בראשית כ"ט (א'-יב')

יעקב, רחל והבאר

בין כוח לבדידות -

יעקב צועד לחרן:

מהם שני האירועים הדרמטיים שקרו ליעקב

בפרקים כז-כח?

• פרק כז – יעקב "גנב" את הברכה, ונמלט מעשיו הזועם�
• פרק כח – ברכת יצחק, וחלום יעקב , בו ה' הבטיח לו שיהיה עמו בכל אשר ילך.

לאחר אירועים אלה,

באילו תחושות, לדעתכם, יעקב צועד לארץ קדם?

סרקו את הקוד והקלידו: 70290

תוצאות

חזרה

א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.  

ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר. 

 ג וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת-הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ. 

 ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  

ה וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ.

 ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן. 

 ז וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.  

ח וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן

• ניתן להבין כי הביטוי "לשאת רגליים" חריג ובוודאי שונה מתיאור תחילת מסעו של יעקב – "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב". משהו השתנה בדרך- השאלה: מה?

א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.  

• מה פירוש המילים "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו"?

איך מתוארת הליכתו של יעקב בפרק כח'?

בפסוק י: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה

"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו" – לעולם רגליו של אדם נושאין אותו, ויעקב נשא את רגליו?

אלא, מלמד שנעשה קל מרוב השמחה שהיה לו.

מפני שאמר לו הקדוש ברוך הוא: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (פרק כח פסוק טו).

כיצד רד"ק מפרש את הביטוי " וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו" – לחיוב או לשלילה?

לחיוב

קל מרוב השמחה

• האם תוכלו לחשוב על פרשנות הפוכה לנשיאת רגליים?

• אילו סיבות עשויות להיות ליעקב ללכת דווקא בכבדות?.

• הביטוי 'נשא רגליו' עשוי לבטא דווקא את כבדות הרגליים ואת חוסר רצונו של יעקב ללכת ממקום החלום.
• יש גם מקום להניח שליבו של יעקב כבד עליו מסיפור הבכורה ומזעמו של אחיו

אפשר להניח שיעקב צועד לחרן ברגשות מעורבים. הוא אולי שמח ומחוזק בשל ההבטחה האלוהית וברכת הוריו, אך ייתכן גם שהוא חושש מן הבאות ומן הלא ידוע והלא מוכר

ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר. 

 ג וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת-הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ. 

 ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  

ה וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ.

 ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן. 

 ז וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.  

ח וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן

מה יעקב מחפש בחרן?

הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר

יעקב: אַחַי, מֵאַיִן אַתֶּם?�הרועים: מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.�יעקב: הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר?�הרועים: יָדָעְנוּ.�יעקב: הֲשָׁלוֹם לוֹ?�הרועים: שָׁלוֹם. וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן.

באילו פסוקים מופיעה שיחת יעקב עם הרועים?

• מה אפשר לומר על האופן שבו עונים הרועים ליעקב?

• מדוע יעקב פותח בשיחה עם הרועים ומכנה אותם "אַחַי"?

זר המזדמן למקום חדש מנסה לקשור שיחה עם אנשי המקום כדי להבין היכן הוא וליצור קשרים שיפיגו את בדידותו

הרועים במקומם הטבעי ולכן הם עונים תשובות ענייניות ולקוניות, ואינם משיבים לו בהתעניינות הדדית

יעקב: הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה?

הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ! 

​

הרועים:ּ לֹא נוּכַל. עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.

• מה משתנה כאן בעמדתו של יעקב?

הוא אינו שואל שאלה אלא נותן הוראה לרועים: "עוד יום ארוך לפניכם, מדוע אתם ממתינים כאן במקום לרעות את הצאן? לכו ורעו"

שינוי זה בעמדתו של יעקב מעיד על שינוי בתחושתו הפנימית.

מהו השינוי הפנימי שיעקב עובר לדעתכם?

• הוא מברר את דרכו ומתחיל לצבור ביטחון ולכן מעז להביע דעה על מעשיהם של הרועים.

• כיצד הביטחון העצמי של יעקב משפיע על תשובותיהם של הרועים?

• הם אינם מופתעים מהוראתו אלא משיבים לו תשובה עניינית: "לא נוכל לרעות את הצאן עד שיתאספו הרועים כולם ונשקה את העדרים".

ט עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְרָחֵל בָּאָה עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא.  

י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ

וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב

וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר

וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  

יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. 

יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא

וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.  

יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

בין כוח לבדידות – חלק שני:

אבן על פי באר

• מהי המילה החוזרת רבות בפסוקים א'-יב'?

יצחק ורבקה (בפרק כד) וגם משה וציפורה (בשמות פרק ב) נפגשו בסמוך לבאר מים.

באר

• האם אתם זוכרים מפגשים זוגיים נוספים שקרו סביב באר?

מכיוון שבתקופת המקרא מקור המים היה הבאר, היא הייתה מקום מפגש שוקק חיים וסביבה נפגשו אנשים רבים למגוון צרכים: הרועים השואבים מים לעדריהם; הנערות הבאות לשאוב מים למלאכות הבית וכל אדם אחר הצמא למים.

וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם (א')

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה …וְהִנֵּה רָחֵל ...בָּאָה עִם הַצֹּאן (ב-ו)

וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב... וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן (י')

רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ (י')

וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ (יב')

אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה (יח')

מתוך העיון בפסוקים ובפרשנות עולה כי כוחו של יעקב התעורר עכשיו ובא לידי ביטוי בגלילת האבן הכבדה אל מול רחל והרועים,

החידוש בסיפור זה הוא:

האמונה של יעקב בכוחו והיוזמה שהוא מגלה בסיפור.

אך נראה שהכוח הזה היה בו גם קודם, אולי כתוצאה מברכת אלוהים בפרק כח.

בין כוח לבדידות – חלק שלישי:

מן הנשיקה אל הבכי

• מדוע לדעתכם יעקב פורץ בבכי רגע לאחר שהוא נושק לרחל לראשונה?

יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. 

פרשנויות רבות יש לבכיו של יעקב באותה פגישה… האם יעקב בכה משום שאחרי כל התלאות במדבר הרגיש שהגיע סוף-סוף אל המנוחה? ואולי בכה משום שהיה אדם חששן ודאגן, ואחרי היציאה המבוהלת מתחת יריעות האוהל של אמו והפחד מנקמת אחיו מצא לו סוף-סוף מחסה ומקלט? ואולי בכה משום ההתרגשות החזקה, הכרוכה בהתאהבות כה מהירה? ואולי צדקו האומרים שבכוח הנבואה ראה יעקב פתאום את עתידו הנפתל והמיוסר, שהוא נפרש לפניו?�אין ספק שהמעמד כולו היה מעמד מרגש מאוד, ואני סבור שההתרגשות הזאת, והבכי, והנשיקה הראשונה, והמאמץ המרהיב והמרשים הכרוך בגלילת האבן, הם שעמדו ליעקב ולרחל במשך השנים שתבואנה. ( הסופר מאיר שלו)

• הרגיש הקלה לאחר תלאותיו כשהבין שייתכן שיימצא לו בית בחרן; בכה מפחד מנקמת אחיו; בכה משום שהוצף ברגשותיו כלפי רחל; בכה כי ראה בכוח הנבואה את העתיד המיוסר הצפוי לו באהבתו את רחל

• מהם הגורמים האפשריים לבכיו של יעקב על פי הצעתו של מאיר שלו?

אילו רגשות הניעו אותו לבכיו זה?

• האם יש הצעה אחת מתוך כל הצעותיו שמשכנעת במיוחד?

המפגש עם רחל מבטא את עוצמת הרגשות המציפה את יעקב: משלבת בין המשאלה להיגאל מבדידותו ובין התחושה שקורה כאן משהו שישפיע על כל עתידו.

סיפורו של יעקב המגיע לחרן מוטען כל העת בשני צירים רגשיים המניעים את הסיפור:

כוח ( או הבטחה)

בדידות

יעקב מגיע לחרן מלווה בהבטחתו של אלוהים שיהיה עמו

בבדידות אנושית גדולה השולחת אותו לחפש מפלט ומגורים אצל אחי אמו.

דוגמה

ברגע האמת מתגלה כוחו הגדול של יעקב. יותר משמדובר בכוח פיזי מרשים וחריג, מדובר בכוח נפשי עצום להתחיל להניע מהלכים בחייו.

בראשית כ"ט (יג'-לה')

יעקב בין שתי נשים

יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ.  

יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ וַיְבִיאֵהוּ אֶל-בֵּיתוֹ וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.  

יד וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ חֹדֶשׁ יָמִים.  

טו וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי-אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. 

 [טז וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת  שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל.  

יז וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת-תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה.]

 יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

• מה מתרחש לאחר הנשיקה?

• רחל מספרת ללבן שיעקב הגיע, ולבן מקבל את יעקב בשמחה ובאהבה

איזה הסכם נחתם בין יעקב ובין לבן?

יעקב יעבוד בעבור לבן ובתמורה יקבל את רחל לאישה

 יט וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי. 

 כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. 

 כא וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ. 

 כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה.  

כג וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ. 

 כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה.  

כה וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי.  

כו וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה. 

 כז מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת.

כיצד ייתכן שיעקב עבד בעבור רחל זמן ארוך כל כך, והזמן נדמה לו כימים אחדים?

פסוק כ': וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. 

כפי שציינו קודם– האהבה שחש יעקב נתנה לו כוח עצום וגרמה לזמן לעבור מהר

כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה.  

כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה. 

 ל וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת. 

 לא וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה. 

לב וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן  כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.  לג וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן.  לד וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ לֵוִי.  לה וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה' עַל-כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.

• איזו השוואה נוכחת בסיפורנו באופן מפורש?

• איזו השוואה נוספת נרמזת בפסוקים?

בין רחל לבין לאה

בין רמיית לבן את יעקב לרמיית יעקב את עשו.

ההנגדה בין לאה לרחל מתחילה כבר בתיאור המראה החיצוני שלהן ומתעצמת בסיפורי הלידה של בניהן.

פסוקים לא'-לד'- רחל עקרה, לאה ילדה ליעקב ארבעה בנים.

" וַיַּרְא ה' כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה"- האחיות מתוארות על דרך הניגוד:

לאה

האישה השנואה

אך פורייה

ואילו רחל

האהובה- עקרה

נראה שכל אחת מהן שואפת להשיג את מה שיש לאחותה:

לאה

ואילו רחל

מייחלת לאהבת בעלה (יעקב)

כמהה להיות אמא.

השוואה שנייה – יעקב רימה את עשו, לבן מרמה את יעקב:

• איך ייתכן שיעקב, המשתוקק לרחל במשך שבע שנים, אינו מזהה – אפילו תחת חשכה – שהוא באוהל עם האישה הלא נכונה?

כיצד לבן מרמה את יעקב בחשכת הליל?

• גורם לו לחשוב שהאישה הנכנסת לאוהלו היא רחל, ולמעשה היא לאה

• מתי יעקב מבין שרומה? -בבוקר, כשעולה האור, כשכבר אין דרך חזרה

ללאה נולדים ארבעה בנים- מדרשי השמות שנותנת לאה לבניה מלמדים על משאלתה לזכות באהבת בעלה ועל התחרות שלה עם אחותה על אהבת יעקב:

• בנה הבכור הוא ראובן- " כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי." - ה' ראה את מצוקתה ונתן לה כפיצוי בן, היא מייחלת שבאמצעותו בעלה יאהב אותה

• שמעון- " כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה" - ה' שמע את תחינתה ונתן לה בן שיפצה על העלבון שהיא שנואה על בעלה.

• לוי- " וַתֹּאמֶר עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים" - היא מקווה שבאמצעות בנה זה בעלה יתחבר אליה ויתקרב אליה.
• יהודה- " וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-ה'" היא מודה לה' על כל מה שנתן לה.

בסרט ישראלי ידוע זה, מגיע רב סמל גבריאל מוקד (גברי בנאי) לבקש את ידה של יעלי (ניצה שאול) מאביה, ויקטור חסון (שייקה לוי). האב משוכנע שהחתן המיועד נשלח מחברת שידוכים שאליה רשם את שפרה, בתו הבכורה (מיקי קם). שפרה אינה יפה כמו יעלי, והאב הדואג מבקש לחתנה כי הגיעה כבר לפרקה. כאשר מובאת שפרה אל החדר והטעות מתבררת, מסרב האב (באלימות) לחתן את יעלי עם רב סמל מוקד.

יש בסצנה הזו קווי דמיון רבים אל הסיפור המקראי. למשל שתי האחיות, שהצעירה שבהן יפה ומושכת והבכורה פחות; החתן הבא לבקש את ידה של הבת הצעירה והאב מעדיף לחתן את הבכורה לפניה; אפילו השיחה בין האב לחתן המיועד, שיחה שבה האב בודק מה משכורתו של החתן מזכירה את השאלה "מה משכורתך?" ששואל לבן את יעקב.

תשובתו הצדקנית של לבן מבהירה מעל לכל ספק שמעשה הרמייה שלו היה מתוכנן היטב, וברמיזתו לרמאותו של יעקב הוא מעמת אותו עם חטאו בעבר. החילופין בין רחל ללאה הן עונש הפועל על פי העיקרון האלוהי של מידה כנגד מידה על מעשה הרמייה בפרשת הבכורה והברכה שגנב מעשו, ועל פי המדרשים יש כאן סגירת מעגל שפוקחת את עיניו לראות את חטאו שלו.

• מהו ההבדל העקרוני בין מעשה הרמייה של יעקב לרמאותו של לבן?

היוזמה למעשה של יעקב איננה של יעקב אלא של אימו

• לאחר התוכחה הרמוזה של לבן ליעקב בכתובים והתוכחה המפורשת של לאה על פי המדרש, האם לדעתכם קיבל יעקב את טענת לבן שלאה היא שראויה להינשא לו? מדוע?

• נראה שכן, כי איננו משיב ללבן דבר ואיננו מגרש את לאה, אבל אולי לא, כי הוא מתעקש להינשא גם לרחל

אומנם מעשה הרמייה של לבן והנישואין הכפולים מתארים שינוי בהלך רוחו של יעקב המקבל עליו את גזרת 'מידה כנגד מידה', אבל ההשוואה בין שתי הנשים והמתח המתעורר מן הקנאה ביניהן נותר לא פתור.

יעקב קיבל את ברכת אביו כבכור בעזרת תחבולה, ולכן יש אולי מן הצדק שיישא את לאה הבכורה לאחר התחבולה.

נראה שיעקב מבין ומקבל זאת בדיעבד, אך איננו מוותר על נישואיו לרחל אהובתו.

מהפסוקים שלמדנו עולות שתי השוואות: כיצד המתחים שמעוררות השוואות אלה משפיעים על יעקב?

באופן אירוני, אך גם הגיוני מאוד, דווקא לאה הבכורה השנואה היא שמסייעת לו לממש את ברכת הזרע, אל מול רחל היפה והאהובה שבפרק זה עומדת עדיין בעקרותה. השידוך שנכפה על יעקב מתגלה לפחות בינתיים, כשידוך ראוי ופורה יותר בעבורו, מהשידוך לאהבת ליבו.

יעקב בחר להמשיך לחיות עם לאה, אך גם לממש את אהבתו לרחל. בסופו של תהליך נראה שיעקב קיבל באופן מלא את נישואיו ללאה.

'אם החיים נותנים לך לימונים – תעשה מהם לימונדה'.

(פתגם עממי שמיוחס לסופר דייל קרנגי)

מה מסמלים הלימונים ומהי הלימונדה?

• כאשר אדם נקלע למצב שהוא לא בחר בו – קיבל לימונים חמוצים – מומלץ שיפעל באופן מיטבי וכך יוכל להפיק מהמצב את המרב – יכין לימונדה מתוקה.
• גורל האדם מצוי בידיו וביכולתו לשפר את נסיבות חייו

א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם.  

ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל-פִּי הַבְּאֵר. 

 ג וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת-הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת-הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ. 

 ד וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ.  

ה וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת-לָבָן בֶּן-נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ.

 ו וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם-הַצֹּאן.  

ט עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְרָחֵל בָּאָה עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ כִּי רֹעָה הִוא.  

י וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ.  

יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.  

יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן-רִבְקָה הוּא וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. 

ז וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא-עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ.  

ח וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן

חזור