הרב אריה לוין זצ"ל
"הצדיק הירושלמי"
נולד ביום ו' ניסן תרמ"ה (1885) באורלא, עיירה הסמוכה לביאליסטוק שברוסיה הלבנה כבן זקונים לאביו ר' בנימין ביינוש, שהיה יערן ולמדן, ולאימו עטיל.
בגיל 19 עלה לבדו לארץ ישראל
וכך אמר:
"...והנה בראותי מרחוק את ארץ הקודש אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו, נעשיתי לאיש אחר לגמרי. נרעשתי ברגש נורא מאוד מרוב שמחה ועיני זלגו דמעות. אמרתי אמותה הפעם, אשר זיכני ה' יתברך להיכנס לארץ אבות. שכחתי כל הייסורים, וכמו רוח אחרת נכנסה בי, רוח של שמחה ועונג רוחני עד אין קץ. ועיני זלגו דמעות מאין הפוגות כי זכיתי ברחמי שמיים להיכנס לארץ הקודש אשר עליונים ותחתונים מצפים לראותה. ירדתי על החוף ודרכתי על אדמת הקודש, הרגשתי על כל צעד ושעל שאני דורך בכף רגלי על אדמת הקודש..."
מידותיו הטובות, צניעותו, אהבתו את כל בני האדם וגמילות החסד שנהג עם כל נצרך היו מן המפורסמות בירושלים. חי בצניעות ובתנאים ירודים, סירב לכל הצעה של אוהביו שייטיבו את תנאי חייו.
פניו היו מאירות בייחוד כשהיה פוגש בילדים. פעם אחת כשיצא מביתו ניגש ר' אריה אל הילדים וליטף את פניהם בחיבה אבהית ואמר למלווהו:
"אם מצווה היא לרצות ולחונן את אבניה ועפרה של ארץ ישראל כדברי הכתוב בתהילים: ' כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו' הרי את ילדי ישראל שבארץ ישראל על אחת כמה וכמה..."
אופיו ומידותיו הטובות
אהבת ישראל
בכל ראש חודש היה נוהג רבי אריה ללכת לבית חולים לחולי נפש ולמסור חבילה לאחד החולים.
פעם אחת נלווה אליו בנו ושאל אבא מה הקשר המיוחד שלך לחולה זה דווקא? ענה רבי אריה: פעם באתי לבקר בבית חולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, שאלתי את החולים מה קרה לו והם הסבירו לי שלפעמים חולי הנפש משתוללים והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח ולפעמים אף מכים אותם, אולם את מי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים מחשש שהמשפחה תתלונן. לחולה הזה אין קרובי משפחה ולכן הם מכים אותו הרבה מבלי חשש. כששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחה של אותו חולה ושיתייחסו אליו יפה. מאז אני מקפיד לבוא פעם בחודש ולמסור חבילה לחולה הזה שהוא "קרוב שלי" ואני מתפלל לשלומו, ואכן האחים החלו להתייחס אל החולה בכבוד.
נִסים ונפלאות
הצדיק הירושלמי רֶבּ אריה לוין, היה ידוע כמחולל נסים, בבחינת "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים". יום אחד, פנתה אליו אישה עקרה ובבכי תמרורים התחננה שיתפלל עבורה, כדי שתזכה ביוצא-חלציים.
ביום הכיפורים של אותה שנה, שעה שספרי גורל נפתחים בשמים, עמד רֶבּ אריה שקוע בתפילותיו והתחנן בפני בורא עולם, שיברך את האישה בפרי בטן, זרעא חי וקיימא. במוצאי היום הקדוש, לאחר קידוש הלבנה, פנה רֶבּ אריה לשניים מהמתפללים וביקשם בהכנעה, להתלוות אליו לדקות אחדות לבית-הכנסת.
השניים התלוו אליו ברצון.
כשנכנסו פנימה, ניגש רֶבּ אריה לארון הקודש, נשק בקדושה לפרוכת הקטיפה ופתח את דלתות הארון.
"אנו, שלושה יהודים, מכריזים בזה על עצמנו, כבית-דין של מטה", קרא רֶבּ אריה ברטט. "אנו גוזרים בזה, על פלונית בת פלונית, שתיפקד השנה ביוצא חלציים... ומכיוון שכך גזרנו כאן, אנו בטוחים וסמוכים, כי בית-דין של מעלה יסייע בידינו, שאשר גזרנו - הוא שיתקיים".
ואכן, לא יצאה השנה ונפקדה האישה בבן זכר.
נקרא בפי כל �"אבי האסורים"
����נפטר בערב שבת הגדול ב-ט' ניסן תשכ"ט (1969) בבית הקברות סנהדריה בסמוך לקברה של אשתו. נרשם במצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה בתחיית המתים".���