לקראת בגרות בתנ"ך
בראשית פרק ג'
מערכי שיעור בעריכת רויטל חסאן
מקיף ט', אשדוד
בראשית פרק ג'- סיפור גן עדן
החטא ועונשו
פס' 1- אקספוזיציה ( הצג)
פרטים כגון: רקע, מקום, זמן, הצגת הדמויות, תכונותיהן, מניעים לפעולתן , אשר חשובים לגבי הבנת המשך העלילה.
פרטים אלה יופיעו בדרך כלל בתחילת הסיפור ולעיתים גם בהמשך
באקספוזיציה הנחש מוצג כ " עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה"
ערום- ערמומי, חכם, חורש רע.
א וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִשָּׁה אַף כִּי-אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.
במיתולוגיה, "נחש הבריח" ו"נחש עקלתון" (כמו התנין והלוויתן) היו מפלצות אלים, שנלחמו נגד האל הבורא בניסיון לשבש את מהלך הבריאה. המרד לבסוף דוכא.
בתיאור הנחש אצלנו ניתן לראות את ההסתייגות מהמיתוס.
ניתן להסיק זאת מהביטויים הבאים:
וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה- מכך משתמע שהוא עוד
אחת מחיות השדה ולא אל.
כמו כן נאמר עליו " אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים " – ה' ברא אותו כפי שברא את יתר הברואים הוא לא עצמאי ואין לו כוחות אלוהיים
תיאור הנחש בפס' 1 מדגיש את התנגדותה של התורה למיתוס.
מיד לאחר הצגת הנחש מתחילה סצנת פיתוי הגוררת בעקבותיה חטא של הפרת הצו האלוקי, חקירת האשמים ולבסוף עונש לכל החוטאים
במהלך הפיתוי נוצרים שינויים בין הצו האלוקי לאדם לבין הצגת צו זה על ידי הנחש ועל ידי האישה.
בלימוד הסיפור המקראי אנו נדרשים לשמוע את המנגינה שלעתים היא דקה וסמויה, ויש להטות אוזן קשובה כדי להבחין בה.
בפרק ב' 17-16 מופיע צו ה' לאדם:
טז וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל.
יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ
כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.
ה' מצווה על האדם.
מרשה לו לאכול ממה שהוא רוצה-"מכל עץ הגן"
כמה שהוא רוצה- "אכול תאכל".
אבל אוסר עליו לאכול מעץ אחד: עץ "הדעת טוב ורע".
ה' מודיע לאדם מה יהיה עונשו: מות תמות!
5-1: החטא
הנחש
האישה
האדם
וַיְצַו 2ה' אֱלֹהִים עַל-הָאָדָם1 לֵאמֹר
מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל3.
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע
לֹא תֹאכַל4 מִמֶּנּוּ
כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ
מוֹת תָּמוּת5.
וַיֹּאמֶר אֶל-הָאִשָּׁה1
אַף כִּי-אָמַר2 אֱלֹהִים
לֹא תֹאכְלוּ מִכֹּל עֵץ הַגָּן.
ב וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-הַנָּחָשׁ מִפְּרִי עֵץ-הַגָּן נֹאכֵל3.
ג וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ-הַגָּן אָמַר2 אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ4
פֶּן-תְּמֻתוּן5.
ד וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן5.
ה כִּי יֹדֵעַ אֱלֹהִים כִּי בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם
וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע.
וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ
ההבדלים בין ציווי ה' לבין דברי הנחש:
2. דרגת הציווי- הנחש מוריד את דברי ה' מדרגת ציווי לדרגת אמירה- הם לא מחייבים, אלא המלצה (ויצו- אמר- אמר).
3. גודל ההיתר- ה' מאפשר לאכול מכל עץ הגן-כמה שרוצים (אכל תאכל)- היתר רחב. הנחש לא מזכיר היתר בכלל.
4. גודל האיסור- ה' אוסר לאכול רק מעץ אחד מיוחד בשמו. הנחש- מגדיל את האיסור האלוקי בכך שאומר שאסור לאכול מכל העצים.
1. מושא הפניה- ה' פונה לאדם והנחש פונה אל האישה.
5. העונש:
לפי הצו האלוהי העונש על אכילה מהעץ הוא מוות .
לדברי הנחש: "לא מות תמותון" הוא מחזק את דברי האישה שלא ייענשו במוות.
תוספות
הנחש מוסיף את האינטרס- האכילה משתלמת:
האכילה תגרום לכך שהאישה והאדם יעלו למעמד של האל היודע להבחין בין טוב לרע.
ההבדלים בין ציווי ה' לבין דברי האישה:
דרגת הציווי- האישה מורידה את דברי ה' מדרגת ציווי לדרגת אמירה- הם לא מחייבים, אלא המלצה.
גודל ההיתר- ה' מאפשר לאכול מכל עץ הגן-כמה שרוצים- היתר רחב. האישה מצמצמת היתר זה-"נאכל", לא מזכירה את המילה "כל".
גודל האיסור- ה' אוסר לאכול רק מעץ אחד מיוחד בשמו
האישה לא קוראת לעץ בשמו ובכך מגדילה את האיסור והופכת אותו לקשה לביצוע.
העונש:
לפי הצו האלוהי העונש על אכילה מהעץ הוא מוות .
לדברי האישה אולי (פן) יהיה עונש מוות, בכך היא משכנעת את עצמה לנסות שהרי ה' לא ימית אותם.
תוספות
האישה מוסיפה את האיסור לגעת בעץ. וחז"ל למדו מכאן: "כל המוסיף גורע". ואכן על פי המדרש הנחש ניצל זאת והטעה את האישה ואמר לה: כשם שנגיעה אינה ממיתה כך גם האכילה.
בדיעבד, מסתבר שהנחש הערמומי צדק באמירתו כי האכילה מעץ הדעת לא תביא למותם של אדם וחווה. ניתן להסביר כי כוונת האל הייתה שאכילה מפרי העץ תהפוך את האדם לבין תמותה, ולא בהכרח שתביא לעונש מוות מיידי.
מהשינויים בדברי הנחש ניתן להסיק שהוא מסית נגד ה', מציג את אלוקים כקנאי וצר עין: לטענתו האל אסר על אכילה מהעץ כדי שבני האדם לא יידמו לו ויהיו מתחריו: " וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע"
מהשינויים בדברי האישה ניתן להסיק שהיא ערמומית, משנה את דברי ה' כך שיתאימו לרצונה האחד: לאכול מהפרי האסור.
היא מסדרת לעצמה הצדקות, למה מותר לה להפוך את דברי האל ולאכול מהפרי האסור.
החיבור בין הנחש- המסית הערמומי, לבין האישה, שמתאווה לאכול מהעץ מוליד בסופו של דבר את העבירה על האיסור האלוקי.
האישה שהתפתתה לאכול מהפרי האסור, משתפת בחטא גם את בעלה והוא אכל ללא כל מחאה, מה שמלמד על דמותו הפאסיבית בסיפור.
תוצאות האכילה:
מיד לאחר האכילה נפקחות עיני אדם וחווה.
הם כנראה, מתביישים בתאווה המינית שתקפה אותם, ולכן מתביישים במערומיהם ומתכסים בעלי התאנה.
חז"ל מזהים את הנחש כקול פנימי של האישה ( "יצר הרע") ומזהים חמישה שלבים בתהליך הפיתוי של המסית לדבר רע:
א. שינוי מן האמת
ב. ערמומיות- פונה דווקא אל האישה
ג. הטעייה- " כשם שנגיעה אינה גורמת מיתה, כך גם אכילה" ד. האינטרס- הכדאיות- " ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים..."
ה. רק ניסיון אחד- "ותקח מפריו...ותתן גם לאשה עמה"
13-8: בירור האשמה
האישה
האדם
פס' 8: " וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן ..."
קושי תיאולוגי (דתי)- האל מוצג כאן כישות שיש לה צורה, אפילו שומעים את צעדיו, והרי לאל אין גוף ואין דמות?
פתרון:
חז"ל פירשו ש"דיברה תורה בלשון בני אדם"- כלומר האל איננו אנושי, הוא לא שומע, מריח או מתהלך.
אך לנו, בני האדם אין אפשרות לחשוב או לדבר על אלוקים במושגים אלוקיים, לכן מדברים על ה' במושגים אנושיים, כדי שנבין.
הדיבור על אלוקים בצורת האנשה נועד לבטא את נוכחות ה' בכל מקום וכן בגן העדן.
פס' 9: " וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל-הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה"
קושי תיאולוגי ( דתי): האם ה' אינו יודע היכן האדם נמצא?
פתרון:
ברור שאלוקים יודע היכן הוא, אך זוהי שאלה רטורית הרי האל יודע הכל.
הסיבות לשאלה:
1. צורת פתיחה בשיחה. כדי לא להבהיל את האדם.
2. כדי לתת לאדם הזדמנות להודות בחטאו ולבקש סליחה.
האדם לא מנצל את ההזדמנות שניתנה לו ובוחר בתשובה אינפורמטיבית.
"וַיֹּאמֶר אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא"
בתשובתו האדם מסגיר את ההבנה המינית החדשה שלו, אך גם את העובדה שחטא...
החקירה
ה' נותן לאדם הזדמנות נוספת להודות בחטאו ושואל אותו באופן ישיר:: " וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ."
תשובת האדם:
" הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל."
האדם מתנער מאחריות ומאשים את
האישה שפיתתה אותו.
האדם מאשים בעקיפין גם את ה',
ובכך מצטייר גם ככפוי טובה:
" אתה ה' נתת לי אישה כזו שתפתה
אותי"
תשובת האישה:
"וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל"
האישה מטילה את האשמה על הנחש,
ולא לוקחת אחריות. הנחש פיתה אותי
והתפתתי.
ה' שואל את האישה: " וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים לָאִשָּׁה מַה-זֹּאת עָשִׂית"
ה' מבין שאין חרטה, ולכן נותן עונשים.
ניתן לראות כאן התנהגות אופיינית לאדם שאינו לוקח אחריות על מעשיו
19-14: העונש
מידה כנגד מידה
הנחש
האישה
האדם
כל אחד מהחוטאים קיבל שני עונשים על פי עיקרון של מידה כנגד מידה- סוג הגמול דומה לסוג המעשה.
הקשר בין המעשה לגמול יכול להיות תוכני- מאותו התחום או לשוני- חזרה על מילה מסויימת המופיעה הן במעשה והן בגמול.
כמו כן בכל העונשים ניתן לזהות יסודות אטיולוגיים ( הסברים לתופעות קיימות בעולם)
הנחש
היסוד האטיולוגי: הסבר לפחד הגדול של האדם מהנחשים.
האישה
היסוד האטיולוגי: הסבר לסבל של האישה בזמן הלידה.
הסבר לתופעה החברתית: שליטת הגברים בנשים.
האדם
היסוד האטיולוגי: הסבר לכך שהאדם עובד קשה כדי להתפרנס, ומדוע האדם לא חי לנצח.
בהתחלה לא נאסר על האדם לאכול מעץ החיים כי הועד לחיות לנצח. אבל משנענש לחיות מספר שנים קצוב, אם יאכל מפרי עץ החיים יפר את העונש שקיבל, ועל כן האדם ואשתו מגורשים מגן העדן.
כדי שהאדם ואשתו לא יחזרו לגן העדן ה' שם השגחה: כרובים- סוג של מלאכים, השומרים את פתח הגן, ו"להט החרב המתהפכת" חרב לוהטת שמסתובבת כל הזמן שלא מאפשרת כניסה פיזית לגן. ה' מלביש אותם כותנות עור לפני הגירוש.
שמות האישה ומשמעותם
בפרק ב' פס' 23– " לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת"
האדם קורא לאישה "אישה".
משמעות השם ( מדרש שם): נוצרה מהאיש.
בפרק ג' פס' 20– " וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל-חָי"
האדם קורא לאישה "חווה"
משמעות השם: אם כל חי- ייעודה חיובי, הבאת חיים לעולם.
היסודות האטיולוגיים בסיפור:
הפרק מסביר תופעות הקיימות בעולם: