סוגיה 29: הגירושין
דברים פרק כד'
א כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ
וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר
וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ.
ב וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ-אַחֵר.
ערוה – אזור איברי המין – הכוונה להתנהגות אל ראויה של האישה בתחום המיני.
סֵפֶר כְּרִיתֻת= מסמך רשמי שמוסר הבעל לאישה ובכך מסיים את הנישואין = גט
מה לומדים מכאן על שלבי הגירושין?
א. העילה לגירושין: רשאי האיש לגרש את אשתו אם מצא בה 'ערוות דבר' - התנהגה בצורה לא ראויה המיני. (בגדה בו)
ב. פרוצדורת הגירושין כוללת מס' שלבים:
-הבעל כותב ספר כריתות-מסמך כתוב. כורת ומנתק את הקשר באופן פורמלי.
-הבעל נותן בידה- חייב לתת לה ביד את המסמך הכתוב.
-הבעל משלחה מביתו-האישה חייבת לעזוב את ביתו של הבעל. השילוח פרושו סיומם של המגורים המשותפים.
ג וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר-לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
ד לֹא-יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר-שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה
אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.
מהו הדין העיקרי?
מה הנימוק לדין?
ומהי המטרה של דין זה?
המציאות החברתית והמשפטית בתקופת התנ"ך:
1.האיש רשאי להינשא ליותר מאישה אחת. האישה רשאית להינשא אך ורק לאיש אחד, והיוזמה וההחלטה על הגירושין היא בלעדית של האיש, ואין צורך בהסכמת האישה.
2.כל עוד לא התגרשה על-פי הכללים של הדין העברי, האישה נחשבת לנשואה. אם תהליך הגירושין מהאיש הראשון לא הושלם או אם נפגם והאישה נישאה לאיש אחר, ילדיה מהאיש השני מוגדרים כממזרים
וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר
העילה (הסיבה) לגירושין בתורה:
משנה, מסכת גיטין, פרק ט משנה י – מתי מותר לאיש לגרש את
אשתו? מהן העילות לגירושין?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ
אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד)
כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר,
כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה,
שֶׁנֶּאֱמַר , וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:
משנה, מסכת גיטין, פרק ט משנה י – מתי מותר לאיש לגרש את
אשתו? מהן העילות לגירושין?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ
אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד)
כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר,
כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה,
שֶׁנֶּאֱמַר , וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:
משימה:
שלוש הדעות מתבססות על אותו הפסוק ודורשות אותו אחרת
ומה לגבי האישה?
אם אישה רוצה להתגרש
והבעל לא רוצה לתת לה גט?
באילו מקרים יכולה האישה
לדרוש מבית הדין לחייב את הבעל לתת גט?
משנה, מסכת כתובות, פרק ז משנה י – עילות לגירושין מצד האישה
וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא: [בית הדין יכפה על הבעל לגרש את האישה]
מֻכֵּה שְׁחִין,
וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס,
וְהַמְקַמֵּץ,
וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת,
וְהַבֻּרְסִי,
בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלָדוּ.
וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר,
סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ
חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתוֹ.[מרקיבה את בשרו]
האם העילות המפורטות בספרות חז"ל מהוות
"רשימה סגורה", או שמא זוהי "רשימה פתוחה"?
הרמב"ם
בכל מקרה בו קיימת עילה אובייקטיבית הגורמת לאישה למאוס בבעלה, ניתן לכפות עליו לגרשה.
רוב הפוסקים
יש להחמיר בהוספת עילות נוספות מחשש לגט מעושה ומכאן פריצות וממזרים.
גט מעושׂה: גט שניתן באמצעות כפייה של האיש, ולא מרצונו החופשי.
אם הכפיה נעשתה כדין (בעקבות אחת מן העילות על פי ההלכה) הגט תקף ואישה מגורשת.
אם הכפיה נעשתה שלא כדין – הגט בטל, הנישואין בתוקף. ואם האישה נישאל לאחר, ילדיה יחשבו ממזרים.
משנה, יבמות, פרק יד, משנה א
אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לְאִשָּׁה המִתְגָּרֶשֶׁת,
שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ,
וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ:
"אינו דומה..."
מה ההבדל בין האיש לאישה בענייני גירושין?
האישה
יכולה ליזום ולבקש להתגרש (להציג עילה),
אבל היא אינה יכולה לגרש את האיש.
והאיש יכול לכפות עליה גירושין נגד רצונה.
כאשר אישה מציגה עילה לגירושין המוכרת על פי ההלכה ניתן לכפות עליו גט עד שיאמר רוצה אני וגט כזה כשר והגירושין תקפים
שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ,
וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ:
האיש
צריך להסכים להתגרש אך אינו חייב
מגרש רק מרצונו החופשי
הנחת היסוד של המשפט העברי היא, כי קיימת הקבלה בין הקידושין לבין הגירושין:
מכיוון שהאיש הוא שמבצע את פעולת הקידושין ("נתן הוא ואמר הוא"), �כך גם באשר לגירושין - האיש הוא המגרש באמצעות כתיבת הגט.
המקור לכך: "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ׃"
כמו שמתחתנים כך מתגרשים
עד המאה ה- 11 ניתן היה לגרש אישה ללא הסכמתה. רבינו גרשום 'מאור הגולה', מגדולי חכמי ישראל בגרמניה
לפני כאלף שנה, הטיל חרם של הקהילה:
(איסור על ריבוי נשים).
(איסור לכפות גירושין על אישה).
תקנות 'חרם דרבנו גרשם' התקבלו בקהילות אשכנז אך לא בקרב קהילות היהודים במזרח.
"חרם דרבינו גרשֹם"
"בזמנו של רבנו גרשום מאור הגולה והרבה בזכותו, נעשתה מגנצא למרכז של לימוד תורה לתפוצות ישראל באירופה כולה"
חוקי הנישואין והגירושין במדינת ישראל מבוססים על תקנות חרם דרבנו גרשום, והמדינה החילה תקנות אלו על כל העדות, ובכלל זה על העדה המוסלמית.
המחוקק קבע בחוק העונשין עונש מאסר (עד חמש שנים) לאיש נשוי הנישא לאישה נוספת, וגם לאישה נשואה הנישאת לאיש אחר, ועונש זהה גם במקרה של גירושין שנכפים על האישה בניגוד לרצונה.
המצב המשפטי בישראל היום
דיני המשפחה בישראל נקבעים על פי ההשתייכות הדתית של אזרחי המדינה.
החוק קובע כי ענייני נישואין וגירושין של בני זוג יהודים ייקבעו על פי הדין הדתי היהודי – המשפט העברי.
(באותה מידה, נישואין וגירושין של בני זוג נוצרים נדונים על פי דין הכנסייה בה הם חברים, ובני זוג מוסלמים מסדירים אותם על פי השריעה. מדינת ישראל אינה מכירה בנישואים בין-דתיים).
בני זוג יהודים המעוניינים לסיים את קשר הנישואים שביניהם- בין אם נישאו בנישואים אזרחיים ובין אם נישאו בנישואים דתיים (כדת משה וישראל) - יוכלו להתגרש אך ורק על ידי הסדרת הגירושין בבית-הדין הרבני, ובהסכמת שני הצדדים כאחד.
לא ניתן לכפות גירושין על בן זוג שאיננו רוצה בכך, כל עוד לא הוצגה עילה שבדין המאפשרת זאת.
חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג - 1953
2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה.
3. הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.
4. הגישה אשה יהודיה לבית דין רבני תביעת מזונות, שלא אגב גירושין, נגד אישהּ היהודי או נגד עזבונו, לא תישמע טענת הנתבע שאין לבית דין רבני שיפוט בענין. [...]