בס"ד
ד"ר אורית אלפי
השירות הפסיכולוגי חינוכי, באר שבע
לב אמיץ
סדנה לצוות החינוכי: התמודדות צוותי חינוך עם מצבם האישי והרגשי
מלחמת חרבות ברזל, אוקטובר 2023
גירסה ראשונית שעוד דורשת חידוד ותיקון, אשמח להערות והצעות orital@br7.org.il
מטרת המפגש / המצגת
התייחסות למצב הפסיכולוגי שלנו כמבוגרים וההתמודדויות הפנימיות שלנו, במיוחד בעיתוי הנוכחי , מול הציפיות המקצועיות שמופנות כלפינו
צוותי החינוך כמֵיכַל
מחשבות, רגשות והמלצות עבורנו כבוגרים
כולנו, בהיותנו חלק מצוותי חינוך וטיפול כרגע מצויים במצב מאתגר ומורכב מאין כמוהו.
כמו כל העם אנחנו המומים, כואבים ומוצפים.
חלקנו תושבי היישובים שהותקפו – ניצולים אמיצים שחוו תופת,
חלקנו איבדנו אנשים מוכרים וקרובים,
חלקנו הורים, אחים או ילדים של אנשים ונשים שגויסו במלחמה,
חלקנו (או חלק מהיקרים לנו) נושאים צלקות קודמות, טראומות או חרדות שמתעוררות כרגע ביתר שאת,
חלקנו מכירים משפחות של נפגעים, נעדרים, חטופים או של חיילים מגוייסים, והתחושה היא שכולנו חווים את הקשיים יחד.
אנחנו שונים אלו מאלו, גם בתנאי חיינו כרגע וגם במבנה הפסיכולוגי (תמיד ובוודאי במצבי חירום),
עבור חלק מאיתנו, בלתי אפשרי כרגע להיות זמינים עבור אנשים נוספים וחשובים לדעת בזה להכיר בזה.
לא לתת יותר ממה שניתן לתת כרגע.
לא להרגיש אשמה על גבולות ההכלה שלי.
ברמה המערכתית, חשוב להתגייס בצוותים ולגבות זה את זה.
מודל קש"ת
קבלה – קבלה של המציאות הכואבת שבה אנחנו חיים כרגע.
שינוי – שינוי מחשבות והתנהגויות שמגבירות את הסבל ומעצימות אותו.
תקווה – בניית התקווה לעתיד טוב יותר.
קבלה
קבלה של המציאות הכואבת שבה אנחנו חיים כרגע
מה נורמלי להרגיש ולחוות בתקופה הזו ?
חרדה
הלם
זעזוע
גועל
עצב
אובדן אמון
פחד
אכזבה
כעס שנאה
רצון לנקום
לכידות
שייכות
אחדות
גאווה
תקווה
וגם
סיוטים
שינויים באכילה/שינה
עייפות
בכי
ניתוק רגשי
תפקוד על אוטומט
עוררות יתר
במצב לא נורמלי
כל תגובה ורגש נורמליים
הנפש של כולנו נחשפה לתהומות של רוע וזוועה
גם מי שלא צפה בתמונות וסרטונים , נחשף וייחשף לתיאורים גראפיים של סבל, כאב והשחתה.
גם בלי לצפות בסרטונים התודעה מייצרת לנו סרטים ותמונות בראש – על מה שהיה באמת ועל מה שאנחנו מדמיינים שאולי קרה או יקרה
במצב הזה יש תמונות ומחשבות שמאד סביר ונורמאלי שיחזרו על עצמן שוב ושוב ,
קשה מאד למצוא מילים מנחמות או מאזנות למי שמשתף אותנו בתחושות הקשות
אבל חשוב לדעת שגם תגובות שפשוט נותנות תיקוף לחוויה ומאשרות שהיא נורמאלית,
הן חשובות :
"זה באמת נורא"
"זה מחשבה שהרבה מאיתנו מתמודדים איתה"
"זו באמת מחשבה מפחידה"
"זה עבר גם בראש שלי "
"הרבה אנשים חושבים כמוך"
לפעמים אמירות פשוטות :
"אני כאן בשבילכם"
"אני שומע את מה שאתם אומרים ואלו דברים חזקים ונכונים"
"אנחנו כאן ביחד, אחד בשביל השני"
מצליחות לתת תחושה מרפאת ומשקמת של ביחד
לצד התיקוף לעיתים כדאי לסייע לעצמנו ולאחרים להתמודד עם המחשבות הנוראיות ולנסות לשנות ולאזן אותן
מצורפות מספר אפשרויות תגובה שניתן לבחור (רק אם מתחברים לתגובות באופן אמיתי) ביחס למחשבות שמופיעות אצל רבים מאיתנו .
החשיפה למחשבות קשות של אחרים עלולה אולי להיות קשה עבור חלקכם אבל ניתן לחשוב על כך כסוג של חיסון הכרתי – חשיפה ל"נגיף" המחשבתי כדי להכין את התודעה להתמודדות איתו
שינוי
שינוי מחשבות והתנהגויות שמגבירות את הסבל ומעצימות אותו
ראשית.. מחשבות על החשיבה
המחשבות שלנו חולפות בראשינו כל הזמן – אנחנו מארחים את המחשבות ואחר כך הן חולפות ומגיעות מחשבות אחרות (לכן תמיד מציירים אותן בצורת ענן ..זה בא והולך)
לפעמים גם אם אנחנו לא רוצים שהמחשבה תיתקע , היא בכל זאת נתקעת, כמו אורח נודניק שלא רוצה ללכת
אם ניתן להסיח את הדעת מהמחשבה על ידי מיקוד במחשבה אחרת זה מצוין (לכן זה טוב לתרגל נשימות , למקד את חוש הטעם במשהו טעים ששמים בפה, למרוח באיטיות קרם ידיים או כל דבר אחר) – אלו הסחות דעת מכוונות והן טובות לנו.
אבל לפעמים המחשבה נתקעת ואין לנו ברירה אלא להתייחס אליה, כמו בדוגמאות הבאות :
מחשבות על מה שעברו הנרצחים והסבל שעברו
אין ספק שהקורבנות הרבים של הרצח ההמוני , בכל הגילאים, בכל המצבים עברו חוויות איומות בשעות שלפני מותם .
במציאות האיומה שאנחנו חיים בה, רבים מאיתנו רוצים לקוות שהמוות הגיע במהירות וסיים את סבלם.
לכל אחד מאיתנו יש מחשבות שונות לגבי המוות והחיים שאחריו אבל יש שמוצאים נחמה קטנה בכך שהמתים לא סובלים יותר. הסיוט שלהם הסתיים .
הנשארים מאחור – בני המשפחות וכל המעגלים כולל אותנו כואבים ומדממים.
מחשבה נוספת לגבי הנרצחים :
חייהם נגדעו בצורה אכזרית
אבל לפני מותם היו להם חיים שהיה בהם אושר וצחוק ושמחה וחברות
כשחושבים על מותם , כדאי לחשוב גם על חייהם, על מה שהספיקו לחוות ולראות .
דיווחים של אנשים שמתו מוות קליני וחזרו לחיים מספרים שברגע המוות כל החיים עוברים לנגד עיניך, לא רק הרגע האחרון – דווקא הרגעים הטובים : האנשים שאהבת, החוויות הטובות שהיו לך, היופי, השמחה והאהבה.
עבור מי שמאמין בחיי עולם הבא או בכל אמונה אחרת לגבי החיים שלאחר המוות – ניתן לחשוב על האפשרות שהנשמה נמצאת כרגע במקום טוב יותר.
מחשבות על החטופים
רבים מאיתנו מתמודדים עם תסריטי אימה לגבי גורלם של החטופים ומה שהם עוברים כרגע : הילדים והילדות, הנערים והנערות, הנשים והגברים, הקשישים
אצל חלקנו חולפת המחשבה : עדיף היה להם למות
חוסר הידיעה וחוסר האונים מטריף את הדעת
במצב הזה אין לנו אלא לפנות להיסטוריה ולדברים שלמדנו מניצולי השואה, מניצולי מנגלה , מפדויי השבי הסורי והמצרי במלחמות השונות :
כשהם מספרים על חייהם (ורבים מהם כתבו על כך) הם מדווחים שלמרות העינויים , למרות הסבל – הם לא איבדו מעולם את הרצון לחיות .
גם ילדים שנותרו בשואה ללא הוריהם ומשפחתם – לא איבדו את הרצון לחיות.
רובם הצליחו למצוא גם במקומות המסויטים ביותר , רגעים של אור, תקווה וחמלה אפילו בדברים הקטנים ביותר .
כשאותם ניצולים שבו לחיים, למרות ההתמודדויות שהמשיכו ללוות אותם, הם שיקמו ובנו חיים מלאים וראויים.
המחשבה : שום מקום הוא לא בטוח
פחד שהמחבלים יכולים להגיע לכל מקום ובכל שעה
לעיתים גם פחד מוכלל מכל דוברי הערבית שחיים לצידנו , גם אם הם שותפים מוכרים ואהובים.
אין ספק שהאירועים פגמו בתחושת הביטחון שהייתה לנו.
לצד זאת, כמו בהתמודדות עם סכנות אחרות שאנחנו חשופים אליהן יום יום, הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לשמור על עצמנו בצורה המיטבית.
כדי לשמור על עצמנו –
חיילי צה"ל בהתגייסות של יותר ממאה אחוז שומרים על המדינה
שוטרים, יוזמות אזרחיות של שמירה, מיגון – הכול מגויס לטובת הביטחון האישי.
השיעור הכואב שקיבלנו מלמד אותנו איך להישמר טוב יותר
חלק מהשמירה הוא בכך שאנחנו בבתים, במרחבים מוגנים ובסיוע בינלאומי שלא ידענו כמוהו.
אובדן האמון בהנהגה, במדינה, במוסדות
אנחנו מתמודדים עם אכזבה עמוקה מגורמים רבים שציפינו ואנחנו עדיין מצפים שיתמודדו טוב יותר – התחושה היא קשה
לצד זאת, אנחנו מגלים את הכוחות של האזרחים , של המתנדבים, של כוחות הביטחון
לפעמים שיעורים כואבים הם הזדמנות לצמוח כעם וגם להצמיח מנהיגות טובה יותר
אסור ולא מוסרי כרגע ליהנות או לצחוק
חלקנו מרגישים אשמה אם יש להם צורך בהפוגה מהחדשות, מהשיחות על המצב או צורך לעסוק בפעילות מהנה.
ההיפך הוא הנכון , כדי לשמור על שפיות ועל חוסן אישי ולאומי, החובה של כולנו היא לנסות ולמצוא את רגע האור.
המטרה האמיתית של טרור היא לא רק לרצוח את הקורבנות אלא לרצוח את נפשו של כל העם – להשאיר אותו חלש, עצוב ומדוכא
טוב וחשוב לשמור על רגעים מהנים שבונים את החוסן – זה הניצחון האמיתי. זהו צו השעה. זו שמירה על הרציפויות החשובות כל כך לנפש שלנו
ועוד מחשבה על המחשבות....
חלק מהמחשבות שלנו עוסקות בדברים שמטרידים אותנו אבל אין לנו שום דרך להשפיע עליהן במציאות (למשל המחשבות הרעות על גורלם של החטופים) אלו מחשבות של מעגל הדאגה.
מחשבות אחרות עוסקות בדברים שאנחנו יכולים להשפיע עליהם – למשל כשאנחנו חושבים על דברים שאנחנו יכולים לעשות כרגע כדי לעזור לעצמנו או כדי לעזור לאחרים. המחשבות האלו שייכות למעגל ההשפעה.
ככל שאנחנו חושבים יותר על מה אנחנו באמת שולטים כרגע , אנחנו משפרים את מצבנו.
כשאנחנו מזהים שהמחשבות שלנו נודדות לכל מיני נושאים שאין לנו שליטה עליהם ,
נסו ליצור מרחק מהמחשבה :
"יש לי את המחשבה הרעה ש... אבל אני לא רוצה לחשוב אותה אז אני אנסה לעשות משהו שיעסיק אותי ואכוון את המוח לחשוב על דברים אחרים , העסיקו אותו במחשבות על מה שאפשר לעשות, בזכרונות טובים, בתוכניות לעתיד"
תקווה
בניית התקווה לעתיד טוב יותר
חורבן ותקומה
הזוועות והאימה שנחשפנו אליהם בשבוע האחרון אכן יוצרים שבר גדול,
תחושה שכבר כלום לא יחזור לקדמותו.
שלא נוכל לעולם להתאושש מודל הזוועה.
שמראות האימה יישארו איתנו תמיד.
טבעי לגמרי להרגיש ככה בנקודת הזמן הזו
לצד זאת, ההיסטוריה של העם שלנו מלמדת אותנו שניצולי השואה הם אלה שהקימו :
את היישוב בארץ, את צה"ל , את מערכת הרפואה, את האקדמיה , את עולם האומנות והיצירה.
איך קרה הנס הזה ?
חלק מהתשובה נמצא במה שסיפר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, בנאום התמיכה בישראל .
בנאומו הוא סיפר על שיחה שהייתה לו כסנאטור צעיר שפגש את ראש הממשלה גולדה מאיר , כשפרצה מלחמת יום כיפור.
היא ראתה את הדאגה על פניו ואמרה : "אל תדאג, סנאטור ביידן. כאן בישראל יש לנו נשק סודי, אין לנו מקום אחר, אין לנו לאן ללכת".
אֲנַחְנוּ עַם שֶׁקָּם !!
"וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה" (ישעיהו יב' פסוק ג)
אחד ההסברים של הפסוק הזה, שנתן הרב עדין שטיינזלץ זצ"ל:
גם כאשר אין שמחה וששון,
גם כאשר הנפש שבורה,
אפשר לשאוב שמחה מן הישועה,
הישועה שעתידה לבוא.
מאותה שמחה שאנחנו מאמינים ויודעים ומצווים לזכור שתבוא –
משם אנו יכולים לשאוב שמחה כבר עכשיו.