במדבר
פרק י"א
שרה אללי
כיתה ה'1
להודות VSלהתלונן
קבוצה 1: המתלוננים
קבוצה 2: השמחים והמודים
אירועים
1. מחר יוצאים לטיול של שלושה ימים
2. כל הכיתה תקבל מעתה בכל יום ארטיק בהפסקה
3. בסוף השבוע יהיה מבחן מקיף ורציני בחשבון
4. מעתה, כל יום תקבלו ארוחת בוקר מבית הספר, אל תביאו אוכל מהבית
להודות VSלהתלונן
נלמד כעת על תלונות חוזרות ונשנות של עם ישראל במדבר. �במהלך קריאת הפסוקים שימו לב על מה עם ישראל מתלונן.�
תלונה עונש בקשת סליחה קריאת המקום על שם העונש.
מהלך זה יחזור במקום נוסף שעליו נלמד בהמשך.
חקר פסוקים א’-ג 🕵🏼♂️
1. קראו את פס' א' בקריאה דמומה וחפשו מילה או אות שמהם אפשר ללמוד שהתלונה של העם הייתה תלונת שווא?
תשובה: וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים
2. מה משמעות הביטוי "חרון אף"?
תשובה: כעס
3. כיצד הגיב אלוקים לתלונות השווא של העם?
תשובה: פרצה אש שפגעה באנשים בקצה המחנה.
4. כיצד העם מגיב לאש שפורצת?
תשובה: מבקש ממשה שיתפלל בעבורם
5. האם משה מתפלל עבורם? הוכיחו מהפסוקים!
6. כיצד המקום ההוא מכונה? למה?
תשובה: תבערה, בשל אש הכעס של אלוהים שפרצה במקום בעקבות התלונות
ועוד קצת פרשנות.... 🧐
על פי הפרשנים העם התלונן על ההליכה לכיוון הארץ.
לאחר חניה ארוכה סביב הר סיני יצא העם למסעו לכיוון הארץ המובטחת, אך לאחר שלושה ימי הליכה התלונן העם.
אלוהים רצה שהם יגיעו מהר לארץ –
רש"י ( פרשן) כותב על פסוק א: "ויחר אפו – אני הייתי מתכוון לטובתכם, שתכנסו לארץ מיד"
ה1 = עם ישראל
קבוצה 1: המתלוננים
קבוצה 2: השמחים והמודים
אתם עם ישראל אחרי מתן תורה, אתם עוזבים את הר סיני וצועדים לכיוון ישראל.
*איך כל אחת מהקבוצות תגיב?
פרק י"א, פסוקים א'-ג':�
למחברת!
חטא המתאוננים ומעלת המן�פס' ד'-ט'
(ד) וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר׃ �
חפשו בפסוק ה', לאיזה תפריט מצרי מתגעגע האספסוף?
"וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא, וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח" (פסוק ז)
תיאור המן בציור ובפסוקים
תיאור המן בפסוקים ז-ט | ההסבר בעזרת הציור |
"וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד (כוסברה) הוּא". | המן הוא בצורה עגולה |
"וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח". | המן היה לבן ומבריק כמו אבן יקרה. |
"שָׁטוּ (שוטטו) הָעָם וְלָקְטוּ". | היה קל לאסוף את המן, המן פוזר סמוך לאוהליהם של בני ישראל. |
"וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם, אוֹ דָכוּ (כתשו) בַּמְּדֹכָה, וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר (קדרה), וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת". | טחנו את המן או כתשו אותו ובישלו בסיר ועשו ממנו עוגות. היה אפשר להכין מהמן מאכלים במגוון טעמים. |
"וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד (לחלולוחית) הַשָּׁמֶן". | טעמו היה עשיר. |
"וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו". | המן היה יורד על הארץ רק אחרי שהטל היה יורד, כך המן היה נוחת על מצע נקי ושטוף. |
למחברת!
פניית משה אל ה' והאצלת הרוח על שבעים הזקנים
פסוקים י'-כ"ה
י) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ וַיִּחַר אַף יְהוָה מְאֹד וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע׃
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל־הָעָם הַזֶּה עָלָי׃
(יב) הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל־הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו׃
(יג) מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמֹר תְּנָה־לָּנוּ בָשָׂר וְנֹאכֵלָה׃
(יד) לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי׃
(טו) וְאִם כָּכָה אַתְּ־ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי׃
י) אלוקים שומע את תלונותיו של עם ישראל, ובתגובה הוא כועס מאד. "ויחר"= כועס מאד.
משה בתגובה לתלונות העם: "ובעיני משה רע".
י"א-ט"ו:
2. ט"ו:
"הָרְגֵנִי נָא הָרֹג": משה מעדיף למות ולא לראות בעונשם של עם ישראל.
"וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי": משה אוהב את עם ישראל כל כך שהוא מעדיף למות ולא לראות שמשהו רע קורה לעם. משה אומר "אל אראה ברעתי" מלמד על הזדהות מלאה בין המנהיג לעם.
מה לדעתכם הפתרון לבעיה הקשה שמולה ?עומד משה
פניית משה אל ה' והאצלת הרוח על שבעים הזקנים
פסוקים י'-כ"ה
(טז) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה אֶסְפָה־לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי־הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ׃
(יז) וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם וְלֹא־תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ׃
(יח) וְאֶל־הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְהוָה לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי־טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְהוָה לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם׃
(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם׃
(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר־יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי־מְאַסְתֶּם אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם׃
(כא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה שֵׁשׁ־מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הָעָם אֲשֶׁר אָנֹכִי בְּקִרְבּוֹ וְאַתָּה אָמַרְתָּ בָּשָׂר אֶתֵּן לָהֶם וְאָכְלוּ חֹדֶשׁ יָמִים׃
(כב) הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת־כָּל־דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם׃
(כג) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הֲיַד יְהוָה תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְבָרִי אִם־לֹא׃
(כד) וַיֵּצֵא מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶל־הָעָם אֵת דִּבְרֵי יְהוָה וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל׃
(כה) וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל־שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ׃
מדוע ה' מצווה על משה לאסוף 70 אנשים מזקני ישראל?
פס' י"ז: "וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם, וְלֹא-תִשָּׂא אַתָּה לְבַדֶּךָ"
אלוקים יהפוך את אותם 70 זקני ישראל לנביאים שיעזרו למשה בהנהגת העם.
בפרשת יתרו למדנו על שבעים הזקנים. שבעים הזקנים בפרשת יתרו מונו לצורך שפיטת העם, ואילו בפסוקים אלו, שבעים הזקנים מתנבאים והופכים להיות מנהיגי העם, מסייעים למשה בהובלת העם.
פניית משה אל ה' והאצלת הרוח על שבעים הזקנים
פסוקים י'-כ"ה
(יח) וְאֶל־הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר וַאֲכַלְתֶּם בָּשָׂר כִּי בְּכִיתֶם בְּאָזְנֵי יְהוָה לֵאמֹר מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר כִּי־טוֹב לָנוּ בְּמִצְרָיִם וְנָתַן יְהוָה לָכֶם בָּשָׂר וַאֲכַלְתֶּם׃
(יט) לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְלֹא יוֹמָיִם וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים וְלֹא עֶשְׂרִים יוֹם׃
(כ) עַד חֹדֶשׁ יָמִים עַד אֲשֶׁר־יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא יַעַן כִּי־מְאַסְתֶּם אֶת־יְהוָה אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם׃
פסוקים י"ח-כ:
בפסוקים אלו אלוקים מודיע לעם שממחר הם יקבלו בשר כל יום במשך חודש "עד אשר יצא מאפכם"- עד שימאס לכם.
אלוקים לא נותן את הבשר לעם מיד, אלא, רק יום אחרי, וזאת על מנת לתת להם אולי זמן להתחרט על התנהגותם.
שתי ההודעות שאלוהים מודיע למשה הן:
1. מינוי שבעים זקנים שיעזרו למשה בהנהגת העם.
2. ממחר העם יקבל במשך חודש ימים בשר ועוד בשר.
עם ישראל בכה והתאווה לאכול בשר, אלוהים משיב לעם שהם יקבלו בשר "עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם וְהָיָה לָכֶם לְזָרָא" (פסוק כ).
אלדד ומידד מתנבאים וקברות התאווה
פרק יא, כה-לה
(כה) וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן־הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל־שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים וַיְהִי כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ׃
(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי־אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה׃
(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה׃
(כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם׃
(כט) וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל־עַם יְהוָה נְבִיאִים כִּי־יִתֵּן יְהוָה אֶת־רוּחוֹ עֲלֵיהֶם׃
(ל) וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל־הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
(לא) וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְהוָה וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן־הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל־הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ׃
(לב) וַיָּקָם הָעָם כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת־הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה׃
(לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד׃
(לד) וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי־שָׁם קָבְרוּ אֶת־הָעָם הַמִּתְאַוִּים׃
(לה) מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת׃
שני הנושאים המופיעים בפסוקים:
������(כו) וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי־אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה׃� �(כז) וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה׃� �(כח) וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם׃� ��
1.מי התנבא לפני אלדד ומידד?
ת: שבעים הזקנים
שלו
אלוהים שולח להקות של שלו למחנה ישראל, השלווים עפים בגובה "אַמָּתַיִם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ" (פסוק לא), כלומר, בגובה שתי אמות – גובה נמוך כדי שהעם לא יצטרך להתאמץ לתפוס אותם
פס' ל' – ל"ה קברות התאווה
(ל) וַיֵּאָסֵף מֹשֶׁה אֶל־הַמַּחֲנֶה הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל׃
(לא) וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְהוָה וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן־הַיָּם וַיִּטֹּשׁ עַל־הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם עַל־פְּנֵי הָאָרֶץ׃
(לב) וַיָּקָם הָעָם כָּל־הַיּוֹם הַהוּא וְכָל־הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת וַיַּאַסְפוּ אֶת־הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה׃
(לג) הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם טֶרֶם יִכָּרֵת וְאַף יְהוָה חָרָה בָעָם וַיַּךְ יְהוָה בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד׃
(לד) וַיִּקְרָא אֶת־שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא קִבְרוֹת הַתַּאֲוָה כִּי־שָׁם קָבְרוּ אֶת־הָעָם הַמִּתְאַוִּים׃
(לה) מִקִּבְרוֹת הַתַּאֲוָה נָסְעוּ הָעָם חֲצֵרוֹת וַיִּהְיוּ בַּחֲצֵרוֹת׃
������סיכום פסוקים ל' – ל"ה��
בני ישראל התלוננו ובכו שהם רוצים בשר. כאשר נאמר להם שהם יקבלו בשר במשך חודש, הם לא האמינו ואגרו ביום ובלילה בשר. כאשר פיותיהם היו מלאים בשר היכה אלוהים בעם מכה רבה מאוד.
אנו לומדים מהפרק שהיה מצופה מהעם להתגבר על תאוותם, וכך גם אנחנו יכולים להתגבר על התאווה שלנו אם היא שלילית.