מות שרה �וקניית מערת המכפלה
בראשית כ"ג
ניתן לחלק פרק זה לשלושה חלקים עיקריים :
א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה.
ב וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ.
שרה מתה בגיל 127 בקריית ארבע שהיא חברון.
על פי חז"ל מותה של שרה בפרק זה מתקשר לפרק הקודם בקשר של סיבה ותוצאה:
לאחר שחזר אברהם מהר המוריה, לא שמענו על תגובת שרה, לפי חז"ל, כאשר שרה שמעה על כך היא מתה מצער.
פסוקים א-ב: מות שרה
מהסתייגויות אלה ניתן להסיק ששני אירועים אלה לא התרחשו בזה אחר זה מבחינה כרונולוגית.
ההסתייגויות מפרשנות זו:
פסוקים ג- יח' המשא ומתן על קניית מערת המכפלה
ג וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת לֵאמֹר.
ד גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.
ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ.
ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ.
ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חֵת.
ח וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר.
ט וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.
י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר.
יא לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ.
יב וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ.
יג וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה.
יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ.
טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר.
טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר.
יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.
יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ
לאחר מות שרה אברהם רוצה לרכוש חלקת קבר שבה יקבור את שרה. בפסוקים אלה מתנהל משא ומתן ארוך ומפורט על קניית מערת המכפלה על ידי אברהם לצורך אחוזת קבר.
מדוע ראתה התורה צורך לפרט את הבקשות, את ההפצרות ואת המקח וממכר בסיפור קניית מערת המכפלה? מהי מגמת הסיפור?
לדעת החוקר יאיר זקוביץ, מגמת סיפור זו היא פולמוסית (=ויכוחית) והוא אמור לשמש עדות לגויים על זכותו של עם ישראל על ארצו.
מדוע אברהם מתעקש לקנות את החלקה?
אברהם מבקש מבני חֵת אישור לקנות באופן חוקי חלקת אדמה שתשמש לו אחוזת קבר ושתהיה בבעלותו.
ג וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת לֵאמֹר.
ד גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.
בני חת מנסים להתחמק מלמכור לו את המקום.
מטעמי נימוס וכבוד הם מציעים לאברהם לבחור מקום באחד מבתי הקברות שלהם כדי שיקבור את מתיו שם ומבטיחים שאיש לא ימנע זאת ממנו.
ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ.
ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ.
אברהם מכנה עצמו בפני בני חת "גר ותושב" (ד')-מציג את מעמדו המשפטי: הוא תושב במקום, אך גר, זר ונוכרי ביניהם, חסר נחלה, אין לו זכויות של תושב קבע ומשום כך איננו רשאי לקנות נחלה בארץ שאינה ארצו.
החיתים מכנים אותו "נשיא אלוקים"(ו')- מכובד ונעלה. בניגוד לצניעות שהפגין אברהם, הם מפליגים בכבודו- ובכל זאת רומזים לו בעקיפין שהוא עדיין לא במעמד של אזרח המקום, ולכן אינו רשאי לקנות נחלה.
אברהם משתחווה להם כאות תודה על נכונותם לתת לו במתנה אחוזת קבר, אך מתעקש לקבל את מערת המכפלה אך ורק תמורת כסף ובמחיר מלא. הוא מבקש מהם להפציר בעפרון החיתי שיסכים למכור לו את האדמה.
ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ לִבְנֵי-חֵת.
ח וַיְדַבֵּר אִתָּם לֵאמֹר אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר.
ט וְיִתֶּן-לִי אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ אֲשֶׁר בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי בְּתוֹכְכֶם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.
סירובם למכור לו מנחלתם מבוסס על חוקי המזרח הקדום, שעל פיהם אסור היה למכור לנוכרים פן ישתלטו על הנחלות והאזרחים יהפכו ברבות הימים למיעוט באזור.
לכן בפסוקים ג'-ט' המכירה הייתה צריכה לקבל אישור של נציגי העיר.
מדוע בני חת מתחמקים למכור לאברהם?
אברהם רוצה להבטיח את הבעלות החוקית שלו ושל צאצאיו על חלקת האדמה בהתאם לכללי המשפט המקובלים, שלא יותירו ספק בזכותו הקניינית על המקום.
מדוע אברהם אינו מוכן לקבל את המקום במתנה ומתעקש לקנות את אחוזת הקבר בכסף מלא?
פסוקים י'-יג': המשא ומתן בין אברהם ועפרון
י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר.
יא לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ קְבֹר מֵתֶךָ.
יב וַיִּשְׁתַּחוּ אַבְרָהָם לִפְנֵי עַם הָאָרֶץ.
יג וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ לֵאמֹר אַךְ אִם-אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי שָׁמָּה.
עפרון מתייחס לבקשת אברהם למכור לו את המערה בכסף. הוא מסרב לה (בפסוק יא'), הוא חוזר על דברי בני חת ואומר שהוא מוכן לתת לאברהם את המערה במתנה. הוא מחזק את דבריו שבני עמו יהיו עדים שהמערה שלו והוא לא יחזור בו.
אברהם שוב משתחווה כאות תודה למחווה וחוזר על בקשתו לקבל את המערה תמורת כסף.
המילה המנחה מהשורש נ.ת.נ
מופיעה בשתי משמעויות שונות:
בפי אברהם שורש זה משמעותו למכור או לקנות בכסף מתוקף חוקי (פס' ד', ט', יג')
עפרון נוקב במחיר השדה ומנסח את דבריו בצורת שאלה רטורית, וכוונתו היא שאצל אנשים עשירים ונכבדים כמותם, איזו חשיבות יש לסכום כה קטן של כ-400 שקלי כסף.
יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם לֵאמֹר לוֹ.
טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא וְאֶת-מֵתְךָ קְבֹר.
לכאורה, עפרון החיתי מגלה נדיבות רבה, אך למעשה הוא נוקב מחיר גבוה במיוחד עבור חלקת הקרקע ( בספר ויקרא כ"ז, טז' ניתן לראות שערך של שדה הוא 50 כסף).
האינטרס של עפרון היה למנוע את המכירה, וחשב שאברהם יתחרט, אך זה לא קרה.
הביטוי: "שקל כסף עובר לסוחר"- בתקופה העתיקה אמצעי התשלום לא היה באמצעות מטבע בעל ערך נקוב, אלא באמצעות מתכות יקרות ערך שערכן נמדד לפי משקל.
פסוק טז': אברהם נענה לעסקה.
טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל-עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר
לאחר מתן הכסף, העסקה קוימה ואושרה.
לאברהם חשוב לקיים את העסקה באופן פומבי כדי לתת תוקף משפטי מחייב לקניית הנכס גם בדורות הבאים.
יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.
יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ.
לאחר קנייתם של השדה והמערה,
אברהם קובר את שרה במערת המכפלה.
יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְאַבְרָהָם לַאֲחֻזַּת-קָבֶר מֵאֵת בְּנֵי-חֵת.
בסיפור על קניית מערת המכפלה קיימים מרכיבים המוכיחים את הזיקה, את הזכות ואת הבעלות של אברהם ושל צאצאיו בני ישראל על המקום: