ישו והנצרות�

חיי ישו� והמקומות הקדושים לנצרות

במטרה להבין רבים מהטקסים, המנהגים החגים והמקומות הקדושים לנוצרים, חשוב להכיר את מסלול חייו של ישו ואת קורותיו.

קורותיו של ישו, על-פי המסורת הנוצרית

• ישו נקרא: "ישוע המשיח" – Jesus Christ, כלומר, המציל והמושיע.
• על-פי השוואה בין הברית החדשה לבין מקורות היסטוריים שונים, ישו נולד בשנת 4 לפנה"ס, בתקופת שלטון האימפריה הרומית בארץ ישראל.
• מרים (מריה), אמו של ישו התגוררה בנצרת, התארסה ליוסף, שעל-פי מסורות שונות עבד כנגר והיה נצר לבית דוד. בתקופת ארוסיהם נגלה למרים המלאך גבריאל ובישר לה כי היא עתידה להרות מרוח הקודש וללדת בן, אשר יהיה "בן האלוהים".

הברית החדשה היא התוספת הנוצרית �לתנ"ך ובה מסופרים קורותיו של ישו �בארבעה אוונגליונים.

קורותיו של ישו, על-פי המסורת הנוצרית

• באותה תקופה ערכו הרומיים שליטי ישראל, מפקד אוכלוסין אשר יחייב כל גבר להירשם בעיר הולדתו, לכן עזבו בני הזוג את נצרת ועברו לבית לחם עיר מולדתו של יוסף. בבית לחם ילדה מרים את בנה ישו, שם הוא גם נימול.
• לאחר לידת ישו נאלצה מרים לברוח עם בנה למצרים מכיוון שהמלך הורדוס שמע נבואה אודות לידת תינוק בבית לחם, העתיד להיות "מלך היהודים", וחיפש אותם להורגם.
• לאחר מות הורדוס חזרו מרים וישו לנצרת.
• בגיל 30 הלך ישו לנהר הירדן להיטבל אצל יוחנן� "המטביל" שקרא ליהודים להיטהר מחטאיהם�באמצעות טבילה במי הירדן ולחזור בתשובה – �זאת, כדי להינצל מיום הדין האלוהי הקרב ובא.

​

קורותיו של ישו, על-פי המסורת הנוצרית

• מאז טבילתו החל ישו להטיף לחזרה בתשובה ולבשר ליהודים על דרך המוטב. ישו הטיף וקרא לחרטה על חטאים, והבהיר את רצון האל בדבר המצוות המוסריות וההלכות אשר עוותו במעשי הכוהנים באותה תקופה.
• בתחילה פעל ישו בעיקר בגליל, שם התקבצו סביבו מאמינים מהם בחר שניים עשר שליחים (אפוסטולים). החשוב שבתלמידיו של ישו היה שמעון (פטרוס) הדייג, שחי על שפת הכִּנרת והפך לאחר מות ישו לשליח ולמפיץ האמונה במשיחיותו.
• על-פי המסורות, ישו הגדיל לעשות ובכוחותיו העל-טבעיים ביצע ניסים: הלך על מי הכינרת, ריפא חולים, החיה מתים, ואף האכיל המוני בני אדם (כ-4000 איש) בכיכרות לחם ובדגים באזור הכנרת – (טאבע'ה).

קורותיו של ישו, על-פי המסורת הנוצרית

• ישו הביע ביקורת על חלקים מההנהגה היהודית של זמנו. הוא הטיף נגד השכבות העשירות של העם, על כך שעשקו את העניים והובילו שולל את פשוטי העם.
• ישו התנגד בגלוי לחכמים ולכוהנים מקומיים, שלדעתו ראו את עיקר היהדות בקיום טכני של מצוות והזניחו, לשיטתו, את החובות המוסריות של אהבת הבריות והחמלה כלפי נזקקים וחלשים.
• ב"דרשת ההר", אותה נשא במעלה הר-כורזים בפני אלפים מחסידיו, האדיר ישו את העניים, המושפלים ועושי השלום. הוא הטיף כי לעניים יש סיכוי רב יותר לזכות בגאולה מאשר לעשירים ולבעלי השררה.

קורותיו של ישו, על-פי המסורת הנוצרית

• לאחר כשלוש שנים של הטפות ברחבי הגליל, החליט ישו לבוא בראש תלמידיו ותומכיו לירושלים לחגוג את חג הפסח, ולהשמיע את דבריו בפני המוני העולים לרגל לבית המקדש. הוא נכנס אל העיר רכוב על חמור, ומלוויו קראו לעברו כי הוא המשיח.

​

• לצד קריאות ההערצה זכה ישו גם לקריאות בוז מצד ההנהגה היהודית.

קורותיו של ישו

• ישו סעד עם תלמידיו את סעודת החג, וחזה במהלך הארוחה את סופו הקרב ואת היותה של ארוחה זו סעודתו האחרונה.

​

• בעת שישו סעד עם תלמידיו בהר ציון (מה שנודע כסעודה האחרונה) הלשין עליו אחד מתלמידיו – יהודה איש קריות לרומאים, �ואלו תפסו אותו בעת שהתפלל בגינה בגת שמנים.

​

קורותיו של ישו

• נציג השלטון הרומי בלטוס סירב לשפוט את ישו על מעשיו, אך פונטיוס פילטוס נציב יהודה, גזר על ישו מוות בצליבה תחת לחץ המון סוער.
• חיילים רומיים הובילו את ישו ברחובות ירושלים אל גבעת הגולגולתא, ולאורך הדרך לעגו לו עוברים ושבים. על ראשו של ישו הונח כתר קוצים, שנועד להשפילו. דרך זו שהובילה את ישו נקראה אחר כך �"דרך הייסורים" (בלטינית – "ויה דולורוזה").
• חסידיו של ישו, וביניהם מרים המגדלית, ליוו אותו בדרכו. ישו נצלב לצד שני פושעים, שגם עליהם נגזר מוות. מילותיו האחרונות היו ציטוט מספר תהִלים: "אלי, אלי, למה עזבתני?"
• במקום הצליבה המשוער הוקמה כנסיית הקבר הקדוש.

הצלב הפך אצל הנוצרים לסמל מקודש�וההצטלבות הפכה לסימן היכר המסמל את השילוש�הקדוש של האב, הבן ורוח הקודש.

התפתחות הנצרות והתפשטותה

• בשורתו של ישו לא מתה עמו. על-פי המסורת הנוצרית, שלושה ימים לאחר הצליבה באו אל קברו שלוש נשים, ביניהן מרים המגדלית, ומצאו אותו ריק.
• הסיבה לכך, על פי האמונה הנוצרית, היא שישו קם לתחייה.
• במהלך ארבעים הימים מאז שקם לתחייה ועד שעלה לשמיים, פגש ישו את שניים עשר תלמידיו ומינה אותם לשליחיו – �למפיצי האמונה במשיחיותו.

התפתחות הנצרות והתפשטותה

• התלמידים שהתקבצו סביב ישו נקראו "נוצרים". בארץ ישראל נטבלו המצטרפים בנהר הירדן, שבו טבל "יוחנן המטביל" את ישו עצמו.

​

• הנוצרים הראשונים באימפריה הרומית נרדפו ועונו ונאלצו לקיים את אמונתם בסתר במשך כ-300 שנה.

​

• בשנת 313 קבע הקיסר הביזנטי, קונסטנטינוס הראשון,�את הנצרות כדתה הרשמית של האימפריה�הרומית, וכך הפכה הנצרות לדת בינלאומית.

המקומות הקדושים לנצרות בישראל� והמנהגים הנלווים להם

• ירושלים – הר ציון, גת שמנים, ויה דולורוזה, כנסית הקבר
• נצרת
• בית לחם
• כנסית הר האושר
• כפר נחום
• כנסית הלחם והדגים
• ירדנית

​

עלייה לרגל – צליינות

• נוצרים רבים נוהגים לעלות לרגל לקברו של ישו בירושלים, המצוי, על פי המסורת, בכנסיית הקבר הקדוש �ולאתרים הפזורים לאורך "דרך הייסורים".
• מקומות נוספים אותם נוהגים לפקוד עולי הרגל�הם נהר הירדן, נצרת והכנרת.

העלייה לרגל הנה מנהג עבור המאמינים

הנוצרים, והיא אינה חובה.

הדת הנוצרית

מהות הדת

• הדת הנוצרית היא אחת משלוש הדתות המונותיאיסטיות (המאמינות באל אחד) והנפוצה ביותר.
• מספר המאמינים הנוצרים עומד על כ-2.1 מיליארד.
• חובתו המרכזית של הנוצרי היא בתחום האמונה שבלב.

מהות הדת הנוצרית – עיקרי הדת

השילוש הקדוש

בישו המשיח

בן האלוהים

באל אחד

שהוא האב הכול יכול

וברוח הקודש

אשר דיבר בפי הנביאים.

​

במרכז האמונה הנוצרית עומדת ההכרה וההודאה

מהות הדת, המשך

• הדת הנוצרית אינה דת הלכה (להבדיל מהיהדות והאסלאם). הנצרות אינה רואה בקיום מצוות אמצעי להתרחקות מן החטא, וזוהי אחת הסיבות לכך שהנצרות ביטלה את החובה לקיים חלק ממצוות התורה (הברית הישנה).
• על-פי הנצרות, נטייתו של האדם לחטוא טבועה בו, בתוקף היותו צאצא של החוטאים הראשונים - אדם וחווה, שאכלו מעץ הדעת.
• ישו הקריב את עצמו, סבל ומת בעבור חטאי כל בני המין האנושי, �ובכך מחל מעליהם את החטא הקדמון.
• האמונה בישו היא הדרך שתזכה את הנוצרים בישועה �ותציל אותם מן הגיהינום.

מהות הדת, המשך

• המאמין הנוצרי מבטא את אמונתו באמצעות:
• טבילה
• תפילה
• השתתפות בטקסים (סקרמנטים)
• קיום מצוות ועשיית מעשים טובים

​

הנצרות מחלקת את ציבור מאמיניה לשני מרכיבים:

• הרוב, שהם המאמינים מן השורה, מחויבים בחובות מעטות.
• המיעוט, אנשי הכנסייה, מקדישים את �כל חייהם לעבודת האל ונושאים �בחובות רבים, שביניהן תיווך בין עדת �המאמינים לבין האל.

אנשי הכנסייה ממלאים את החובות �הדתיות עבור כלל המאמינים הנוצרים.

יום ראשון הקדוש

• היום הקדוש לנוצרים הוא יום ראשון בשבוע. ביום זה נקבע שבתון, ומכיוון שהנצרות אינה דת הלכה, אין ביום ראשון איסור על ביצוע מלאכות שונות.
• קדושתו של יום ראשון נובעת על-פי המסורת הנוצרית מכך שביום ראשון קם ישו לתחייה.
• על פי ההשקפה הנוצרית, עם תחייתו של ישו נברא העולם בפעם השנייה - הפעם, ללא חטא. לכן, יום ראשון מסמל את האפשרות שנתן האל לבני האדם לזכות בישועה.

החגים הנוצרים

​

החגים הנוצרים

• הדת הנוצרית התפשטה על פני כל העולם. לחגים הנוצרים אופי מעט שונה בכל מקום, ובזרם נוצרי אחד למשנהו. גם מועדי החגים אינם חלים תמיד בהתאמה מלאה בין הקהילות השונות.
• החגים הנוצרים המרכזיים קשורים כמעט כולם בישו �ובקורות חייו, והם:
• חג הפסחא
• חג המולד

​

חג הפסחא

• חג הפסחא הוא החג המרכזי של הנוצרים ופירוש שמו בערבית - "החג הגדול".
• על-פי המסורת הנוצרית, החג מציין את מהות האמונה הנוצרית בדבר תחייתו של ישו, כי ישו הוא אלוהי ואיננו בן תמותה.
• החג מציין את ייסוריו, צליבתו, מותו ותחייתו של ישו.�ישו נצלב ביום שישי, ביום שבת שכב ישו בקבר החשוך, �ועל פי המסורת, ביום א' הוא קם לתחייה.

​

חג הפסחא, המשך

• 40 יום (ששה שבועות) שלפני הפסחא הם ימי תענית. בימים אלו, מתכוננים הנוצרים לפסחא. המאמינים צמים במשך 40 הימים צום מלא, עד לשעות הצהריים. בימים רביעי ושישי המאמינים אינם אוכלים בשר ומוצרי חלב ואינם שותים יין. בימים אלו, המאמינים מתבקשים להרבות בתפילות של חזרה בתשובה, להתוודות על חטאיהם בפני הכומר ולסלוח לאחרים.
• יום תחילת התענית נקרא "יום רביעי של האפר".�זהו יום אבל וצום לזכרו של ישו ולמותו על הצלב. הצום והתענית מסתיימים ב"יום שישי הטוב" (יום שישי שלפני יום א' שבו נחוג הפסחא).
• בזרמים אחדים בנצרות, הצום מסתיים בשבת בלילה, ולא ביום שישי.

חג הפסחא, המשך

• השבוע האחרון של תקופת הצום והתשובה נקרא גם השבוע הקדוש.
• השבוע מתחיל ב"יום ראשון של הדקלים" בשבוע לפני הפסחא. על-פי המסורת הנוצרית, זהו היום בו חזר ישו לירושלים, והתקבל ע"י מאמיניו בברכה בנפנוף ענפי דקלים.
• "יום חמישי הקדוש" באותו שבוע מציין את "הסעודה האחרונה" המזוהה עם ארוחת ליל-הסדר של חג הפסח.
• ע"פ הברית החדשה, בסעודה האחרונה סיפר ישו לתלמידיו את שעתיד לקרות לו בימים הקרובים.
• בסעודה זו קידש ישו את הלחם והיין, ומסר לתלמידיו את ברכתו להמשך דרכו.
• ע"פ האמונה הנוצרית, ביום ראשון לאחר מכן, בו קם ישו לתחייה מציינים הנוצרים את

חג הפסחא.

חג הפסחא – מועד החג

• החג חל תמיד ביום ראשון. תאריך החג משתנה משנה לשנה והוא נקבע ליום ראשון שאחרי הירח המלא של חודש האביב. לפיכך, חג הפסחא יתקיים בכל שנה ביום ראשון בין התאריך 22 במרץ לתאריך 25 באפריל.
• יום א', היום הראשון של החג, מציין את תחייתו של ישו והוא יום שמחה גדולה לנוצרים.

הכנסייה המזרחית-אורתודוקסית מציינת את החג לפי �חישוב שונה וייתכן הבדל של עד חמישה שבועות בתאריך החג.

• בכנסייה המזרחית נמשכת תקופת האבל והצום �שלפני החג שבעה שבועות.

חג הפסחא, מנהגים

• זכר העינויים והצליבה של ישו מקבלים ביטוי פולחני בנוסחי התפילות, נגינת העוגב, הפסקת צלצול הפעמונים, בצבעי האבל של בגדי אנשי הדת ובכיסוי המזבח.
• המעבר מיום קבורתו של ישו, יום השבת, וחזרתו לחיים ביום ראשון נעשה בחצות הלילה בין שתי היממות האלה. זהו מעבר מאבל ליום טוב ומיגון ואובדן לשמחת הגאולה הרוחנית.
• בחצות הלילה בין שתי היממות נערכת המיסה �הראשונה של הפסחא. בטקס חגיגי זה �מוטבלים המועמדים להתנצרות, כסמל לעלייה �מן הקבר לחיים חדשים.

חג הפסחא, מנהגים

• בתחילת המיסה החגיגית מאירים את בנייני הכנסיות, העוגב מלווה את לחני התפילות, הפעמונים מצלצלים והכוהנים מחליפים את בגדי האבל לבגדי חג.
• הנזירים החבשים נהגו לשחזר את חיפוש גופת ישו בקברו, ואת הצהלה שליוותה את מראה הקבר הריק, שהעיד על קימתו של ישו לתחייה.

חג הפסחא, מנהגים

• חג הפסחא חל בעונת האביב, וכמו בחגים נוצריים אחרים, גם בחג הזה ניתן למצוא מנהגים שמקורם עתיק. לדוגמא, המסורת המזהה את הארנב עם החג, קשורה לעובדה שהארנב מסמל פוריות.�
• מנהג הכנת ביצי פסחא – ביצים מצוירות ומקושטות�בצבעים רבים מסמלות חגיגיות, התחדשות, ובעיקר את המשמעות כי מהביצה נוצרים חיים חדשים – �המסמלים את תקומת ישו �מהקבר לחיים חדשים.