דיני מלחמה-�דברים כ'
סוגי מלחמות, פטורים ממלחמה ואיסור כריתת עצים
בעיקרה מלחמה אינה דבר הומאני. יש פה ניסיון ראשון לחקיקה של העיקרון ההומאני דווקא בעניין שאינו הומאני מעיקרו.
דיני מלחמה- דברים כ'
פסוק א: " כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
לא להיבהל מכמות, כי לעם ישראל האיכות= ה'.
פסוק א: " כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
לא להיבהל מכמות, כי לעם ישראל האיכות= ה'.
מוזכרת מצרים כי עמה היתה המלחמה הראשונה של עם ישראל כשעדיין היו עבדים ומצרים דלקו אחריהם עם רכב וסוסים, אבל ה' הציל את בני ישראל והטביע את המצרים בים.
פסוק א: " כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
לא להיבהל מכמות, כי לעם ישראל האיכות= ה'. מוזכרת מצרים כי עמה היתה המלחמה הראשונה של עם ישראל כשעדיין היו עבדים ומצרים דלקו אחריהם עם רכב וסוסים, אבל ה' הציל את בני ישראל והטביע את המצרים בים.
פסוק א: " כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ--לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"
כלומר ה' ככוח למען עם ישראל- ה' צבאות, מאז המלחמה הראשונה ועד עתה אין מה לחשוש מאויב.
דברי הכהן ב-ד
"ב וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל-הָעָם.
ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.
ד כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.
חישול רוח העם וחיזוקו לעמוד במלחמה נעשה על ידי כוהן שנקרא: "משיח- מלחמה".
אדם מכובד שמעודד את הלוחמים ערב יציאתם לקרב.
והיום? מהו מורל?
אברבנאל מדגיש שבשלושה עניינים יסודיים מלהיב הכהן את העם:
יש פה חזרה של ארבע פעמים של אסור הפחד:
אל ירך לבבכם- לעשות לאויב הנופל בידכם רע
אל תראו- מלעשות פעולה צבאית בפועל
אל תחפזו- לא בחיפזון, במתינות עם מחשבה
אל תערצון- אל תשברו ותכנעו גם כשהמצב לא הכי טוב
בתום דברי הכוהן באות הכרזות על השחרורים.
דברים אלה נאמרים על ידי השוטרים הממונים על הצבא.
המשתחררים הם:
בתום דברי הכוהן באות הכרזות על השחרורים.
דברים אלה נאמרים על ידי השוטרים הממונים על הצבא.
המשתחררים הם:
בתום דברי הכוהן באות הכרזות על השחרורים.
דברים אלה נאמרים על ידי השוטרים הממונים על הצבא.
המשתחררים הם:
הומאניות כלפי פנים.
שחרור חייל יהודי שעוד לא השלים מצווה חד פעמית בחיים: בניית בית, נטיעת כרם, ולקיחת אישה.
המתחיל במצווה אומרים לו גמור.
בתום דברי הכוהן באות הכרזות על השחרורים.
דברים אלה נאמרים על ידי השוטרים הממונים על הצבא.
המשתחררים הם:
הומאניות כלפי פנים.
שחרור חייל יהודי שעוד לא השלים מצווה חד פעמית בחיים: בניית בית, נטיעת כרם, ולקיחת אישה.
המתחיל במצווה אומרים לו גמור.
מגלה דאגה לכלל הלוחמים שלא תדבק בהם היסטריה.
בספק אם זה קרה אי פעם:
תוך כדי מלחמה ובתוך בסיס צבאי
מתקיימת חתונה.
אסף ורותם היו אמורים להתחתן היום,
אלא שאסף גויס בצו 8.
את האולם, הקייטרינג, הצלם והתזמורת הם ביטלו, אך את החתונה הם החליטו לקיים בכל זאת.
הכלה והמשפחה הגרעינית הגיעו לבסיס. היחידה ארגנה רמקולים, דגלי ישראל וחופה, החתן החליף את הירוק בלבן ומסביב התקבצו מאות חיילים ששרו, רקדו ושמחו איתם ביום חתונתם. רגע לפני יציאה לקרב.
אבי החתן שהוא גם רב קידש אותם ותחת החופה הסביר שזו התשובה שלנו לאויב הרצחני - אנחנו ממשיכים להקים משפחות ולהביא ילדים לעולם.
אנחנו נמשיך להילחם בעוז, אך גם נמשיך לחיות.
"עוד יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם, וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְשַׂמֵּחַ חָתָן עִם הַכַּלָּה".
המבנה: דגם שלושה וארבעה.
בשלושת הראשונים יש נוסחה חוזרת " פן ימות במלחמה ואיש אחר....." ועניין משותף. הרביעי יוצא דופן כי מגלה דאגה לא לפרט הפחדן אלא לכלל הלוחמים שלא תדבק בהם היסטריה.
לכן הוא מופרד מהשלושה על ידי תוספת הביטוי: וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים, לְדַבֵּר אֶל-הָעָם כמו כן אין פה נוסחה חוזרת.
במסגרת השחרורים יש עוד פסוק שיש לתת עליו את הדעת והוא:
דברים כ"ד -5
ה כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה--לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר: �נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח, אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח.
במסגרת השחרורים יש עוד פסוק שיש לתת עליו את הדעת והוא:
דברים כ"ד -5
ה כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה--לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר: �נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח, אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח.
כאן אחרי האירוסין יש קידושין ונישואין.
קושי : מדוע מוזכרת רק שמחתה של האישה ולא שמחתו של הגבר?
בדומה לתשובת אוריה לדוד: " וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה, הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא--מַדּוּעַ, לֹא-יָרַדְתָּ אֶל-בֵּיתֶךָ. יא וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה".
קושי : מדוע מוזכרת רק שמחתה של האישה ולא שמחתו של הגבר?
תשובה: לא נאה לחייל שמשוחרר בזמן שחבריו נלחמים על הארץ, העם וחייהם להזכיר שמחתו. לכל אישה יש זכות להתעבר, לכן הבעל נשאר.
בדומה לתשובת אוריה לדוד: " וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אוּרִיָּה, הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא--מַדּוּעַ, לֹא-יָרַדְתָּ אֶל-בֵּיתֶךָ. יא וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל-דָּוִד, הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים, וַאֲנִי אָבוֹא אֶל-בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, וְלִשְׁכַּב עִם-אִשְׁתִּי; חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה".
קושי : מדוע מוזכרת רק שמחתה של האישה ולא שמחתו של הגבר?
תשובה: לא נאה לחייל שמשוחרר בזמן שחבריו נלחמים על הארץ, העם וחייהם להזכיר שמחתו. לכל אישה יש זכות להתעבר, לכן הבעל נשאר.
לא נאה להראות שמחת הגבר כשחבריו לוחמים.
כִּי-תִקְרַב אֶל-עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. יא וְהָיָה אִם-שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל-הָעָם הַנִּמְצָא-בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ. דברים כ'
יב וְאִם-לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ. יג וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת-כָּל-זְכוּרָהּ לְפִי-חָרֶב. יד רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל-שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ. דברים כ'
טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה הֵנָּה.
טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה.
יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.
דברים כ'
טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה הֵנָּה. טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה. יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.
דברים כ'
זה מעצבן?!!
טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה הֵנָּה. טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה. יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.
דברים כ'
יח לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
זה מעצבן?!!
טו כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל-הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-מֵעָרֵי הַגּוֹיִם-הָאֵלֶּה הֵנָּה. טז רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל-נְשָׁמָה. יז כִּי-הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.
דברים כ'
יח לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
זה מעצבן?!!
זה מעצבן!!!!
יח לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם.
תתחזקו והם לא ילמדו אתכם ולא ישפיעו עליכם!!
אוי יוי יוי, כמה שאנחנו חלושס
התשובות לכך הן לרוב אפולוגטיות( מצטדקות) הנה, יהושע לא הרג את הגבעונים, דוד לא השמיד יבוסים וחיתים וחלק מהפלשתים.
כמו כן יש תפיסה שהכנענים מוכים בגלל חטאיהם הרבים, רובם חטאים מיניים ( חם ונוח) ובגלל כל זה מגיעה להם השמדה טוטאלית.
להוכחה:
דברים פרק ט 6-4, 18-16:
" אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, ... בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה', לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת...לֹא בְצִדְקָתְךָ... כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ, וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב... וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת--לְרִשְׁתָּהּ:"
כיצד התמודדו חז"ל ופרשני ימי הביניים עם האתגר המוסרי שמציב חוק החרם.
תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ו הלכה א:�דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות [איגרות] שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ [לפני שנכנסו לארץ]: מי שהוא רוצה להיפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה.�גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי […] גבעונים השלימו.
הרמב"ם, משנה תורה, הלכות מלכים פרק ו:�אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו לשלום – אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר: "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם". (דברים פרק כ פסוק י). אם השלימו וקיבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהן – אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר: "יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ" (דברים פרק כ פסוק יא).
לפי פשט הפסוקים
ההבחנה בין מלחמת חובה למלחמת רשות היא גם בקריאה לשלום
במלחמת חובה- אין קריאה לשלום
וגם בתוצאות המלחמה-
במלחמת רשות- הורגים רק את הגברים
במלחמת חובה- חוק החרם: הורגים את כולם ללא הבחנה
לפי הרמב"ם
ההבחנה בין מלחמת חובה למלחמת רשות היא רק בתוצאות המלחמה.
במלחמת רשות- הורגים רק את הגברים
במלחמת חובה- חוק החרם: הורגים את כולם ללא הבחנה.
לפי פשט הפסוקים
ההבחנה בין מלחמת חובה למלחמת רשות היא גם בקריאה לשלום
במלחמת חובה- אין קריאה לשלום
וגם בתוצאות המלחמה-
במלחמת רשות- הורגים רק את הגברים
במלחמת חובה- חוק החרם: הורגים את כולם ללא הבחנה
יחס לעצי פרי כ' (יט'-כ')
יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ.
יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ
לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן
כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.
יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים
לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ
הסיבות
הסיבות
הסיבות
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
העץ דומה לאדם ורוצה לחיות כמוהו
לדעת הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) חוק זה בא למנוע ונדליזם לשמו, הנפוץ בקרב צבאות נלחמים.
לדעת הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) חוק זה בא למנוע ונדליזם לשמו, הנפוץ בקרב צבאות נלחמים.
אבל פס' כ' מצמצם את האמור בחוק לעצי פרי בלבד.
כ רַק עֵץ אֲשֶׁר-תֵּדַע כִּי-לֹא-עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל-הָעִיר אֲשֶׁר-הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ.