הָאִסְלָאם
דויד מסיקה - יב"ע לפיד מודיעין - תשפ"ה
היו היה:�עליית והתפשטות האסלאם
בחצי האי עֲרַב של ראשית המאה ה־7 �עלתה דת מונותיאיסטית חדשה בשם
במצגת זו נלמד על הרקע להופעתה, להתפשטותה ההדרגתית בכל העולם,
ועל ההקשר המפתיע שלה ליהדות
מדוע חצי האי ערב הוא מקום מסחר מרכזי בין מזרח למערב?
מה הקשר בין מיקום נוות המדבר �לנתיבי המסחר העיקריים?
מדוע גידול הצאן מחייב חיי נדידה וישיבה באהלים במקום בניית ערים מרכזיות וגדולות?
מדוע רבים מהשבטים הערביים הקדומים בחרו לעסוק בשוד דרכים ובגביית "דמי מעבר" של שיירות המסחר?
מדוע היהודים בחרו להתיישב במקומות המסומנים על המפה?
ניתוח מפה
בתקופת הג'אהליה, החברה הערבית הייתה חברה שבטית ופַּגאנית (אלילית). הערבים היו בעלי מוצא אתני משותף ושפה משותפת אך הארגון הפוליטי היה לפי שבטים ולא תחת שלטון מרכזי אחיד. רוב השבטים היו נודדים ונקראים עד היום "בֶּדוּאׅים", בעברית "אנשי המדבר".
עוד לפני מוחמד, האמונה באַללָה, אבי האלים, היתה נפוצה �אבל לא במסגרת דת מונותאיסטית כמו היהדות והנצרות.
כל השבטים האמינו בקדושה של הכַּעבָה, מבנה בצורת קובייה המסתיר אבן שחורה (כנראה מטאורית) השוכן בעיר מֶכָּה
הגַ'אהׅילׅיָה (הבערות):� התקופה שקדמה לאסלאם
ממלכת חמייר היהודית
תחנות מרכזיות בחייו של מוחמד והפצת דתו
לידת מוחמד והתקרבותו ליהדות
כילד יתום, מוחמד מאומץ ע"י דודו ומצטרף אליו למסעות המסחר.
שם הוא לומד על היהדות והנצרות
570
610
622
632
ההׅיגְ'רַה - הבריחה למדינה
מוחמד מגורש ממכה ומוצא מקלט בקרב יהודי מדינה. לאחר סירובם לקבל אותו כנביא, הוא פוגע בהם ובעסקיהם
מות מוחמד
עד למותו, מוחמד יוצא למסעות כיבוש והתאסלמות של שבטי חצי האי ערב ברצון או בכוח וגירוש היהודים
סרטון סיכום
מוחמד מכריז על עצמו נביא
אחרי שיסד דת המבוססת על עיקרי היהדות, הוא מקרב אליו מאמינים
אך גורש ממכה מחשש שיפגע בעסקים
חמשת עמודי האסלאם: העתק היהדות?
שהאדה - העדות
הצהרת אמונה באללה בלבד �ובמוחמד נביאו הבלעדי.
הפצת האסלאם בכל העולם
העשרה – צום הרמאדן
צום לשם כפרת עוונות במשך חודש שלם (רק בשעות היום)
הצום בהשראת יום הכיפורים
צדקה וחסד
חובה להפריש כסף לנזקקים: יתומים ואלמנות, עבדים, �הולכי מסע (הכנסת אורחים)
תפילה
חובה להתפלל 5 תפילות ביום
התפילה לכיוון מכה
תפילת במסגד בימי שישי ובחג
חג' – עלייה לרגל למכה
מצווה על כל מוסלמי לעלות למכה פעם בחייו
הטקס התקיים לפני האסלאם
ספר הקוראן, הסונה ואוסף מצוות החדית'
ג'יהאד הוא מונח המתאר את חובתו של מוסלמי לשמור את חוקי האסלאם. מוחמד הכריז שמלחמה בעובדי אלילים היא ג'יהאד, מלחמת מצווה, ולכן כל המשתתפים בה יזכו לגמול רב. בפועל משמש המושג כיום בעיקר לתיאור מאבק אלים (נגד "כופרים" שאינם מוסלמים או השייכים לפלג אחר) בשם האסלאם.
אצל אסלאמיים הקיצוניים, הג'יהאד נחשב ל"עמוד השישי" של הדת, וזאת כדי לחזק את מעמד שלו, �אף על פי שאין שום עדות לכך בקוראן ואף לא בחדית'. �כל אדם שמת במהלך הג'יהאד נקרא "שהיד" (קדוש) �כי הוא מת על קידוש האל (אללה)
הג'יהאד: מלחמת הקודש
מוחמד והיהודים
סיבות להתפשטות �האימפריה המוסלמית
תקופות הח'ליפים
לאחר פטירת מוחמד
מוחמד
עלי �(בן דוד וחתן)
חוסיין �(בנו של עלי)
פיצול לזרם השיעי
אבו בכר
(חותנו �ובן שבטו)
בית עבאס
(750-1258)
מרכז שלטון: עיראק
בית אומיה
(661-750)
מרכז שלטון: סוריה
עומָר כובש מעיראק ועד מצרים, כולל ארץ ישראל
מאחד את השבטים הערביים
נרצח �ב-661
נרצח �ב-680
העות'מניים
(1517-1924)
מרכז שלטון: טורקיה
האימפריה המוסלמית השתרעה על פני שלוש יבשות ושלטה על תרבויות רבות ומגוונות. במהלך התקופה הנקראת "תור הזהב של האסלאם", חכמים מוסלמים שאבו מכל תרבות את מיטב הדברים: מתמטיקה (האלגברה והמספרים המוכרים לנו היום), אומנות ושירה, פילוסופיה, רפואה ומדע בעזרת תרגום כתבים יוונים עתיקים שנשכחו בימי הביניים
התרומה התרבותית והמדעית של האסלאם
גיאומטריה ערבית
פיצול באסלאם�לאחר מות הנביא מוחמד
סונים
שיעים
דרוזים
בדואים
המתח בין
סונים ושיעים
הסונים הם הזרם המרכזי והגדול ביותר באסלאם (כ-85%–90%). לאחר מותו של מוחמד ומאחר שלא השאיר אחריו בן שירש אותו, הסונים האמינו שמנהיג הקהילה (הח'ליפה) צריך להיבחר מבין חבריו הקרובים של מוחמד. הם תמכו באבו בכר להיות הח'ליף הראשון ולא בקרוב משפחת הנביא.
הסונים מדגישים את הקוראן ואת הסונה כמקורות המרכזיים להדרכה דתית.
בשל היותם הזרם המרכזי והמתון יותר של האסלאם, ניתן למצוא אותם בכל רחבי העולם ובעיקר באסיה ובאפריקה אך גם כמיעוט הולך ומתעצם באירופה המערבית
שיעים
איראן עירק
שימו לב
סונים
סונים
סונים
השיעים מרוכזים בעיקר באיראן, עיראק, לבנון, בחריין ותימן. הם נחשבים כקיצוניים יותר מהסונים. הם מאמינים שהמנהיגות לאחר מותו של מוחמד הייתה צריכה לעבור לבן דודו וחתנו, עלי, ולא לאבו בכר.
בנוסף לקוראן ולסונה, לשיעים יש אוספים נפרדים של הלכות, ולעיתים יש דגשים שונים באמונה, בפרשנות ובמנהגים הדתיים.
השיעים מציינים טקסים מיוחדים כמו יום העשוראא', שבו הם זוכרים את מותו בקרב של חוסיין, נכדו של מוחמד. באותו הטקס המאמינים מלקים את עצמם עד זוב דם במהלך תהלוכה רבת משתתפים.
מנהיג חיזבאללה בלבנון ונשיא איראן
תהלוכת טקס העשוראא'
הדרוזים הם קבוצה דתית ייחודית, שמקורה באסלאם השיעי אך נחשבת היום כדת נפרדת.
הם חיים בעיקר בלבנון, סוריה, ישראל וירדן. בכל מדינה בה הם שוהים, הם נאמנים לשלטון וכך גם בישראל (רובם אף משרתים בצה"ל).
הדרוזים מאמינים בהמשכיות גלויה וסודית של דת הנשמרת על ידי אנשי דת מיוחדים, בעוד שרוב הקהילה לא עוסקת בעניינים הדתיים.
הם אינם רואים בקוראן ספר קודש עיקרי ומשלבים אלמנטים מהנצרות ומהפילוסופיה היוונית וההינדואיזם. יתרו כהן מדין נחשב כאחד מנביאיהם המרכזיים.
נשיא מדינת ישראל בביקור אצל מנהיגי העדה הדרוזית
שני חיילי צה"ל: האחד עם דגל ישראל, השני עם דגל העדה הדרוזית
הבדואים הם קבוצה אתנית של ערבים נוודים או נוודים־למחצה, ברובם מוסלמים. נהוג לזהות את הבדואים על פי השיוך השבטי שלהם: בראש כל שבט ניצב שייח'. בני החמולה או השבט או מספר שבטים קרובים מייחסים עצמם לאב מייסד אחד.
האוכלוסייה הבדואית נפרסת בחגורת המדבריות, מחופיו האטלנטיים של מדבר סהרה דרך המדבר המערבי, מדבריות צפון אפריקה, חצי־האי סיני והנגב, ועד לחופו המזרחי של חצי־האי ערב.
הבדואים בישראל מהווים כ־3.5% מאוכלוסיית המדינה וחלקם אף משרתים בצה"ל כגששים
בדואי במדבר
אלוף פיקוד העורף בביקור במאהל בדואי
בניגוד למלחמת החורמה שהיא ניהלה כנגד עמים פגניים (עובדי עבודה זרה), האימפריה המוסלמית הפגינה יחס של סובלנות כלפי היהודים והנוצרים אשר כונו "עמי הספר". הם לא חויבו להתאסלם בכוח אך חיו כ"בני חסות" תחת מגבלות המכונים "תנאי עומר" במטרה להשפילם. ביניהם:
חוקי עומָר: �מעמד "עמי הספר"
תחת האסלאם
לבוש מיוחד כדי להבדילם משאר האוכלוסייה ואף לפעמים טלאי צהוב ליהודים
איסור לבנות בית כנסת גבוה יותר מהמסגד וחובה לקבל רשות לשפץ אותו
תשלום מס אישי "ג'זיה" בתמורה ל"הגנה" של השלטון עליהם ועל מקומות הקדושים להם
תנאי עומר �בארצות האסלאם
איסור לרכב על סוס ולשאת חרב
חוקי עומר לא נאכפו באותו אופן בכל מקום ובכל תקופה. על פי רצון ואינטרס השליט, �היהודים נהינו מרווחה או סבלו דיכוי אכזרי מאוד. להלן שתי דוגמאות הפוכות:
תורכיה: צו הסולטן "סולימן המפואר" – 1554
מרוקו – עדות של מיסיונר אנגלי- המאה ה-19
הקהילה היהודית בבבל
וביתר ארצות האסלאם
לאחר חורבן בית המקדש, לצד העברת הסנהדרין מירושלים לעיר טבריה, החלה להתפתח בבבל קהילה יהודית משמעותית, ובמרכזם הישיבות הגדולות בסורא ופומבדיתא
החכמים היהודים בבבל, ובראשם ה"גאונים", עסקו בלימוד התורה ובפיתוח ההלכה ונוסח הסופי של התפילות, וערכו את התלמוד הבבלי, שהפך לטקסט מכונן בכל לימוד תורה. הגאונים השיבו לשאלות הלכתיות מיהודים ברחבי העולם (ספרות השו"ת, איגרות, שאילתות), מה שחיזק את מעמדה של בבל כמרכז תורני (המתחרה עם חכמי טבריה) והיהדות כדת אחת
המרכז הרוחני של עם ישראל בגלות
שורשי יהדות בבל
ישיבת פומבדיתא
תחת האימפריה המוסלמית המוקדמת, הנהגת העם היהודי התרכזה בבבל (עירק של היום). להנהגה הזו היו שני ראשים: האחת ממלכתית ומנהלית והשנייה רוחנית והלכתית:
רֹאש הַּגֹולָה היה מנהיג יהדות בבל, והוא נתפס גם כמנהיגן של כל תפוצות ישראל גם בעייני השלטון. ראשי הגולה התייחסו אל יהויכין, המלך הגולה מבית דוד, ולפיכך הם נתפסו כהמשך של מלכות זו, כבר מחורבן הבית הראשון והגלות לבבל. המשרה התקיימה לאורך רוב שנות קיומה של האימפריה המוסלמית
רֹאש הַּגֹולָה
בתקופת הגאונים רק ראשי ישיבת סורא, פומבדיתא והישיבה בטבריה כונו בתואר גאון. תקופה זו המשיכה את תקופת הסבוראים (אחרוני חכמי הגמרא) והיא מסתיימת במאה ה־11, עם ירידת כוחה של יהדות
בבל ועליית מרכזים רוחניים פזורים בכל תפוצות העם היהודי �(במשך תקופת "הראשונים")
גָאֹון
רבי סעדיה גאון (רס"ג), נולד במצרים אך פעל בעיקר בבבל, שם היה אחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביותר ביהדות בימי הביניים המוקדמים.
הוא התפרסם בזכות חריפותו וידעותיו בתורה, והיה לאחד מראשי ישיבת סורא בבבל.
רס"ג כתב ספרי הלכה, מחשבה ופילוסופיה, ונודע במיוחד בשל מפעלו לתרגום התורה לערבית ("תפסיר"), מה שאפשר ליהודים דוברי ערבית להבין את כתבי הקודש.
רס"ג התעמת עם הקראים אשר שללו את התורה שבעל פה. הוא גם לא היסס לחלוק על חכמי ארץ ישראל (למשל, בעניין חישוב לוח השנה העברית) ותרם רבות לחיזוק מעמדה של התורה שבעל פה ולקביעת עיקרי האמונה.
רס"ג -רבי סעדיה גאון (882-942)
עם הזמן, חל שינוי כאשר מרכזי תורה חדשים קמו באירופה (אזור הרַיין בין צרפת וגרמניה וכן פרוׄבָנס וספרד) ובארצות האסלאם (תוניסיה, מרוקו, חלאב)
בתחילת תקופת הראשונים, דמויות כמו רש"י והרמב"ם, שחיו מחוץ לבבל, הפכו לדמויות מפתח בלימוד התורה ובהנהגה היהודית.
מרכז בבל איבד מהשפעתו לטובת המרכזים החדשים, אך מורשתו התורנית נותרה חשובה והמשיכה להשפיע לאורך הדורות.
סוף תקופת גאוני בבל �ועליית אורם של "הראשונים"