4 of 43

גוטמן רואה בערבי את ממשיכו של העברי הקדום המקשר בין היהודי החדש לבין העברי הקדום.

דמות הערבי כמודל לחיקוי :

הערבי מתואר כדמות שורשית: הוא יחף (קשר ישיר עם האדמה).

הוא זקוף ויציב, צועד קדימה אך נראה כנטוע באדמה.

השימוש בכד חרס – חומר המחובר לאדמה.

אוחז באלה – מחומר גולמי –עץ.

הערבי מחובר אל הארץ:

5 of 43

גופו שרירי, המעיד על כוח פיזי.

הקומפוזיציה :

דמות הערבי כמודל לחיקוי :

הערבי כגיבור :

כל אלו מרמזים על כל מה שחסר ליהודי הגלותי החלוש והמרחף, שבא מהעיירה היהודית המזרח אירופאית.

דמותו של הרועה ממלאת את כל משטח היצירה.

מבוססת על צורת משולש שווה צלעות, שהוא סמל ליציבות.

התאורה דרמתית – השמש המפציעה מול הירח הכבוי, וביניהם ראשו של הרועה כמאור שלישי – הופכים את הנער הערבי לגיבור מיתולוגי המתקיים מעבר לחילופי הזמנים.

6 of 43

מאפיינים סגנוניים – השפעות :

הסגנון הוא קודם כל פרימיטיבי :

תיאורי דמויות במזרח הקדום (גוף חזיתי וראש בפרופיל)

הפיסול האיברי (הבלטת העיניים ופנים כמסכה)

דמות נפחית כמו שבנה פיקאסו

הנאיביות בציורי הבתים והעיזים כמו אצל רוסו

משטחי הצבע

של גוגן

וצבעוניות פוביסטית

7 of 43

נחום גוטמן, מנוחת צהרים, 1926, שמן על בד

8 of 43

אלמנט נוסף בתפיסת המזרח של גוטמן מתבטא בחגיגיות ובשלווה, עולם של תרבות פנאי

המתמכרת להנאות, נהנתנות ופינוק עצמי.

לעניין המיניות האוריינטאלית נלווית משמעות ציונית שאולי אינה מודעת: האדמה שופעת הקימורים היא קרקע

בתולית מתמסרת, והיהודים השבים אליה יפרו וימלאו אותה. את הנופים הנשיים, הקמורים והרכים

אפשר לכבוש בכוח עבודת האדמה הגברית.

9 of 43

ערבי וערבייה נחים בשדה הם מתמכרים ומתמסרים למנוחה בנהנתנות רבה.

האווירה היא אידילית, שקטה ודוממת,

כביטוי להרמוניה מוחלטת בין האיכרים לבין הטבע שסביבם – האדם שייך לטבע.

לרגלי הערבי מונח פרי אדמתו – פלח של אבטיח. הערבי שוכב שקוע בשינה עמוקה ופיו פתוח, כביטוי של התמסרות לשינה.

הערבייה יושבת עם הגב לצופה, ידה מורמת לראשה בתנועה חושנית, ופניה מופנים אל

הצופה בצדודית שלהן. הערבי והערבייה הנחים בשדה לבושים בגדים חגיגיים, כמו שאר עובדי האדמה ביצירותיו של גוטמן

החזון הציוני של השתרשות באדמת ארץ-ישראל יכול להתקיים רק על ידי עבודה עברית, ועובדי האדמה הערביים הם הדוגמה שיש לחקות: להירתם לעבודת האדמה ולראות בה מעשה יצירה חגיגי, ולא עבודה קשה ומתישה.

המסר :

10 of 43

האור

אין ביצירה מקור אור ספציפי או מזוהה. האור הוא מושגי - אורה המסנוור והבוהק של ארץ-ישראל במהותה.

11 of 43

השפעות : ביצירתו ביטא פיקאסו את היופי השליו של החיים הפשוטים, את היחסים האינטימיים של הזוג. האיכרים הישנים מתוארים בתנוחה נינוחה

ומתרפקת, ואיבריהם הנפחיים והמתעגלים, האופייניים לפיקאסו בתקופה זו, מעניקים להם מראה פיסולי מונומנטלי. כך גם דמויותיו של גוטמן: הדמויות נפחיות ומונומנטליות, היוצרות פנטזיה של

אנשים חזקים

פיקאסו 1919 איכרים ישנים

12 of 43

נחום גוטמן, פרדסים ביפו, 1926, שמן על בד

13 of 43

הפרדס ומשמעותו :

בספרות הארץ-ישראלית של שנות העשרים הפרדס היה סמל למזרחיות, מסתורין, משיכה ואיום (רובם היו שייכים לערבים). בציורי הפרדסים גוטמן הציג עמדה של מציצן סקרן המנסה לפענח את המסתורין המזרחי.

היהדות מייחסת לפרדסParadise – "גן עדן" קשר לרוחניות של הארץ.

14 of 43

בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" מתאר גוטמן את היצירה הזו, והסביר שהמקום הוא הקצה הדרומי של רחוב אלנבי, שחצתה אותו רכבת שהובילה מיפו לירושלים.

15 of 43

תיאור היצירה

היצירה מתארת יום חג בפרדסים ביפו. מצד ימין על השביל הצהוב צועדות ארבע נשים לבושות בגדי חג. על השביל למעלה צועדות שלוש נשים נוספות, גם הן לבושות בגדי חג. משמאלן על הדשא קבוצת נשים נוספת בלבוש ססגוני: לבן, תכלת ושחור. למטה משמאל וקרוב לצופה אישה מושיטה ידיה לקטוף מפרי הפרדס, ולידה אישה כהה בלבוש לבן וכיסוי ראש לבן, יושבת ישיבה מזרחית. כל ההתרחשות הזאת נעשית בתוך הפרדס, ומבינות לעצים צצות הנשים ומתגלות לעיני הצופה בקבוצות מפוזרות. ברקע דיונות החול של תל אביב והשמים הכחולים.

גוטמן תיאר פנטזיה, סיפור אגדה. מעין פנטזיה על גן עדן שלא קיים במציאות. גוטמן מציג תמונה נאיבית של הארץ כמקום קסום, כגן עדן, ומסתיר את המציאות החלוצית הקשה מאוד כפי שהייתה באמת.

16 of 43

ציורי הדיוקנאות של רובין :

הדיוקנאות שמצייר רובין הם ביטוי לתקופה:

העלייה השלישית ( 1922 ).

בדיוקנאות ניכרת ההתמודדות של האמן (ושל המודלים) עם העלייה ועם הניסיון

להתנתק מן העבר הגלותי ולגאול את הארץ בעבודה חקלאית. הדיוקנאות מבטאים אמירה לאומית ואישית של האמן , השייך לדור שחולל מהפכה בראיית הסובב אותו, תוך אמונה אמיתית ותמימה ברעיון הציוני ובאידיאל החלוצי.

ראייתו של ראובן את עצמו ואת הסובב אותו היא ראייה של רומנטיקן, טעונה רגשות עמוקים של סנטימנטליות, אהבה נאיבית, אמונה ואופטימיות. את דימויו ה"רומנטי" של האמן מגבירה הארכת פניו, ידיו וגופו - הארכה מסוגננת המושפעת מסגנונו של מודליאני ומהאיקונות הביזנטיות מימי הביניים.

18 of 43

ראובן אימץ את הסגנון הנאיבי משלוש סיבות:

א. אידיאולוגיה: ההתחדשות הציונית ותפיסת המזרח כעולם ראשוני ותמים התבטאו באופן טבעי בסגנון פרימיטיביסטי נאיבי.

ב. כניסה לפרטים: בפרטנות יתר. זוהי דרכו להכיר את הסביבה, הכניסה לפרטים היא מאפיין מרכזי בציור הנאיבי.

ג. פסיכולוגיה: ביצירותיו רקם רובין תמונה ארץ-ישראלית אגדית, כפי שהיא נראית בתמימותם של ילדים או באגדות העממיות.

ביצירותיו נדחקה הצדה המציאות הקשה של תקופתו,

ובמקומה הוצגה מציאות לא ריאליסטית, שהיא בגדר

משאלת לב.

ייתכן שרובין היה נאיבי, וייתכן שהוא פשוט העדיף

להציג תמונה אגדית על פני מציאות של קונפליקט הכרחי.

אנרי רוסו

19 of 43

מודליאני: הדמות בעלת פנים וגוף מוארכים ונוגים, בצבע השטוח ובקו המתאר הברור התוחם את הצורות.

השפעת המזרח: בעוד גוטמן פנה אל האמנות המצרית רובין פונה אל האמנות הביזנטית, מראשית ימיה של הנצרות, שהתפתחה במזרח. האמנות הביזנטית שמה לה למטרה להביע תכנים חינוכיים באמצעות סמלים, ועיצבה דמויות של קדושים רוחניים. ההשפעה הביזנטית ניכרת בעיצוב הסכמתי של הדמויות, באיברי הגוף והפנים המוארכים, בסמלים ובדקורטיביות הרבה.

הסגנון = סכימטי

השפעות נוספות :

20 of 43

ראובן רובין, דיוקן המשורר אורי צבי גרינברג, 1925, שמן על בד, 53X 65 ס"מ

למרות ההתפתחות הציונית שנות העשרים התאפיינו גם במשבר הכלכלי וחוסר העבודה בארץ. הספרות והאמנות החדשה הוכיחו את כוחם דווקא בשנות המשבר, לא איבדו את אמונתם בעתיד ואף שאבו כוח מן הקשיים.

המשורר אורי צבי גרינברג, עלה לארץ בשנת 1924 , היצירה היא אחת מקבוצת דיוקנים של אמנים, משוררים וסופרים, שצייר ראובן רובין בשנות העשרים,

המעידים על הקשר הקהילתי תרבותי בין אנשי רוח שהשפיעו אלה על אלה, במאמץ לייסד בתל אביב זירה תרבותית עברית, חילונית ומודרנית, ועל חיי חברה תוססים בתל אביב המתפתחת.

21 of 43

רובין בוחר לתעד את המשורר על רקע סמלים ארץ-ישראליים כדי להביע את התערותו של המשורר בארץ כחלוץ תרבותי, (תחום השירה והספרות).

סימבוליזם :

הממסגרת את הנוף סביב ראשו של המשורר מבטאת את האינטימיות ואת הקשר בין המרחב הפרטי לבין הסביבה הכללית, כחלק מתהליך ההתערות שלו בסביבה החדשה.

מסגרת החלון

עניבה

הוא ענוב בעניבה, כלומר, חש זיקה כלפי הלבוש האירופאי ועדיין לא ממש חש ב"בית".

הבנייה בחולות:

המשורר האדמוני מתואר על רקע הים, החולות ובתי הקוביות של תל אביב, כביטוי להתפתחות

המהירה של העיר העברית המודרנית, וכביטוי לחיי התרבות המודרניים המתחדשים בארץ.

הים והסירה:

הקשר לעולם הגדול, שיש לו חשיבות בעיני המהגרים החדשים כביטוי להתפתחות המודרנית המנשבת מן המערב. או כסמל לעובדה שהאיש הגיע מעבר לים.

22 of 43

הרימון:

הרימון הוא אחד משבעת המינים ומסמל את ארץ-ישראל. בבחירת הרימון רצה האמן

לציין את הקשר בין יצירתו של המשורר, הפורייה כרימון, לבין ארץ-ישראל.

מתואר צמח בודד המתנשא אל על ומסמל את תרבות היופי. השתיל הבודד הוא

סימן אופטימי של אמונה בפריחה עתידית בסביבה שהיא עדיין בתחילת דרכה.

השתיל הבודד:

23 of 43

ראובן רובין, ירושלים,1970, שמן על בד

ירושלים, 1923, שמן על בד

24 of 43

ירושלים, 1923, שמן על בד

ציורי הנוף של ראובן רובין

יוצרים תחושה של מרחב, של נופים פתוחים, של דינמיות וייעוד, במגמה להציג תמונת ארץ קסומה, להראות שיש לאן ללכת ויש לאן להגיע, יש אופק ויש דרך. ציור הארץ הייתה דרכו של רובין להשתלב בה (לפחות על הבד)

25 of 43

ראובן רובין, ירושלים,1970, שמן על בד

26 of 43

בתמונה המאוחרת ירושלים מתוארת כשמימיית, מיסטית ומנותקת מהמציאות ולא כתיאור של מקום. רק כיפת הסלע הכחולה היא האוחזת במציאות. זוהי תמונת נוף, כפי שראובן רואה בעיני רוחו, חדורה באמונה ורגש היסטורי.

ראובן רובין, ירושלים,1970, שמן על בד

27 of 43

מצוירת במבט מרוחק ומלמעלה על סמליה הרוחניים. ירושלים של שלושת הדתות. עיר שמימית, מלאת אור, מרחפת, ירושלים של חלום.

הר הבית כאילו מנותק מהמציאות. עטוף בענן לבן וערפל, כהילה זוהרת, כשהלבן מסמל טוהר ואופטימיות. מסגד עומר, במרכז, מצטייר בכחול המשתלב עם השמים הלבנים. רואים את הברושים הצומחים על הר הבית, וכן חלק מהחומות והמבנים. הכותל המערבי.

ירושלים עיר הקודש

28 of 43

מסביב מצייר רובין עצי זית הנמצאים בקרבת ירושלים כסמל לעתיקותה וקדמוניותה. ירושלים מצטיירת כעיר אפופת מסתורין שהאלוהות שוכנת בה.

29 of 43

הטכניקה:

רובין השתמש, בצבעי שמן, בעבודת מכחול עדינה ורכה. הוא בנה את הצורות בקווים דקים, כמעט נעלמים, המטשטשים את הקצוות. והקו שאפיין את יצירותיו המוקדמות נעלם.

30 of 43

תל-אביב נוסדה בשנת 1909 ומיד נתפסה כביטוי מעשי של רעיונות הציונות. אמני אסכולת ארץ-ישראל, שעליה נמנה ראובן רובין, ראו בעיר זו את התגשמות חלומם ליצור אמנות חדשה, משוחררת מכבלי העבר היהודי שבו הייתה נתונים ירושלים ובצלאל, שתבטא את החוויה הקיומית החדשה בארץ-ישראל.

31 of 43

תל אביב הפכה בשנות העשרים לסמל חי של הציונות, עיר של חירות, של ים ושמים כחולים, של התחדשות סוחפת. עיר ללא היסטוריה (הוקמה בשנת 1909 ,) שכולה הוויה שונה לחלוטין מן ההוויה היהודית של יישובים עבריים אחרים באותה תקופה. רובין היה צייר מובהק של תל אביב. מאז שחזר לארץ בשנת 1923 הוא כמו ביקש להדגיש בכל פעם מחדש את המעבר מירושלים לתל אביב. נחום גוטמן, שגם הוא מזוהה עם תל אביב, צייר אז רק את יפו.

תיאור היצירה

ביצירה רואים את לידתה וילדותה של תל אביב. קומץ בתים פזורים בין דיונות החול, שהן סימנה

המובהק של תל אביב. באופק רואים את הים ובו שלוש סירות מצוירות בסכימתיות רבה. הבתים

נראים כקוביות, כמו בציורי ילדים. לכל בית שניים או שלושה פתחים כהים המשמשים כחלונות, וניכר

היעדרם של אנשים ובעלי חיים. היצירה מביעה בצורה ובצבע את רעיון הפרחת השממה, את הבנייה

היהודית המתחדשת על אדמת ארץ-ישראל.

32 of 43

הסגנון הארץ-ישראלי

קווי המיתאר ברורים, בעיקר בציור הבתים, ומשטחי הצבע רחבים ומוגדרים בתחומם. גבעות החול החשופות ורחבות-הידיים הן סכמתיות, חלקן מובחנות וחלקן נבלעות זו בזו. הפשטות הרבה בציור הבתים, הים והחוף הם מרכיבים אופייניים לסגנון הציור הנאיבי של ראובן בראשית שנות העשרים.

ומעל לכול אור השמש הארץ-ישראלית, המעיד על התמודדותו עם האור הים תיכוני הבוהק והמסנוור. האור הבהיר הפך למאפיין המובהק של ציור הנוף הארץ-ישראלי בשנות העשרים, ועמד בשאיפה ליצור תרבות עברית מקורית. ההבחנה הייתה בין אור הארץ ובין חשכת הגלות....

33 of 43

עיצוב החלל

העומק הפרספקטיבי מתחיל בדרך או בשביל העולה מהחלק התחתון של היצירה, נעשה צר

בהדרגה, והאובייקטים משני צדדיו הולכים וקטנים. (הוא השתמש באמצעי זה בעיקר בשנות העשרים המוקדמות, כדי להדגיש את המודרניסטיות האנטי אקדמית שלו.)

ביצירה "תל אביב" מתרוממת גבעת חול ממרכז היצירה למטה, ועולה באלכסון שיוצר כניסה מסוימת לעומק.

העין של הצופה עולה יחד עם הגבעה, אך היא מתקצרת מהר מדי, מה שיוצר חלל הנצפה מן הצד,

שאר פרטי הנוף מצוירים במבט מלמעלה –

רואים את כל גגות הבתים.

היצירה מראה בו - זמנית נקודות מבט הסותרות זו את זו, ומציגה מושגי עומק עם מראה של שטיחות.

34 of 43

בשנות ה-30 אפשר לדבר על שני מוקדים שונים של אמנות מודרנית: ירושלים ותל-אביב.

ה"מאורעות" והתפתחות הלאומיות הערבית מביאים למשבר בשאיפת ההשתלבות במזרח.

השפעת זרמים באמנות המודרנית הבין לאומית (צרפת, גרמניה) מובילים לפיתוח שפה אוניברסאלית בישראל.

35 of 43

ציונה תג'ר, מעבר הרכבת ברחוב הרצל, 1920, שמן על בד, 55 X 46 ס"מ

ציונה תג'ר: " יש לי אדמה תחת הרגלים, כאן גדלתי ומכאן אני מציירת" אמירה זו מתקשרת עם נושאי ציוריה : הבית והסביבה הקרובה. הבית של המשפחה היה סמוך לתחנת הרכבת ולכן הציור הוא התייחסות לסביבתה.

36 of 43

החלוציות והארץ הנבנית היו נושא חשוב במהלך שנות העשרים. החידוש של תג'ר הוא

בבחירת הנושא המתייחס לחיים המודרניים בארץ :

דודי מים, עמודי חשמל, רכבת – המייצגת את הטכנולוגיה המתקדמת.

התייחסות לחיים המודרניים

ציונה תג'ר, מעבר הרכבת ברחוב הרצל, פרט, 1924

37 of 43

אמצעים אמנותיים

קומפוזיציה : דינאמית מאד, אלכסונית, : אלכסונים משמעותיים יוצרים תנועה, בקווים שבורים או מתפתלים., ואדיות ועצים מציגים מקום בהתהוות. יציבות המבנים הקובייתיים השטוחים שבמישור האחורי, מתערערת על ידי מסילת הברזל והרכבת, אשר חוצים את הבד בפס מפותל היורד לעבר שוליו התחתונים של הציור וממשיך אל חללו של הצופה. דינמיות זו מוגברת באמצעות הגדר הזוויתית מימין.

משיכות המכחול אקספרסיביות, חלקן בצורת קצעים.

נקודת המבט היא של תצפית ממעוף הציפור.

תפיסת חלל הפרספקטיבה עמוקה אך מעוותת. אלכסון המסילה היוצא מאופק הציור יוצר תחושת עומק ברורה. לכך תורמת גם הרמת קו האופק מעבר הרכבת.

38 of 43

צבעוניות – תג'ר מתרגמת את מראה עיניה בסקאלת צבעים מצומצמת, כמעט מונוכרומאטית, שבה שולטים הצבעים הירוקים והחומים. צבעוניות המתאימה לבראק ופיקאסו

הסגנון נאיבי, מזכיר ציורי ילדים, תואם לרעיונות הקבוצה שאליה השתייכה האמנית, המדגיש את

הראשוניות החלוצית בחיים ובאמנות.

39 of 43

מושפעת גם מן הקוביזם הפיסולי (בראק ופיקאסו)

40 of 43

ציונה תג'ר, "דיוקן המשורר שלונסקי", 1925, שמן על בד:

ציור זה צויר בזמן ישיבתה בפריז. תג'ר התיידדה עם סופרים ומשוררים, בחברה התל אביבית האוונגרדית, והרבתה לצייר פורטרטים שלהם.

בציור יש שווי משקל, שבין הדינמי ליציב, המועבר בעזרת צבעוניות מנוגדת, משחקי הקו, משטחי צבע נרחבים וגיאומטריים. מאפיינים נוספים הם: ההשטחה של הציור. הדמות היא מונומנאטלית, מוארכת, עם מצח גדול ושער הממלא ומקיף את הראש. המבט מתבונן שקוע ואינו פונה לצופה אלא לצד.

תג'ר אומרת: "חיפשתי תמיד את האופי, את דיוקנו הפנימי של האדם". ונראה שהצליחה לתפוש את המיוחד לשלונסקי המתבונן למרחוק, במבט רציני, אך מעט משועשע.

41 of 43

הטלית בציור יוצרת דיאלוג עם מילות השיר שכתב שלונסקי: "הלבישיני, אמא כשרה, כותנת פסים לתפארת/ ועם שחרית הוביליני אל עמל/ עוטפה ארצי אור כטלית/ בתים ניצבו כטוטפות/ וכרצועות תפיליןגולשים כבישים, סללו כפיים. גם בשיר וגם ציור: בא לידי ביטוי היחס הטעון של החלוצים למסורת היהודית: היניקה ממנה והניסיון להשתחרר מאחיזתה

בעת ובעונה.

הטלית

42 of 43

קווים - פניו של שלונסקי עקומות, עשויות בקו חד. הרישום מבוסס על קווים ישרים, זוויות כנגד קווים

מעוגלים – קווים חדורי תנופה.

עיבוד תלת-ממדי נפחי מתון בעיצוב האור, צל וצללים בצורות יסוד גיאומטריות ליצירת נפחים.

הציור עז הבעה עם צבעוניות ניגודית, הנעה בין שחור ללבן עם גוונים ובני גוונים שביניהם, בתוספת

מועטה וחסכנית של ארגמן וכחול. משטחי הצבע ברורים ומוגדרים.

הקומפוזיציה – הדמות ממוקמת על ציר אלכסוני, ויחד עם האלכסונים שברקע נוצרת תחושה דינמית

היאה לדמותו של היוצר המהפכני.

חלל - יש שמירה על שלמות הדמות תוך הבחנה בין הדמות לרקע. האלכסונים של הרקע והטלית

יוצרים כניסה מסוימת לחלל, אך ההשטחה היא השולטת ברקע.

אמצעים אמנותיים – השפעות ברורות של ה צורות הגיאומטריות באמנותם של פיקאסו (קוביזם) וסזאן ושל הסגנון האקספרסיבי.

43 of 43

המצגת מבוססת על המצגת של תמר כרמי ועל ספרה של פנינה בר עוזרמן

קישור ישיר אל הספר (עמוד 16)

בית חינוך אופק קיבוץ עברון

1 of 43

2 of 43

3 of 43

4 of 43

5 of 43

6 of 43

7 of 43

8 of 43

9 of 43

10 of 43

11 of 43

12 of 43

13 of 43

14 of 43

15 of 43

16 of 43

17 of 43

18 of 43

19 of 43

20 of 43

21 of 43

22 of 43

23 of 43

24 of 43

25 of 43

26 of 43

27 of 43

28 of 43

29 of 43

30 of 43

31 of 43

32 of 43

33 of 43

34 of 43

35 of 43

36 of 43

37 of 43

38 of 43

39 of 43

40 of 43

41 of 43

42 of 43

43 of 43