מצוות היובל

ויקרא פרק כ"ה

פסוקים ח - כד

ח וְסָפַרְתָּ לְךָ,

שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים

שֶׁבַע שָׁנִים,

שֶׁבַע פְּעָמִים

וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה

ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר, בְּכָל אַרְצְכֶם. 

 י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה

​

שנה שנה שנה שנה שנה שנה

מצוות היובל

ויקרא פרק כ"ה

פסוקים ח - כד

מצוות היובל

.  י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה

וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ

יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם

וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ� כל משפחה חוזרת אל הנחלה שהיא קבלה בזמן חלוקת הנחלות כשבני ישראל נכנסו לארץ. עני שירד מנכסיו ומכר את אדמתו כדי לשלם חובות, הדורות הבאים לא מפסידים את הנחלה ה' דואג שהיא תחזור לבעלים ביובל.

וְאִישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ �כל העבדים חוזרים לבתיהם.

יא יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעו וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ

​

​

מצוות היובל

ויקרא פרק כ"ה

פסוקים ח - כד

שאלת הפרנסה ביובל

כ וְכִי תֹאמְרוּ:

מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ ?

​

 כא וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית

וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.  

​

שנת היובל היא השנה ה50, לאחר 7 מחזורים של 7 שנים.

על שנת היובל מודיעים בקול שופר בצאת ראש השנה של תחילת שנה זו.

בשנה זו העבדים משתחררים, והאדמות חוזרות לבעליהן.

שנה זו היא סמוכה לשנה ה49 שהיא שנת שמיטה, וגם בשנת יובל לא עובדים את האדמה בדיוק כפי שמצווה בשנת שמיטה.  

​

נשאלת השאלה מצד בנ"י: מה נאכל כאשר במהלך שנתיים רצופות אין אנו יכולים לעבוד את האדמה?

מבטיח הקב"ה כי בשנה השישית (שהיא ה-48) ישולש היבול והוא יספיק ל-3 שנים, גם לשנה הנוכחית, לשנת השמיטה ושנת היובל.

​

מצוות היובל

ויקרא פרק כ"ה

פסוקים ח - כד

ממכר הקרקעות לפי שנים

יד וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת אָחִיו.  

טו בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת, יִמְכָּר לָךְ.  

טז לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ: 

כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ.  

​

מצוות היובל

ויקרא פרק כ"ה

פסוקים ח - כד

איסור אונאת דברים

יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי ה', אֱלֹהֵיכֶם.

​

 רש"י לפסוק י"ז

"ולא תונו איש את עמיתו - כאן הזהיר על אונאת דברים. שלא יקניט איש את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ. וא"ת מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך היודע מחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב. שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו נאמר בו ויראת מאלהיך."

​

מצוות היובל

ויקרא פרק כ"ה

פסוקים ח - כד

איסור אונאת דברים

יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי ה', אֱלֹהֵיכֶם.

​

 רש"י לפסוק י"ז

"ולא תונו איש את עמיתו - כאן הזהיר על אונאת דברים.

1. שלא יקניט איש את חבירו
2. ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ.

וא"ת מי יודע אם נתכוונתי לרעה, לכך נאמר ויראת מאלהיך היודע מחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב. שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו נאמר בו ויראת מאלהיך."

​

מצוות היובל

ויקרא פרק כ"ה

פסוקים ח - כד

איסור אונאת דברים

יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ:  כִּי אֲנִי ה', אֱלֹהֵיכֶם.

​

 רש"י לפסוק י"ז

"ולא תונו איש את עמיתו - כאן הזהיר על אונאת דברים.

1. שלא יקניט איש את חבירו
2. ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו, לפי דרכו והנאתו של יועץ.

ואם תאמר: מי יודע אם נתכוונתי לרעה?

לכך נאמר ויראת מאלהיך היודע מחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב. שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו נאמר בו ויראת מאלהיך."

​