים אלו?
• שתפו בדוגמה מתוך השירות הצבאי שלכם לאחד מעקרונות מלחמה אלו.

​

עקרונות המלחמה בקרב מכמשׂ

למפקד:

לפניך מספר עקרונות מלחמה שניתן למצוא בקטע שלמדנו. מיד נרחיב בשלושה מתוכם אך תוכל גם להוסיף משלך.

• דבקות במשימה לאור המטרה
• רוח לחימה
• יוזמה והתקפיות
• התחבולה
• רציפות והמשכיות

עקרון דבקות במשימה לאור המטרה

"...דבקות של המפקד וכל הכפופים לו, כיחיד וקבוצה, לבצע את המשימה עד להשלמתה"... (מתוך עקד עקרונות המלחמה של צה"ל)

• יונתן מתכנן להתקיף על פי ניתוח תגובת האויב ולמרות האומץ הרב הנדרש לכך הוא ופקודו עומדים במשימה.
• כיוון התקיפה הנבחר מזמן קושי רב לביצוע (מתלול חריף) אך יונתן ופקודו מבצעים את המשימה עד כדי זחילה לאורך העלייה, על מנת לעמוד במשימה.
• פקודו של יונתן מבצע את הפקודות שניתנו לו ועובד היטב בתזמון ועל פי תכנון מול מפקדו בביצוע המשימה.
• המשימה מבוצעת באופן מושלם גם לאור המטרה הרחבה יותר – לעורר את רוח העם ולסחוף את הצבא הגדול לקום ולנצח את הפלישתים. הדבקות במשימה באופן שמבליט את האומץ הנחישות והיכולת לנצח את הפלישתים, היא בדיוק זריקת המרץ שהייתה נצרכת לגייסותיו של שאול.

עקרון יוזמה והתקפיות

"עקרון היוזמה מנחה לנקוט תמיד פעולה שתקדים את האויב... מי שבידו היוזמה יכתיב את הלחימה ויאכוף רצונו על האויב... גם כשהאסטרטגיה הכוללת היא הגנתית ביסודה, נדרשת התקפיות כדי לשמור על היוזמה."

• כפי שראינו, רוח הלחימה של העם לא קיימת והצבא של שאול לא מתפקד ונמצא במגננה ללא כל יכולת תגובה והתקפה.
• יונתן מזהה את השאננות שמצב זה מייצר אצל הפלישתים.
• הוא בוחר לנצל זאת ולתקוף את הפלישתים.
• את התקיפה הוא מבצע מהמיימד הצר, הלא צפוי וההררי. דבר שיקשה בהמשך על הפעלת הכלים הכבדים של הפלישתים ויגרום למהומה גדולה במחנה שלהם. דבר זה מאפשר להמשיך ולהחזיק את היוזמה ההתקפית בידיים ישראליות.

​

עקרון רציפות והמשכיות

"רציפות במערכה ובקרב פירושה הפעלת הכוחות הלוחמים והאמצעים שברשותם ברצף בלתי פוסק... כדי לשחוק בלא הפסקה את כוחות האויב... ההמשכיות כוללת גם ניצול הזדמנויות...השגת רציפות והמשכיות מותנית במודעות מתמדת לגורמים העלולים לעצור את תנופת המבצע..." (מתוך עקד עקרונות המלחמה)

• שאול מזהה את המהומה במחנה פלישתים באמצעות התצפיתנים שלו.
• הוא מבין שלאור העובדה שצבאו נמצא עימו, מדובר בכח ישראלי קטן שביצע פעולה.
• הוא מבין שבמצב עניינים זה, יש סבירות גבוהה שהפלישתים יתעשתו והמומנטום של הפגיעה בהם ייפגע.
• הוא מחליט לנצל את ההזדמנות ולהתקיף את הפלישתים.
• עוד הוא מבין שזו ההזדמנות, בעת שהפלישתים מובכים, לעורר מחדש את רוח הלחימה של עם ישראל ומגייס למתקפה את כל צבא המילואים.
• רצף ההחלטות הללו המשיכו את פעולתו הנועזת והמקומית של יונתן והפכו אותה לקרב מקיף שהיכה בפלישתים מכה ניצחת.

​

חלק ג'

'עלה אַחֲרַי'

ערכי צה"ל בקרב מכמשׂ

(יב) "וַיַּעֲנוּ, צעקו אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה, היחידה החונה אֶת יוֹנָתָן וְאֶת נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ באיום ובבוז : עֲלוּ אֵלֵינוּ וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם דָּבָר. נלמד אתכם לקח. וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל נֹשֵׂא כֵלָיו: עֲלֵה אַחֲרַי. זה הסימן כִּי נְתָנָם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל."

​

• נסו לנתח את השיקול הערכי של יונתן לצאת לפעולה הנועזת.
• איזה ערך צה"ל מתאים לשיקול זה?
• אלו ערכי צה"ל חבויים בביצוע של יונתן?
• תנו דוגמה מהשירות שלכם לשיקול ערכי דומה לזה יונתן, בהיותכם מפקדים או פקודים.

דוגמא אישית�

"החייל ינהג על פי הנדרש ממנו, ויקיים את שהוא דורש מזולתו, מתוך הכרה ביכולתו ובאחריותו, בצבא ומחוצה לו, להוות דוגמה ראויה." (מתוך רוח צה"ל)

• יונתן מבין שרוח הלחימה של עם ישראל מרוסקת בגלל הפחד מהפלישתים ואי האמון של עם ישראל ביכולות שלו לנצח אותם.
• הוא בוחר בפעולה נועזת שבאמצעות דוגמא אישית שלו ושל נערו תענה על שתי הבעיות המרכזיות של רוח הלחימה- הוא מתגבר על הפחד מהפלישתים והוא מוכיח שאפשר לנצח אותם.
• הדוגמא האישית לא מסתכמת בעצם היציאה לפעולה אלא גם בפיקוד על נושא כליו. הוא הראשון מול פני המערכה בקריאתו המפורסמת 'אחרי'.
• הדוגמה האישית של יונתן מיוחדת בכך שאף לא ידע עליה עד להשגת הניצחון. זוהי דוגמה אישית של עוז וענווה, מעשים ולא דיבורים.

הצעות לערכי צה"ל נוספים בקרב מכמשׂ

למפקד:

לפניך רשימת ערכים מתוך ערכי צה"ל הגלומים בקרב מכמשׂ. לפי רצונך תוכל להרחיב באחד מהם או להבליט ערך אחר שאיננו מופיע ברשימה.

• דבקות במשימה וחתירה לניצחון
• מקצועיות
• אחריות
• משמעת (נושא כליו של יונתן)

בן גוריון על בניין הצבא של שאול והמנדט הבריטי��למפקד: לפניך קטע העשרה שעוסק בקרב במכמשׂ כמקור השראה לתקופתנו שלנו. הקרא אותו ולפי ראות עינך העמק בו.�

"עד תקופת המלכים לא היה צבא סדיר בישראל", קבע בן-גוריון והוסיף, כי שאול "היה הראשון אשר הקים צבא-קבע של שלושת אלפים איש" (שמואל א, יג 2)... ³⁰עוד הקבלה מצא בן-גוריון בין מלחמות שאול בפלשתים ובין ראשיתה של מלחמת העצמאות כשהארץ הייתה נתונה לשלטון המנדט: הפלשתים אסרו על הימצאותם של חָרָשִׁים בארץ – "כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית [...] וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָןֹ" (שמואל א, יג 22-19). ובדומה לכך, "כפלשתים בזמנם", נקטה ממשלת המנדט בכל האמצעים כדי למנוע נשק מן היישוב היהודי בארץ. וזאת גם באמצעות איסור על יבוא נשק לארץ ועל אימונים צבאיים, וגם בחיפושים מתמידים אחר אתרי ייצור-עצמי של כלי נשק ו"סְלִיקִים" של אמצעי לחימה "בכוחות משטרה וצבא אדירים" – בערים, בקיבוצים "בבתי-הספר ואפילו בבתי-הכנסת שלנו", כדי למנוע מן היישוב בארץ את האפשרות "להגן על קיומו ועל חירותו", לגלות ולהחרים כל "חרב וחנית" שיימצאו בידי יהודים.  ולמרות כל ההגבלות והחוקים והרדיפות של ממשלת המנדט – הכוחות היהודים הוקמו, צוידו, קיבלו נשק ואומנו – ובעיקר: עמד לרשותם "נשק סודי אחד" והוא שהכריע במערכה: "הרוח של האדם היהודי, של החלוץ היהודי ושל הלוחם היהודי".

​

מתוך: מתיה קם, דוד בן גוריון על צבא ומלחמה במקרא ובישראל, https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=23373

סיכום

​

• למדנו כיצד עקרון מיצוי הכח מאפשר להתמודד עם חסרונות של משאבים.
• ראינו את ההשפעה המכרעת של עקרון רוח הלחימה על היכולת להילחם מול האויב.
• הבנו את החשיבות של עקרון היוזמה וההתקפיות גם במצב של מגננה.
• ניתחנו את ההישגים המבצעיים שעקרון הרציפות וההמשכיות חולל.
• עסקנו בערך הדוגמא האישית וביכולת שלה להוביל צבא כושל להישגים גדולים.

​

למפקד: הבא במילותיך את נקודת מבטך האישית על אחד או יותר מהעקרונות והערך שלמדנו: מיצוי הכח, רוח הלחימה, יוזמה והתקפיות, רציפות והמשכיות, דוגמא אישית.