העוקד, הנעקד והמזבח...
בראשית כ"ב (א'-יט')
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
ב וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.
ג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים.
פסוק א': "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"- המחבר מקשר את עקידת יצחק לסיפור הקודם שבמרכזו עמד גירוש ישמעאל.
סמיכות הפרשיות מעצימה את ניסיון עקידת יצחק, כיוון שאברהם כבר נאלץ להיפרד מבנו ישמעאל- וכעת ייאלץ להיפרד באופן טראגי גם מבנו ממשיכו, יצחק.
" וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת-אַבְרָהָם..."- המחבר מודיע מראש שמדובר בניסיון. כדי להרגיע את הקורא, שה' לא יצטייר כאל אכזר שזקוק לקורבנות. המחבר רוצה ליידע את הקורא שמטרת ה' היא לבחון את אמונת אברהם בו.
פסוק ב': " וַיֹּאמֶר קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"
אברהם נדרש להגיע אל ארץ המוריה, אל אחד ההרים- אך שם ההר לא מוזכר. בפסוק יד'- אברהם נותן למקום שם.
הביטוי: "לך-לך" מהווה ביטוי מנחה ומקשר בין ניסיונותיו של אברהם: הניסיון הראשון בפרק י"ב והניסיון האחרון בפרק כ"ב.
השוואה בין שני הניסיונות:
ניסיון "לך-לך"
בראשית י"ב
ניסיון העקידה
בראשית כ"ב
" אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק"
" מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ"
יש ציווי "לך-לך"
מופיעה בקשה: "קח- נא"
המטרה: לרכך את הצו, ושאם יסרב הדבר לא יחשב לו כחטא.
השונה בין שני הניסיונות:
ניסיון "לך-לך"
בראשית י"ב
ניסיון העקידה
בראשית כ"ב
השונה בין שני הניסיונות:
ניסיון "לך-לך"
בראשית י"ב
ניסיון העקידה
בראשית כ"ב
בשני הניסיונות יש פרידה וניתוק-אך
אברהם נאלץ להתנתק מעברו
אברהם מתנתק מעתידו
הניתוק מהעתיד קשה יותר, כי אברהם יחל שנים ארוכות ליורש, וכעת הולך להיפרד ממנו.
הניתוק מזכה בעתיד מזהיר: �ה' הבטיח לו הבטחות וריבוי זרעו
ניסיון העקידה עומד בסתירה להבטחות שניתנו לו שכן הוא נאלץ לוותר על בנו.
ניסיון העקידה הוא הקשה מכל הניסיונות של אברהם.
המסקנה:
המילה המנחה בפרק כולו: "הנני"- תורמת להבנת מצבו של אברהם:
הניגוד ביניהם מעיד על הקונפליקט הטרגי של אברהם:
מסירות לצו ה' תאלץ אותו לעקוד את בנו, מסירות לבנו תיאלץ אותו להפר את צו ה'.
כל החלטה תהיה טרגית.
משימה להגשה:
בפסוק זה מודגש ריבוי פעולות המובנות מאליהן של אברהם:
- למרות גילו המבוגר ולמרות שיש לו הרבה עבדים שיכולים לעשות עבודות אלו הוא בעצמו מבצע אותן כדי להדגיש שהוא בעצמו מזדרז להוציא לפועל את דבר ה' בצורה המושלמת ביותר. כמו כן בשעה קשה כזו הוא נוקט פעלתנות יתירה כדי להסיח את דעתו מהגזירה שנחתה עליו.
פסוק ג': " וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים"
ריבוי פעולות
" וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר"- עובדה זו עשויה ללמד על כמה דברים:
סדר הפעלים מעיד על מצבו הנפשי של אברהם- הוא מבולבל ונרגש: קודם חבש את חמורו, אחר כך כרת עצים.
ד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק.
ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו שְׁבוּ-לָכֶם פֹּה עִם-הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.
ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.
ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.
ח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.
פסוק ד': אברהם נשמע לצו ה' בשתיקה.
מדוע מציין המחבר את העובדה שאברהם היה בדרך שלושה ימים?
רש"י עונה: "כדי שלא יאמרו:... ואילו היה לו שהות להימלך אל ליבו, לא היה עושה..."
- כלומר העקידה לא הייתה תוצאה של החלטה פזיזה וחפוזה אלא במשך שלושה ימים קשים אברהם חשב על העניין.
פסוק ה':" וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד-כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם"
פסוק ו': בדרכם אל מקום המזבח אברהם נותן לבנו לשאת את הדברים הכבדים, ואילו הוא מחזיק את המאכלת (=הסכין).
מדוע אברהם נוקט לשון רבים? הרי הוא בטוח שיצחק לא יחזור איתו. רש"י: "התנבא שישובו שניהם" או קיווה שכך יהיה, או כדי לא לעורר חשד.
