לקראת בגרות בתנ"ך
בראשית י"ח
הבשורה על הולדת יצחק ואברהם מנסה להציל את סדום
מערכי שיעור בעריכת רויטל חסאן
מקיף ט', אשדוד
פרק י"ח מתחלק לארבעה נושאים עיקריים:
א'-ח' הכנסת האורחים של אברהם
ט'-טז'
הבשורה על הולדת הבן לשרה
יז'-כב' ה' מודיע לאברהם על חורבן סדום
כג'-לג'- אברהם מבקש לא להשחית את סדום
א וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם.
ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה.
ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ.
ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ.
ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ--כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
ו וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת--לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת.
ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.
ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.
הסבר
בוחן הצלחה
ט וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל.
י וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו.
יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים.
יב וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן.
יג וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי.
יד הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן.
טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
טז וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם.
הסבר
יז וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה.
יח וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
יט כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו.
הסבר
כ וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד.
כא אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָעָה.
כב וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'.
כג וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע.
כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ.
כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.
כו וַיֹּאמֶר ה' אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם.
כז וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.
כח אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת-כָּל-הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם-אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.
כט וַיֹּסֶף עוֹד לְדַבֵּר אֵלָיו וַיֹּאמַר אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם אַרְבָּעִים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים.
ל וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבֵּרָה אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם שְׁלֹשִׁים וַיֹּאמֶר לֹא אֶעֱשֶׂה אִם-אֶמְצָא שָׁם שְׁלֹשִׁים.
לא וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.
לב וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.
לג וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.
הסבר
הקטע עוסק בהכנסת אורחים יוצאת דופן של אברהם. בצהרי היום, בחום הלוהט, הוא יושב מחוץ לאוהלו, ועם הגעת האורחים הוא מכניסם אל אוהלו ומעניק להם אירוח למופת.
בפסוק א' נאמר: " וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" ובפסוק ב' נאמר: " וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים".
מהי הסתירה (לכאורה) בין אמירות אלו וכיצד ניתן לפתור אותה?
הסתירה:
בפסוק א' נאמר שה' נראה אל אברהם, ולכן הקורא מצפה להתגלות ה' אל אברהם, או לדיאלוג ביניהם; אך בפסוק ב' יש מעבר לעניין אחר, להגעת שלושה אנשים אל אברהם.
מכאן שלכאורה אין קשר בין שני עניינים אלה.
הפתרון:
קושי נוסף:
לאורך הסיפור יש מעבר מדיבור בלשון יחיד לדיבור בלשון רבים או להיפך.
כיצד ניתן להסביר תופעה זו?
פתרונות אפשריים:
המחבר אינו מספר שאברהם היה מכניס אורחים, אלא באמצעות אפיון עקיף- דרך מעשיו ופעלתנותו אנו לומדים על כך.
משימה:
קראו פסוקים ב'-ח'. ציינו והדגימו שלושה אמצעים אומנותיים שבאמצעותם באה לידי ביטוי הכנסת האורחים הנדיבה של אברהם.
👓 מילים מנחות:
פסוקים ז'-ח':
רץ...ויקח...ויתן....ומהר לעשות...ויקח...אשר עשה...ויתן...והוא עמד.
ריבוי הפעלים מדגיש את עשייתו הרבה לרווחת אורחיו, הוא משרת אותם במסירות רבה.
(פסוק א')- אברהם פסיבי (יושב בפתח) - אקטיבי למענם (רץ וממהר לדאוג לצרכיהם)�
(פסוק ה')- אברהם מציע מעט - מגיש הרבה�יש פער בין ההצעה למה שמוגש בפועל�
(פסוק ח')- אורחיו יושבים - הוא עומד
👓 ניגודים
פסוקים ט'-טז': הבשורה על הולדת הבן לשרה
פס' ט'-י': " איה שרה אישתך" -הבשורה מיועדת לשרה (אברהם קיבל את הבשורה בפרק יז').
"שוב אשוב אלייך כעת חייה" בשנה הבאה בזמן הזה
"והנה בן לשרה אישתך" - הזמן המדויק מעניק לבשורה אמינות ותוקף לקיומה.
פס' יא': מאמר מוסגר של המחבר:
"ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה אורח כנשים"-(מחזור חודשי)-
מדגיש את הרעיון ששרה תוכל ללדת רק בנס
פס' יב':" וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ (דומה לאברהם ויצחק) לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי (גיל הבלות) הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה (בשר מעודן כמו בגיל הנעורים)\(עידן, מחזור חודשי) וַאדֹנִי זָקֵן."
פס' יג': " וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי."�
הקושי שנובע מהשוואת פס' יב' לפס' יג':
מדוע ה' משנה את דבריה של שרה? היתכן שה' משקר (חס ושלום)?
רש"י: "שינה הכתוב מפני השלום". ה' לא רצה לגרום לסכסוך בין אברהם לשרה שאמרה עליו שהוא זקן וזאת בכדי לשמור על שלום בית.
פיתרון:
(ערך השלום)
ראב"ע: "ואני זקנתי"= "אחרי בלותי" �"והמלאך אמר אמת" כלומר: דברי המלאך מקבילים לדברי שרה אחרי בלותי ולכן המלאך אמר אמת אלא שהשמיט את דברי שרה. "ואדוני זקן".
(ערך האמת)
בפס יב' נאמר ששרה צחקה בליבה ופתח האוהל היה מאחורי המלאך (פס' י') שודאי לא ראה אותה, אך קרא את מחשבותיה מכאן שהאורחים הם המלאכים והבטחות ה' יתגשמו במועד שנקב .
פס' יד': שרה ננזפת על צחוקה "היפלא מה' דבר"
האם יתכן שמשהו נעלם ונסתר מאת ה'?
שרה מכחישה שצחקה.
צחוקה של שרה נבע מתוך לעג ואירוניה כלפי מה ששמעה.
לעומת זאת צחוקו של אברהם בפרק יז' נבע מתוך שמחה, או מבוכה, ולכן הוא לא ננזף על ידי ה'.
גם אברהם וגם שרה צחקו לשמע הבשורה, אבל
פסוקים יז'-כב' ה' מודיע לאברהם על חורבן סדום
שאלה: מדוע ה' רוצה להודיע לאברהם על תוכניתו להחריב את סדום ועמורה?
תשובה:
פס' כא': "אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; וְאִם-לֹא, אֵדָעָה".
רש"י: "ארדה נא - למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה ...דבר אחר ארדה נא לסוף מעשיהם".
תשובה:
הכצעקתה:
הפירוש: האם כמו הצעקה שלה.
שלה= של העיר ( של אנשי העיר)
השורש צ.ע.ק או ז.ע.ק מופיע בהקשר של התעללות ביתומים ובאלמנות
כיום- משתמשים בביטוי כדי לתאר מצב שמתואר בהגזמה- יותר ממה שהוא באמת
פסוק כא': " הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָעָה".
רשב"ם: "אם כן עשו, אעשה אותם כלה"
ספורנו: " עָשׂוּ כָּלָה. עָשׂוּ כֻּלָּם, שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם מוחֶה..."
הסבירו את דברי ה' בפסוק, על פי כל אחד מהפירושים הנ"ל
" הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ -כָּלָה
וְאִם-לֹא- אֵדָעָה".
על פי הפירוש של רשב"ם:
ה' אומר: ארד ואראה האם אנשי סדום אכן עשו חטאים כמו הצעקה הבאה אליי.
אם כן- אז אביא עליהם כליה- אשמיד אותם, ואם לא- אז אדע מה לעשות.
כלה=כליה (עונש)
" הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה
וְאִם-לֹא- אֵדָעָה".
כלה=כולם (האנשים)
על פי הפירוש של ספורנו:
ה' אומר: ארד ואראה האם עשו כולם את החטאים שאני שומע, או לא כולם- ואז אדע מה לעשות לכל אחד מהם
פס' כב': " וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'".
חז"ל אמרו על פסוק זה: " תיקון סופרים הוא זה שהשכינה הייתה ממתנת לאברהם"
תיקון סופרים: תיקון שביצעו הסופרים בטקסט המקראי לגבי מילים או ביטויים שעלולים לפגוע בכבוד ה'.
לפני התיקון: "וה' עודנו עומד לפני אברהם", אך משפט זה פוגע בכבוד ה', ולכן שינו שאברהם עומד לפני ה'
אברהם מִדַּיֵין עם ה' ומנסה למנוע את חורבן סדום ועמורה כפי שה' מצפה ממנו- מלחמתו היא על עשיית צדק ומשפט.
אברהם מתקומם על חוסר צדק- (פס' כג') "ויגש (פנה) אברהם ויאמר האף (האומנם) תספה (תשמיד) צדיק עם רשע" (חוסר צדק להשמיד צדיק עם רשע).
פס' כד' " אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ"?
אברהם מתמקח על מס' הצדיקים שבזכותם תינצל העיר- אברהם תובע לגמול קיבוצי קולקטיבי.
הניסוח הוא באמצעות שאלה רטורית הבאה להדגיש את תביעתו.
פס' כה': "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע"
- אברהם תובע תביעה לגמול אישי.
פס' כה'- "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה"...
אברהם מעז להוכיח את ה' על דרך שיפוטו- חלילה לך, השפוט כל הארץ (אלוהי הצדק והמשפט) לא יעשה משפט (שאלה רטורית על אי עשיית צדק).
מצד אחד אברהם מביע את בטחונו בה' ומצד שני אברהם מבקר אותו- יחס דו ערכי.
ה' מוכן לסלוח לכל העיר אם ימצאו בסדום 50 צדיקים.
10-20-30-40-45-50 (המינימום שבאמצעותם ניתן לקיים תפילות או עניינים דתיים למניין).
סגנונות במו"מ של אברהם:
אברהם משתמש בכל לשונות הבקשה בסגנונות שונים כדי להסיר את גזירת החורבן מעל סדום.
מהיכן ראינו שאברהם אבינו מהווה מנהיג אידיאלי:
גדולתו של אברהם, הכנסת האורחים שלו ומלחמתו למען הצדק: אפילו למען בנו היחיד הוא לא נלחם (פרק כ"ב), אבל למען האנושות הוא כן נלחם.
סגנון תקיף ונוקשה- המודגש ע"י שאלות רטוריות:
-"האף תספה צדיק עם רשע" (פסוק כג').
-"חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט"
(פסוק כה').
סגנון של תחנונים:
סגנון של תחנונים, בקשה והתרפסות בפני האל:
"הִנֵּה-נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל-אֲדֹנָי, וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר". (פסוק כז').
סגנון מתפייס:
"וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם" (ל'-לב')
שאלה:
הביאו 3 אמצעים ספרותיים במו"מ בין אברהם לה' ותרומתם למיקוח.
תשובה:
1. הדרגתיות מ-50 ל-10 סוחר על כל נפש.
2. חזרה על הביטויים:
א. "הנה נא הואלתי לדבר".
ב. "אל נא יחר לאדני אדברה".
3. מילים מנחות: צדיק, רשע, שופט, משפט.
4. שאלות רטוריות
5. שורש מנחה ש.ח.ת (יח', לא', לב').
6. דיאלוג פרטני+חזרות רבות: זאת כדי שנתרשם ממאבקו על תוצאות המשא ומתן:
בהתחלה ה' רצה להשמיד את כל העיר ולבסוף ה' אומר: "ולא אשמיד בעבור העשרה" , אך בפועל–היה צדיק אחד (שמו לוט).
גמול אישי- לוט.
גמול לדורות- בני משפחתו.