שורשים בשתי מוֹלָדוֹת
פעילות בנושא אתגרי החיים בישראל בשנותיה הראשונות – לציון שבעים שנה למדינה
פיתוח: שלומית פישר
עריכה: שרית יעקב
הנחיות למורה (1)
מה? לפניכם הצעה לפעילות בנושא אתגרי החיים במדינת ישראל הצעירה, בשנים הראשונות להקמתה. הפעילות עוסקת באתגרי העלייה והקליטה, במחירים ששילמו בני הדור הראשון להגירה וביחסי עולים ותושבים ותיקים.
מי? קהל היעד לפעילות הם תלמידי תיכון הלומדים על אתגרי העלייה והקליטה בשנותיה הראשונות של המדינה או קבוצות רב-דוריות של תלמיד ואזרח ותיק, במסגרת בית ספרית פורמלית או במסגרות בלתי פורמליות: תנועות נוער, מועדוני ותיקים, מסגרות לעולים חדשים.
המקורות מורכבים יחסית ומתאימים בעיקר לתלמידי חטיבה ותיכון. לשימוש בכיתות של תלמידי יסודי כדאי לבחור בשקופיות עם המקורות הקצרים והפשוטים יותר ולהתמקד בשיחה בעל פה בליווי תמונות להמחשה מתוך המצגת.
מתי? לקראת יום העצמאות; במהלך חודש חשון במסגרת שבוע �העליות או לקראת חג הסיגד; בשיעורי היסטוריה בתיכון כרקע �לנושא שנות החמישים בישראל; במסגרת פעילות "סיפור על הדרך" �או לקראת יום ירושלים – שבו מעלים את זכרם של עולי אתיופיה �שנספו בדרכם לארץ ישראל (השקופית האחרונה במצגת מוקדשת�כולה לעלייה מאתיופיה).
הנחיות למורה (2)
כיצד?
בהצלחה ובהנאה לכולם!
כאן נולדתי? �שאלות למבוגרים ולצעירים: �משתתפי הפעילות מוזמנים לשתף את החברותא שלהם לפעילות או את הקבוצה כולה בתשובותיהם לשאלות.
המשוררת לאה גולדברג שעלתה לישראל מליטא בשנת 1935, כתבה על קשיי המעבר לארץ אחרת עם נופים שונים ועל הגעגועים למולדתה, למרות אהבתה לארץ ישראל שהפכה למולדתה:
כדאי להקשיב כאן לשיר הזה בלחנה ובביצועה של אחינועם ניני, שגדלה בארצות הברית להורים ישראלים ועלתה לישראל בהיותה בת 17.
שאלות למשתתפים מבוגרים או צעירים שאינם ילידי הארץ:
הזמרת חוה אלברשטיין נולדה בשנת 1946 בפולין ובשנת 1951 עלתה עם הוריה לישראל. על תקופת חייהם הראשונה בארץ במעברת "שער עליה" שבחיפה היא כתבה את השיר �"שרליה" (במצגת אפשר לשמוע את השיר על רקע תמונות מתקופת המעברות)
שרליה (שער עליה)
מילים: חוה אלברשטיין לחן: גדעון כפן��את הסיפור הזה מתחילים מהסוף
אנייה עם נוסעים הגיעה לחוף �אנשים עייפים בארץ חדשה �עומדים מול שער גדול ומסתכלים בו בשתיקה �אנשים מקצה הזמן, מקצה האור והחיים �בבגדים עבים בצעדים כבדים �שום דבר לא היה כמו בהבטחות �הבטיחו ארץ חמה היו רוחות וסערות �הגג עף בחורף, הרצפה מלאה סירים �הכל ספוג במים שמיכות הפוך מפולין �כולם מתייפחים אבל אני כבר ישנה �כמו נסיכה אמיתית - ישנה עם מטריה ��מישהו אומר - "הגענו"
מישהו אומר - "אולי" �מישהו צועק - "מצאנו"
לוחשים לו "הלוואי" �מישהו קורא - "בינתיים"
צועקים לו - "עד מתי" �לעולם כבר לא נדע
מי נכנס ומי יצא מי עבר ומי נשאר �בשרליה, שרליה... ��
�"קול ציון לגולה" כל שעה שפה אחרת �הרדיו מנגן, יושבים כמו גולים במחתרת �כמו ליד התנור יושבים, מתחממים �מבינים כל מילה, שרים את השירים �ובבוקר חוזרים אל השפה החדשה �שוברת שיניים אדישה וקשה �כל התוכניות נהפכו לחלומות
מחליפים מקצוע, מחליפים את השמות �מחליפים זכרונות מקשטים את העבר
שם כולם נסיכים היו וזה מה שנשאר �היה פסנתר בכל חדר אורוות סוסים בחצר �כל מילה היא אמת, אמת פחות או יותר.. ��ושוב הרדיו מדבר "מדור חיפוש קרובים" �רשימות ארוכות שמות כתובות ומספרים �מי שהחליף את השם בעצם כבר ויתר �אינו מקשיב לתכנית אין בו כוח יותר �ובינתיים אבי קנה לו מצלמה �"פוטו חמש דקות" - תמונות לתעודה �תעודת עולה, תעודת זהות, פנקס חבר, �אין שפה, אין פרנסה, יש תעודה כבר נסתדר ��את הסיפור הזה מתחילים מהסוף
סיפור על אנייה שהגיעה אל החוף �על מחנה מעבר ועל תחנה סופית �ועל הבולגרית, הפולנית, היידיש, העברית, �ועל מקום אפור ללא צבע ללא נוף
ועל התחלה, התחלה שאין לה סוף .��
שאלות לדיון בזוגות או בקבוצה בעקבות ההאזנה לשיר
למשתתפים שהם דור ראשון בארץ או שעלו לארץ בעצמם:
שאלות למשתתפים שהם כבר דור שני או יותר בארץ:
להלן מספר קישורים ממאגר סיפורי הקשר הרב-דורי, �העוסקים בחיים במעברות בשנים הראשונות של מדינת ישראל:
בחרו שניים מן הסיפורים. קראו אותם ושוחחו ביניכם בעקבות הקריאה:
החיים במעברות
להרחבה על נושא החיים במעברות אפשר לצפות בקטעים מתוך פרק 4 בסדרה "תקומה" המתאר את החיים במעברות והקמת עיירות הפיתוח בשנות החמישים,
או בקטע קליל יותר, המתאים לגילאים צעירים, מהסדרה "תריץ אחורה" של הטלוויזיה החינוכית על המעברות.
הסופר חיים סבתו, שעלה מעם משפחתו ממצרים למעברת "בית מזמיל" �(לימים שכונת קריית יובל בדרום מערב ירושלים) כותב בסיפור "שברי לוחות":
"כבר אמרו רבותינו, שלוש מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם אלא על ידי ייסורים: ארץ ישראל, תורה ועולם הבא.
הלא תראה חכם סימון צרפתי, שהיה שונה הלכות בבית הכנסת בעלי מלאכה במוגדור, נעשה כאן חופר גומות בהרים. אומרים, עתידים לנטוע שם אילנות לעטר ארץ ישראל בפירות, וטרוד הוא בעבודתו מעלות השחר ועד השקיעה. וחכם פרץ עטיא, שהיה דורש במוגאדור, נעשה עוזר לפקיד בקופת חולים.
אך מרובים חסדיו שזיכה אותנו לנשום אווירה של ארץ ישראל �ולראות יופייה של ירושלים."
עולים חדשים מתימן נוטעים עצים במסגרת עבודות דחק של הקרן הקיימת. מעברת כסלון. 1950
שאלות לדיון בזוגות או בקבוצה בעקבות הקטעים שקראנו:
להרחבה ולהעשרה אפשר לעיין בפיסקה שלהלן מתוך אתר הקרן הקיימת לישראל המתארת את התפיסה שעמדה מאחורי עבודות הדחק בייעור בשנות החמישים:
עולה חדש מכין גומה לנטיעת עץ בהרי ירושלים, 1952. �צילום: ארכיון הצילומים של קק''ל
זוית משעשעת על עבודות הייעור אפשר לראות כאן בקטע מתוך הסרט "סלאח שבתי"
עולים חדשים ועולים חדשים יותר...
