מתנות כהונה

• לאחר שה' הטיל על הכהנים את האחריות לכך שישראל יתקרבו אל הקודש בצורה נכונה.
• ה' גם נותן להם את הזכות ליהנות מקודשי בני-ישראל.
• הכהנים מקבלים תרומה מהעם תמורת עבודתם.
• קבלת התרומה נותנת גדולה לכהנים: 'למשחה'.

​

​

• {ח} וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָה֘ אֶֽל-אַהֲרֹן֒ וַֽאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּֽי לְךָ֔ אֶת-מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרֽוּמֹתָ֑י לְכָל-קָדְשֵׁ֣י בְנֵֽי-יִ֠שְׂרָאֵ֠ל לְךָ֙ נְתַתִּ֧ים לְמָשְׁחָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ לְחָק-עוֹלָֽם:

קודשי קודשים

• קודשי קודשים אלו קרבנות ברמת קדושה גבוה.
• מקדשי-קודשים רק הכהנים אוכלים ולא ישראל.
• הם נאכלים רק על-ידי זכרי כהונה.
• נאכלים בעזרה.
• קודשי קודשים כוללים: (עולה), חטאת, אשם ומנחה.

​

• {ט} זֶ֣ה-יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ מִקֹּ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים מִן-הָאֵ֑שׁ כָּל-קָ֠רְבָּנָ֠ם לְֽכָל-מִנְחָתָ֞ם וּלְכָל-חַטָּאתָ֗ם וּלְכָל-אֲשָׁמָם֙ אֲשֶׁ֣ר יָשִׁ֣יבוּ לִ֔י קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֥ים לְךָ֛ ה֖וּא וּלְבָנֶיֽךָ: {י} בְּקֹ֥דֶשׁ הַקֳּדָשִׁ֖ים תֹּֽאכְלֶ֑נּוּ כָּל-זָכָר֙ יֹאכַ֣ל אֹת֔וֹ קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶה-לָּֽךְ:

קודשים קלים

• קודשים קלים הם קרבנות בדרגת קדושה פחותה מקודשי-קודשים.
• קודשים-קלים זה בעיקר 'שלמים'
• קודשים קלים נאכלים על-ידי ישראל. ומותר לאוכלם בכל ירושלים.
• מתוך הבשר מרימים בני-ישראל תנופה 'חזה ושוק' לכהנים.
• את תנופת קודשים-קלים יכולים כל הכהנים לאכול, גם הנשים.

​

​

• {יא} וְזֶה-לְּךָ֞ תְּרוּמַ֣ת מַתָּנָ֗ם לְכָל-תְּנוּפֹת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ לְךָ֣ נְתַתִּ֗ים וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק-עוֹלָ֑ם כָּל-טָה֥וֹר בְּבֵֽיתְךָ֖ יֹאכַ֥ל אֹתֽוֹ:

תרומה גדולה

• פירוש מילים:
• חלב = חלק משובח
• יצהר = שמן זית
• תירוש = מיץ ענבים
• דגן = תבואה (חיטה וכדו')
• את החלק הראשון מיצהר, תירוש ודגן יש לתת תרומה לכהן.
• חכמינו הוסיפו חיוב לתת תרומה מכל פרי הארץ.
• את התרומה אוכלים הכהנים והכוהנות בטהרה ובכל מקום.

​

​

• {יב} כֹּ֚ל חֵ֣לֶב יִצְהָ֔ר וְכָל-חֵ֖לֶב תִּיר֣וֹשׁ וְדָגָ֑ן רֵֽאשִׁיתָ֛ם אֲשֶׁר-יִתְּנ֥וּ לַֽיהֹוָ֖ה לְךָ֥ נְתַתִּֽים:

ביכורים

• משבעת המינים מביאים ביכורים לבית-המקדש.
• את הביכורים נותנים לכהנים והם נאכלים בטהרה.

​

​

• {יג} בִּכּוּרֵ֞י כָּל-אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֛ם אֲשֶׁר-יָבִ֥יאוּ לַֽיהֹוָ֖ה לְךָ֣ יִֽהְיֶ֑ה כָּל-טָה֥וֹר בְּבֵֽיתְךָ֖ יֹֽאכְלֶֽנּוּ:

חרם

• כאשר אדם מקדיש משהו משלו ואומר שהדבר יהיה 'חרם' – הכהנים מקבלים אותו.

​

​

​

• {יד} כָּל-חֵ֥רֶם בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְךָ֥ יִֽהְיֶֽה:

בכורות

• בכור האדם והבהמה מוקדשים לה' וניתנים לכהנים.
• את בכור האדם פודים לאחר גיל חודש תמורת תשלום של חמשה שקלי קודש.
• את בכור הבהמה הטמאה, רק החמור, פודים בשה ונותנים השה לכהנים.

​

​

​

• {טו} כָּל-פֶּ֣טֶר רֶ֠חֶם לְֽכָל-בָּשָׂ֞ר אֲשֶׁר-יַקְרִ֧יבוּ לַֽיהֹוָ֛ה בָּֽאָדָ֥ם וּבַבְּהֵמָ֖ה יִֽהְיֶה-לָּ֑ךְ אַ֣ךְ | פָּ֣דֹה תִפְדֶּ֗ה אֵ֚ת בְּכ֣וֹר הָֽאָדָ֔ם וְאֵ֛ת בְּכֽוֹר-הַבְּהֵמָ֥ה הַטְּמֵאָ֖ה תִּפְדֶּֽה: {טז} וּפְדוּיָו֙ מִבֶּן-חֹ֣דֶשׁ תִּפְדֶּ֔ה בְּעֶ֨רְכְּךָ֔ כֶּ֛סֶף חֲמֵ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה הֽוּא:

בכור בהמה טהורה

• את בכורות הבהמות הטהורות לא פודים אלא מביאים קרבן.
• בשר קרבן הבכור שייך לכהן.
• לקרבן הבכור יש דין של 'קודשים קלים' כמו חזה התנופה ושוק הימין. ומותר גם לנשות הכהנים ונאכל בכל ירושלים.

​

​

​

• {יז} אַ֣ךְ בְּֽכוֹר-שׁ֡וֹר אֽוֹ-בְכ֨וֹר כֶּ֜שֶׂב אֽוֹ-בְכ֥וֹר עֵ֛ז לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה קֹ֣דֶשׁ הֵ֑ם אֶת-דָּמָ֞ם תִּזְרֹ֤ק עַל-הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ וְאֶת-חֶלְבָּ֣ם תַּקְטִ֔יר אִשֶּׁ֛ה לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַֽיהוָֹֽה: {יח} וּבְשָׂרָ֖ם יִֽהְיֶה-לָּ֑ךְ כַּֽחֲזֵ֧ה הַתְּנוּפָ֛ה וּכְשׁ֥וֹק הַיָּמִ֖ין לְךָ֥ יִֽהְיֶֽה:

ברית מלח

• לסיכום: כל קודשי בני-ישראל שייכים לכהנים.
• נתינה זו היא לדורות עולם.
• נתינת הקודשים לכהנים היא ברית נצחית בין ה' לכהנים.
• מה הקשר למלח?
• ברית מלח. כברית הכרותה למלח, שאינו מסריח לעולם:

​

• {יט} כֹּ֣ל | תְּרוּמֹ֣ת הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ימוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ לַֽיהֹוָה֒ נָתַ֣תִּֽי לְךָ֗ וּלְבָנֶ֧יךָ וְלִבְנֹתֶ֛יךָ אִתְּךָ֖ לְחָק-עוֹלָ֑ם בְּרִית֩ מֶ֨לַח עוֹלָ֥ם הִוא֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְךָ֖ וּֽלְזַרְעֲךָ֥ אִתָּֽךְ:

נחלת הכהנים

• הכהנים לא מקבלים נחלה בארץ-ישראל.
• הכהנים לא מקבלים חלק בביזה בכיבוש הארץ.
• ה' הוא נחלת הכהנים ולכן הם אוכלים את קודשיו ולא נוחלים נחלה ארצית.

​

​

​

• {כ} וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶֽל-אַהֲרֹ֗ן בְּאַרְצָם֙ לֹ֣א תִנְחָ֔ל וְחֵ֕לֶק לֹֽא-יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ בְּתוֹכָ֑ם אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

מעשר ללויים

• הלויים מקבלים מעשר מגידולי הארץ של הישראלים.
• מעשר = אחד מעשר.
• המעשר איננו קדוש ומותר ללויים להאכיל בו ישראלים.
• המעשר ניתן שכר לעבודת הלויים במשכן.

​

​

​

• {כא} וְלִבְנֵ֣י לֵוִ֔י הִנֵּ֥ה נָתַ֛תִּי כָּל-מַֽעֲשֵׂ֥ר בְּיִשְׂרָאֵ֖ל לְנַֽחֲלָ֑ה חֵ֤לֶף עֲבֹֽדָתָם֨ אֲשֶׁר-הֵ֣ם עֹֽבְדִ֔ים אֶת-עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:

מעשר ללויים

• בזכות עבודת הלויים – בני-ישראל לא יתקרבו אל המשכן בצורה לא נכונה ובכך לא ימותו.
• הלוי אחראי למנוע מיתה מישראל.

​

​

​

• {כב} וְלֹֽא-יִקְרְב֥וּ ע֛וֹד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לָשֵׂ֥את חֵ֖טְא לָמֽוּת: {כג} וְעָבַ֨ד הַלֵּוִ֜י ה֗וּא אֶת-עֲבֹדַת֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהֵ֖ם יִשְׂא֣וּ עֲוֹנָ֑ם חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַֽחֲלָֽה:

מעשר ללויים

• מכיוון שהלויים מקבלים מעשר הם לא מקבלים נחלה בארץ-ישראל.

​

​

​

• {כד} כִּ֞י אֶת-מַעְשַׂ֣ר בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤ימוּ לַֽיהֹוָה֙ תְּרוּמָ֔ה נָתַ֥תִּי לַלְוִיִּ֖ם לְנַֽחֲלָ֑ה עַל-כֵּן֙ אָמַ֣רְתִּי לָהֶ֔ם בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יִנְחֲל֖וּ נַֽחֲלָֽה:

תרומת מעשר

• מתוך המעשר שהלויים מקבלים הם צריכים לתת מעשר מן המעשר לכהנים.
• ל'מעשר מן המעשר' יש דין כמו של 'תרומה גדולה' שמותרת רק לכהנים בטהרה. ולכן נקרא גם 'תרומת מעשר'.

​

​

​

• {כה} וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: {כו} וְאֶל-הַלְוִיִּ֣ם תְּדַבֵּר֘ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶם֒ כִּֽי-תִ֠קְח֠וּ מֵאֵ֨ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-הַֽמַּעֲשֵׂ֗ר אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם מֵֽאִתָּ֖ם בְּנַֽחֲלַתְכֶ֑ם וַהֲרֵֽמֹתֶ֤ם מִמֶּ֨נּוּ֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה מַֽעֲשֵׂ֖ר מִן-הַֽמַּעֲשֵֽׂר: {כז} וְנֶחְשַׁ֥ב לָכֶ֖ם תְּרֽוּמַתְכֶ֑ם כַּדָּגָן֙ מִן-הַגֹּ֔רֶן וְכַֽמְלֵאָ֖ה מִן-הַיָּֽקֶב: {כח} כֵּ֣ן תָּרִ֤ימוּ גַם-אַתֶּם֙ תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה מִכֹּל֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֣ר תִּקְח֔וּ מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְתַתֶּ֤ם מִמֶּ֨נּוּ֙ אֶת-תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: {כט} מִכֹּל֙ מַתְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם תָּרִ֕ימוּ אֵ֖ת כָּל-תְּרוּמַ֣ת יְהֹוָ֑ה מִכָּ֨ל-חֶלְבּ֔וֹ אֶֽת-מִקְדְּשׁ֖וֹ מִמֶּֽנּוּ:

תרומת מעשר

• לאחר שהלויים מרימים את 'תרומת המעשר' המעשר שלהם נחשב להם כמו פרות חול רגילים והם אוכלים אותם בכל מקום.
• המעש ניתן ללויים שכר על עבודת המשכן.
• בזכות נתינת 'תרומת מעשר' ניצל הלוי מעונש מיתה בידי שמים.

​

​

​

• {ל}וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בַּהֲרִֽימְכֶ֤ם אֶת-חֶלְבּוֹ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנֶחְשַׁב֙ לַלְוִיִּ֔ם כִּתְבוּאַ֥ת גֹּ֖רֶן וּכִתְבוּאַ֥ת יָֽקֶב: {לא} וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּכָל-מָק֔וֹם אַתֶּ֖ם וּבֵֽיתְכֶ֑ם כִּֽי-שָׂכָ֥ר הוּא֙ לָכֶ֔ם חֵ֥לֶף עֲבֹֽדַתְכֶ֖ם בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: {לב} וְלֹֽא-תִשְׂא֤וּ עָלָיו֙ חֵ֔טְא בַּהֲרִֽימְכֶ֥ם אֶת-חֶלְבּ֖וֹ מִמֶּ֑נּוּ וְאֶת-קָדְשֵׁ֧י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל לֹ֥א תְחַלְּל֖וּ וְלֹ֥א תָמֽוּתוּ: