שמורת נחל מערות
26.12.2007 , צילם וערך, שלומי כהן, ביה"ס 'שיפמן' טירת כרמל
שמורת טבע נחל מערות משתרעת משני צדי נחל מערות שבכרמל,
לאורך יותר משני ק"מ.
נחל מערות מתחיל באזור הכפר הדרוזי דלית אל כרמל שממזרח
לשמורה, זורם מערבה ונשפך לים התיכון מדרום לקיבוץ נווה ים.
במדרונות הנחל מתקיים חורש ים תיכוני על בעלי החיים שבו.
בשמורה מאפיינים ייחודיים:
א. קבוצת מערות פרהיסטוריות, בהן התגוררו בני אדם במשך
כ- 500 אלף שנה, רצף כה ארוך של שימוש באותן מערות נדיר
מאוד בעולם.
ב. בשמורה מצוק שנוצר משונית חוף קדומה שהתרוממה
מעל פני הים.
תחנה ראשונה - מתחילים את יום השדה, על הגדה דרומית
של נחל מערות למרגלות המסלול הגאולוגי.
מתכנסים להסבר קצר על השמורה: החי, הצומח והתופעות
הגאולוגיות שבה.
לאורך המסלול בו נלך ניתן יהיה לראות שפע של מאובנים
ימיים, שריד לים הקדום , (ים תטיס) שכיסה אזור זה לפני
התרוממות האזור מעל פני הים. שריד לים תטיס הקדום
הוא מזרח הים התיכון של היום.
אחד המאובנים המפורסמים במקום הוא הרודיסט –
מן צדפה שהייתה נפוצה מאוד ורובשרידי השונית מורכבים
ממנה.
מאובן משוחזר
של רודיסט
מתחילים לטפס במסלול הגאולוגי על מצוק אצבע
מגיעים לתחנה השנייה שבה
נראה מאובנים על קיר הסלע
לאורך השביל העולה ניתן להבחין ברקפות בין הסלעים
רקפת צמח רב שנתי. הגבעול בו הוא פקעת
רב שנתית, שנפחה הולך וגדל משנה
לשנה. בקיץ שרויה הרקפת בתרדמה. עם
בוא החורף היא מתעוררת, ומתוך הפקעת
גדלים עלים ופרחים. העלים דמויי לב.
הפרחים, בצבע לילך, נישאים על עוקצים
ארוכים, ובכל אחד מהם יש חמישה עלי
כותרת. פריחת הרקפת מתמשכת על פני
תקופה ארוכה – כחודשיים, ומדי יום ביומו
נוספים פרחים חדשים. בארץ נפוצים שני
מיני רקפת: יוונית ורקפת מצויה. הרקפת
היא צמח מוגן בישראל ואסור לקטוף אותה.
ממשיכים לטפס לפסגת מצוק אצבע
לעבר התצפית בתחנה השלישית.בין
הסלעים ניתן להבחין בחצב מצוי פרח
רב-שנתי ממשפחת השושניים המוגדר
כצמח בר הנפוץ ברוב חלקי הארץ.
תקופת פריחתו הינה סוף הקיץ עד
תחילת הסתיו (אוגוסט-אוקטובר),
כאשר בתקופה זו פרח זה הינו בין
היחידים שפורח עקב האקלים והמחסור
במים, ובזכות כך, בשילוב עם מראהו
המרשים, זוכה לביקורים תכופים של
חרקים ומאביקים.
לצמח פקעת בצל באדמה, בתמונה רואים
את העלים הירוקים מהשנה ובמרכז את
הפרח היבש מהפריחה המוקדמת.
תחנה שלישית - פסגת מצוק אצבע
הנוף הנשקף
מהפסגה: בצפון
מערב – עתלית.
במזרח – אפיק נחל מערות.
בדרום מערב- מישור
החוף ותחנת החשמל
אורות רבין באופק.
שלבים בהתפתחות מצוק אצבע
יורדים מצוק אצבע לעבר התחנה הרביעית
בדרך אנו פוגשים
במרווה המשולשת:
בן שיח ממשפחת
השפתניים המגיע עד
לגובה של כמטר אחד.
ענפיה ארוכים
שעירים, העלים ירוקים בעלי
מרקם קטיפתי ובצבע ירוק
לבנבן כסוף.
העלה מורכב משתי אונות
קטנות ואחת גדולה, ומכאן
שמה "מרווה משולשת".
המרווה גדלה באזור ההר
יחד עם חורש ים תיכוני,
בעיקר באדמות המכילות
צורן, חודשי הפריחה הם
אדר וסיון.
שמות נוספים: בערבית - מרמריה, ג'עסס, קוסעין.
ברפואה עממית- השימושים בה רבים ובמסורת תושבי המזרח
התיכון היא נחשבת כאחד מצמחי המרפא העיקריים. הצמח משמש
לחיזוק הגוף בשל כמות הצורן שבו וכן לבעיות במחזור החודשי
וכאבי בטן, טחורים ועצירת דימום. העלים מכילים שמן אתרי
וטאנינים המשפיעים על - חיטוי וניקוי כלי הנשימה, כיוח, הרגעת
עצבים, מניעת היווצרות אבנים בכליות, ועוד.
מכינים ממנה תה, אך לא לשכוח זהו צמח מוגן.
תחנה רביעית – מערה קארסטית בחזית מצוק
אצבע, כמו רוב המערות בכרמל כך גם המערות
בשמורה נוצרו בתהליך בו מי הגשמים בשילוב של
פחמן דו חמצני הופכים לחומצה פחמנית חלשה,
המים המחלחלים בסדקי סלע הגיר ממיסים אותו
ויוצרים חללים פנימיים הנחשפים כמערות, מערות
שנוצרו בדרך זו מכונות מערות קארסטיות על שם
אזור ביגוסלביה שבו נפוצה מאוד תופעה זו.
המסת הסלע נמשכת גם כיום ומרחיבה את
המערות.
זהו תהליך המסה של מיליוני שנים בו נוצרות
תופעות גיאולוגיות נוספות כגון נטיפים וזקיפים
בסלע.
יורדים מההר בדרך לתחנה החמישית
תוך כדי הירידה אנו נבחין בנרקיס - סוג של גאופיטים בעלי בצל. הסוג מונה כ-65 מינים שונים, מתוכם שניים הגדלים בר בישראל (נרקיס מצוי - סוג של גאופיטים בעלי בצל. הסוג מונה כ-65 מינים שונים, מתוכם שניים הגדלים בר בישראל (נרקיס מצוי ונרקיס סתווי). הנרקיס באזורינו פורח בסתיו או בחורף.
עולים במדרגות לעבר התחנה החמישית – מערות האדם הקדמון.��התחנה החמישית – מערת התנור:�תצפית למצוק אצבע והסבר על המקום והפעילות האנושית במערות.
שלבים בהתפתחות מערת התנור
מערת התנור – המערבית מבין מערות האדם הקדמון בנחל מערות. המערות נחפרו לראשונה בשנות ה-20 ע"י משלחת אנגלית בראשות החוקרת דורותי גארוד. בסוף שנות ה-60 חפרה במקום משלחת מארה"ב וכיום חופרים ארכיאולוגיים מאוניברסיטת חיפה.
בתוך המערה נשמר רצף ארכיאולוגי בעובי של 20 מטרים המכיל שרידים לפעילות אנושית בת 200 אלף שנים. שלוש תרבויות שונות של האדם הקדמון זוהו במערה:
א. התרבות האשלית – הקדומה ביותר שהתגלתה בכרמל. החלה לפני 500 אלף שנה ונמשכה עד לפני 250 אלף שנה. טיפוס האדם שהתגורר במערה היה הומו ארקטוס (האדם הזקוף). בני תרבות זו חיו בחבורות קטנות, התקיימו מציד ולקט, יצרו כלי יד מאבן ששימשו לקרצוף עורות, קיצוץ וחפירה. מעדויות גיאולוגיות ואקלימיות עולה שבאותה תקופה מפלס הים היה גבוה יותר (כתוצאה מהתחממות והפשרת קרחונים), קו החוף היה קרוב יותר למערה. (הומו ארקטוס – 2 מליון שנה – עד 500 אלף שנה)
כלי אבן טיפוסיים שנמצאו במערה:
מגרד אבן יד חוד לוולואה נתז לוולואה מקרצף יברודי נקר
ב. התרבות היברודית - התקיימה במשך
כ – 100 אלף שנה לאחר התרבות האשלית, בתקופה זו
פיתח האדם כלי אבן קטנים ומגוונים יותר מאשר התקופה
האשלית, ( כגון: מקרצף יברודי).
שכבות המילוי של קרקע המערה בתקופה זו
מכילות גם הן חול ים, עדות להמשך קיומו של
חוף ים הקרוב מהיום לאזור המערות.
התרבויות היברודית והמוסטרית. תחילת תקופת הקרח האחרונה .
בתקופה זו נמשכת התפתחות הומו סאפיינס (שהתפתח מההומו
ארקטוס). במקביל להומו סאפיינס מתקיים באירופה מכוסת
הקרחונים האדם הניאנדרתלי, שנפח מוחו היה גדול משל הומו
סאפיינס הרגיל. אך בסופו של דבר הוא נעלם ואולי נטמע
בהומו סאפיינס.�
ג. התרבות המוסטרית – החלה לפני כ – 150 אלף שנה ונמשכה עד לפני 50 אלף שנה, האדם במקום
יוצר כלי אבן מסותתים ברמה גבוהה (טכניקת לולואה) דבר המעיד על שיפור בכושר התכנון והביצוע.
המערה שימשה בסיס ל-25 – 50 נפשות. האדם עסק בציד בע"ח נפוצים לתקופה כגון יחמורים, איילים וצבאים.
לקראת סוף התקופה המוסטרית התמוטטה חלק מתקרת המערה ונוצר חלל דמוי ערובה ששימש מלכודת
ליחמורים- הציידים הבריחו את החיות לכיוון החור ואלה נפלו אל מותם בתחתית המערה.
בתקופה המוסטרית בכרמל התקיימו שתי אוכלוסיות אדם שונות: במערת כבארה (ליד זכרון יעקוב) ובמערת
התנור נמצאו שרידי האדם הנאנדרטלי, בעוד שבמערת הגדי(המזרחית בנחל מערות) נמצאו שרידי האדם
המודרני (הומו סאפיינס).
תחנה שישית – מערת הגמל
למערת הגמל צורה המזכירה פעמון, גם היא
נוצרה בתהליך קארסטי.
מערה זו מוקדשת לתצוגה הממחישה את חיי היומיום
של האדם הקדמון בתקופה המוסטרית.
בקיר מצוק המערה התפתחה צמחיית סלעים כציפורן משולשל,
טבורית נטויה
ומציץ סורי.
צמחי הסלעים הסתגלו לחיים בכיסי קרקע קטנים וסדקים.
תחנה שביעית – מערת הנחל
הארוכה במערות הכרמל, תחילתה באולם גדול
וסופה במסדרון ארוך וצר, אורכה מגיע ל- 70
מטר. היישוב במערה החל בתקופה המוסטרית,
אך עיקר הממצאים מהתקופה האוריניאקית
מלפני 40 עד 20 אלף שנה. כלי האבן שנמצאו
במערה מתקופה זו, משוכללים ולראשונה נמצאו
כלי עצם. שרידים נוספים נמצאו מתקופת
התרבות הנטופית שהחלה לפני 12 אלף שנה עד
לפני 2000 שנה. בתקופה הנטופית חי האדם
הקדמון בקידמת המערה ועסק בציד ולקט.
בתקופה זו מוצאים שרידי אומנות בכלי עצם, בתי
קברות ושרידי יישוב פרימיטיבי.
בכניסה למערת הנחל ניתן
להבחין במחשוף סלע גדול
המכיל מאובנים רבים של
רודיסטים.
בתוך המערה ניתן לראות נטיפים
פעילים
סוף המסלול נוסעים הביתה