הכיתה של מיכל
בית חינוך אופק קיבוץ עברון
האמנות באמריקה - אסכולת ניו יורק
האקספריוניזם המופשט
ג’קסון פולוק
מארק רותקו
ברנט ניומן
אקספרסיוניזם מופשט הוא זרם באמנות המודרנית שפעל בארצות הברית בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-20. האמנים שהשתייכו לזרם עבדו בסגנונות שונים של הפשטה. את כולם מאפיינים:
א. בדים בממדים גדולים שהצופה צריך ל"הכנס" לתוכם.
ב. כולם הושפעו, בדרך זו או אחרת מהסוריאליזם. (בעיקר מרעיון העבודה האוטומטית)
ג. שללו את הסגנונות שהיו נפוצים באמנות לפניהם.
חברי הקבוצה פעלו מתוך ביקורת הדדית, ביקרו זה בסטודיו של זה וערכו מפגשים במועדון בווילג' שבניו יורק, מפגשים שבהם נהגו להחליף דעות ולדון בבעיות פילוסופיות ואמנותיות.
בעקבות מלחמת העולם השנייה מהגרים (בורחים) אמנים רבים מאירופה לארצות הברית,
בעיקר לניו-יורק.
אמני האקספרסיוניזם המופשט של ניויורק, שואבים השראה מן האמנים האקספרסיוניסטיים
שעבדו לפניהם באירופה.
בעיקר קנדינסקי
מעבר לכך שאבו השראה מן האמנים פורצי הדרך כמו מאטיס,פיקאסו ומירו.
בשנות החמישים היה האקספרסיוניזם המופשט לתופעה אמנותית בינלאומית.
זו הייתה התנועה האמנותית החשובה הראשונה שפותחה בארצות-הברית והראשונה שהשפיעה על האמנות האירופית.
הרקע לצמיחת האקספרסיוניזם המופשט:
עד שנות הארבעים של המאה ה 20- האמנות באמריקה הייתה מבוססת על נושאים בעלי מסר חברתי אידיאולוגי.
בשנות הארבעים חשו האמנים כי הם אינם מסוגלים להמשיך וליצור לפי סגנון קיים כלשהו , ופיתחו סגנון עצמאי מהפכני משלהם שביקש לתת ביטוי לספונטניות.
המהפך התחולל בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנים 1940-41 , כאשר רבים מהאמנים המפורסמים של אירופה חיפשו מפלט מהמלחמה והגיעו לארצות הברית.
המפגש עם האמנים הסוריאליסטים היה גורם השפעה מכריע על האמנים האמריקנים הצעירים. שתי נטיות בזרם הסוריאליסטי משכו את ליבם:
א. העניין באמנות ובתרבות הפרימיטיבית, כחושפת את המצב הטהור ביותר של האנושות.
ב. האוטומטיזם והקשר שבינו לבין התת-מודע אולם בעוד הסוריאליסטיים עסקו ברובד האוטוביוגרפי והעלו מהתת-מודע תכנים אישיים בהשפעת תיאוריית התת-מודע של פרויד. לעומתם האמנים האמריקניים ביטאו מכנה משותף קולקטיבי , המושפע מהתיאוריה של יונג , שדיבר על תת-מודע קולקטיבי: שהם צורות או סמלים הקיימים, אצל כל בני האדם בכל התרבויות. בין הארכיטיפים שסיווג יונג נמצאים האב, האם, הילד, אלוהים, לידה מחדש, מוות, ועוד. בדרך זו ביטאו האמנים האמריקניים דרך חיים והסתכלות מיוחדת משלהם על הקיום האנושי.
ציורי מחווה/פעולה - ג’קסון פולוק.
ציורי מחווה= כינוי לסגנון הציור של ג'קסון פולוק ושל ויליאם דה קונינג. את השם נתן מבקר אמנות שקבע כי בסוג הציור הזה הופך הבד לזירת פעולתו של האמן כאשר כל גופו משתתף באופן פעיל:
בהתזה , בריסוס ובהזרמת צבע מהפחית אל בד ענקי שנפרש על הרצפה. הצבע נשפך מהשפופרת או מהפחית והותז על הבד.
הצבע תיעד רגע מסוים בחייו של האמן, ובכך הוא הסיר את המחיצה המפרידה בין אמנות לבין חיים וביטל את ההבחנה ביניהם.
זוהי טכניקה המבטלת את כל המוסכמות. קומפוזיציה כולית ((ALL OVER הדוחה את התפיסה המסורתית של הקומפוזיציה האומרת שליצירה יש מרכז, חלק עליון וחלק תחתון.
בציור הפעולה פני השטח הם רצופים ובלתי ניתנים לחלוקה ולכל חלק בהם יש ערך שווה.
ג'קסון פולוק (1912 - 1956)
נולד בעירה קטנה במדינת ויומינג והתוודע לתרבות האינדיאנית.
בשנת 1938 הוא עבר מספר טיפולים פסיכיאטריים ביניהם טיפול על ידי שני פסיכואנליטיקאים מאסכולת יונג, אשר השתמשו בעבודותיו למטרות הטיפול.
ג'קסון פולוק, ציור קיר, 1943, שמן על בד
פולוק נתבקש לצייר ציור קיר בזמן מוקצב, אבל בילה את כל החודשים שהוקצבו לו כשהוא יושב ובוהה בבד הריק.
לבסוף בהתקפה אחת של יצירתיות קדחתנית, סיים את העבודה.
בציור הזה התחיל להתגבש האקספרסיוניזם המופשט האופייני לפולוק.
ניתן ל"קרוא" דמויות מבעד לקווים נעות מימין לשמאל וראשים שכאילו מנותקים מהגופים. נראה שהוא מנסה להשתחרר מהמרכיבים הפיגורטיביים.
המרקם רוטט ומשתנה ונוצר על ידי העובי השונה בין כתמי הצבע והקווים. הקו הנוצר על ידי תנועת היד החופשית הוא מרכיב מרכזי ביצירה.
הקווים פזורים שווה על כל הבד והצבעוניות שקטה. נוצר מארג בצבעוניות מצומצמת. תחושת העומק נובעת משכבות הצבע הרבות אלה על אלה.
השפעת האוטומטיזם: פולוק פרק את האנרגיה החבויה בו באופן ספונטני, ללא ביקורת או שליטה של ההיגיון או התחשבות במוסכמות האמנותיות . באופן זה התקבל מעין נוף פנימי של האמן.
אמצעים אמנותיים:
צבע:
הצבעוניות אקספרסיבית , (מביעה רגש הצבעים מנוגדים ומונחים בחופשיות רבה זה לצד זה, וזה מעל זה
קומפוזיציה:
כולית (.ALL OVER) ביצירה זו אפשר לראות את תנועת ידו של האמן, הממלאת את כל הקומפוזיציה באותה מידה של עוצמה. כל הבד מלא בקווים, בדימויים ובשכבות צבע אנכיות, כמו פעימות חיים של האמן שאין להם התחלה ולא סוף.
תפיסת החלל:
תפיסת החלל שטוחה, אין כניסה לעומק, אין חלוקה למישורים ואין נקודת מגוז.
ג'קסון פולוק, קתדרלה, 1947 , טכניקה מעורבת, 180X89 ס"מ
האמן השתמש בצבע מסחרי, שכבות הצבע עבות כתבליט, ולמרקם חשיבות רבה.
יש תחושת עומק בגלל שכבות הצבע הרבות, ולקו יש עצמאות משלו והוא לא משמש כקו מתאר או כמסגרת לשטחי צבע.
תנועת היד של פולוק בציורי הטפטוף שלו היא אוטומטית: הוא נכנס למצב כמו של טראנס כשהוא שקוע כולו בפעולת הציור ולא מודע לשום דבר אחר לכן סגנונו נקרא: מופשט אקספרסיבי.
סיכום חידושיו של פולוק:
א. שיטת הטפטוף: פולוק החל לטפטף צבע מהמכחול, כשהוא מתיז אותו בתנועות גוף רחבות לכל עבר, והרחיק לכת
בשיטה זו כאשר ניקב חור בפחית ונתן לצבע לנזול ישירות מהקופסה.
ב . הורדת הבד מכן הציור לרצפה: בדים גדולי ממדים אופייניים לאמני האקספרסיוניזם המופשט, אבל החידוש של פולוק הוא
בכך שהוא הוריד את הבד מכן הציור
מקורות השפעה:
1.סוריאליזם:
כאמור, האוטומטיזם של הסוריאליזם הביומורפי. האוטומטיזם שאליו הגיע פולוק הוא " אוטומטיזם טהור" .
טפטופי הצבע שלו הרבה יותר ספונטניים מכל יצירה סוריאליסטית. הוא נכנס למצב של טראנס כשהוא שקוע כולו בפעולת הציור ובדרך זו הוא התחבר אל רגשותיו.
חואן מירו, אמהות
מאסון, מלחמת הדגים
2. ציורי קיר מקסיקניים: הצבעוניות עזה והמשטחים ענקיים והצבעים תעשייתיים.
3. תורת התת-מודע הקולקטיבי של הפסיכולוג יונג. ג'קסון פולק עבר טיפול פסיכולוגי על פי השיטה של יונג והאמין מאוד בכוחה ובאמינותה של שיטה זו. כחלק מהטיפול הוא צייר.
4. הציור המופשט של מונדריאן וקנדינסקי
בעיקר בתפיסה שהבד הוא קטע שיש לו המשכיות
5. ציורי חול אינדיאנים: פולוק אימץ את שיטת הציור האינדיאנית: ציור על מצע המונח על הקרקע כשהאמן רוכן (מתכופף) מעליו.
פולוק נכנס למצב כמו של טראנס כשהוא שקוע כולו בפעולת הציור ולא מודע לשום דבר אחר לכן סגנונו נקרא:
מופשט אקספרסיבי.
סיכום חידושיו של פולוק:
א. שיטת הטפטוף: פולוק החל לטפטף צבע מהמכחול, כשהוא מתיז אותו בתנועות גוף רחבות לכל עבר, והרחיק לכת בשיטה זו כאשר ניקב חור בפחית ונתן לצבע לנזול ישירות מהקופסה.
ב . הורדת הבד מכן הציור לרצפה: בדים גדולי ממדים אופייניים לאמני האקספרסיוניזם המופשט, אבל החידוש של פולוק הוא בכך שהוא הוריד את הבד מכן הציור
ציור "שדה הצבע"
במקביל לציירי הפעולה, התפתח סוג ציור שונה לחלוטין באקספרסיוניזם המופשט,
סגנון המכונה "ציור שדה הצבע". בשנות הארבעים המאוחרות קמה קבוצת אמנים. שהעדיפה את ההפשטה הכוללת, האוניברסלית, במקום שיטת ההבעה האישית של ציירי הפעולה.
בניגוד ל"ציירי הפעולה", שהיו מעוניינים בראש ובראשונה בהבעה אישית ישירה, שאפו ציירי "שדות הצבע", כמו קנדינסקי לפניהם,
להגיע לאמנות מופשטת שתשקף רעיונות רוחניים נעלים הנמצאים הרחק מעבר לאגו האישי ולבעיותיו.
בחפשם אחר הדרך הציורית שתביע רעיונות אלה הם החליטו לסלק מציוריהם כל התייחסות לדימויים ולסמלים מוכרים, משום שהללו עלולים לעורר בצופה תגובות צפויות מראש.
רותקו וניומן עבדו על משטחי בד ענקיים ובהם אזורי צבע שיצרו קומפוזיציה של שדה אחיד – "שדה צבע" שבו כל אזור שווה בעוצמתו הצבעונית.
סגנון זה נועד להגביר את הרושם החזותי של הצבעים ולעמת את הצופה ישירות עם הצבע.
הם הגבירו את ההבעה הוויזואלית של הצבע בניסיון להתקרב להרגשת הנשגב.
הם הניחו צבע על פני משטחים נרחבים, בניסיון להשתלט ישירות על מחשבתו של הצופה ולהוציאו מתוך מחשבותיו השגרתיות, על ידי כוחם של שדות הצבע. ממדי הענק של הבדים הוסיפו להלם שנגרם לצופה ועטפו אותו באווירה של הרהור והגות, של התגלות רוחנית כמו במדיטציה.
תפיסה טרנסצדנטלית – הנשגב
ברנט ניומן הסביר את העיסוק בנשגב, וטען שתפיסת ה"יפה" באמנות המערבית התבססה על שלמות הצורה ולכן האמנים נזקקו לסמלים ולדימויים. לעומתה האמנות האמריקנית מגלה מקוריות וייחודיות בביטוי הנשגב הרוחני. ניומן כתב: "אנו משחררים עצמנו ממשקעי הזיכרון, החיברות, הנוסטלגיה, האגדה, המיתוס, או כל דבר אחר שהיה אמצעי הביטוי של האמנות המערבית.
בעבר, ההתגלות הרוחנית תורגמה לתכנים דתיים שהוצגו באמנות. אבל בהווה התכנים הדתיים, הפולחנים והסמלים איבדו את כוחם, במיוחד בעבור ניומן ורותקו כיהודים שהושפעו עמוקות ממראות השואה האירופית ומזוועות פצצת האטום שהוטלה על הירושימה.
השאיפה לרוחניות אוניברסלית
סמוך לשנת 1947 החל רותקו להשמיט כל התייחסות לטבע או לכתב יד (או לסימן כלשהו) משנה זו יצירותיו התפתחו לסגנון הייחודי שלו - "ציור שדות צבע". לקראת 1950 הפכו כל יצירותיו לווריאציות על נושא זה, כאשר ההבדל היחיד בין יצירה ליצירה הוא במידות ובצירופי הצבע. הוא החל לצייר על בדים עצומי- ממדים בהשפעת פולוק, ויצירותיו נעשו מונומנטליות,
מרק רותקו, מספר 24, 1949, שמן על בד
ביצירה זו כבר רואים את כתמי הצבע בעלי צורה דומה של מלבנים בלתי מוגדרים המסודרים סידור ברור, כשהגדלים השונים של המלבנים נתונים בקבוצות נפרדות, כל מלבן באזור שלו.
החידושים בסגנונו החדש של רותקו:
א. צביעת משטחי צבע באופן אחיד, כאשר לכל משטחי הצבע יש אינטנסיביות
צבעונית דומה.
ב. יש ניסיון להרוות את העין במשטחי צבע שנראים כנספגים אל תוך הבד.
ג. הצבע הוא האמצעי האקספרסיבי היחיד שבאמצעותו יגיע הצופה להתעמקות הגותית רוחנית.
הבנת היצירה מותנית במפגש שבין הצופה לבין אזורי הצבע שהאמן מגיש לו.
ד. ניכרים ביצירה סדר ותכנון של צורות מלבניות זו מעל זו, בצבעים ובגדלים שונים.
ה. מובלטת הרגשת הריחוף של הצורות על ידי טשטוש מכוון של גבולות כתמי הצבע.
ו. השמטת כל משמעות מחייבת הנוצרת משמה של היצירה, וניתן לה רק מספר.
ברט ניומן והנשגב הטהור
בשנת 1948 החל ניומן לפרסם רעיונות על "הפשטה טהורה" בעיתון "עין הנמר". בכתביו הוא ביסס את מטרתו ליצור אמנות של רצינות ו"רעיון טהור" שיבטא את הנשגב והמסתורי. הוא שאף לאמנות שתהא משוחררת מעיצוב צורות, מעיטור ואפילו מאידיאל היופי המערבי. בחיפושיו אחר הדרך להשגת "הרעיון הטהור" באמצעים הפלסטיים הוא החל לשלול את הדפוסים הקיימים באמנות:
אין לפרק את החלל או לבנותו מחדש כמו הקוביזם.
אין להרוס את החלל בפראות כמו הפוביזם.
אין להשתמש בקווים אופקיים החוצים את קווים האנכיים כמו אצל מונדריאן.
אין להשתמש בקו הקטוע והמעוות כמו אצל האקספרסיוניזם.
אין להשתמש בראייה המדויקת של הריאליזם.
אין להשתמש באובייקטים, גם אם הם מופשטים, כמו באוטומטיזם הסוריאליסטי.
אין להשתמש בדימויים פיגורטיביים או מופשטים כמו אצל אמני הפעולה.
נ
ניומן חיפש אמנות חדשה, שבה הצורה תהיה חסרת צורה ותביע את הנשגב. כך הוא הגיע לציור צורות חסרות אובייקט, המתבססות על צבע. אלה היו משטחי צבע אחיד- שדות צבע - נקיים וחלקים, שאין בהם שום רמז למשיכות מכחול, לנפח או למרקם של הצבע. להבדיל מרותקו, ניומן הביא את הרעיון של שדות צבע לקיצוניות רבה. שדות הצבע של ניומן הם טהורים, פני השטח צבועים באופן מכני, מספר הגוונים קטן ומזערי, והצבעים חדים יותר.
הציור של ניומן מזוקק ומתומצת. הבד המלבני הוא בעיקרו שדה של צבע הנחלק על ידי קו - פס אנכי אחד או כמה קווים אנכיים, החוצים אותו לאורכו. ניומן ראה בצמצום גיאומטרי זה את התגלמותו של הנשגב למרות חשיבות הקו, הצבע היה האלמנט הראשון במעלה בציוריו.
הקו ביצירתו של ניומן
קו זה לא יהיה קו מיתאר שמגדיר צורות או שטחים, אלא קו שיביע את התנועה הבראשיתית של האדם.
"...עם המקל רשמה ידו בבוץ את הקו הראשון, עוד בטרם למד להשליך את המקל ככידון". כמו הקווים שיצר האדם הראשון, שלא ידע להתבטא מילולית, אלא באמצעות חריטות בתוך החול או הבוץ, שהיוו בעבורו אמצעי לבטא עולם ומלואו. הקווים הללו משתנים בעוביים מיצירה ליצירה, ולעיתים באותה יצירה עצמה.
טכניקה:
ניומן יצר את הקווים על ידי כיסוי פני הבד בפס של נייר דבק בזמן שהוא יצר את משטחי הצבע על הבד. לאחר שסרט הנייר הוסר, נותר קו ישר ונקי שצבעו כצבע פני הבד. תפקיד הקו בעיני ניומן הוא ליצור הפרדה בין מסה למסה בשדה הצבע, כמו ההפרדה בין האור לחושך – כמו פעילות יצירתית המקבילה לבריאה עצמה – כך הוא ישיג את הנשגב. הקווים מפעילים את שדה הצבע ומונעים ממנו להפוך למשטח חסר צורה. הפסים המאונכים מעניקים לשדה הצבע איכות מקצבית, מטעינים את שדה הצבע באנרגיה, ומעניקים לאזורי הצבע התמשכות אינסופית – זוהי תחושת הקדושה שביקש ניומן להעביר לצופה.
1950 ברנט ניומן, השם II , שמן על בד ,
רבים מציוריו של ניומן קשורים לתכנים דתיים, המבטאים את תחושת הקדושה המטאפיזית. הדבר הוא אחד מהם. מתבטא גם בשמות שהוא נתן לציורים, ו"השם II "
נושא היצירה
ביצירה זו הביע ניומן את המושג אלוהות. באמנות האירופאית והיהודית ניתנו תיאורים פיגורטיביים
בהצגת אלוהים – אדם בעל זקן, יד מושטת, יונה. לעומת זאת ניומן לא תיאר את אלוהים כנוכחות פיזית כלשהי, אלא בחר בייצוג האלוהות כמהות שאינה ניתנת לתיאור, משום שלא ניתן לכלול את
אינסופיותה בצורה מוגבלת כלשהי. בניסיון להציג מהות אינסופית של "השם" הוא צייר בלבן על לבן – שדות צבע לבנים המופרדים על ידי קווים אנכיים לבנים. כך יצר ניומן את התמצית של הנושא הנשגב באמצעים מינימליסטיים. אמצעים אמנותיים צורה, קו וצבע:
הצבעוניות הלבנה מבטאת את מושג האלוהות – אור מסנוור, לבן טהור שאין לתארו, ואין לו ביטוי – מעין נוכחות לא פיזית ולא גשמית.
הבעת האינסוף והנשגב מוצגת כאן על ידי בד לבן המחולק לצורות גיאומטריות פשוטות ביותר באמצעות שני גוונים שונים של לבן – הלבן של הקווים האנכיים, והלבן של משטחי הצבע. אין הבדלים במרקם של צבעי הלבן. גם המשטחים וגם הקווים הם נקיים ואחידים, ללא עקבות של מרקם
הצבע או של המכחול.