כתבה וערכה: חסאן רויטל מקיף ט' אשדוד
שמות פרק ג'
א וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת-צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת-הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל-הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.
ב וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת-אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה.
ד וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה
וַיֹּאמֶר: מֹשֶׁה! מֹשֶׁה!
וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי.
ה וַיֹּאמֶר: אַל-תִּקְרַב הֲלֹם! שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ!
כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.
ו וַיֹּאמֶר: אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב
וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים.
ז וַיֹּאמֶר ה':
רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם
וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו.
ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם
וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
רועה צאן נדרש לאחריות, מסירות, נאמנות, שיקול דעת וכושר אירגון. ואלה תכונות הנדרשות גם ממנהיג.
כרועה צאן מכיר משה את תנאי המדבר, דבר שיתרום לו בהנהיגו את העם במדבר.
התגלות ה ' למשה- שלב א'
משה רועה את צאן יתרו במדבר.
לפי המדרש משה מגלה רחמים כלפי הגדי הקטן הבורח מן העדר ומחפש מים. משה מגלה אמפטיה ורחמים כלפי הגדי ונושא אותו על כפיו בחזרה אל העדר.
עוד נאמר שהקב"ה נוהג לבחון את מנהיגיו כרועי צאן, כדי שיהיו ראויים להנהיג את העם.
השורש המנחה – ר.א.ה.:
פרק ב' כה-פרק ג' ט' השורש מופיע 10 פעמים:
ארבע פעמים- משה ראה את המראה המוחשי של הסנה הבוער.
שש פעמים ה' ראה את לחץ העם ונחלץ לעזרתו.
הקשר בין ראיית משה לראיית ה' הוא קשר של סיבה ותוצאה:
כיוון שה' ראה את מצוקת בני ישראל בגלל המצרים הנוגשים בהם, הוא הראה למשה את הסנה כדי להודיע לו על בשורת הגאולה ועל מינויו לתפקיד שליח ה'.
משה רואה חזיון מוזר-
סנה בוער באש והסנה איננו אוכל.
1. ראיית הסנה הבוער.
2. התקרבות אל הסנה.
3. שמיעת הקול הקורא בשמו והצו: "של נעליך מעל רגליך.."
4. אלהים מציג את עצמו- אלהי אברהם יצחק ויעקוב-אלהי האבות להדגשת ההבטחה והמחויבות לברית שכרת עמם.
התגלות ה' בסנה בשלבים ובהדרגתיות-
א. שיתרגל משה למראה ולא ייבהל.
ב. נחמה ליבוביץ'- מפני שעתה הייתה תחילת נבואת משה רצה הקב"ה לחנכו מעט מעט ולהעלותו ממדרגה למדרגה, עד שיתחזק שכלו".
סיבת ההדרגתיות:
סנה- על פי חז"ל- שיח פטל, קוצני בעל ענפים דקים וסבוכים. בעל פרחים לבנים, וורודים ופירותיו אדומים,
או הכוונה לשיח הצומח כטפיל על השיטה ופרחיו אדומים- דמיון לסנה הבוער.
מדוע סנה ?
לפי המדרש:
* אלהים מתגלה בשיח קוצני, נמוך, קטן כדי להדגיש את מידות האלהים: האל אינו מתגלה דווקא במקום נשגב, גבוה או מפואר, אלא במקום קטן חסר חשיבות, צנוע. ישנה חשיבות למידות הענווה והצניעות.
* ציפור שנכנסת לסנה לא יוצאת בשלום כי קוציו מופנים כלפי פנים. כך בנ"י נכנסו בשלום לשעבוד מצרים ולא בקלות יצאו.
*השכינה ( ה') שורה בכל מקום בקטן ובגדול, במפואר ובצנוע.
סמליות מראה הסנה הבוער
הסנה מסמל את ישראל.
האש מסמלת את מצריים.
האש המנסה לשרוף את הסנה כמו המצרים המבקשים לכלות את ישראל ואינם יכולים.
לפי הפשט
שיח זה מצוי במדבר ומן הסתם בחר אלהים להתגלות בשיח זה שהינו זמין.
המושג: "ויאמר...ויאמר"
הפסקה משמעותית בדבריו של אותו מדבר.
היינו מצפים לתגובה מצד משה, אך היא לא מופיעה.
ה וַיֹּאמֶר, אַל-תִּקְרַב הֲלֹם; שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ--כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא.
ו וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב; וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים.
שתיקתו באה לידי ביטוי בחזרה על הפתיח: "ויאמר"
ח וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם,
וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא, אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ—�אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי, וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
ז וַיֹּאמֶר ה': רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם; וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו.
ה' מודיע למשה שהוא רואה את צערו של עם ישראל, ובעקבות כך מקבל שתי החלטות:
תפקידיו של משה:
להוציא את בני ישראל ממצרים.�עליו להתייצב לפני פרעה.�עליו להתייצב לפני העם.
ט וְעַתָּה, הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי; וְגַם-רָאִיתִי, אֶת-הַלַּחַץ, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, לֹחֲצִים אֹתָם.
יש כאן חזרה על הנאמר בפסוק ז
י וְעַתָּה לְכָה, וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה; וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
המידע שמקבל משה מאלהים ליד הסנה
טיב הארץ- ארץ טובה ורחבה, ארץ זבת חלב ודבש.
יושבי הארץ- בארץ יושבים עמי כנען-מקום הכנעני, החיתי, האמורי, היבוסי....
הארץ טובה ומספקת את צרכיהם של כמה וכמה עמים היושבים בה, דבר הרומז על הקושי בשליחות.
√ הטלת השליחות על משה.
מטרות ה' בהתגלות בסנה
√ הצגת עצמו, אני אלהי אברהם יצחק ויעקב...
√ הצגת המניעים לעזור לבני ישראל- האל שמע את צעקתם, זוכר את הברית...
√ הצגת האופן בו יוציא את בני ישראל ממצרים.
פסוקים י' -טו'- מינוי משה לשליח ה'
ניתן למצוא מוטיבים להקדשת הנביא לתפקידו ( כמו גם בירמיה א'):
סירובי משה
שמות ג' י"א - שמות ד' י"ז
סירוב שני | סירוב ראשון |
שמות ג' ג'-טו' | שמות ג' יא'-יב' |
סירוב ראשון: שמות ג' יא'-יב'
דברי משה
יא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-הָאֱלֹהִים: מִי אָנֹכִי? כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה, וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
המשמעות
משה מרגיש חסר חשיבות וניסיון דיפלומטי כדי להתייצב מול פרעה מלך מצרים הממלכה האדירה.
תגובת ה'
יב וַיֹּאמֶר: כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:
בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה.
המשמעות:
אות בהווה- הסנה הבוער באש
אות בעתיד כשתוציא את בנ"י ממצרים תגיע שוב להר סיני ותעבדו את ה' בהר רמז למעמד הר סיני.
דברי משה
יג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים:
הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם: אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, וְאָמְרוּ-לִי: מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם??
המשמעות
כדי לעשות תעמולה לאל משה זקוק לשם ה'.
סירוב שני: שמות ג' יג'-טו'
תגובת ה'
יד וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר: כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
טו וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה: כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם, וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.
המשמעות
תשובה ארוכה שמראה שהאל היה בעבר,
הווה בהווה ויהיה בעתיד מה שמראה על נצחיות.
פסוקי יד': " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" שניים מהפירושים שניתנו לפסוק זה:
פסוק טו': ה' מציין שם נוסף שמשה יציג לעם: " כֹּה-תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר"
שם זה מתקשר לזכות אבות ולברית שכרת עם האבות והוא מחויב לממש את ההבטחות שנתן להם.
טז לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵאמֹר:
פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם
יז וָאֹמַר: אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם, אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי, וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי--אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ.
מה משה צריך להגיד לעם?
יח וְשָׁמְעוּ, לְקֹלֶךָ;
וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם,וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו:
ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ, וְעַתָּה נֵלְכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹהֵינוּ.
יט וַאֲנִי יָדַעְתִּי—
כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה.
כ וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם, בְּכֹל נִפְלְאֹתַי, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ; וְאַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם.
כא וְנָתַתִּי אֶת-חֵן הָעָם-הַזֶּה, בְּעֵינֵי מִצְרָיִם; וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן, לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם.
כב וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת; וְשַׂמְתֶּם, עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם, וְנִצַּלְתֶּם, אֶת-מִצְרָיִם.
פסוקים טז'-כב':
ההנחיות למשה לפעול בשני שלבים:
מדרישת ה' עולה קושי תיאולוגי ( דתי)-
משתמע מכך שהם אמורים לחזור לאחר מכן, והרי ברור שהם רוצים לצאת ולא לשוב לעולם. �בעצם ה' מבקש ממשה לשקר לפרעה?
אחד הפתרונות הוא של "אור החיים"- �יש כאן מידה כנגד מידה:
" כי המצרים נתחכמו על ישראל לשעבדם מתחילה בפה, ואחר כך בפרך, והשופט בצדק מדד במידה עצמה"
פסוק כב': יציאת מצרים ברכוש גדול: כל אישה מבנות ישראל תבקש כלי כסף וכלי זהב משכנתה.
פסוק זה מעורר קושי מוסרי ותיאולוגי: ה' מתיר לנשות ישראל לרמות את שכנותיהן המצריות ומצווה בעצמו לשאול מהן כלים כשהן לא מתכוונות להחזיר. למעשה ה' מתיר להן לגנוב.
הפתרון: לפי ספר דברים, כאשר העבד משתחרר מהעבדות- האדון חייב לתת לו מענק שחרור ביד נדיבה. מכאן שהמצרים היו צריכים להעניק להם בעת שחרורם מתנות.
תביעה משפטית נגד ישראל מלפני אלפי שנים
אחת התביעות המשפטיות המוזרות וגם המסקרנות,
שהוגשה אי- פעם נגד ישראל, הייתה תביעת מצרים
לפיצויים על הרכוש שבני – ישראל לקחו איתם בצאתם
ממצרים, תחת הנהגת משה רבנו, נביא הנביאים
עד כה ראינו חלק מהסיבות לסירובו של משה: