אברהם, יצחק, יעקב ו -?

מי יהיה בנו הממשיך של יעקב?

I just can’t wait to be king…

סיפורי יוסף

בראשית פרק לז

חלומות יוסף ומכירתו

בני יעקב

​

​

​

​

​

​

​

מי לדעתכם ימשיך את השושלת? ולמה?

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן. ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב...

• למה דומה המילה תולדות?

נולד, ילדים

• בפרק יא פסוק 27 כתוב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח: תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם, אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן…"� מה כתוב אחרי המילה תולדות?

הפתיחה הזו היא כותרת לרשימת יוחסין

• מה נצפה שייכתב בהמשך הפסוק שלנו?

שמות בניו של יעקב

• האם אכן כך?

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם."

• מדוע מזכירים רק את יוסף והוא אפילו לא הבכור?
• מה אפשר ללמוד מכך שיוסף היחיד שמופיע?

יוסף הוא העיקר ליעקב

​

הכירו את יוסף:

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת-בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת-בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם.  ג וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. 

​

מה אנחנו לומדים על יוסף?

• יוסף הוא בנה הבכור של רחל, האישה האהובה על יעקב.
• הוא עוסק עם אחיו ברעיית צאן.
• הוא מדווח לאביו על ההתנהגויות הלא ראיויות של אחיו. (מלשן?!)
• הוא הבן האהוב והמועדף על יעקב, כמעט הכי קטן. (לא בדיוק בן זקונים)
• יעקב עשה לו כתונת מיוחדת שלא דמתה לבגדיהם של שאר האחים.

מה הבעיה? איזו מערכת יחסים צפויה להיות בין האחים?

אב מפלה בין אחים.�� מי אשם? �על מי יכעסו האחים הפחות אהובים הסובלים מהאפליה? �על מי יוציאו את עלבונם ותסכולם?

​

​

​

​

ברור! על הבן המועדף! על יוסף! (ולא רק שהוא מועדף הוא גם מלשן...)

ד וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי-אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל-אֶחָיו--וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם.�

אם הם רק היו קוראים לי בזמן...

יוסף מעניק לאחיו עוד סיבה לשנוא אותו:

​

ה וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ.

​

מה כל כך מרגיז בחלום?

מה יש בחלום הזה?

חלום האלומות

וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם:  שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי.  ז וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.  ח וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם-מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל-חֲלֹמֹתָיו וְעַל-דְּבָרָיו.

​

​

משמעות חלום האלומות

• מה יוסף רואה בחלומו?

כל האחים מאלמים אלומות בשדה. כלומר, קושרים חבילות של שיבולים קצורות בשדה ולפתע אלומתו של יוסף נעמדת וכל האלומות משתחוות לאלומתו של יוסף.

• מה פירוש החלום?

מה האלומות מסמלות את האחים שמשתחווים ליוסף.

• מה הייתם חושבים על מישהו שהיה מספר לכם חלום כזה?

שהוא גאוותן, משוויץ, חושב את עצמו…

• כיצד הגיבו האחים כששמעו את החלום?

"נראה לך שתמלוך עלינו?", שנאו אותו יותר.

• למה הם מגיבים כך? הרי זה רק חלום!?

יוסף מאמין שהחלום שלו עומד להתגשם, בספר בראשית חלומות רבים מתגשמים. החלומות בספר משמשות נבואה או הבטחה לעתיד. האחים שונאים את יוסף בגלל החלום ומפני שגם הם מאמינים שהוא עשוי להתגשם.

​

חלום הכוכבים

ט וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי.  י וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו, וְאֶל-אֶחָיו, וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ:  הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְךָ, אָרְצָה.  יא וַיְקַנְאוּ-בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת-הַדָּבָר. 

משמעות חלום הכוכבים

• מה החלום שחלם יוסף?

השמש, הירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו.

• מה מסמלים השמש, הירח והכוכבים בחלום?

את אחיו והוריו.

• מה משותף לחלום הזה ולחלום הקודם?

יוסף שולט וכולם משתחווים לו

• מהם ההבדלים בין החלום הזה לחלום הקודם?

בחלום הזה יוסף אינו מתאר רק את התנשאותו על אחיו אלא גם על הוריו, ואת החלום הזה הוא מספר גם לאביו. יתרה מזו, בחלום הזה האחים וההורים משתחווים ליוסף עצמו ואילו בחלום הראשון האלומות השתחוו לאלומתו של יוסף

• מה התגובה של יעקב לדברי יוסף?

אביו שומע את החלום וגוער ביוסף אבל נראה שהוא מרגיש שיש בחלום אמת, מעין נבואה. כמו שכתוב בפסוק יא: "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר", ומסביר רש"י: "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". כלומר, כלפי חוץ יעקב כועס על יוסף כדי שהאחים לא יקנאו בו עוד, אך בתוכו יעקב מחכה וממתין לראות אם ומתי החלומות יתגשמו.

• מה התגובה של האחים?

מקנאים בו, אולי לא רק על החלומות אלא גם מכיוון שהם מרגישים שאביהם אינו כועס עליו באמת.

​

​

בני יעקב רועים בשכם

יב וַיֵּלְכוּ, אֶחָיו, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אֲבִיהֶם, בִּשְׁכֶם.  יג וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי.  יד וַיֹּאמֶר לוֹ, לֶךְ-נָא רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֵנִי, דָּבָר; וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה.  טו וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ, וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר, מַה-תְּבַקֵּשׁ.  טז וַיֹּאמֶר, אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ; הַגִּידָה-נָּא לִי, אֵיפֹה הֵם רֹעִים.  יז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, נָסְעוּ מִזֶּה--כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים, נֵלְכָה דֹּתָיְנָה; וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. 

יעקב שולח את יוסף לאחיו. מה המטרה?

"רְאֵה אֶת-שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת-שְׁלוֹם הַצֹּאן."

האם ייתכן ביניהם "שלום"?

הרי כבר קראנו "וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם"...

האם יעקב נהג באחריות?

המזימה

יח וַיִּרְאוּ אֹתוֹ, מֵרָחֹק; וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם, וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ.  יט וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-אָחִיו:  הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה--בָּא.  כ וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו. 

​

מה מתכננים האחים?

של מי היה הרעיון?

מה יאמרו לאביהם?

​

התפנית

כא וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן, וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם; וַיֹּאמֶר, לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.  כב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ:  לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו. 

​

מה קובע ראובן?

מה המניע שלו?

ראובן הבכור מגלה חמלה וגם מנהיגות ומשכנע את האחים שלא להרוג את יוסף במו ידיהם אלא להשליכו אל הבור. ראובן מתכוון לשוב ולהציל את יוסף.

*** ראובן שכב עם בלהה פילגש אביו

התוכנית יוצאת לפועל

כג וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו.  כד וַיִּקָּחֻהוּ--וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם.  

תפנית שניה

כה וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.  כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; ; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו. 

​

מה גרם לאחים לשנות את דעתם?

שיירת סוחרים עברה במקום.

מה הרעיון של יהודה? מה אפשר ללמוד על אופיו מסגנון הדיבור שלו?

אפשר להרוויח מיוסף במקום להרוג אותו. בעל כושר שכנוע, מנהיג.

כיצד הוא מנמק אותו?

חבל סתם ללכלך את הידיים בדם, להיות אשמים ברצח, הרי הוא אח... אפשר להרוויח ממנו

האם האחים מסכימים?

כן

יוסף נמכר לעבדות

כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה.

משהו כאן לא הגיוני...

כה וַיֵּשְׁבוּ, לֶאֱכָל-לֶחֶם, וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד; וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים, נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט--הוֹלְכִים, לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.  כו וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, אֶל-אֶחָיו:  מַה-בֶּצַע, כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ, וְכִסִּינוּ, אֶת-דָּמוֹ.  כז לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְיָדֵנוּ אַל-תְּהִי-בוֹ, כִּי-אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ, הוּא; וַיִּשְׁמְעוּ, אֶחָיו.  כח וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף; וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף, מִצְרָיְמָה. 

לו וְהַמְּדָנִים--מָכְרוּ אֹתוֹ, אֶל-מִצְרָיִם:  לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים.  

למי נמכר יוסף??

פתרון הקושי

• סוחרים מדיינים, שעברו במקום העלו את יוסף מהבור ומכרו אותו לישמעאלים, ואלה הביאו את יוסף למצרים.
• אחיו העלו אותו מהבור, מכרו אותו למדינים, שמכרו אותו לישמעאלים

​

• על פי חקר המקרא- סתירות אלה מלמדות על כפילות המקורות, כלומר הפרקים מורכבים ממקורות שונים, שיש ביניהם סתירות והעורך איחד אותם.

​

איפה היה ראובן?

כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.  לוַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו, וַיֹּאמַר:  הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ, וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא. 

​

​

מה יגידו לאביהם?

לא וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם.  לב וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ:  הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא.  לג וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף.  לד וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים.  לה וַיָּקֻמוּ כָל-בָּנָיו וְכָל-בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו.  לו וְהַמְּדָנִים--מָכְרוּ אֹתוֹ, אֶל-מִצְרָיִם:  לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה, שַׂר הַטַּבָּחִים.

מה הם עושים?

מלכלכים את כתונת הפסים של יוסף בדם.

למה?

הם יודעים שהכותונת היא סימן ההיכר של יוסף והם רוצים שאביהם יאמין שיוסף מת למרות שלא נמצאה גופה.

כיצד מגיב יעקב?

יעקב מתאבל.

האם הצליחו לנחמו?

לא.

מתי תשתנה המציאות עבורו?

רק כשימות.

למי נמכר יוסף?

לשר בכיר בארמון פרעה מלך מצרים.

דייגו ולסקאס

אז מי ימשיך את השושלת?

משימה:

לפי מה שלמדנו בפרק ל"ז,

למי הסיכויים הגבוהים להמשיך את השושלת?

מי יהיה יורש העצר של יעקב?

נמקו, הסבירו, הוכיחו מן הכתוב!

בראשית פרק ל"ז, יוסף בעל החלומות�

פרק לז פותח את חטיבת סיפורי יוסף . בפרק הזה מופיעה מערכת היחסים המורכבת במשפחת יעקב .

יוסף, בנה הבכור של רחל האישה האהובה, הוא הבן המועדף על יעק והוא לובש את כתונת הפסים שקיבל מאביו, עדות מפורשת להעדפתו.�אל המתח שיוצרת העדפת האב מתווספים מעשי הבן. יוסף הוא אח לא קל, הוא מדווח לאביו רעות על אחיו ומשתף את כל אחיו בחלומות הגדולה שהוא חולם. חלומות שבאמצעות דימוים מעבירים את המסר: כל המשפחה תשתחווה ליוסף. (חלום האלומות המשתחוות – פסוקים 8-5, חלום גרמי השמים המשתחווים – פסוקים 11-9)

כאשר רועים בני יעקב בשכם, מחליט יעקב לשלוח את יוסף הצעיר (בן השבע עשרה) לדרוש בשלומם. למרבה האירוניה, שלום הוא הדבר האחרון שיוצא ממפגש האחים. אחי יוסף מחליטים להרוג אותו. ראובן הבכור מגלה חמלה וגם מנהיגות ומשכנע את האחים שלא להרוג את יוסף במו ידיהם אלא להשליכו אל הבור. "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל-אָבִיו" (פסוק 22).

יוסף נתפס על ידי אחיו, מופשט מכותנתו ומושלך אל הבור. אבל עוד לפני שראובן מספיק להוציאו משם, עוברת במקום שיירת סוחרים, ואז ליהודה יש רעיון, רווחי יותר מסתם להרוג אח, למכור אותו. וכך נמכר יוסף לעבד והורד למצרים. ליעקב מכרו האחים סיפור כיסוי, את כתונת הפסים טבלו בדם גדי ששחטו, יעקב השתכנע ש"חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף" (פסוק 33).

​

לְמה כדאי לשים לב?

הפרק נפתח ב "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב", אבל בדומה לתולדות יצחק (בראשית כה פסוק 19) ובשונה ממה שאנחנו מצפים, הפתיחה הזו אינה כותרת לרשימת יוחסין אלא לסיפור, סיפורו של יוסף: "יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת-אֶחָיו בַּצֹּאן" (פסוק 2).

הכתוב שחוסך בדרך כלל בתיאורי רגשות גיבוריו, מביא אותם הפעם, ובנדיבות. אה"ב X 2 יעקב את יוסף, שנ"א X 3 האחים את יוסף, וקנ"א האחים ביוסף.

החלומות. בפרק שני חלומות שחולם יוסף ובעטיים הוא זוכה לכינוי "בַּעַל הַחֲלֹמוֹת" (פסוק 19). החלומות ילוו את חטיבת סיפורי יוסף בשני מובנים:

חלומותיו של יוסף ושאלת התגשמותם תלווה אותנו לאורך הסיפור.

בפסוק 21 – בפי יוסף, משפט שהפך למטבע לשון מרגשת של בקשת אחווה "אֶת-אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ". אולי השימוש בשפה הוא התיקון לאחווה שיוסף לא מצא כאשר מצא את אחיו.

​

​

בראשית ל"ח

מי היתה תמר?

​

מה היו תולדות שבט יהודה?

כיצד התחילה שושלת דוד המלך המשיח?

יהודה מתחתן עם הבת של שוע

א וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה.  ב וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.  ג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ,.  ד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ,.  ה וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב, בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ. 

​

יהודה + הבת של שׁוּעַ

​

עֵר אוֹנָן שֵׁלָה

תמר וחובת הייבום

ו וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר.  ז וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה.  ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ.  ט וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו.  י וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ.  יא וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי--כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.  

מה זה יבום?

חוק הייבום שהונהג ככל הנראה עוד בימי קדם מוצג לראשונה במקרא בספר דברים "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" .

החוק נולד ליצור פתרון לבעיה ששררה בחברה פטריארכלית - חקלאית, חברה המבוססת על שליטה באדמות, בנשים ובשימור רכוש המשפחה.

על פי דיני הייבום, אלמנה שבעלה נפטר ולא עלה בידם להביא צאצאים לעולם, מצווה אחיו של הבעל לשאת את אשתו ולהקים זרע למת. בדרך זו, האלמנה נשארת חלק ממשפחת הבעל הראשון והילדים העתידים לבוא לעולם, אינם נחשבים לילדי הבעל השני אלא של הבעל הראשון שמת ואף יורשים את רכושו ואדמותיו.

ניתן להסיק כי רצון החברה בימי קדם התבסס בראש ובראשונה על שימור רכוש המשפחה, נשים ואדמות. חשוב מכך, חוק הייבום, עונה לא רק על שימור אדמותיו, רכושו ונשותיו של הבעל אלא אף על המשך קיום התא המשפחתי.

​

תמר פועלת לקבל את הזכויות המגיעות לה

יב וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל-גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי--תִּמְנָתָה.  יג וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ.  יד וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה:  כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה. 

​

וַתִּתְעַלָּף = התחפשה, התקשטה, כיסתה פניה ?

​

​

יהודה נופל בפח...

טו וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.  טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי.  יז וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן; וַתֹּאמֶר, אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.  יח וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ. 

הוראס ורנה, 1840

ציור מאת אחד מתלמידיו של רמברנדט (בסביבות 1650–1660)

יהודה מתגלה כאדם הגון...

יט וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ, וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ; וַתִּלְבַּשׁ, בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ.  כ וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן, מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא, מְצָאָהּ.  כא וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ, לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם, עַל-הַדָּרֶךְ; וַיֹּאמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  כב וַיָּשָׁב, אֶל-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, לֹא מְצָאתִיהָ; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  כג וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.  

הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף? צָדְקָה מִמֶּנִּי!

כד וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.  כה הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.  כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ.  כז וַיְהִי, בְּעֵת לִדְתָּהּ; וְהִנֵּה תְאוֹמִים, בְּבִטְנָהּ.  כח וַיְהִי בְלִדְתָּהּ, וַיִּתֶּן-יָד; וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת, וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה, יָצָא רִאשֹׁנָה.  כט וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו, וַתֹּאמֶר, מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ.  ל וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח. 

​

שושלת דוד המלך:

יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד. 

​

​

דוד של מיכאלאנג'לו, פירנצה

התאלמנה מבעלה, אולצה להינשא לגיס – ונותרה עגונה

הבעל התאבד, האישה נותרה אלמנה והרבנות דרשה לקיים את מצוות החליצה – כך הפכה א' למושא לסחיטה ונותרה לבסוף עגונה. קורל כהן טאוסיג בדקה את שורש המצווה וניסתה להבין למה היא עוד קיימת

קורל כהן טאוסיג | mako יהדות | פורסם 19/06/17 04:17 

​

מי סמוך היום על דיני נישואין/גירושין/התאלמנות???

ואם האח לא רוצה להתחתן עם אשת אחיו המנוח? (את האישה לא שואלים)

בספר דברים מופיע חוק החליצה :"ואם-לא יחפץ האיש, לקחת את-יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל-הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל--לא אבה, יבמי. ח וקראו-לו זקני-עירו, ודברו אליו; ועמד ואמר, לא חפצתי לקחתה. ט ונגשה יבמתו אליו, לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה, ואמרה, ככה יעשה לאיש, אשר לא-יבנה את-בית אחיו. י ונקרא שמו, בישראל: בית, חלוץ הנעל" .

גם היום, במקרים בהם הבעל נפטר, מובא אח הבעל ומקיים עם אשת אחיו את טקס החליצה. במהלך הטקס עומד אח הבעל מול אשת אחיו המנוח כשלרגלו סנדל מעור ואשת אחיו כורעת ברך חולצת את סנדלו, יורקת בפניו (על הרצפה שלפניו) וקוראת "ככה ייעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו".

​

עקרון מידה כנגד מידה

דמיון בין סיפורה של תמר לסיפורה של רות

בראשית ל"ח, סיכום למחברת

פרק לח הוא הפסקה בשיא המתח של מכירת יוסף (הוא הוּרד למצרים ונמכר לבית פוטיפר, ולאף אחד אין מושג בינתיים מה קורה לו שם), לטובת סיפור מתח אחר. סיפור יהודה ותמר.

יהודה מקים משפחה עם בת שוע הכנענית ונולדים לו שלשה בנים: עֵר, אוֹנָן ושֵׁלָה. הבן הבכור נושא לאישה את תמר, אך מת לפני שהעמיד צאצאים. על פי חוק הייבום, האח צריך לשאת את האלמנה והבן שייוולד ייחשב לבנו של המנוח. אונן לא מרוצה מהתוכנית הזו "וַיֵּדַע אוֹנָן כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע" (פסוק ט), והוא דואג שלא לעבר את תמר. הדבר רע בעיני ה', וגם אונן מת. וכך תמר אלמנה פעמיים וללא בן. ויהודה שחושש לחיי בנו הצעיר שֵׁלָה (בכל זאת, אם לא מכירים את הנסיבות אפשר לחשוב שתמר היא "כלה קטלנית"), מתחמק ולא נותן אותו לתמר, כלתו.

​

הימים עוברים ותמר מבינה שכדי לזכות בבן עליה לנקוט יוזמה. היא מתחפשת לזונה וממתינה ליהודה. יהודה שמחליט לבוא אליה, אך משולל אמצעי תשלום זמינים, מפקיד בידה את "תעודת הזהות שלו" = החותם, הפתילים והמטה, עד שישלח את גדי העיזים.

תמר הרה ליהודה, אבל רק היא יודעת מי האב. כאשר נודע הריונה בציבור "זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים" גוזר יהודה את דינה "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" (פסוק כד). תמר שולחת אל יהודה את העירבון, המעיד כי הוא האב "לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר הַכֶּר-נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (פסוק כה). יהודה מודה באבהותו וגם באשמת אי הדאגה לייבום של תמר "וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי" (פסוק כו). רגע של גדלות אמתית מצדו. יהודה ישלם את המחיר הציבורי של חשיפת קלונו ברבים ולא יפגע בתמר הצודקת.

ההיריון של תמר מסתיים בלידת תאומים – זרח ופרץ, מהם תסתעף בהמשך הסיפור המקראי שושלת שבט יהודה. עד... דוד המלך.

​

למה כדאי לשים לב?

אף על פי שהפרק קוטע את סיפור יוסף, אי אפשר להתעלם מהקשרים בינו ובין מה שקרה בפרק הקודם. יהודה שגרם ליוסף לרדת למצרים "יורד" בעצמו "מאת אחיו" (פסוק א). הוא מסתבך, ובסיפור ההסתבכות מככבים "גדי עיזים" (ממש כמו הגדי שנשחט בפרק הקודם ובדמו נטבלה כתונת הפסים של יוסף) וגם דברי תמר "הַכֶּר-נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה" (פסוק כה) מזכירים ולא במקרה את מה שנאמר בפרק הקודם ליעקב "הַכֶּר-נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם-לֹא" (פרק לז פסוק לב).

חוק הייבום שעומד בבסיס הפרק קובע שאם אדם מת בלא להשאיר צאצאים, על אחיו לשאת (לייבם) את אשת המנוח ולהעמיד זרע על שמו. על פי הפרק נראה שהמנהג היה שלא רק האח מחויב לייבם אלא גם האב – ולכן דאגה תמר לכך שתהרה ליהודה דווקא.

החותם, הפתילים והמטה הנזכרים בפסוק יח הם החפצים האישיים המהווים את תעודת הזהות של ימי המקרא. החותם הוא הגלופה הנושאת את שם בעליה. הפתילים הם ככל הנראה החוט הקושר את החותם, והמטה הוא מטה מעוטר בגילוף ייחודי לנושא אותו ומעיד על מעמדו.

פסוק כג – ככה אומרים במקרא – שלא תהיה לנו פדיחה: "פֶּן נִהְיֶה לָבוּז".

לידת פרץ וזרח מזכירה את לידת זוג התאומים הקודם – יעקב ועשיו. מלבד היותם תאומים, גם פרץ וזרח מנציחים ברגע לידם תחרות מבטן. ידו של זרח יוצאת ראשונה לאוויר העולם. אבל אז מקדים אותו פרץ ופורץ כבכור.

בראשית פרק ל"ט

יוסף בבית פוטיפר

יוסף נמכר לאיש מכובד במצרים

א וְיוֹסֵף, הוּרַד מִצְרָיְמָה; וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי, מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים, אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה.  ב וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ; וַיְהִי, בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי.  ג וַיַּרְא אֲדֹנָיו, כִּי יְהוָה אִתּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ.  ד וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו, וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ; וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ.  ה וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ, וְעַל כָּל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ, וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת-בֵּית הַמִּצְרִי, בִּגְלַל יוֹסֵף; וַיְהִי בִּרְכַּת יְהוָה, בְּכָל-אֲשֶׁר יֶשׁ-לוֹ--בַּבַּיִת, וּבַשָּׂדֶה.  ו וַיַּעֲזֹב כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, בְּיַד-יוֹסֵף, וְלֹא-יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם-הַלֶּחֶם אֲשֶׁר-הוּא אוֹכֵל; וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. 

• יוסף מצא חן בעיני פוטיפר
• הוא הפך למנהל משקו של פוטיפר
• יוסף היה אחראי על כל ענייני פוטיפר ונכסיו בביתו וגם מחוץ לביתו.
• פוטיפר נתן לו סמכות על כל אשר לו חוץ מעל הלחם (אולי כי המצרים התבדלו מהעברים במזונם. או הלחם = אשתו)

יופיו המופלג של יוסף ותשוקה נכזבת...

ז וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי.  ח וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא-יָדַע אִתִּי מַה-בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדִי.  ט אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה, מִמֶּנִּי, וְלֹא-חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה, כִּי אִם-אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ-אִשְׁתּוֹ; וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת, וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים.  י וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ. 

מדוע סירב יוסף?

• יוסף מנמק את סירובו בשני נימוקים:
• נימוק מוסרי- פוטיפר התיר לי הכל ונתן לי מכל טוב , חוץ ממך, זו תהיה כפיות טובה מצידי לבגוד בו איתך לאור יחסו הטוב כלפיי.
• נימוק דתי אמוני- חטא הניאוף הוא חטא כלפי ה', כיוון שזו עבירה על מצוותיו. (שימו לב אנחנו לפני עשרת הדיברות!)

הנקמה...

יא וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת.  יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  יג וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי-עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה.  יד וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ, וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר, רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ:  בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי, וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל.  טו וַיְהִי כְשָׁמְעוֹ, כִּי-הֲרִימֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.  טז וַתַּנַּח בִּגְדוֹ, אֶצְלָהּ, עַד-בּוֹא אֲדֹנָיו, אֶל-בֵּיתוֹ.  יז וַתְּדַבֵּר אֵלָיו, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר:  בָּא-אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי, אֲשֶׁר-הֵבֵאתָ לָּנוּ--לְצַחֶק בִּי.  יח וַיְהִי, כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ אֶצְלִי, וַיָּנָס הַחוּצָה. 

שלוש גרסאות לאותו סיפור

הסבר ההבדלים:

• כאשר היא מדברת עם אנשי ביתה- העבדים שלה, היא אינה מזכירה את יוסף כעבד, כדי שהעבדים שלה לא יזדהו עם מישהו במעמדם. היא מדגישה את מוצאו הזר, שהוא נחות מהם, עברי.

כאשר היא מדברת עם בעלה, היא מכנה את יוסף העבד העברי. גם נחות

וגם זר. מכייון שפוטיפר הביא אותו, עליו גם להיפטר ממנו.

• לעבדים היא אומרת שמטרתו של יוסף "לצחק בנו" כלומר בכולנו. הם שותפים לצרה. לבעלה היא אומרת שמטרתו של יוסף לצחק בה, כלומר לשכב עימה. היא רוצה לעורר את קנאתו וכעסו.
• לפי המספר היא קראה לעבדיה כדי להראות להם את הראיה. לפי האשה היא צעקה מתוך מצוקה, קראה לעזרה.
• אצל המספר היא תפסה בבגד ולכן הוא נשאר אצלה. בגרסתה הוא עזב את הבגד, כלומר התפשט מרצונו.
• בדבריה לעבדים היא אומרת שאחרי שיוסף נס (בריצה) הוא יצא (בהליכה). אולי היא מבינה שייתכן שראו אותו.

גזר הדין

יט וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנָיו אֶת-דִּבְרֵי אִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֵלָיו לֵאמֹר, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ; וַיִּחַר, אַפּוֹ.  כ וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר--מְקוֹם, אֲשֶׁר-אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי-שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר.  

למה יוסף לא התגונן? למה לא סיפר את גרסתו?

• אולי כדי לא לפגוע בכבוד אדונו פוטיפר, שאשתו מפתה, נואפת ושקרנית.

​

שימו לב, יוסף הוציא את דיבת אחיו אצל אביו ועכשיו הוא קורבן בעצמו להוצאת דיבה.

​

יוסף נזרק על ידי אחיו לבור בגלל תכונותיו הרעות: שחצנות, התנשאות, גאוותנות, הוצאת דיבה.

יוסף נזרק על ידי פוטיפר לבית הסוהר בגלל תכונותיו הטובות: שליטה ביצריו, נאמנות, יושר

כא וַיְהִי יְהוָה אֶת-יוֹסֵף, וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד; וַיִּתֵּן חִנּוֹ, בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר.  כב וַיִּתֵּן שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, בְּיַד-יוֹסֵף, אֵת כָּל-הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם, הוּא הָיָה עֹשֶׂה.  כג אֵין שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר, רֹאֶה אֶת-כָּל-מְאוּמָה בְּיָדוֹ, בַּאֲשֶׁר יְהוָה, אִתּוֹ; וַאֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה, יְהוָה מַצְלִיחַ.  

כפי שיוסף הצליח בבית פוטיפר, כך הוא גם מצליח בבית הסוהר

​

כפי שה' היה עמו בבית פוטיפר, כך הוא איתו בבית הסוהר

​

כפי שאדונו פוטיפר אהב אותו, כך גם שר בית הסוהר אוהב אותו

​

כפי שבבית פוטיפר עלה לגדולה, כך גם בבית הסוהר יש לו סמכות בלעדית.

בראשית ל"ט, סיכום למחברת

יוסף הגיע למצרים והפך למשרת בכיר בבית פוטיפר (אחד משרי פרעה), ה' מעניק ליוסף הצלחה ואמונו של פוטיפר ביוסף גדול עדי כדי כך שכל ענייני הבית מופקדים בידו.

אשת פוטיפר חושקת ביוסף, אך הוא נשאר נאמן לאדונו מסרב לה יום אחר יום. אשת פוטיפר מנצלת שעת כושר שבה רק היא ויוסף בבית, כאשר יוסף מסרב ונס נותרת פיסת בגד מבגדיו בידה של אשת פוטיפר.

התשוקה הלא ממומשת של אשת פוטיפר הופכת ליצר נקמה. היא מעלילה על יוסף שניסה לאנוס אותה. יוסף מושלך שוב לבור. הפעם זה בור בית הכלא, בית הסוהר הממשלתי.

גם בבית הסוהר קורה בדיוק מה שקרה בבית פוטיפר, יוסף מצליח להרשים את האחראי עליו והוא מקבל לידיו את ניהול בית הסוהר ועושה זאת בהצלחה.

​

לְמה כדאי לשים לב?

נַד, נֵד. חייו של יוסף נעים באופן קיצוני משיא הצלחה לבור עמוק. בפרק לז – צניחה חופשית – מבן אהוב ומועדף – לבור ולעבדות. בפרק לט – נסיקה אל על לעמדה הבכירה ביותר בבית פוטיפר ואז התרסקות – עמוק לבית הסוהר. ובבית הסוהר שוב – עלייה למקום הכי גבוה שאפשר בתוך הנסיבות.

הצלחה ונשיאת חן הן מילות מפתח בפרק. שימו לב שבכל פעם שמסופר על הצלחת יוסף מדגיש הכתוב את האחראי לה – ה'.

מצאו את ההבדלים: מה שאירע (או לא אירע) בין אשת פוטיפר ליוסף מסופר בפרק שלוש פעמים: בפסוקים יא-יג – מסופר מה שקרה. בפסוקים יד-טו – אשת פוטיפר מספרת על האירוע לעבדיה ובפסוקים טז-יח אשת מספרת לבעלה, לפוטיפר עצמו.

בֵּית-הַסֹּהַר. המקום שבו אסור יוסף בפרק הזה ובפרק הבא, הוא מונח יחידאי. כלומר – אין כאלה עוד במקרא. יש בית כלא, יש בור. אבל בית סוהר – רק כאן.

​

בראשית פרק מ'

יוסף פותר החלומות

אלכסנדר איבנוב, 1827.

הכרויות חדשות בבית הסוהר

א וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וְהָאֹפֶה--לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם.  ב וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה, עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו--עַל שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְעַל שַׂר הָאוֹפִים.  ג וַיִּתֵּן אֹתָם בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֶל-בֵּית הַסֹּהַר:  מְקוֹם, אֲשֶׁר יוֹסֵף אָסוּר שָׁם.  ד וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת-יוֹסֵף, אִתָּם--וַיְשָׁרֶת אֹתָם; וַיִּהְיוּ יָמִים, בְּמִשְׁמָר.  

משרתיו האישיים של פרעה מלך מצרים:

שר המשקים- ממונה על המשקאות בארמון.

שר האופים- ממונה על הכנת המאפים.

השרים חטאו למלך ויוסף נצטווה לשרת אותם בבית הסוהר כנראה עד משפטם.

השרים חולמים בלילה חלומות מטרידים

ה וַיַּחַלְמוּ חֲלוֹם שְׁנֵיהֶם אִישׁ חֲלֹמוֹ, בְּלַיְלָה אֶחָד--אִישׁ, כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ:  הַמַּשְׁקֶה וְהָאֹפֶה, אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, אֲשֶׁר אֲסוּרִים, בְּבֵית הַסֹּהַר.  ו וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף, בַּבֹּקֶר; וַיַּרְא אֹתָם, וְהִנָּם זֹעֲפִים.  ז וַיִּשְׁאַל אֶת-סְרִיסֵי פַרְעֹה, אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו--לֵאמֹר:  מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים, הַיּוֹם.  ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--חֲלוֹם חָלַמְנוּ, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים--סַפְּרוּ-נָא, לִי. 

במצרים העתיקה פתרון חלומות היה עניין

לבעלי מקצוע מיומנים, חרטומים, שלמדו שנים את המקצוע.

יוסף אומר לשרים שפתרון החלומות מצוי בידי שליחו של ה'

והחלום הוא בעצם מסר מה'.

חלומו של שר המשקים

ט וַיְסַפֵּר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-חֲלֹמוֹ, לְיוֹסֵף; וַיֹּאמֶר לוֹ--בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה-גֶפֶן לְפָנָי.  י וּבַגֶּפֶן, שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם; וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.  יא וְכוֹס פַּרְעֹה, בְּיָדִי; וָאֶקַּח אֶת-הָעֲנָבִים, וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל-כּוֹס פַּרְעֹה, וָאֶתֵּן אֶת-הַכּוֹס, עַל-כַּף פַּרְעֹה. 

​

שר המשקים ראה גפן עם שלושה ענפים, הוא ראה אותה

פורחת וראה איך הפרחים הופכים לאשכולות ענבים.

שר המשקים סחט את הגפן לכוסו של המלך והגיש לו.

ריבוי הפעולות מלמד על חריצותו. גפן היא סמל לשפע.

פתרון חלומו של שר המשקים

יב וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף, זֶה פִּתְרֹנוֹ:  שְׁלֹשֶׁת, הַשָּׂרִגִים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם.  יג בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשֶׁךָ, וַהֲשִׁיבְךָ, עַל-כַּנֶּךָ; וְנָתַתָּ כוֹס-פַּרְעֹה, בְּיָדוֹ, כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיִיתָ מַשְׁקֵהוּ.  יד כִּי אִם-זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ-נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל-פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן-הַבַּיִת הַזֶּה.  טו כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי, מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים; וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה, כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר. 

בעוד שלושה ימים פרעה יעלה את ראשו של שר המשקים לגדולה ויחזירו לתפקידו הקודם. יוסף מבקש משר המשקים שיזכור אותו וילמד עליו סנגוריה, כדי שיוכל להשתחרר. יוסף מזכיר שהוא בכלא הלא עול בכפו ושנמכר לישמעאלים על ידי המדיינים (ולא על ידי אחיו)

חלומו של שר האופים

טז וַיַּרְא שַׂר-הָאֹפִים, כִּי טוֹב פָּתָר; וַיֹּאמֶר, אֶל-יוֹסֵף, אַף-אֲנִי בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל-רֹאשִׁי.  יז וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן, מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה--מַעֲשֵׂה אֹפֶה; וְהָעוֹף, אֹכֵל אֹתָם מִן-הַסַּל--מֵעַל רֹאשִׁי.  

​

שר האופים ראה, שיוסף פתר את חלום שר המשקים בהגיון או לטובה וביקש גם הוא פתרון לחלומו. בחלומו שלושה סלים מקני סוף עם חורים על ראשו. עוף אוכל מן הסל שבו אוכל למלך.

שר האופים מצטייר כדמות פאסיבית, הוא לא כיסה את הסל ולא ניסה לגרש את העוף.

פתרון חלומו של שר האופים

 יח וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר, זֶה פִּתְרֹנוֹ:  שְׁלֹשֶׁת, הַסַּלִּים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם.  יט בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ, וְתָלָה אוֹתְךָ, עַל-עֵץ; וְאָכַל הָעוֹף אֶת-בְּשָׂרְךָ, מֵעָלֶיךָ.

​

יוסף פתח את דבריו באותן המילים בהן השתמש, כפתר את חלומו של שר המשקים.

בעוד שלושה ימים פרעה ידון את שר האופים למוות, יסיר את ראשו מעליו ויפקיר את גופתו לעופות.

לפעמים חלומות מתגשמים

כ וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה, לְכָל-עֲבָדָיו; וַיִּשָּׂא אֶת-רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים, וְאֶת-רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים--בְּתוֹךְ עֲבָדָיו.  כא וַיָּשֶׁב אֶת-שַׂר הַמַּשְׁקִים, עַל-מַשְׁקֵהוּ; וַיִּתֵּן הַכּוֹס, עַל-כַּף פַּרְעֹה.  כב וְאֵת שַׂר הָאֹפִים, תָּלָה:  כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם, יוֹסֵף.  כג וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. 

​

המספר 3 הוא מספר טיפולוגי! הופיע גם בחלומות.

פרעה ערך מסיבת יום הולדת ושני השרים הוזמנו. שר המשקים הוחזר לתפקידו ושר האופים נתלה...

שר המשקים לא זכר שהבטיח לדבר בשבח יוסף בפני פרעה.

אותו ביטוי, משמעויות שונות:

ישא פרעה את ראשך/ את ראש...

1. ירומם, יעלה לגדולה
2. יהרוג, יסיר את ראשו
3. יזמין

בראשית מ', סיכום למחברת

בפרק הזה קראנו כי יוסף "בעל החלומות" הוא גם פותר חלומות. לבית הסוהר שבו משמש יוסף כפקיד בכיר מושלכים שר המשקים ושר האופים של פרעה. בלילה אחד חולמים שניהם חלום. כל אחד חלום אחר, ובכל זאת יש דמיון. יוסף שרואה שהשניים מוטרדים מכך שאינם מצליחים לפתור את החלום, מציע להם לשתף אותו: "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים סַפְּרוּ-נָא לִי" (פסוק ח).

חלומו של שר המשקים מורכב ממרכיבי עיסוקו המקצועי. גפן ולה שלושה ענפים הנושאים אשכולות ענבים, שאותם סוחט שר המשקים לכוס פרעה. פתרונו של יוסף מלא תקווה: בעוד שלושה ימים ישוב שר המשקים למלא את תפקידו בבית פרעה. הפתרון החיובי מעודד את שר האופים לשתף בחלומו שלו. בחלום שלושה סלים על ראשו של שר האופים. בסל העליון דברי מאפה ועוף יורד אוכל מהמאפים.

למרבה הצער משמעות החלום היא שבעוד שלושה ימים יוצא שר המשקים להורג ועוף השמים יאכל את בשרו. כעבור שלושה ימים מתגשמים שני החלומות. מה לא מתגשם?

יוסף ביקש משר המשקים כי יפעל לשחרורו מבית הסהר. אך "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (פסוק כג).

​

למה כדאי לשים לב?

• בעלי תפקידים בפרק. שר האופים, שר המשקים ושר הטבחים. שר האופים הוא האופה של פרעה ושר המשקים אחראי למשקאות. אבל מה עושה "שר הטבחים" ולמה הוא אחראי על המשמר (= בית הסוהר)? יש פירושים מעניינים.
• איך פותרים חלום? יוסף קובע ש"לאלוהים פתרונים" אבל אם תשימו לב להבדלים שבין החלומות, תוכלו לגלות שמאחורי הפתרון מסתתר היגיון שגם בן אנוש יכול להבין.
• עדות יוסף. בפסוק טו יוסף מספר בקולו על העוול הכפול שארע לו "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר".
• אֶרֶץ הָעִבְרִים. כך מכונה בסיפור ארצם של האבות. וכך מכונה גם יוסף – אִישׁ עִבְרִי. הוא מצטרף בכך לְאַבְרָם הָעִבְרִי (פרק יד).
• יום הולדת חגיגה נחמדת (תלוי בעבור מי) "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת-פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו" יש מסיבה, יש חנינה ויש גם סגירת חשבונות.

​

בראשית פרק מ"א

חלומות פרעה ומינוי יוסף כשליט על מצרים

חלומו הראשון של פרעה

א וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר.  ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ.  ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.  ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה. 

חלומו השני של פרעה

ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת.  ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן.  ז וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם. 

​

קנה= גבעול

שדופות= מיובשות

קדים = רוח מזרחית חמה ומייבשת

תגובת פרעה לחלומות

ח וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.  

פרעה כנראה ראה בשני חלומותיו – חלום אחד.

המלצתו של שר המשקים

ט וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים, אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אֶת-חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם.  י פַּרְעֹה, קָצַף עַל-עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים--אֹתִי, וְאֵת שַׂר הָאֹפִים.  יא וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲנִי וָהוּא:  אִישׁ כְּפִתְרוֹן חֲלֹמוֹ, חָלָמְנוּ.  יב וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי, עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים, וַנְּסַפֶּר-לוֹ, וַיִּפְתָּר-לָנוּ אֶת-חֲלֹמֹתֵינוּ:  אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ, פָּתָר.  יג וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר-לָנוּ, כֵּן הָיָה:  אֹתִי הֵשִׁיב עַל-כַּנִּי, וְאֹתוֹ תָלָה.

​

את חטאי = את החטאים בגינם נכנס לבית הסוהר או את חטאו בכך , שלא עמד בהבטחתו ליוסף.

יוסף מובא לארמון פרעה

יד וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת-יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן-הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה.  טו וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַאֲנִי, שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ.  טז וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי:  אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה. 

​

יוסף מדגיש

שהוא רק כלי

להעברת מסר

אלוהי.

פרעה מספר את חלומותיו ליוסף

יז וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  בַּחֲלֹמִי, הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.  יח וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, בְּרִיאוֹת בָּשָׂר, וִיפֹת תֹּאַר; וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ.  יט וְהִנֵּה שֶׁבַע-פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן, דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד, וְרַקּוֹת בָּשָׂר:  לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָרֹעַ.  כ וַתֹּאכַלְנָה, הַפָּרוֹת, הָרַקּוֹת, וְהָרָעוֹת--אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת, הַבְּרִיאֹת.  כא וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה, וּמַרְאֵיהֶן רַע, כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה; וָאִיקָץ.  כב וָאֵרֶא, בַּחֲלֹמִי; וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד--מְלֵאֹת וְטֹבוֹת.  כג וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים--צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶם.  כד וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת; וָאֹמַר, אֶל-הַחַרְטֻמִּים, וְאֵין מַגִּיד, לִי. 

הבדלים בין החלומות בגרסת המספר לבין גרסת פרעה

פרעה מקצין את התיאור הרע של הפרות הרזות. הוא מציג תמונה מוגזמת יותר מזו שבגרסת המספר. הוא מוסיף שלאחר שאכלו את הפרות השמנות, נשארו רזות. התיאור של פרעה מעיד על התרגשותו מן החלום. חשוב לו להרשים את יוסף , כדי לקבל פתרון. הוא לא חושף בצורה ישירה את מצבו הנפשי, אולי כדי לא להראות על חופשה.

פתרון החלום על ידי יוסף

כה וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא:  אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה.  כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה:  חֲלוֹם, אֶחָד הוּא.  כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב.  כח הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת-פַּרְעֹה.  כט הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת--שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  ל וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן, וְנִשְׁכַּח כָּל-הַשָּׂבָע, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת-הָאָרֶץ.  לא וְלֹא-יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן:  כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד.  לב וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם אֶל-פַּרְעֹה, פַּעֲמָיִם--כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים, וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ.

תוכניתו של יוסף

ג וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.  לה וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ.  לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב.

​

1. יש לבחור איש חכם ולמנותו כאחראי וכשליט על מצרים ("פרויקטור") 
2. יש למנות פקידים שיסייעו לאיש הנבון
3. האיש יאגור חמישית מהתבואה של שבע השנים הטובות, שיגבו כמס מהחקלאים / או יחלק את הארץ לחמשת אזורי מס. המס ישמר באסמים למען שנות הרעב.

​

פרעה ממנה את יוסף לשליט על כל מצרים

לז וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי, כָּל-עֲבָדָיו.  לח וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה--אִישׁ, אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ.  לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ.  מ אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי, וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.  מא וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל-יוֹסֵף:  רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מב וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף; וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  מג וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מד וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מה וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם-יוֹסֵף, צָפְנַת פַּעְנֵחַ, וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; וַיֵּצֵא יוֹסֵף, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  מו וְיוֹסֵף, בֶּן-שְׁלֹשִׁים שָׁנָה, בְּעָמְדוֹ, לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם; וַיֵּצֵא יוֹסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה, וַיַּעֲבֹר בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. 

ביטויים המרוממים את מעמדו של יוסף

אַתָּה תִּהְיֶה עַל-בֵּיתִי = אחראי על ענייני חצר המלוכה.

​

וְעַל-פִּיךָ יִשַּׁק כָּל-עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. = יוסף ישלוט בעם

המצרי, כולם יעשו כדברו, רק כס המלכות יהיה מעליו.

​

רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. = שליט על כל ארץ מצרים.

​

 אֲנִי פַרְעֹה; וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  =

לשון שבועה, פרעה רואה עצמו כמו אל (דומה לביטוי "אני ה'")

יוסף זוכה לסמלי מלכות

וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף

= הענקת סמכויות, הטבעת היא החותם.

​

וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ, וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ.  = בגדי מלכות.

​

וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ, בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר-לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ; וְנָתוֹן אֹתוֹ, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  = סוס מלכותי , מוליכים אותו בעיר וקוראים לכרוע לפניו ברך.

וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן, לְאִשָּׁה; = פרעה מחתן את יוסף עם בתו של הכהן. מעמד רם.

פעולות יוסף בשנות השובע

מז וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע--לִקְמָצִים.  מח וַיִּקְבֹּץ אֶת-כָּל-אֹכֶל שֶׁבַע שָׁנִים, אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּתֶּן-אֹכֶל, בֶּעָרִים:  אֹכֶל שְׂדֵה-הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ, נָתַן בְּתוֹכָהּ.  מט וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד--עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר, כִּי-אֵין מִסְפָּר.

​

קמצים= כמויות גדולות

"מלאו אסמינו בר..."

יוסף ואסנת...

נ וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ אָסְנַת, בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אוֹן. נא וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה: כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי. נב וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם: כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי. *נשני= השכיח ממני את סבלי

שנות הרעב הגיעו

נג וַתִּכְלֶינָה, שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע, אֲשֶׁר הָיָה, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  נד וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, לָבוֹא, כַּאֲשֶׁר, אָמַר יוֹסֵף; וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת, וּבְכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם.  נה וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם לְכוּ אֶל-יוֹסֵף, אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.  נו וְהָרָעָב הָיָה, עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  נז וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף:  כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ.

�

רגע של עברית...

נה וַתִּרְעַב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיִּצְעַק הָעָם אֶל-פַּרְעֹה לַלָּחֶם; וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל-מִצְרַיִם לְכוּ אֶל-יוֹסֵף, אֲשֶׁר-יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ.  נו וְהָרָעָב הָיָה, עַל כָּל-פְּנֵי הָאָרֶץ; וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּהֶם, וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם, וַיֶּחֱזַק הָרָעָב, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.  נז וְכָל-הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה, לִשְׁבֹּר אֶל-יוֹסֵף:  כִּי-חָזַק הָרָעָב, בְּכָל-הָאָרֶץ.

​

מה פירוש הביטוי "שבר את רעבונו"?

פירוש: אכל, סעד לאחר שהיה רעב.

דוגמה: בית התמחוי הוא מטבח חינם, שבו כל אדם עני יכול לשבור את רעבונו.

​

בראשית מ"א, סיכום למחברת

פרעה חולם שני חלומות מרהיבים ומטרידים. בראשון – שבע פרות דלות ורעות בולעות שבע פרות שמנות, בשני – שבע שיבולים שדופות בולעות שבע שיבולים בריאות ומלאות. מוזר מאוד.

פרעה ביקש את פשר החלומות "וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (פסוק ח). תחושת האין מוצא מעוררת אצל שר המשקים את זיכרונו של יוסף וכישרונו המוכח.

יוסף מוּצא מהבור ואחרי שדואגים לשיפור הופעתו, הוא מתייצב בפני פרעה. גם הפעם הוא לא שוכח להדגיש כי זה לא הוא. זה אלוהים: "בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה" (פסוק טז).

נקודת המפתח לפתרון שמביא יוסף היא שלא מדובר בשני חלומות בעלי מסרים שונים, אלא בחלום אחד: שבע הפרות/ השיבולים הטובות והמלאות הן שבע שנות שפע שעתידות לבוא על מצרים. ושבע הפרות/ השיבולים הרעות והרזות הן שבע שנות רעב שיבואו אחריהן. רעב כבד כל כך עד שלא יישאר זכר לשנות השובע. ולמה פעמיים? "כִּי-נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתוֹ" (פסוק לב).

יוסף מציע פתרון לבעיה: איש שידאג שבמשך כל שנות הרעב תיאסף חמישית מכל התבואה שתגדל הממלכה אל המחסנים המלכותיים. פרעה אוהב את הרעיון וממנה את יוסף למשנה למלך מצרים.

מרגע זה ועד סוף הפרק – יוסף מוציא לפועל את התכנית הכלכלית החדשה למצרים. במשך שבע שנים קונה הממשלה את עודף התבואה של האנשים, וכך נאסף אל המחסנים "בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר" (פסוק מט) כך שבשנות הרעב יהיה מה לאכול.

​

למה כדאי לשים לב?

• פרות ושיבולים. יוסף הבין ששני החלומות הם חלום אחד. הפרות והשיבולים מייצגות את כלכלת מצרים והן שימשו מקור מחיה לעם המצרי.
• חרטומי מצרים. הפעם הראשונה (בפסוק ח), אבל לא האחרונה (חכו לספר שמות) שאנחנו פוגשים את חרטומי מצרים – חכמי הכישוף המקומי שאחד מעיסוקיהם המקצועיים היה פתרון חלומות.
• טבעת המלך. בפסוק מב פרעה מסיר את טבעתו מעל ידו ומעניק אותה ליוסף, סמל להעברת כל סמכויותיו אליו. אם זה מזכיר לכם את מגילת אסתר, אתם זוכרים נכון. ואגב, יש עוד כמה נקודות דמיון בין הסיפורים.
• אופנה מצרית. "וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ" (פסוק מב).
• צָפְנַת פַּעְנֵחַ. יוסף זוכה לשם חדש. אם לפרשו על פי התרגומים הארמיים – הרי שמדובר ב"מפענח צפונות", שם שניתן לו על כישוריו בפיענוח החלומות. אם לשיטת תרגום השבעים (התרגום היווני), מדובר בשיבוש השם המצרי: "פא-סנת' נ-פא-ענח'" שמשמעו מכלכל ומפרנס, מה שיעשה יוסף במצרים בשנים הקרובות.
• מזל טוב! יוסף בא בברית הנישואים עם: "אָסְנַת בַּת-פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן" (פסוק מה). האם רק השם משותף או שמדובר באותו פוטיפר שיוסף היה עבד בביתו לפני כמה פרקים? תלוי את מי שואלים.

​

בראשית פרק מ"ב

המפגש בין יוסף ואחיו במצרים

יעקב שולח את בניו למצרים לקנות תבואה

א וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.  ב וַיֹּאמֶר--הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.  ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם.  ד וְאֶת-בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף, לֹא-שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת-אֶחָיו:  כִּי אָמַר, פֶּן-יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. 

האחים לא מזהים את יוסף

ה וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים:  כִּי-הָיָה הָרָעָב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  ו וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל-הָאָרֶץ--הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל-עַם הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.  ז וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  ח וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת-אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ.  ט וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף--אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.  

​

שורש מנחה נ.כ.ר. בשתי משמעויות שונות: היכרות והתנכרות.

זוכרים מה אמרו האחים ליעקב? הַכֶּר-נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא--אִם-לֹא.

מילה מנחה נוספת "אח"בהטיות שונות.

ההסתבכות: יוסף מאשים את אחיו בריגול ואוסר אותם!

י וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  יא כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא-הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.  יב וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם:  לֹא, כִּי-עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.  יג וַיֹּאמְרוּ, שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.  

יד וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יוֹסֵף:  הוּא, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר--מְרַגְּלִים אַתֶּם.  טו בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ:  חֵי פַרְעֹה אִם-תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם-בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.  טז שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת-אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם-לֹא--חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.  יז וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל-מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.  יח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת-הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא.  יט אִם-כֵּנִים אַתֶּם--אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.  כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. 

יוסף שינה את תוכניתו המקורית. מה יכולות להיות הסיבות לכך? 

​

מידה כנגד מידה

כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.  כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.  כג וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף:  כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.  כד וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.  

פלאשבק

מליץ =

מתרגם

שמעון, אח מס' 3.

נראה שההתעללות באחים,

לא היתה קלה ליוסף.

מדוע עשה זאת?

מה אמרו הפרשנים?

האחים יוצאים לדרך בלי לדעת שכספם הוחזר לתיקם

כה וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת-כְּלֵיהֶם בָּר, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל-שַׂקּוֹ, וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ; וַיַּעַשׂ לָהֶם, כֵּן.  כו וַיִּשְׂאוּ אֶת-שִׁבְרָם, עַל-חֲמֹרֵיהֶם; וַיֵּלְכוּ, מִשָּׁם.  כז וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת-שַׂקּוֹ, לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ--בַּמָּלוֹן; וַיַּרְא, אֶת-כַּסְפּוֹ, וְהִנֵּה-הוּא, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.  כח וַיֹּאמֶר אֶל-אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי, וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי; וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו לֵאמֹר, מַה-זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים, לָנוּ. 

​

האחים חוזרים לכנען וליעקב

כט וַיָּבֹאוּ אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אַרְצָה כְּנָעַן; וַיַּגִּידוּ לוֹ, אֵת כָּל-הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר.  ל דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, אִתָּנוּ--קָשׁוֹת; וַיִּתֵּן אֹתָנוּ, כִּמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ.  לא וַנֹּאמֶר אֵלָיו, כֵּנִים אֲנָחְנוּ:  לֹא הָיִינוּ, מְרַגְּלִים.  לב שְׁנֵים-עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים, בְּנֵי אָבִינוּ; הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת-אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  לג וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ, הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, בְּזֹאת אֵדַע, כִּי כֵנִים אַתֶּם:  אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי, וְאֶת-רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ.  לד וְהָבִיאוּ אֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֵלַי, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי כֵנִים אַתֶּם; אֶת-אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם, וְאֶת-הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ. 

האחים מעלימים מאביהם את האמת ומשמיטים פרטים, שעשויים ליצור רושם שמדובר בשליט אכזר שהתעלל בהם. הם לא רצו שיעקב ידאג ויסרב לשלוח את בנימין.

ההבטחה הנוראית של ראובן ותשובת יעקב

לה וַיְהִי, הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה-אִישׁ צְרוֹר-כַּסְפּוֹ, בְּשַׂקּוֹ; וַיִּרְאוּ אֶת-צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, הֵמָּה וַאֲבִיהֶם--וַיִּירָאוּ.  לו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם:  יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה.  לז וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן, אֶל-אָבִיו לֵאמֹר, אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.  לח וַיֹּאמֶר, לֹא-יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם:  כִּי-אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ-בָהּ, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן, שְׁאוֹלָה.

יעקב מסרב.

הוא כבר איבד את יוסף ונשאר לו רק בנימין מאשתו האהובה רחל.

הוא חושש שיקרה לבנימין משהו רע בדרך.

אם יקרה לבנימין משהו הוא ימות בצער רב.

בראשית מ"ב, סיכום למחברת

הרעב כבד בכל האזור. גם בכנען, ארץ מגורי משפחת יעקב. מה עושים? יעקב שולח את בניו למצרים לקנות אוכל. אבל לא את כולם. את בנימין, הבן שנותר לו מרחל, הוא משאיר אתו "כִּי אָמַר פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן" (פסוק ג).

יוסף מזהה את אחיו. הם אינם מזהים שהשליט העומד בפניהם הוא האח שמכרו לעבד לפני כעשרים שנה (בכל זאת, השינוי במעמדו הוא משהו שקשה לדמיין, לא?). "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (פסוק ט). ויוסף מתחיל לפעול למימושם.

הוא מאשים את אחיו בריגול במצרים, ומוכן לזכות אותם מהאשמה רק אם יוכיחו שהם דוברי אמת. ואכן, אם נכון סיפורם שיש להם אח קטן שנשאר בכנען (כמו שסיפרו לו בתשאול הראשוני), שיוכיחו! הוא אוסר את אחיו ב"משמר" (בית הכלא) שלושה ימים, ולאחריהם מציע כפשרה שאחד האחים יישאר כבן ערובה בכלא עד אשר יביאו שאר האחים את האח הקטן למצרים.

המצוקה הקשה שבה נתונים האחים מעוררת גם אצלם את זיכרונות העבר, המלווים ברגשי אשם כבדים: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (פסוק כא).

השיחה, שהאחים סבורים שהיא פנימית, מובנת גם ליוסף, ששפתם היא שפת אמו. "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ" (פסוק כד)

שמעון נשאר בבית האסורים במצרים. האחים יוצאים לדרך עם שקים כבדים, וככל הנראה גם בלב כבד. בפתיחת השקים מתגלה להם הפתעה מטרידה – הכסף ששילמו בעבור התבואה – הושם בשקיהם. אנחנו יודעים (כי קראנו בפסוק כה) שיוסף אחראי לכך. סביר להניח שגם האחים משערים ששליט מצרים הוא האחראי לדבר, כחלק מעלילת השווא שהוא טופל עליהם, ומכאן חרדתם הגדולה.

האחים מגיעים הביתה בלי שמעון ועם ההתחייבות להביא את בנימין לשליט מצרים. בקשה שנתקלת בסירוב עיקש מצד יעקב "וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה" (פסוק לח).

​

למה כדאי לשים לב?

לְמה כדאי לשים לב?

המשביר לצרכן. "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ"(פסוק ו). עקבו אחרי הפועל שב"ר שבסיפור שלנו מבטא את קניין התבואה.

"הָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (פסוק לב) – אחי יוסף מספרים את הביוגרפיה המשפחתית שלהם ולא מסבירים בדיוק מה קרה לאח שאיננו. שלא במקרה מהדהדים בדברים דברי ראובן (כשגילה את הבור הריק) "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא" (פרק לז פסוק ל).

דברים שלא ידענו על מכירת יוסף. פסוק כא :"רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" יוסף התחנן על נפשו. האחים שמעו. ו... לא שמעו.

המליץ (פסוק כג) – הצצה לפרקטיקה של שיחה בין דוברי שפות שונות. מתורגמן. כמו היום.

הרעיון המוזר של ראובן. בניסיון לשכנע את יעקב לקחת עמהם את בנימין למצרים אומר ראובן ליעקב: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ (את בנימין) אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ" (פסוק לז). יעקב לא משתכנע. אפשר להבין למה.

​

יורדים שוב למצרים

פרק מ"ג

למה עזבו את הארץ המובטחת???

ה‘ חזר והבטיח לאבות האומה לתת לזרעם את ארץ כנען, והם כבר חיו בארץ כנען, מדוע הם היו צריכים לרדת מצרימה? הרי אם הם לא היו יורדים מצרימה היה נמנע כל הסיבוך שבהמשך: שיעבוד מצרים, יציאת מצרים, הנדודים במדבר, כיבוש הארץ וקשיי ההתנחלות בה...

​

קצת היסטוריה וגאוגרפיה...

ארץ מצרים נמצאת בצפון מזרח אפריקה, בגבולה הדרומי של ארץ ישראל.

רוב שִׁטְחָהּ היא מדבר, והאיזור המעוּבּד והמיוּשב בצפיפות נמצא לאורך נהר הנילוס והדֶלְתָא (=השֶפֶךְ) שלו.

נהר הנילוס הוא הארוך בנהרות העולם (6700 ק"מ). מקורו באפריקה המרכזית, בנהר קסומו הנשפך אל תוך ימת ויקטוריה שבאזור קו המשווה. הוא עובר באגם אלברט, ובדרום סודן הוא יוצר אזור רחב של ביצות, אס-סוד, שבו רוב מימיו מתאדים. משם הוא ממשיך את מהלכו צפונה בשטף זרימה אחיד, ונקרא הנילוס הלבן.

בחרטום שבסודן מתחבר אליו הנילוס הכחול, היורד מרמות אתיופיה, וצפונה משם מתחבר אליו האטברה. נהרות אלה מוסיפים לנילוס כמות גדולה מאוד של מים הגורמת לעלייה של כ- 9 מ' בגובה פני המים באופן עונתי. זוהי גֵאוּת הנילוס, שהתחוללה בקיץ במצרים (עד הקמת סכר אסואן במאה ה- 20), שהציפה כל שנה את השדות, כיסתה אותם בשכבה של טיט פורה, והייתה מקור עושרה החקלאי של מצרים. בהגיע הנילוס לים התיכון, אחרי שחצה את מדבר סהרה, הוא יוצר דֶּלְתָּה (=שֶפֶך עם 4 זרועות).

התרבות המצרית הידועה לנו החלה להתפתח כבר ב- 4000 לפני הספירה. ��סיפורי האבות מעידים על קשרים קבועים בין תושבי ארץ כנען לארץ מצרים, בעיקר בתקופות של רעב ומצוקה.

​

נגמר האוכל!

א וְהָרָעָב, כָּבֵד בָּאָרֶץ.  ב וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת-הַשֶּׁבֶר, אֲשֶׁר הֵבִיאוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲבִיהֶם, שֻׁבוּ שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל. 

​

הפרק שלנו מתחיל בבעיה. מה הבעיה?

יש בארץ רעב והאוכל שהביאו עמם ממצרים נגמר.

מה מבקש יעקב מהבנים?

יעקב מבקש מהבנים לחזור שנית למצרים ולהביא אוכל.

מה התנאי? (קראו פרק מא 38-29 והזכרו)

יוסף, השליט על מצרים, והמשביר לכל הארץ התנה את שובם של האחים למצרים (וגם את השחרור של שמעון) בכך שבנימין אחיהם יבוא עמם. 

​

שמישהו יזכיר ליעקב שגם בנימין צריך ללכת...

ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה, לֵאמֹר:  הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא-תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.  ד אִם-יֶשְׁךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת-אָחִינוּ, אִתָּנוּ--נֵרְדָה, וְנִשְׁבְּרָה לְךָ אֹכֶל.  ה וְאִם-אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ, לֹא נֵרֵד:  כִּי-הָאִישׁ אָמַר אֵלֵינוּ, לֹא-תִרְאוּ פָנַי, בִּלְתִּי, אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.  

​

בואו נזכר:

מה מסמל בנימין עבור יעקב? מדוע הוא כל כך קשור אליו?

מהי שאלת קידבק? או למה לא כדאי לנדב מידע שעלול לפגוע בכם מאוחר יותר?

​

​

​

​

​

ו וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, לָמָה הֲרֵעֹתֶם, לִי--לְהַגִּיד לָאִישׁ, הַעוֹד לָכֶם אָח?

יעקב בעצם מאשים את הבנים, שאם לא היו מגלים שיש להם עוד אח, לא היה מבקש הנסיך לראות אותו!  

ז וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל-הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר, הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח, וַנַּגֶּד-לוֹ, עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; הֲיָדוֹעַ נֵדַע--כִּי יֹאמַר, הוֹרִידוּ אֶת-אֲחִיכֶם.  

האמנם?

בפרק מ"ב 13 : וַיֹּאמְרוּ, שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ-אֶחָד--בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת-אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ. 

​

המפקד? צריך לקחת את הקיטבק למסע?

ההצעה של יהודה

ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-יִשְׂרָאֵל אָבִיו, שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי--וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה; וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם-אֲנַחְנוּ גַם-אַתָּה גַּם-טַפֵּנוּ.  ט אָנֹכִי, אֶעֶרְבֶנּוּ--מִיָּדִי, תְּבַקְשֶׁנּוּ:  אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ, וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים.  

​

בפרק מ' כבר ניסה ראובן לשכנע את יעקב לשלוח עמם את בנימין למצרים.

למה כשראובן ביקש את אותה בקשה יעקב לא השתכנע, אבל כשיהודה מבקש הוא מסכים?

ערכו השוואה בין טיעוני האחים!

​

כיצד הצליח יהודה לשכנע את יעקב ומדוע כשל ראובן?

*זוכרים את שאלת הירושה?

מי מבין השניים יותר מתאים לרשת את יעקב?

תגובת יעקב

יא וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם, אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ--קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם, וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה:  מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים.  יב וְכֶסֶף מִשְׁנֶה, קְחוּ בְיֶדְכֶם; וְאֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם, תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם--אוּלַי מִשְׁגֶּה, הוּא.  יג וְאֶת-אֲחִיכֶם, קָחוּ; וְקוּמוּ, שׁוּבוּ אֶל-הָאִישׁ.  יד וְאֵל שַׁדַּי, יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת-אֲחִיכֶם אַחֵר, וְאֶת-בִּנְיָמִין; וַאֲנִי, כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי. 

​

יעקב שולח עם בניו מנחה "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" (פסוק 11) הכוללת: "מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" כלומר – מיני מאכל משובחים, בשמים וחומרי רפואה שכנראה לא היו חלק מהתוצר המקומי במצרים. המתנות נועדו כדי למנוע פגיעה של השליט בבנים. יעקב גם מתפלל ומברך את הבנים לפני היציאה לדרך. שימו לב איך הוא מכנה את שמעון. מה זה מלמד על יחסו אליו?...

מדוע מכונה כאן יעקב "ישראל"?

מה משמעות הכינוי "אל שדי"?

מדרש תנחומא, בראשית מג, סימן י

מה ראה יעקב לברכם באל שדי? �ללמדך שהרבה ייסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו, שנאמר: ויתרוצצו הבנים (בראשית כה). �וכן הוא אומר: (עמוס א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו.�ברח מפני עשו ללבן והיה שם עשרים שנה בצרות רבות, שנאמר: (בראשית לא) הייתי ביום אכלני חרב וגו'. �ואחר שיצא, רדף לבן אחריו להרגו, שנאמר: וירדף אחריו דרך שלשת ימים.�נמלט ממנו, בא עשו בקש עוד להרגו והפסיד עליו כל אותו הדורון עזים מאתים וגו'.�יצא מעשו, באה עליו צרת דינה. �יצא מצרת דינה, באה עליו צרת רחל. �אחר כל הצרות בקש לנוח קמעא, באה עליו צרת יוסף, והכתוב צווח לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי (איוב ג). �אחר כך באה עליו צרת שמעון. �אחר כך צרת בנימין.�לפיכך היה מתפלל באל שדי, ואומר: מי שאמר לשמים וארץ די, יאמר לייסורי די, לפי כשברא הקב"ה השמים והארץ היו נמתחין והולכין, עד שאמר להן הקדוש ברוך הוא די, לפיכך כתיב ואל שדי. 

רגע של אירוניה

בפרק ל"ז הורד יוסף למצרים כעבד עם שיירה שנשאה נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט וכעת מתנות כאלה מובאות אליו מְעַט צֳרִי, וּמְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט.

אחי יוסף בבית השליט

טו וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת-הַמִּנְחָה הַזֹּאת, וּמִשְׁנֶה-כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת-בִּנְיָמִן; וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף.  טז וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם, אֶת-בִּנְיָמִין, וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ, הָבֵא אֶת-הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה; וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן, כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם.  יז וַיַּעַשׂ הָאִישׁ, כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף; וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת-הָאֲנָשִׁים, בֵּיתָה יוֹסֵף.  יח וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף, וַיֹּאמְרוּ עַל-דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ בַּתְּחִלָּה, אֲנַחְנוּ מוּבָאִים--לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ, וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת-חֲמֹרֵינוּ.  

​

מה ציווה יוסף על משרתו?

להכניס את האחים לביתו ולהכין להם ארוחת צהריים

כיצד פירשו האחים את הזמנתם לבית השליט?

פחדו שהשליט יתנפל עליהם ויאשים אותם בגנבת הכסף בפעם הקודמת ויקח אותם לו לעבדים

ההתנקות מרגשות האשם ומהפחד

יט וַיִּגְּשׁוּ, אֶל-הָאִישׁ, אֲשֶׁר, עַל-בֵּית יוֹסֵף; וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, פֶּתַח הַבָּיִת.  כוַיֹּאמְרוּ, בִּי אֲדֹנִי; יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה, לִשְׁבָּר-אֹכֶל.  כא וַיְהִי כִּי-בָאנוּ אֶל-הַמָּלוֹן, וַנִּפְתְּחָה אֶת-אַמְתְּחֹתֵינוּ, וְהִנֵּה כֶסֶף-אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ, כַּסְפֵּנוּ בְּמִשְׁקָלוֹ; וַנָּשֶׁב אֹתוֹ, בְּיָדֵנוּ.  כב וְכֶסֶף אַחֵר הוֹרַדְנוּ בְיָדֵנוּ, לִשְׁבָּר-אֹכֶל; לֹא יָדַעְנוּ, מִי-שָׂם כַּסְפֵּנוּ בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ.  כג וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל-תִּירָאוּ, אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם--כַּסְפְּכֶם, בָּא אֵלָי; וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם, אֶת-שִׁמְעוֹן.  כד וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת-הָאֲנָשִׁים, בֵּיתָה יוֹסֵף; וַיִּתֶּן-מַיִם וַיִּרְחֲצוּ רַגְלֵיהֶם, וַיִּתֵּן מִסְפּוֹא לַחֲמֹרֵיהֶם.  כה וַיָּכִינוּ, אֶת-הַמִּנְחָה, עַד-בּוֹא יוֹסֵף, בַּצָּהֳרָיִם:  כִּי שָׁמְעוּ, כִּי-שָׁם יֹאכְלוּ לָחֶם. 

​

הפגישה עם יוסף:

כו וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאּוּ לוֹ אֶת-הַמִּנְחָה אֲשֶׁר-בְּיָדָם הַבָּיְתָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, אָרְצָה.  כז וַיִּשְׁאַל לָהֶם, לְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם--הַעוֹדֶנּוּ, חָי.  כח וַיֹּאמְרוּ, שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ--עוֹדֶנּוּ חָי; וַיִּקְּדוּ, וישתחו (וַיִּשְׁתַּחֲווּ).  כט וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן-אִמּוֹ, וַיֹּאמֶר הֲזֶה אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם אֵלָי; וַיֹּאמַר, אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי.  ל וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל-אָחִיו, וַיְבַקֵּשׁ, לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה, וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה. 

​

לפעמים חלומות מתגשמים?

למי דואג יוסף?

מה הוא מרגיש אל בנימין ? (שימו לב מה הוא אומר ומה הוא עושה) 

סעודה, קרבה ומעמד

לא וַיִּרְחַץ פָּנָיו, וַיֵּצֵא; וַיִּתְאַפַּק--וַיֹּאמֶר, שִׂימוּ לָחֶם.  לב וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ, וְלָהֶם לְבַדָּם; וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ, לְבַדָּם--כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם.  לג וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו--הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ, וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ; וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ.  לד וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו, אֲלֵהֶם, וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם, חָמֵשׁ יָדוֹת; וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׁכְּרוּ, עִמּוֹ.

​

גם במפגש הראשון (מב 24) יוסף בכה בסתר. למה הוא בוכה?

מדוע הם לא אוכלים יחד? המצרים לא סועדים עם זרים , כי הם נחשבים טמאים.

כיצד סדר יוסף את סדר הישיבה?

שוב אפליה? מדוע?

אז מי ימשיך את השושלת? למי מגיע לרשת את יעקב?

משימה:

לפי מה שלמדנו בפרק מ"ג,

למי הסיכויים הגבוהים להמשיך את השושלת? למי לדעתכם מגיע לרשת את יעקב?

נמקו, הסבירו, הוכיחו מן הכתוב!

​

​

בראשית פרק מ"ג, סיכום למחברת

האוכל (שבר, בלשון המקרא) שהובא ממצרים נגמר, ויעקב מבקש מבניו לשוב למצרים כדי לקנות אוכל. אבל יוסף, השליט על מצרים, והמשביר לכל הארץ התנה את שובם של האחים למצרים (וגם את השחרור של שמעון) בכך שבנימין אחיהם יבוא עמם. ויעקב חרד חרדה גדולה.

אבל כשסכנת הרעב מאיימת להכחיד את כל המשפחה, מתייצב יהודה מול יעקב ואומר: אין בררה. "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי" (פסוק 8) ו"אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (פסוק 9).

בני יעקב, הפעם כולל בנימין, יורדים למצרים מצוידים במנחה וגם בכסף כפול – זה שהושב להם בפעם הקודמת וכסף נוסף לקניית התבואה. הם מתקבלים במצרים בסבר פנים יפות, הכולל גם הרגעת החששות סביב תעלומת הכסף המושב "שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי" (פסוק 23), ואיחוד אחים עם שמעון.

יוסף מתרגש מאוד למראה אחיו הצעיר, בן אמו, בנימין. הוא בוכה (לבד) ומול אחיו מחזיק מעמד.

לְמה כדאי לשים לב?

פסוק י: "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם" – טענה מוכרת: בזמן הויכוח כבר יגולנו לבצע את המשימה.

המנחה. יעקב שולח עם בניו מנחה "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" (פסוק 11) הכוללת: "מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים" כלומר – מיני מאכל משובחים, בשמים וחומרי רפואה שכנראה לא היו חלק מהתוצר המקומי במצרים. איך אפשר לדעת? יוסף כזכור, ירד למצרים עם  "אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט; הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה" (לז, 25).

השתחוויות. החלום הולך ומתגשם. אחי יוסף, כולל בנימין, משתחווים לו פעמיים, בפסוק 26 ובפסוק 28.

סעודה, קרבה ומעמד. האוכל הוא ציר מפתח בפרק. המנחה (מביאים לשליט), ההזמנה לארוחת צהריים (פסוק 16), הלחם, שנאכל בהפרדה על בסיס אתני (פסוק 32) וההשתכרות יחד (פסוק 34) – שיא הקרבה.

רגע של פליאה. פסוק 33. השליט (יוסף) יודע לסדר את האחים לפי סדר הולדתם. אתם יודעים איך. האחים לא. "וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ".

מתנות בלי חשבון. יוסף נותן מתנות לאחיו. לבנימין כפול חמש מכולם (פסוק 34). במשפחת יעקב אף פעם לא הסתירו את מדרג הרגשות...

​

​

בראשית מ"ד

נסיון גביע הכסף ונאום יהודה

מהו גביע הכסף?

גביע ממנו שותה יוסף וגם עושה בו מעשה ניחוש! יוסף משתמש בגביע לגילוי עתידות.

בעולם העתיק נהגו לנחש עתידות על פי צורת הטיפות של מים, יין או שמן בכוס.

היו גם שמים חתיכות מתכת יקרה בתוך כוס ומסתכלים בהשתקפות החתיכות ולפיהן מנחשים את העתיד.

מי גנב את גביע הכסף?

האחים מואשמים בגניבה

א וַיְצַו אֶת-אֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ, לֵאמֹר, מַלֵּא אֶת-אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל, כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת; וְשִׂים כֶּסֶף-אִישׁ, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.  ב וְאֶת-גְּבִיעִי גְּבִיעַ הַכֶּסֶף, תָּשִׂים בְּפִי אַמְתַּחַת הַקָּטֹן, וְאֵת, כֶּסֶף שִׁבְרוֹ; וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֵּר.  ג הַבֹּקֶר, אוֹר; וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם.  ד הֵם יָצְאוּ אֶת-הָעִיר, לֹא הִרְחִיקוּ, וְיוֹסֵף אָמַר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ, קוּם רְדֹף אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים; וְהִשַּׂגְתָּם וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה.  ה הֲלוֹא זֶה, אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ, וְהוּא, נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ; הֲרֵעֹתֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.  ו וַיַּשִּׂגֵם; וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  ז וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו--לָמָּה יְדַבֵּר אֲדֹנִי, כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה; חָלִילָה, לַעֲבָדֶיךָ, מֵעֲשׂוֹת, כַּדָּבָר הַזֶּה.  ח הֵן כֶּסֶף, אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ--הֱשִׁיבֹנוּ אֵלֶיךָ, מֵאֶרֶץ כְּנָעַן; וְאֵיךְ, נִגְנֹב מִבֵּית אֲדֹנֶיךָ, כֶּסֶף, אוֹ זָהָב.  ט אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ, וָמֵת; וְגַם-אֲנַחְנוּ, נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים.  י וַיֹּאמֶר, גַּם-עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן-הוּא:  אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם.  

מה המטרה של יוסף? למה הוא מתעלל באחיו?

יוסף מבקש לנסות את האחים. הוא רוצה לבדוק איך יתייחסו לאחיו בנימין. האם יקחו אחריות עליו ויהיו מוכנים להקריב עצמם למען הצלתו, או שמא יפקירו אותו כפי שהפקירו את יוסף עצמו?

קל וחומר

האחים משתמשים בטיעון "קל וחומר" – הרי החזירו בחזרה כסף עם ערך רב יותר מן הגביע, ודאי שלא יגנבו את הגביע.

​

​

הצעה מטופשת...

האחים כל כך בטוחים בחפותם, שהם מציעים גזר דין מות, למי שימצא אצלו הגביע (לא למדו מהנסיון!!!) . הם מציעים גם עונש קולקטיבי לאחרים- שעבוד לעבדות.

​

​

​

​

שליחו של יוסף מציע הצעה אחרת: עבדות, למי שימצא אצלו הגביע ושחרור לאחרים.

גביע הכסף נמצא אצל בנימין

יא וַיְמַהֲרוּ, וַיּוֹרִדוּ אִישׁ אֶת-אַמְתַּחְתּוֹ--אָרְצָה; וַיִּפְתְּחוּ, אִישׁ אַמְתַּחְתּוֹ.  יב וַיְחַפֵּשׂ--בַּגָּדוֹל הֵחֵל, וּבַקָּטֹן כִּלָּה; וַיִּמָּצֵא, הַגָּבִיעַ, בְּאַמְתַּחַת, בִּנְיָמִן.  יג וַיִּקְרְעוּ, שִׂמְלֹתָם; וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל-חֲמֹרוֹ, וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.  יד וַיָּבֹא יְהוּדָה וְאֶחָיו בֵּיתָה יוֹסֵף, וְהוּא עוֹדֶנּוּ שָׁם; וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו, אָרְצָה.  טו וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף, מָה-הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם; הֲלוֹא יְדַעְתֶּם, כִּי-נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי.  טז וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה-נְּדַבֵּר, וּמַה-נִּצְטַדָּק; הָאֱלֹהִים, מָצָא אֶת-עֲוֺן עֲבָדֶיךָ--הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי, גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.  יז וַיֹּאמֶר--חָלִילָה לִּי, מֵעֲשׂוֹת זֹאת; הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה-לִּי עָבֶד, וְאַתֶּם, עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל-אֲבִיכֶם.  

​

איך שגלגל מסתובב לו...(מידה כנגד מידה)

גביע הכסף נמצא אצל בנימין. האחים קורעים את בגדיהם כאות אבל על גורל בנימין.

הם מגיעים ליוסף ונכנעים לפניו. יוסף מצידו מתנשא ומזלזל בהם.

​

יהודה מדבר ואומר: לא נוכל להצטדק. הוא רומז בדבריו שמגיע להם עונש על חטא מן העבר. יהודה מגלה בגרות ואחריות, הוא לא מפקיר את בנימין ומבק שכל האחים יחד ישאו בעונש- ויהפכו לעבדים.

​

יהודה היה זה שהציע בפרק ל"ז למכור את יוסף לעבדות.

יוסף מסרב להצעה. הוא משחרר את האחים ודורש רק את בנימין.

נאום יהודה

יח וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ:  כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.  יט אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר:  הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח.  כ וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ.  כא וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, הוֹרִדֻהוּ, אֵלָי; וְאָשִׂימָה עֵינִי, עָלָיו.  כב וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, לֹא-יוּכַל הַנַּעַר, לַעֲזֹב אֶת-אָבִיו:  וְעָזַב אֶת-אָבִיו, וָמֵת.  כג וַתֹּאמֶר, אֶל-עֲבָדֶיךָ, אִם-לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אִתְּכֶם--לֹא תֹסִפוּן, לִרְאוֹת פָּנָי.

יהודה מזכיר ליוסף על פגישתם הקודמת. בדבריו הוא בעצם מצביע על העוול הנורא ועל ההתעללות של יוסף השליט בו ובאחיו. יוסף מואשם שניצל את המידע שנידבו על האח האהוב כדי לפגוע בהם. יהודה גם מזכיר שהשליט הבטיח לדאוג לבנימין. הוא מנסה לפנות לליבו של ולעורר את רחמיו.  

יהודה מספר על יעקב

כד וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי; וַנַּגֶּד-לוֹ--אֵת, דִּבְרֵי אֲדֹנִי.  כה וַיֹּאמֶר, אָבִינוּ:  שֻׁבוּ, שִׁבְרוּ-לָנוּ מְעַט-אֹכֶל.  כו וַנֹּאמֶר, לֹא נוּכַל לָרֶדֶת:  אִם-יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ, וְיָרַדְנוּ--כִּי-לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ, וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ.  כז וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי, אֵלֵינוּ:  אַתֶּם יְדַעְתֶּם, כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה-לִּי אִשְׁתִּי.  כח וַיֵּצֵא הָאֶחָד, מֵאִתִּי, וָאֹמַר, אַךְ טָרֹף טֹרָף; וְלֹא רְאִיתִיו, עַד-הֵנָּה. כט וּלְקַחְתֶּם גַּם-אֶת-זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן--וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-שֵׂיבָתִי בְּרָעָה, שְׁאֹלָה.  

יהודה מספר על יעקב שאיבד את יוסף, בנו האהוב מאשתו האהובה והוא עדיין לא יודע, שיוסף הוא השליט המצרי שלפניו! יהודה מספר ליוסף, שיעקב הזהיר אותם, שאם יקרה משהו לבנימין הוא ימות משברון לב.

יהודה מבקש רחמים על יעקב אביהם

ל וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל-עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר, אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ; וְנַפְשׁוֹ, קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ.  לא וְהָיָה, כִּרְאוֹתוֹ כִּי-אֵין הַנַּעַר--וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ, בְּיָגוֹן--שְׁאֹלָה.

​

*מהו השאול?...

• השְׁאוֹל הוא עולם המתים הקדום הנזכר בתנ"ך פעמים רבות ובהקשרים מגוונים. כפי שעולה מן הכתובים, המבנה הכללי של העולם על פי אמונת הקדמונים הוא מבנה היררכי שבראשו השמים, תחתם הארץ, תחתיה התהום ובתחתית המציאות - השאול. על פי אמונה זו, נשמות האנשים שמתו הגיעו לשאול. מקור השם מעורפל, ואין לו מקבילות בשפות שמיות אחרות. במקורות מאוחרים יותר השאול הוא שם נרדף לגיהנום או נחשב לאחד ממדוריו.
• �

יהודה מציע עצמו במקום בנימין

לב כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר, מֵעִם אָבִי לֵאמֹר:  אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים.  לג וְעַתָּה, יֵשֶׁב-נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר--עֶבֶד, לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר, יַעַל עִם-אֶחָיו.  לד כִּי-אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל-אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי:  פֶּן אֶרְאֶה בָרָע, אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת-אָבִי.

​

יהודה מזכיר שהבטיח לאביו שהוא ערב לבנימין.

אם ישוב בלי בנימין, זה יהיה גזר דין מוות על אביהם.

יהודה עושה שימוש בשאלה רטורית. איך יוכל לשאת באשמה???

איליטרציה- חזרה מרובה על האות א'. רמז לאנחות הכאב.

בראשית מ"ה

וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק... וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי

יוסף מתוודע אל אחיו

א וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו.  ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ, בִּבְכִי; וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם, וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.  ג וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.  ד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ; וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה.  ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה:  כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.  ו כִּי-זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ; וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲשֶׁר אֵין-חָרִישׁ וְקָצִיר.  ז וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה.  ח וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.

יוסף מדגיש ששליחתו למצרים היתה מכוונת מידי אלוהים.

זוכרים מה אמר יעקב? הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם--לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם... וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. 

יושב מבקש את אביו

ט מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי, אַל-תַּעֲמֹד.  י וְיָשַׁבְתָּ בְאֶרֶץ-גֹּשֶׁן, וְהָיִיתָ קָרוֹב אֵלַי--אַתָּה, וּבָנֶיךָ וּבְנֵי בָנֶיךָ; וְצֹאנְךָ וּבְקָרְךָ, וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ.  יא וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם, כִּי-עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב:  פֶּן-תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ, וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ.  יב וְהִנֵּה עֵינֵיכֶם רֹאוֹת, וְעֵינֵי אָחִי בִנְיָמִין:  כִּי-פִי, הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם.  יג וְהִגַּדְתֶּם לְאָבִי, אֶת-כָּל-כְּבוֹדִי בְּמִצְרַיִם, וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר רְאִיתֶם; וּמִהַרְתֶּם וְהוֹרַדְתֶּם אֶת-אָבִי, הֵנָּה.  יד וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו.  טו וַיְנַשֵּׁק לְכָל-אֶחָיו, וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם; וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ. 

​

זוכרים ששאל: הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן, אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם--הַעוֹדֶנּוּ, חָי?

22 שנים עברו מאז נותק יוסף מאחיו!

פֶּן-תִּוָּרֵשׁ = לא תהיה רש/עני

​

וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן--בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו. 

פרעה מזמין את משפחת יעקב למצרים

טז וְהַקֹּל נִשְׁמַע, בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר, בָּאוּ, אֲחֵי יוֹסֵף; וַיִּיטַב בְּעֵינֵי פַרְעֹה, וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו.  יז וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אֱמֹר אֶל-אַחֶיךָ זֹאת עֲשׂוּ:  טַעֲנוּ, אֶת-בְּעִירְכֶם, וּלְכוּ-בֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.  יח וּקְחוּ אֶת-אֲבִיכֶם וְאֶת-בָּתֵּיכֶם, וּבֹאוּ אֵלָי; וְאֶתְּנָה לָכֶם, אֶת-טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאִכְלוּ, אֶת-חֵלֶב הָאָרֶץ.  יט וְאַתָּה צֻוֵּיתָה, זֹאת עֲשׂוּ:  קְחוּ-לָכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עֲגָלוֹת, לְטַפְּכֶם וְלִנְשֵׁיכֶם, וּנְשָׂאתֶם אֶת-אֲבִיכֶם, וּבָאתֶם.  כ וְעֵינְכֶם, אַל-תָּחֹס עַל-כְּלֵיכֶם:  כִּי-טוּב כָּל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, לָכֶם הוּא.

​

בְּעִירְכֶם= בהמותיכם

ריבוי פעלים= זירוז

​

האחים עוזבים את מצרים ומגיעים אל אביהם

כא וַיַּעֲשׂוּ-כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל-פִּי פַרְעֹה; וַיִּתֵּן לָהֶם צֵדָה, לַדָּרֶךְ. כב לְכֻלָּם נָתַן לָאִישׁ, חֲלִפוֹת שְׂמָלֹת; וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת. כג וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹרִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם; וְעֶשֶׂר אֲתֹנֹת נֹשְׂאֹת בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן, לְאָבִיו--לַדָּרֶךְ. כד וַיְשַׁלַּח אֶת-אֶחָיו, וַיֵּלֵכוּ; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ. כה וַיַּעֲלוּ, מִמִּצְרָיִם; וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן, אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. כו וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, עוֹד יוֹסֵף חַי, וְכִי-הוּא מֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וַיָּפָג לִבּוֹ, כִּי לֹא-הֶאֱמִין לָהֶם. כז וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. כח וַיֹּאמֶר, יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד-יוֹסֵף בְּנִי, חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת.

אַל-תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ= אל תריבו בדרך מי אשם במה שעשיתם לי...

וַיָּפָג לִבּוֹ= נחלש ליבו

סיבתיות כפולה

סיבתיות כפולה הוא ביטוי שטבע יחזקאל קויפמן והתקבל במחקר המקראי בשאלה "כיצד מנהל אלוהים את העולם". האירועים מתרחשים לכאורה בתהליך סיבתי-רציונלי וטבעי בעולם המציאות, אך בפועל בני האדם מונחים על ידי אלוהים.

​

הסיבה הריאלית להתרחשויות- האחים זרקו את יוסף לבור כי קנאו בו ושנאו אותו. יוסף נמכר למצרים ועלה במצרים לגדולה. רעב בכנען גרם למשפחת יעקב לרדת למצרים.

​

הסיבה הדתית- אלוהים תכנן את ההיסטוריה. יוסף נשלח למצרים ובעקבותיו בני ישראל כדי לממש את ברית בין הבתרים. "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.  וְגַם אֶת-הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל."

בראשית מ"ה – סיכום למחברת

יוסף השליט לא נשאר אדיש לנאום של יהודה. "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק… וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי… וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף..." (פסוקים א-ג), גילוי מבהיל בעבור האחים. אפשר בהחלט להבין אותם. ברגע זה מתחוור להם שהשליט הכוחני שהתעלל בהם בפרקים האחרונים הוא האח שהם כמעט הרגו לפני כמה שנים. מי יודע מה יהיה גורלם כעת?

אבל יוסף ממהר להרגיע: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (פסוק ה). לפי השקפת עולמו, מכירתו לעבד על ידי אחיו הייתה חלק מתכנית אלוהית שהביאה את יוסף למקום שהגיע אליו, כדי להציל ולהחיות את מצרים ואת כל הסביבה בשנות הרעב.

יוסף מבקש מאחיו להביא את אביו מכנען למצרים. הם יוצאים לדרך, עם עגלות רבות (ציוד מצרי מתנת פרעה), כדי לבצע את מעבר הדירה, ועם הבקשה המפורשת מיוסף לגבי הדינמיקה המשפחתית: "אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ" (פסוק כד).

יעקב נרגש מאוד ומתקשה להאמין. "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת" (פסוק כח).

​

למה כדאי לשים לב?

ים של דמעות. יוסף בוכה בפרק שלש פעמים. בנימין פעם אחת. שימו לב לתיאור עצמת הבכי בפסוק ב "וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה".

העוד אבי חי. זו השאלה הראשונה שיוסף שואל. שאלה מפתיעה, שהרי במרכז הנאום של יהודה בפרק הקודם עמדה הדאגה לחייו של האב.

שתיקות. שימו לב כמה מדבר יוסף וכמה שותקים אחיו.

השקפת עולם מקראית. השקפת העולם של יוסף, היא בעצם השקפת העולם של המקרא. המציאות מתנהלת בשני מישורים. האדם מנהל את חייו בבחירה חופשית, אך מבלי שידע הוא מגשים תכנית אלוהית גדולה יותר.

​

בראשית פרק מ"ח

ברכת יעקב ליוסף, לאפרים ולמנשה

יעקב על סף מותו, הוא זקן וחולה. בפרק הקודם הוא השביע את יוסף להעלות אותו לקבורה בארץ כנען.

ברכת יעקב ליוסף

א וַיְהִי, אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף, הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה; וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי בָנָיו, עִמּוֹ--אֶת-מְנַשֶּׁה, וְאֶת-אֶפְרָיִם.  ב וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ; וַיִּתְחַזֵּק, יִשְׂרָאֵל, וַיֵּשֶׁב, עַל-הַמִּטָּה.  ג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-יוֹסֵף, אֵל שַׁדַּי נִרְאָה-אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיְבָרֶךְ, אֹתִי.  ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ, וּנְתַתִּיךָ, לִקְהַל עַמִּים; וְנָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ--אֲחֻזַּת עוֹלָם.  ה וְעַתָּה שְׁנֵי-בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה--לִי-הֵם:  אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה--כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ-לִי.  ו וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר-הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם, לְךָ יִהְיוּ; עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ, בְּנַחֲלָתָם.  ז וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן, מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת-אֶרֶץ, לָבֹא אֶפְרָתָה; וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת, הִוא בֵּית לָחֶם.  

יעקב מספר ליוסף שה' התגלה אליו בבית אל והבטיח לו את

ריבוי זרעו

ואת ארץ כנען.

יעקב מבקש להחשיב את בניו של יוסף, אפרים ומנשה, כאילו היו בניו שלו. הבנים העתידיים שיוולדו ליוסף כבר לא יזכו לכזה מעמד.

​

מה אומר חוק הירושות?

דברים כ"א

טו כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה.  טז וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה, לוֹ--לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר.  יז כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא, לוֹ:  כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה. 

​

יעקב אינו פועל לפי החוק. הוא מעניק ליוסף מעמד של בכור, ומקפח את בכורו ראובן!

מדוע קיפח יעקב את ראובן? לפי בראשית ל"ה 22 ודברי הימים א', ה' 1 ראובן שכב עם בלהה, פילגש אביו...

קבר רחל

יעקב מבקש להיקבר בחלקת אבותיו, אך את אשתו האהובה, אימו של יוסף קבר על אם הדרך...

ברכת יעקב לאפרים ולמנשה

ח וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל, אֶת-בְּנֵי יוֹסֵף; וַיֹּאמֶר, מִי-אֵלֶּה.  ט וַיֹּאמֶר יוֹסֵף, אֶל-אָבִיו, בָּנַי הֵם, אֲשֶׁר-נָתַן-לִי אֱלֹהִים בָּזֶה; וַיֹּאמַר, קָחֶם-נָא אֵלַי וַאֲבָרְכֵם.  י וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת; וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם.  יא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ.  יב וַיּוֹצֵא יוֹסֵף אֹתָם, מֵעִם בִּרְכָּיו; וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו, אָרְצָה.  יג וַיִּקַּח יוֹסֵף, אֶת-שְׁנֵיהֶם--אֶת-אֶפְרַיִם בִּימִינוֹ מִשְּׂמֹאל יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-מְנַשֶּׁה בִשְׂמֹאלוֹ מִימִין יִשְׂרָאֵל; וַיַּגֵּשׁ, אֵלָיו.  יד וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת-יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם, וְהוּא הַצָּעִיר, וְאֶת-שְׂמֹאלוֹ, עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה:  שִׂכֵּל, אֶת-יָדָיו, כִּי מְנַשֶּׁה, הַבְּכוֹר.  

ראייה פנימית שמנוגדת לראייה פיזית!

בניגוד לנוהג ולמצופה, יעקב שם את יד ימינו המסמלת את היד החזקה והמברכת דווקא על ראשו של אפרים, הבן הצעיר.

יעקב מעדיף את אפרים

טו וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף, וַיֹּאמַר:  הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו, אַבְרָהָם וְיִצְחָק--הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי, מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה.  טז הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע, יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים, וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק; וְיִדְגּוּ לָרֹב, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.  יז וַיַּרְא יוֹסֵף, כִּי-יָשִׁית אָבִיו יַד-יְמִינוֹ עַל-רֹאשׁ אֶפְרַיִם--וַיֵּרַע בְּעֵינָיו; וַיִּתְמֹךְ יַד-אָבִיו, לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ-אֶפְרַיִם--עַל-רֹאשׁ מְנַשֶּׁה.  יח וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו, לֹא-כֵן אָבִי:  כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ.  יט וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי--גַּם-הוּא יִהְיֶה-לְּעָם, וְגַם-הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ, יִהְיֶה מְלֹא-הַגּוֹיִם.  כ וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת-אֶפְרַיִם, לִפְנֵי מְנַשֶּׁה.  כא וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת; וְהָיָה אֱלֹהִים, עִמָּכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם, אֶל-אֶרֶץ אֲבֹתֵיכֶם.  כב וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ, שְׁכֶם אַחַד--עַל-אַחֶיךָ:  אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי, בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי. 

חלק אחד יותר העיר שכם

רגע של עתידות...

• אפרים יעמוד בראש עשרת השבטים! שבט אפרים יהיה השבט שיוביל את ממלכת ישראל (הממלכה הגדולה בהרבה ביחס לממלכת יהודה).
• אחד הכינויים של ממלכת ישראל הוא "אפרים".
• יהושע בן נון, מנהיג מסע כיבושי הארץ יגיע משבט אפרים. מלך ממלכת ישראל הראשון ירבעם בן נבט יגיע משבט אפרים.

בראשית מ"ח, סיכום למחברת:

יעקב לפני מותו נפרד מיוסף ומבניו וקובע במעין צוואה הסדרים משפחתיים עם השלכות לדורות.

יעקב "מאמץ" את שני בני יוסף – מנשה ואפרים והם "משודרגים" מנכדים לבנים "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם... לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (פסוק ה). מה המשמעות? אפרים ומנשה הם עתה שניים משניים עשר שבטי ישראל, כל אחד מהם יקבל נחלה בכנען. אפשר לומר שיש מעין קביעה משפטית שיוסף הוא הבכור היורש פי שניים לפי החוק המקראי (שתי נחלות, לשני בניו).

יעקב מברך את אפרים ומנשה. בברכתו הוא משנה (שוב) סדרי לידה "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר" (פסוק יד). יעקב קובע כי אפרים, האח הצעיר, יהיה המוביל מבין השניים.

​

למה כדאי לשים לב?

1. התחזקות. יוסף בא לבקר את אביו החולה, ואפילו השמועה על בואו מחזקת את החולה. "וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה" (פסוק ב).
2. התרגשות. יעקב, שלא האמין שיראה את יוסף נרגש באמת "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ" (פסוק יא).
3. האל הרועה. יעקב בעדות אישית על חוויית ההשגחה המתמדת. אלוהים בעבורו הוא כמו רועה בכל נדודיו "הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (פסוק טו).
4. הברכה. למנשה ולאפרים, הנערים. ברכה שמאז בורכו בה נערים ונערות רבים, בתפילת קריאת שמע שעל המיטה, ב"ברכת הנערים" בשמחת תורה ועוד: "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (פסוק טז).
5. שכם. בסוף הפרק – פסוק לא לגמרי מובן, אבל קושר ככל הנראה את יוסף לשכם "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי" (פסוק כב).

​

בראשית פרק נ'

מותם של יעקב ויוסף

הפרק האחרון של ספר בראשית!

מות יעקב

א וַיִּפֹּל יוֹסֵף, עַל-פְּנֵי אָבִיו; וַיֵּבְךְּ עָלָיו, וַיִּשַּׁק-לוֹ.  ב וַיְצַו יוֹסֵף אֶת-עֲבָדָיו אֶת-הָרֹפְאִים, לַחֲנֹט אֶת-אָבִיו; וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים, אֶת-יִשְׂרָאֵל.  ג וַיִּמְלְאוּ-לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים; וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם, שִׁבְעִים יוֹם.  ד וַיַּעַבְרוּ, יְמֵי בְכִיתוֹ, וַיְדַבֵּר יוֹסֵף, אֶל-בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר:  אִם-נָא מָצָאתִי חֵן, בְּעֵינֵיכֶם--דַּבְּרוּ-נָא, בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר.  ה אָבִי הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר, הִנֵּה אָנֹכִי מֵת--בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שָׁמָּה תִּקְבְּרֵנִי; וְעַתָּה, אֶעֱלֶה-נָּא וְאֶקְבְּרָה אֶת-אָבִי--וְאָשׁוּבָה.  ו וַיֹּאמֶר, פַּרְעֹה:  עֲלֵה וּקְבֹר אֶת-אָבִיךָ, כַּאֲשֶׁר הִשְׁבִּיעֶךָ.  ז וַיַּעַל יוֹסֵף, לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו; וַיַּעֲלוּ אִתּוֹ כָּל-עַבְדֵי פַרְעֹה, זִקְנֵי בֵיתוֹ, וְכֹל, זִקְנֵי אֶרֶץ-מִצְרָיִם.  ח וְכֹל בֵּית יוֹסֵף, וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו:  רַק, טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם--עָזְבוּ, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן.  ט וַיַּעַל עִמּוֹ, גַּם-רֶכֶב גַּם-פָּרָשִׁים; וַיְהִי הַמַּחֲנֶה, כָּבֵד מְאֹד.  י וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן הָאָטָד, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסְפְּדוּ-שָׁם, מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד; וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים.  יא וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת-הָאֵבֶל, בְּגֹרֶן הָאָטָד, וַיֹּאמְרוּ, אֵבֶל-כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם; עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, אָבֵל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן.  יב וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו, לוֹ--כֵּן, כַּאֲשֶׁר צִוָּם.  יג וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, אַרְצָה כְּנַעַן, וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ, בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה:  אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם אֶת-הַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת-קֶבֶר, מֵאֵת עֶפְרֹן הַחִתִּי--עַל-פְּנֵי מַמְרֵא. 

האחים חוששים שאחרי מות אביהם, יוסף יתנקם בהם

ד וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו, וְכָל-הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו, אַחֲרֵי, קָבְרוֹ אֶת-אָבִיו.  טו וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, כִּי-מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף; וְהָשֵׁב יָשִׁיב, לָנוּ, אֵת כָּל-הָרָעָה, אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ.  טז וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר:  אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר.  יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו.  יח וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.  יט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ:  כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי.  כ וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב.  כא וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ--אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם.

מות יוסף

כב וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם, הוּא וּבֵית אָבִיו; וַיְחִי יוֹסֵף, מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים.  כג וַיַּרְא יוֹסֵף לְאֶפְרַיִם, בְּנֵי שִׁלֵּשִׁים; גַּם, בְּנֵי מָכִיר בֶּן-מְנַשֶּׁה--יֻלְּדוּ, עַל-בִּרְכֵּי יוֹסֵף.  כד וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו, אָנֹכִי מֵת; וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם, וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.  כה וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם, וְהַעֲלִתֶם אֶת-עַצְמֹתַי מִזֶּה.  כו וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם.  

בראשית נ', סיכום למחברת:

פרק של פרדות. יעקב מת. יוסף מת. וספר בראשית מסתיים.

יעקב מת (פסוק א). על פי בקשתו הוא ייקבר במערת המכפלה, אך בשל מעמדו של יוסף במצרים הוא זוכה לא רק למילוי משאלתו זו, אלא גם לקבורה מלכותית שכוללת חניטה לפי מנהג מצרים ותהלוכת לוויה מרשימה. (פסוקים ג-יג)

מות יעקב מציף אצל האחים את הפחדים הישנים, ומגלה לנו, וגם ליוסף, שהם לא מאמינים למחילה שהעניק להם בפרקים הקודמים. "וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (פסוק טו). יוסף מצטער לשמוע, ומתעקש על השקפתו על סיפור חייו: "וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב" (פסוק כ).

ערב מותו משאיר יוסף לאחיו ולכל בני ישראל ההולכים ומשתקעים במצרים מסר חשוב, ובצדו בקשה לקבורה בכנען "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (פסוק כה). עם ההבטחה שגלות מצרים שתהפוך בפרק הבא (בספר הבא) לשעבוד מצרים, עתידה להסתיים, אנחנו מסיימים את ספר בראשית ועוברים לספר שמות.

​

למה כדאי לשים לב?

• מנהגי הקבורה המצריים. יעקב וגם יוסף זוכים לחניטה מצרית. החניטה (שימור הגופה) נמשכה על פי פסוק ג ארבעים יום. והאבל הממלכתי הרשמי – שבעים יום. לא מעט.
• שני שלבים למסע הלוויה של יעקב. עד גֹרֶן הָאָטָד (מקום לא מזוהה בעבר הירדן) – בהרכב מורחב הכולל "גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים" (פסוק ט). משם ועד למערת המכפלה – בהרכב משפחתי אינטימי יותר "וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו אַרְצָה כְּנַעַן וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּמְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה" (פסוק יג).
• מבט נבואי. כמו יעקב בסוף ימיו (בפרק הקודם), נפרד יוסף מהעולם במסר נבואי. אמנם כרגע החיים במצרים הם בבחירה. אבל כדי לסיים אותם ולשוב לכנען, תידרש התערבות אלוהית. והיא תגיע. בבוא העת. "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (פסוק כד).
• חזק חזק ונתחזק.

​