התפסן בשדה השיפון
ג' ד' סאלינג'ר
להוספת שקף לחצו על +
להוספת תגובה היכנסו לתפריט "הוסף" והקליקו על "תגובה"
היעזרו -
משמעות שם הספר "התפסן בשדה השיפון"
שיפון הוא אחד ממיני הדגנים (...לחם שיפון), ו"תפסן", לפי דמיונותיו של הולדן, הוא אותו אדם שתופס את הילדים שמתרוצצים בשדה ומונע מהם ליפול מצוק מוסתר.
מה שהולדן באמת רוצה הוא להישאר לנצח בעולם הילדות. הוא גם רוצה להיות זה שמונע משאר הילדים לפול לתוך קדרותו של עולם המבוגרים.
לאורך כל הסיפור מנסה הולדן להבדיל בין עולם המבוגרים לעולם הילדים, ומשייך את עצמו לעולם הילדים. הוא דואג רק לילדים קטנים ומתייחס אליהם בחום ובהבנה (אחותו הקטנה פיבי, אחיו הקטן אלי, הילד ששר את "התפסן", הילד בקולנוע שמבקש לשירותים אך אימו עסוקה בצפייה בסרט, הילדה עם הסקטים ועוד).
הולדן שונא את המציאות כפי שהיא, שונא בני אדם, וניאחז בעולם הילדות, אך הוא מרגיש שזה נשמט ממנו, הוא פוחד מההתבגרות. הולדן, כתפסן, הוא נציגו של עולם הילדות, עולם שהוא רגיש, פגיע וזקוק להגנה.
פיבי מתקנת את הולדן, ומציינת שהשיר הוא "אם אדם פוגש אדם", ולא "אם אדם תופס אדם", וכך היא מנפצת להולדן את החלום. (פוגש – הידברות, תקשורת טובה, כך פיבי מלמדת את הולדן להסתכל על החיים אחרת).
הרומן "התפסן השדה השיפון" הוא רומן ריאליסטי.
ברומן ריאליסטי נעשה שימוש בדרכי העיצוב הבאות:
· הענקת חשיבות לעלילה ולפיתוחה
· שימוש בכל צורות הלשון והדיבור לצורך אפיון הדמויות,
כולל שימוש בלשון בינונית או נמוכה.
· הצגה מפורטת ומלאה של עובדות במקום ובזמן.
· תיאור מציאות יומיומית של חיי אדם.
· שימוש בתבנית סיפורית סגורה.
זמן ההתרחשות
בן כמה הולדן כשהוא מספר את הסיפור?
הוא מספר מה שקרה לו במהלך כמה ימים?
זמן ההתרחשות
מה אורך התקופה שהולדן מספר מתוך חייו? הוכיחו
מקום ההתרחשות
איפה הוא נמצא כשהוא מספר את סיפורו?
הוכיחו מתוך הספר על ידי ציטוטים.
סגנונו של הולדן
א. הסגנון שלו מתאים לסגנון של:
ב. מסיים משפטים בביטויים כמו:
בתארים כמו :
בניבולי פה כמו:
סגנונו של הולדן
ג. לא מקפיד על כללי הדקדוק, למשל:
ד. מדבר בהכללות –
הביקורת של הולדן על עולם המבוגרים
הוא מבקר את הזיוף בעולם זה.
הביאו חמש דוגמאות לכך:
שמירה על כבוד הזולת
הולדן שומר על כבוד הזולת גם כשמדובר בדמויות הנמצאות בשולי החברה, לדוגמה, סאני הזונה.
הסבירו והדגימו (עמ' 91, 145-146).
הביקורת של הולדן על עולם המבוגרים
מבקר את חוסר רגישות ואת חוסר הנכונות להקשיב.
הביאו חמש דוגמאות לכך:
חוקים - עדי מ'
יחסו של הולדן לחוקים.
חמש דוגמאות ליחס זה:
הביקורת של הולדן על עולם המבוגרים
הולדן והחברה - יחיד מול רבים.
הביאו חמש דוגמאות ליחס זה:
דמותו של הולדן - מה חשוב לו?
4 דברים בחשובים להולדן:
אדישותו לחומריות
איך רואים את זה?
שלוש דוגמאות לכך מהספר:
סודיות ואנונימיות
כובע התפסן
איך הוא חובש את כובע התפסן? מדוע הוא שומר על הכובע הזה כל כך?
כובע התפסן איך מתקשרת הדרך שבה חובש הולדן את כובעו לתפקיד התפסן, שאותו הוא רוצה למלא, לא רק במשחק הבייסבול?
ניסיונותיו של הולדן ליצור תקשורת - הדגימו...
עמ' 60, 64 ,67, 104, 146.
נדב
הולדן כנציג תקופת הילדות
איך הוא מתייחס לילדים?
הביאו לפחות חמש דוגמאות ליחס זה.
לעיתים קיימות סתירות בין האמונות של הולדן להתנהגותו
לעיתים קיימות סתירות בין האמונות של הולדן להתנהגותו
מוטיב הברווזים
הדגימו והסבירו מה תפקידו בבניית דמותו של הולדן
מוטיב הנפילה
עולם המוזיאון הדגימו והסבירו מה תפקידו בבניית דמותו של הולדן?
הביקורת (של המחבר המובלע) על הולדן
מושמת בפיהן של 2 דמויות: פיבי ואנטוליני. הדגימו.
דמויות משנה אחרות מאירות את הדמות של הולדן
בדרך ההשוואה או על דרך הניגוד:
היעזרו במידע מתוך אתר בי"ס דרור
הרומן הוא רומן חניכה.
הגדירו את המושג,
והסבירו: מדוע ניתן לראות ב"התפסן..." רומן חניכה?
היעזרו במידע מתוך אתר בי"ס דרור
ביטויי הרס עצמי בדמותו של הולדן
היעזר בסיכום מעמיק נוסף (לא מופיע המקור), עמ' 12
פרקי הסיום 25,26 – עמידה על סף בגרות
במה משתנה הולדן, ובמה הוא נשאר כפי שהיה?
ביטוי בולט להתפתחות זאת ישנו בפרק 25, בביקורו של הולדן במוזיאון ובפגישתו עם פיבי, אחותו. �הולדן מבקר בבית ספרה של פיבי ואח"כ במוזיאון. בשני המקומות הוא נתקל בכתובות של מילים גסות על קירות המקום. מילים גסות אלו מסמלות בעיני הולדן את חדירת המציאות הגסה אל תוך עולם שאמור להיות תמים ומוגן. הולדן מנסה למחוק מילים אלו בכוח. הדבר בולט במיוחד בהתנהגותו של הולדן במדור המומיות במוזיאון. המוזיאון נתפס בעיני הולדן כמקום מנותק מן הזמן ושליו. הכתובות הגסות מוכיחות להולדן שגם למוזיאון המנותק לכאורה, חדרה המציאות הגסה. אבל, מדבריו של הולדן משתמעת הכרה שלא ניתן לברוח ממציאות זאת, ושאפילו המוות (המסומל על ידי המומיות) אינו יכול לשמש מפלט מן המציאות, שאותה הוא מנסה לדחות לאורך הרומן: " זאת היא כל הצרה. אף פעם אי אפשר למצוא איזה מקום נעים ושלו, מפני שאין כזה. לפעמים חושבים שיש מקום כזה, אבל אחרי שמגיעים לשם, כשלא מסתכלים, מישהו מתגנב וכותב לכם "-אותך" ישר מתחת לאף. אני חושב, אפילו, שאם אני פעם אמות ויתקעו אותי לאיזה בית קברות וישימו לי מצבה וכל זה… ואחר כך, ישר מתחת לזה יהיה כתוב "- אותך". (עמ' 200).
המשך….
בסיום ביקורו באגף המומיות שבמוזיאון הולדן מתעלף. הוא משוכנע שיכול היה למות. להפתעתו הוא מרגיש טוב יותר דווקא לאחר שהתעלף. התעלפותו של הולדן דווקא בתוך קבר היא התעלפות בעלת משמעות. לראשונה הולדן מבין היטב את שתי הברירות שניצבות לפניו: (1) מוות - פיזי ומיידי, או מוות נפשי, שהביטוי לו הוא בריחה חסרת טעם מן המציאות והחברה ושנאת בני האדם (2) "לידה מחדש" : שליטה עצמית יחסית וחזרה אל חיק המשפחה ואל האנושות בכלל, התחלת מעורבות בסובב אותו והתייחסות חיובית אל בני האדם. �הולדן מגלה שאין מוצא. "הנפילה" מגן העדן של הילדות הכרחית. אך, "למטה" מצפה להולדן לאו דווקא המוות הפיזי או "מות" האישיות שלו, כפי שחשש. הדבר תלוי בו. באפשרותו, אם ירצה, לשמור על הפנימיות הייחודית ולהימנע מטשטוש זהותו. ��
המשך...
קבלת המציאות, או ההבנה שלא ניתן לברוח מפני המציאות, מעידה על בגרות ועל התפתחות שחלה בדמותו של הולדן. בפגישתו של הולדן עם פיבי, בהמשך, שבה רוצה פיבי להצטרף אל הולדן למערב ישנו ביטוי נוסף לבגרות שמתגלה בהולדן. הולדן מוצג בפגישה זאת כמבוגר הנוזף בפיבי על התנהגותה הילדותית: "את לא תקחי שום דבר. מפני שאת לא באה איתי. אני נוסע לבד. אז תסתמי את הפה" (עמ' 202). הולדן מסרב לכך שפיבי תצטרף אליו למערב, משום שלדעתו היא צריכה למלא את התחייבויותיה בעולם המציאות ולא לברוח מהן. בתגובה פיבי מסובבת אליו את גבה. היא מתנהגת כמות, כשהוא מסובב את גבו לעולם ובורח ממנו. פיבי יכולה לעשות זאת משום שהיא עדיין ילדה. אבל הולדן אינו מוותר לה. פיבי זורקת בפרצופו של הולדן את כובע הציידים שנתן לה ומרמזת בכך שהיא איננה רואה בו מישהו ששייך לעולמה. הקשר ביניהם כילדים השייכים לאותו עולם, שסומל על ידי כובע הציידים, נותק. (עמ' 203)��
המשך...
בהמשך לאחר שכעסה עליו מאוד, עולה פיבי על הסחרחרה. הולדן מסרב לעלות עימה וממתין לה בצד כמו יתר המבוגרים. תוך כדי נסיעתה של פיבי בסחרחרה היא ניסתה כמו ילדים אחרים לתפוס את טבעת הזהב. הולדן חושש שמא תיפול אך מהרהר בינו לבינו ש" ילדים, אם הם רוצים לתפוס את טבעת הזהב, צריך לתת להם לעשות את זה ולא להגיד להם שום דבר. אם הם נופלים, הם נופלים. אבל לא טוב אם אומרים להם משהו". (עמ' 207). הרהור זה מייצג תפיסה הפוכה לזאת שהציג הולדן בפנטזיית "התפסן בשדה השיפון". בהרהורו לגבי טבעת הזהב הוא מעיד כי ילדים צריכים להתנסות במציאות ולא ניתן ואף לא רצוי למנוע מהם התנסות זאת, גם אם היא כואבת. החלטתו של הולדן שלא לברוח למערב, אלא לחזור לביתו מעידה גם כן על התבגרות שמתגלה בו.
המשך...
פרק 26, הפרק האחרון ברומן, מערער במקצת על המסקנה שהולדן התבגר בנפשו. בפרק זה מספר הולדן שהוא נשאל על ידי רבים מה בכוונתו לעשות בעתיד ותשובתו היא שהוא איננו יודע (עמ' 209). יתרה מזאת כשאחיו ד.ב. שואל אותו מה הוא חושב על כל מה שקרה לו הולדן מציין : " לא ידעתי, לעזאזל מה להגיד. האמת היא שאני לא יודע מה אני חושב עליהם" (עמ' 209). הולדן שב ועורך אבחנה בינו לבין אחרים, שהם המבוגרים המציקים לו בשאלותיהם. הוא מתנהג כילד שאינו מוכן עדיין לקבל אחריות על עתידו ומעדיף לשמור על ערפול, מתוך כוונה לדחות את המאוחר. �לסיכום: בפרק האחרון של הרומן ישנה נסיגה בהתפתחותו של הולדן ובמידת בגרותו. ניתן לומר שדמותו היא דמות אמביוולנטית (= שמתקיימים בה באותו זמן רגשות וערכים מנוגדים). . �
הולדן הוא אנטי גיבור
הגדירי את המושג, והסבירי: מדוע ניתן לראות בהולדן אנטי גיבור?