מכאן, שגם בזמן שהוא הולך לשחוט את בנו, בכל זאת הוא דואג לו שלא יפגע.
הבן רוצה לשאוב ביטחון ועידוד מצד אביו, לכן קורא לו "אבי", ואב � מבטא את כל אהבתו אל בנו על ידי המילה "בני"
פסוקים ז'-ח': הדיאלוג בין אברהם ליצחק חושף את הרגשות המורכבים של אב ובנו ההולכים לעקידה.
מלמד על הקושי העצום לנהל שיחה שוטפת וקלילה.
הם נועדו להבליט את הקשר הנפשי העמוק ביניהם.
תפקידה: להדגיש את גודל הקורבן בניסיון העקידה ולהמחיש את רגשותיו האבהיים של אברהם כלפי בנו ברגעים קשים אלה.
הצירוף "את בנך את יחידך" מופיע בפרק כולו שלוש פעמים ומדגיש את יצחק כבנו יחידו של אברהם. דבר המעצים את ההקרבה והטרגדיה של אברהם.
המילה המנחה "בן" בצירוף כינויי השייכות ( בני, בנו, בנך) מופיעה בפרק עשר פעמים.
ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה.
ח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.
תוכן השיחה:
שאלתו של יצחק " הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה" מעידה על החשש שהתעורר בליבו: הוא כנראה מבין שהוא עצמו הקורבן.
תשובת אברהם: " אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי" -הוא יודע שבנו האהוב ההולך לצידו ונתמך בו הוא הקורבן, אך נאלץ לענות לו תשובה מתחמקת.
ח וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו.
,
אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי
-
אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי
-
אברהם רומז ליצחק שהוא השה לעולה
אברהם עונה ליצחק על שאלתו
הצירוף "וילכו שניהם יחדו" מופיע פעמיים- בפסוקים ו'-ח':
אברהם עומד להקריב את בנו וגם כאן יש ריבוי פעלים המדגיש את זריזותו של אברהם למילוי דבר ה'. "ויעקוד"- קשר את ידיו ואת רגליו כפי שקושרים שֶׂה המיועד לשחיטה
פסוק ט: וַיָּבֹאוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת-הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל-הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים.
י וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת-יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת-בְּנוֹ.
יא וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן-הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.
פסוקים י'-יא': שיא הסיפור:
אברהם הוכיח שמסירותו לה' היא ללא גבול, לכן מלאך ה' עוצר אותו ברגע הקריטי ואומר לו פעמיים: "אברהם! אברהם!"-הקריאה הכפולה מביעה את הדחיפות. ואברהם עונה- הנני!
בפסוק יא' מופיע הפתרון לדילמה- שהזכרנו בהתחלה:
המלאך קורא לאברהם, ואברהם עונה: "הנני".
ה' עוצר את אברהם ומונע ממנו את הקרבת בנו.
בכך מודגש שה' אינו רוצה בקורבן אדם.
אין ניגוד בין אהבת ה' לאהבת האדם.
פסוק יב: וַיֹּאמֶר אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי.
הקושי: מדוע רק כעת ה' יודע שאברהם ירא אלוקים, הרי ה' בוחן יודע הכל וצופה עתידות.
יישוב הקושי: לאדם ניתנה בחירה חופשית ומשום כך רק לאחר שהאדם מימש את בחירתו ידיעת ה' באה לידי משמעות.
או רש"י: "מעתה יש לי מה להשיב לשטן ולאומות התמהים מה היא (סיבת) חיבתי אליך"- ה' משבח את אברהם שהוא ראוי להיות אב האומה הנבחרת ועתה כולם ידעו את סיבת בחירתו של אברהם.
יג וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת-הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ.
הביטוי "איל אַחַר" אינו מובן בהקשרו, כיוון שהמילה "אַחַר" מבטאת ציון זמן, לכן
יש המפרשים "אֶחד" או
שהכוונה שאברהם ראה איל ואחר (כך) הוא נאחז בקרניו בסבך הצמחייה.
סיפור העקידה התרחש בהר המוריה. לפי דברי הימים ב', ג', א' הר הבית מכונה הר המוריה.
מופיע מדרש שם למקום: " וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה":
יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה.
טו וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם.
טז וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ.
יז כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.
יח וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי.
יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.
פסוק טו'- יט':
הקריאה השניה של המלאך והברכות לאברהם
אברהם זוכה להבטחות בדומה להבטחות שניתנו לו בפרק י"ב, אך כאן ניתן להן חוזק ותוקף באמצעות שבועת ה':
הברכות בסוף הניסיון האחרון והקשה מכולם מעידות על ההערכה הגדולה של ה' כלפי אברהם.
אברהם חוזר אל הנערים שנשארו לרגלי ההר. יצחק אינו מוזכר והמחבר אינו מספר על רגשות האב והבן לאחר העקידה.
היעדרותו של יצחק בסוף הסיפור יכולה להעיד על שיתוקו הנפשי אחרי העקידה או על כעסו על אביו.
יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע.
חוזר בפסוקים ו', ח', יט'
תפקידו להראות את השותפות הטרגית בין האב לבן ואת התהליך שעברו יחדיו:
שורש מנחה: י.ח.ד.
לכאורה חזרה לשגרה, אך היא מיוחסת רק לאברהם
" אמר ר' אבהו: למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני" (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה ט"ז, ע"ב)
תקיעת השופר של צאצאי אברהם מזכירה לה' את האמונה הגדולה ואת המסירות של אבותיהם אברהם ויצחק לה'- כך הם מבקשים שבזכותם ה' יסלח לחוטאים ויגלה חמלה ורחמים גם על צאצאיהם..
המשמעות הסמלית
של אזכור העקידה והתקיעה בשופר מופיעה במדרש:
מדוע ה' צריך להעמיד את אברהם בניסיון?
יש שיאמרו: כדי לבדוק את גודל האמונה של אברהם.
אך הרי ה' בוחן כליות ולב, מכיר את גודל האמונה של אברהם ויודע את מסירותו ואת נכונות ולמען ה'.
מדוע בכל זאת הוא מעמיד אותו בניסיון?
משמעויות סיפור עקידת יצחק:
לדעת רמב"ם:" ודע כי כל ניסיון שבתורה אין כוונתו ועניינו אלא כדי שיידעו בני אדם מה שצריך להם לעשות... הכוונה שיהיה משל, שילמדו ממנו וילכו אחריו... וכדי שיתפרסם לבני אדם, מה ראוי לעשות בשביל אהבת ה'..." (מורה נבוכים ג', כ"ד).
כלומר הניסיון נועד להראות את אהבת אלוקים לאחרים ומעשה זה ישמש דוגמה ומשל לאנושות עד היכן צריך להקריב למען אלוקיך.
לדעת רמב"ן: "עניין הניסיון הוא לפי דעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה- יעשה ואם לא ירצה- לא יעשה, ייקרא ניסיון מצד המנסה יתברך יצווה בו להוציא הדבר מן הכוח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב... ודע כי צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו, וחפץ להצדיקו יצווה אותו בניסיון ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו, והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה"�
מדוע אברהם צריך להתייסר בגלל היעד החינוכי?
ייסורי הצדיק ובמקרה זה, אברהם, הם ניסיון הנועד להוציא מהאדם המוסרי והצדיק את סגולותיו החיוביות מן הכוח אל הפועל, שיבואו לידי ביטוי דווקא ברגעים הקשים.
ללא הניסיון לא היה הצדיק מכיר במעלות סגולותיו המוסריות.
רמב"ן מציין עוד שכל הניסיונות שהאל מעמיד את האדם היו מידיעה ברורה שהאדם יעמוד בהן, ועל כך ה' יעניק לו שכר.
במקום קורבנות אדם- ה' דורש קורבן בהמה, ודרישת ה' להקריב את יצחק היא רק ניסיון לאברהם.�הסיפור מלמד על איסור הקרבת קורבנות אדם שהייתה נהוגה בתקופת המקרא. סיפור העקידה מלמד על איסור לקיחת חיים ועל קדושת החיים כערך עליון.
יש הטוענים שסיפור העקידה מסמן התפתחות בדרך עבודת ה':
גירוש ישמעאל
בראשית כ"א
עקידת יצחק
בראשית כ"ב
א. בשני הסיפורים אברהם מציית לצווים להיפרד מבניו ואף מזדרז לקיימם
( יש דימיון לשוני וריבוי פעלים).
ב. בשני הסיפורים ה' אינו מתעלם מייסוריהם של אברהם ובנו, ושולח את מלאכו להושיע את הבנים.�ג. בשני הסיפורים מיד לאחר הופעת המלאך הגר ואברהם רואים את מה שלא ראו קודם: הגר רואה את הבאר ואברהם רואה את האיל.
אמנם סכנת מוות ריחפה על שני הבנים, אך לבסוף בשני הסיפורים הבנים זוכים בברכת הפוריות, ההתרבות וגדולה לאומית.
גירוש ישמעאל
בראשית כ"א
עקידת יצחק
בראשית כ"ב
אמנם בשני הסיפורים חוזר מוטיב הפרידה והניתוק, אך
יש הסבר ותכלית לצו:
" כי ביצחק יקרא לך זרע"
וכן מפני שארץ כנען מובטחת לצאצאי יצחק.
אין הסבר והגיון בהקרבת יצחק ובמותו.
הפרידה סותרת את ההבטחות הקודמות שניתנו לאברהם.
וכן מודיעים מראש (לקורא) שמדובר בניסיון.
המסקנה המשתמעת מהשוואה זו: