עפ"י טיעון זה, הקורא בונה לו את משמעות הטקסט ע"י שילוב בין פענוח הצופן לבין הידע הקודם שלו על תוכן ולשון.
שמטרתו הבנת הכתוב.
לפיכך יש להדגיש שלשה ממדים מרכזיים:
מימד גרפי פונמי, התאמה בין סמל כתוב והגה מתאים בדיבור,
מימד לשוני תחבירי התאמה בין אוצר מלים המבנה התחבירי
וידיעת תחביר
ומימד משמעותי התנסותי שהוא ההתאמה בין טקסט
וידיעותיו המוקדמות של הקורא.
הגישה האנליטית- לימוד השפה מן השלם לחלקיו.
הגישה הסינטתית- היבט פונטי של המילה.
הגישה המשולבת מתמקדת רק בצליל אחד של מילה
מתוך מילה שלמה ולא מתמקדת בכל חלקי המילה.
1. הכרת הצופן הכתוב על מרכיביו (מילה, צליל, משפט),
תוך הכרת תהליך הפירוק והצירוף של מרכיבי הצופן.
2. טיפוח הבנת הנקרא, תוך הדגשת הצורך בהפקת משמעות
מן הכתוב ובהבאת משמעות מעולמו של התלמיד אל � הכתוב.
3. פיתוח מודעות למילה הכתובה, למקומה של הקריאה
בחיינו, לתועלת ולהנאה שבקריאה.
קריאת תבניות מהירה יותר מקריאה מפענחת.