"ליבו של אבא רגש מכל מה שראה בארץ ישראל. אפילו כשקנה פרות בשוק מחנה יהודה, אמר למוכר הכורדי הקשיש: ארץ ישראל מאירה לנו את פניה, מתוקים הם פרות הארץ, איילת השחר בקע אורה. המוכר הקשיש טרוד בעמל יומו, הביט באבא בתמיהה, חייך חיוך מריר ומיהר לשקול תפוזים לקונה אחרת. [...] ממלמל לעצמו, כן, כן ארץ ישראל ארץ ישראל, עולה חדש אתה, חדש לגמרי, גם אני דיברתי כך פעם." (עמודים 69-70 בספר "בשפריר חביון", הרב חיים סבתו)
שאלות לדיון בזוגות או בקבוצה:
להעשרה ולהעמקת הדיון:
זווית ביקורתית אבל הומוריסטית על עולים שמבקרים את העולים שעלו אחריהם אפשר לראות במערכון המפורסם של חבורת "לול" על העולים לארץ
��������"בסוף זה ארץ ישראל" �סיפורי עלייה וקליטה בשנים שאחרי קום המדינה �נאזין יחד לשיר המספר על עליית יהודי אתיופיה לארץ במהלך שנות התשעים.
מילים: שלמה משיח לחן: שלמה גרוניך
נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק
אחר כך הוא אמר לי: בן, החוצה תסתכל,
עכשיו שמיים עננים, בסוף זה ארץ ישראל
בספר הספרים כתוב שהיא טובה
חלב אפשר לשתות שם מתוך האדמה
אברהם אבינו עשה בה את הברית
ומקומנו שם, אלוהים על זה החליט
. נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק.
הוא ידע שכל מה שהיה הולך להשתנות
שלום לך אפריקה, הכל ביום אחד נמחק.
היום הוא מחפש פה את יצחק אבינו
מדבר קצת לפעמיים על הארץ בה היינו
מזכיר שלא היה שם טוב, את זה אני יודע,
אך בעיניו אני רואה: הוא קצת מתגעגע.
נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק
הדלת נסגרה על כל מה שהיה,
זכרונות מאפריקה, של רעב ושל אבק.
אז לא ידעת אבא, למה יש לצפות
ושעל אדמת הקודש נוסעים במכוניות.
הדברים טיפה אחרת, פה בארץ האבות,
ובני עמנו השתנו, מאז עשרת הדברות
נכנסנו לציפור גדולה עם כנפיים מברזל
אמא קצת בכתה ואבא רוב הזמן שתק
אחר כך הוא אמר לי: בן, החוצה תסתכל,
עכשיו שמיים עננים, בסוף זה ארץ ישראל.
עולים מאתיופיה בדרכם לישראל. מבצע שלמה, 1991 . צילום: נתן אלפרט.
בקישור הזה אפשר לקרוא סיפורים רבים מתוך המאגר על עליה מאתיופיה.
בחרו שניים מן הסיפורים, קראו אותם ושוחחו ביניכם בעקבות הקריאה:
'התפילה לשלום המדינה'
בכתב ידו של הרב הרצוג
ביום העצמאות הראשון בשנת 1949 כתב הרב יצחק הלוי הרצוג שהיה רבה הראשי הראשון של מדינת ישראל ואף חיבר את התפילה לשלום המדינה:
קראו את דברי הרב הרצוג ודונו במליאה או בקבוצה:
שבעים שנה במבט לאחור ... �הצעה לשאלות לדיון בזוגות או במליאה לסיכום הפעילות �את התשובות כתבו בקובץ שפתחתם לצורך הפעילות.
מוזמנים לשוחח עם הנכד או בן הדור הצעיר על ההבדלים בין מדינת ישראל בשנים הראשונות להקמתה לעומת מדינת ישראל כיום: