2 of 16

דני נתן לחברו משה לשמור אצלו בבית על חנוכיה יקרה שקיבל מדורי דורות למשך חודש.

לאחר חודש, מגיע דני ומבקש ממשה שיחזיר לו את החנוכייה.

משה טוען: "היא לא אצלי ואני לא יודע להיכן היא נעלמה".

כיצד ראוי לנהוג במקרה זה?

3 of 16

שומר שכר ושומר חינם

סוגי השומרים: במציאות שבה חיו התנאים והאמוראים לא היו בנקים וכספות שבהם היה ניתן לשמור חפצים יקרים. לכן, במצבים מסוימים, אדם יכול לבקש מאדם אחר לשמור עבורו על חפץ. ההלכה מבדילה בין "שומר חינם" ל"שומר שכר":
שומר חינם: אינו מקבל שכר תמורת השמירה ולכן איננו נושא באחריות לחפץ שאבד או נגנב מלבד הזנחה.
שומר שכר: מקבל שכר תמורת השמירה ולכן צריך לשלם לבעלים במקרה שהחפץ אבד או נגנב מלבד אסונות טבע.

4 of 16

מהי שומא?

תהליך הערכת ערכו של החפץ ועיקולו: כאשר אדם חייב כסף לאדם אחר, ואין בידו כסף מזומן, ניתן לעקל את רכושו. הדבר נעשה באופן הבא:
הערכה: אדם אובייקטיבי מעריך את ערכו של החפץ, בהתאם למצב השוק הנוכחי. שלב זה מכונה בשפת החכמים "שומה" (בארמית "שומא")
מכירת החפץ לאדם שלישי עבור הסכום שנקבע בשומה.
החזרת החוב בכסף שהתקבל. בעל החפץ שעוקל מקבל את העודף.
בתקופת החכמים בית הדין היה אחראי על התהליך ההערכה והעיקול.

5 of 16

תלמוד בבלי, בבא מציעא ל״ה ע"א�

ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה.�אמר ליה: הב לי כיפי.�אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו.�אתא לקמיה דרב נחמן.�אמר ליה: כל 'לא ידענא' - פשיעותא היא; זיל שלים!�לא שילם.� אזל רב נחמן, אגביה לאפדניה מיניה.� לסוף אישתכח כיפי - ואיקור.� אמר רב נחמן: הדרי כיפי למרייהו, והדרא אפדנא למרה.

7 of 16

פשיעותא

בשפת החכמים: רשלנות.
כאשר שומר מואשם ב"פשיעותא" משמעות הדבר היא שלא שמר על החפץ כראוי, ולא נקט באמצעים המינימאליים על מנת לוודא שלא ייגנב או יאבד.
במקרה כזה גם "שומר חינם" נושא באחריות וצריך לשלם לבעלים.
בסוגיה שלנו, השומר על התכשיטים בחינם והוא מוגדר כ"שומר חנם". מכיוון שהוא לא יודע היכן התכשיטים זה נחשב רשלנות ולכן הוא מתחייב להחזיר את החפץ שהפקידו בידו.

8 of 16

אגביה לאפדניה מיניה.�

כאשר מעקלים רכוש עבור תשלום החוב, עורכים לו "שומא" רשמית- מעריכים את שווי הרכוש כדי לבצע החזר חוב באופן מדויק ולא לפגוע בחייב מעבר לנדרש.
הרכוש המעוקל נמכר על ידי שליחי בית הדין ואת הכסף שמתקבל נותנים לבעל החוב.
בסוגיה שלנו, מכיוון שהשומר לא שילם את הכסף במקום החפץ שאבד, הוא עיקל לו רכוש ( את ארמונו) ובכסף שהתקבל ממכירת הרכוש שילם למפקיד.

9 of 16

אישתכח כיפי- ואיקור

לפי ההלכה, שומר ששילם עבור חפץ שאבד, כאילו קנה אותו. אם החפץ נמצא אחר כך- הוא כבר שייך לשומר.

ואם בינתיים התייקר מחיר החפץ, הרווח הוא של השומר.

במקרה שלנו, מקור הסיבוך הוא בכך שהחפץ למעשה לא "אבד", אלא היה כל הזמן בבית השומר.

10 of 16

קטע	הסבר
ההוא גברא דאפקיד כיפי גביה חבריה.	אדם אחד הפקיד תכשיטים אצל חבירו.
אמר ליה: הב לי כיפי.	ולאחר זמן אמר לו המפקיד: תן לי את התכשיטים!
אמר ליה: לא ידענא היכא אותבינהו.	אמר לו: איני יודע היכן שמתי אותם.
אתא לקמיה דרב נחמן.	בא השומר לפני רב נחמן
אמר ליה: כל 'לא ידענא' - פשיעותא היא; זיל שלים!	אמר רב נחמן לשומר: כל אינני יודע רשלנות היא, אתה צריך לשלם.
לא שילם.	לא שילם.
אזל רב נחמן, אגביה לאפדניה מיניה.	הלך רב נחמן והורה לעשות עיקול על ארמונו ולמכרו, ולשלם במחירו עבור התכשיטים.
לסוף אישתכח כיפי - ואיקור.	לבסוף נמצאו באמת התכשיטים ולא עוד אלא שהתייקרו.
אמר רב נחמן: הדרי כיפי למרייהו, והדרא אפדנא למרה.	אמר רב נחמן: חוזרים התכשיטים לבעליהם הראשון ( המפקיד) וחוזר הבית לבעליו ( לשומר) ומחזיק הפקדון איננו מקבל את הרווח שקיבל כתוצאה מעלייה במחיר התכשיטים.

11 of 16

תלמוד בבלי, בבא מציעא ל״ה ע"א

[...]

למימרא, דסבר רב נחמן דשומא הדר?

שאני התם, דשומא - בטעות הוה; דקא הוו כיפי מעיקרא.�אמרי נהרדעי: שומא הדר עד תריסר ירחי שתא.�ואמר אמימר: אנא מנהרדעא אנא, וסבירא לי: שומא הדר לעולם.�והלכתא: שומא הדר לעולם, משום שנאמר: "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח)

12 of 16

פירוש רש"י

דהא הוו כיפי מעיקרא - שהרי בתחילת השומא היו הנזמים בידו ולא היה יודע, דאילו היה יודע שכן - לא שָׁמוּ לו הטרקלין, אבל שומא שבית-דין שָׁמִין על שאין לו מעות והוא חייב לו, הרי הוא כמֶכֶר גמור ואינה חוזרת.

13 of 16

שומא הדר לעולם

שומא הדר: מילולית: "שומה חוזרת".
המילה "שומא" כאן היא שם קוד מקוצר לתהליך ההערכה והעיקול שתואר לעיל. כשהחכמים שואלים האם "שומא הדר" הם שואלים למעשה האם החפץ שהוערך (עבר שומה) ונמכר חוזר לבעליו במקרה שהחזיר את חוב.

14 of 16

"ועשית הישר והטוב"

פסוק מספר דברים שמשמעותו להתנהג בדרך הישרה והטובה.
בסוגיה שלנו, נספק להלכה שכאשר התבצע עיקול לרכוש והתברר שלא הייתה רשלנות בקרב שומר הפיקדון החפץ שעוקל חוזר אליו משום "ועשית הישר והטוב".
מן הדין, לא היה צריך להחזיר לו את החפץ כי הוא כבר עוקל, אבל מכיוון שזה ייטיב עם בעל החפץ להחזיר לו אותו, לכן נפסקה הלכה זו.
יש כאלו שמנסחים ציווי זה ,כ"לפנים משורת הדין". כלומר, להתפשר על מה שמגיע לך לטובת אדם אחר אם אתה לא מפסיד מכך כלום.

15 of 16

קטע	הסבר
למימרא, דסבר רב נחמן דשומא הדר?	ושואלים: האם ניתן להסיק שסבר רב נחמן שחפץ מעוקל שהוערך בשומא ונמכר- חוזר לבעליו אם בטלה הסיבה לעיקול?!
שאני התם, דשומא - בטעות הוה; דקא הוו כיפי מעיקרא	ודוחים: אין מזה כל ראיה, שכן הדין בשומא הוא מיוחד כי המכירה בטעות הייתה, שהרי היו התכשיטים מתחילה אצל שומר הפיקדון בבית, ורק שכח איפה הם נמצאים בביתו ( אבל באופן כללי אפשר לטעון ששומא לא הדר)
אמרי נהרדעי: שומא הדר עד תריסר ירחי שתא.	אמרו חכמי נהרדעא: שומא [הערכה] חוזרת ומתבטלת שנה מיום תשלום החוב. כלומר, שאם החייב משלם את החוב, מחזירים לו את רכושו שנמכר.
ואמר אמימר: אנא מנהרדעא אנא, וסבירא לי: שומא הדר לעולם.	ואמר אמימר: אני, מנהרדעא ולמרות זאת כי שומא חוזרת לעולם, שכל זמן שמחזיר את החוב יכול לקבל את רכושו בחזרה.
והלכתא: שומא הדר לעולם, משום שנאמר: "ועשית הישר והטוב" (דברים ו', י"ח)	ולהלכה נפסק: שומא חוזרת ומתבטלת לעולם, משום שנאמר "ועשית הישר והטוב" (דברים ו, יח). שוודאי רוצה בעל החפץ בחפץ שלו יותר מאדם אחר, וראוי לדאוג להחזירו לו, ואין לגרום לו צער על ידי עמידה על דקדוקי מקח וממכר.

1 of 16