פרק ח' (פס' א'-ד')

מי לא הביאו מתנה יחד עם כל שבטי ישראל?

​

שבט לוי

למה?

כל תשובה הגיונית תתקבל.

סמיכות פרשיות

​

רש"י שואל:

​

למה נסמכה פרשת ________ לפרשת _________?

​

מה פירוש מהמילה נסמכה?

בשפה פשוטה?

למה נכתב סיפור _______ ליד סיפור ________?

סמיכות פרשיות

• שני עניינים, סיפורים, שיש להם נושא או רעיון משותף, ויש ביניהם קשר.

אנחנו מנסות להבין מדוע נכתבו זו ליד זו.

​

אין הכוונה בשאלת רש"י

מדוע פרשת בהעלותך נכתבה אחרי פרשת נשא.

​

​

הסבר נוסף

פרשת נשא מסתיימת בסיפור מתנות הנשיאים שהביאו למשכן.

פרשת שלח לך מתחילה הדלקת הנרות על ידי אהרן הכהן.

רש"י מנסה להבין מה המשותף או הקשר, בין שני הסיפורים, ושואל מדוע נכתבו שתי הפרשות זו ליד זו, או זו אחרי זו מה זה בא ללמד אותנו.

פרק ח' (פס' א'-ד')

פסוק ב' : "בהעלותך את הנרות"

רש"י:

למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?

לפי שכשראה אהרן חנוכת המשכן חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומיטיב את הנרות.

רש"י פס' ב'

למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?

(והתשובה)

לפי שכשראה אהרן חנוכת המשכן חלשה דעתו (?) שלא היה עמהם בחנוכה (?) לא הוא ולא שבטו.

אמר לו הקב"ה חייך (?) שלך גדולה משלהם,

שאתה מדליק ומֵטִיב את הנרות.

​

ההבדל בין חנוכת המשכן למצוות העלאת הנרות במנורה.

העלאת הנרות במנורה

• רב שנתי
• אהרן (כל זמן שהוא חי)

חנוכת המשכן

• אירוע חד פעמי
• ראשי השבטים

​

​

במדבר

א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  ב דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  ג וַיַּעַשׂ כֵּן, אַהֲרֹן--אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה.  ד וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, עַד-יְרֵכָהּ עַד-פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא:  כַּמַּרְאֶה, אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשָׂה, אֶת-הַמְּנֹרָה.

שמות כה

א וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ.  לב וְשִׁשָּׁה קָנִים, יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ:  שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.  לג שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח; כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים מִן-הַמְּנֹרָה.  לד וּבַמְּנֹרָה, אַרְבָּעָה גְבִעִים:  מְשֻׁקָּדִים--כַּפְתֹּרֶיהָ, וּפְרָחֶיהָ.  לה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר, תַּחַת-שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה--לְשֵׁשֶׁת, הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים, מִן-הַמְּנֹרָה.  לו כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם, מִמֶּנָּה יִהְיוּ; כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת, זָהָב טָהוֹר.  לז וְעָשִׂיתָ אֶת-נֵרֹתֶיהָ, שִׁבְעָה; וְהֶעֱלָה, אֶת-נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ.  לח וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ, זָהָב טָהוֹר.  לט כִּכָּר זָהָב טָהוֹר, יַעֲשֶׂה אֹתָהּ--אֵת כָּל-הַכֵּלִים, הָאֵלֶּה.  מ וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה:  בְּתַבְנִיתָם--אֲשֶׁר-אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר.

ציווי על הכנת המנורה

ציווי להדליק את המנורה

המנורה

"ויעש אהרן..."

כותב רש"י על פי מדרש ספרי "להגיד שבחו של אהרן שלי שִינָה."

העיר על כך הצדיק רבי מאיר מפרימשלן: אף על פי שאהרן נבחר לשמש כהן גדול ולהיות קרוב לשכינה – לא שינה דבר מאורחותיו עם הבריות, והיה כל ימיו "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". הוא שאומר כאן רש"י להגיד שבחו של אהרון שלא שינה – את יחסיו הנלבבים עם כל אדם, אלא דִבר כל חייו במידת הענווה והצניעות, ועטרת הכהונה הגדולה שהונחה על ראשו לא שינתה אותו במאומה.

הקדשת הלויים לעבודתם במשכן (פס' ה'- כ"ו)

הכנות הלויים לטקס:

• להיטהר
• להתגלח ולהסתפר

(להוריד את כל שערות גופם)

• כיבוס בגדים
• הבאת קרבן.

​

הכנות לטקס

כל עם ישראל יהיו נוכחים בטקס (כי הלויים הם נציגיהם לעבודת ה')

בני ישראל (נציגיהם) סומכים את ידיהם על הלויים.

• מעמידים את הלויים לפני אוהל מועד.
• אהרן הכהן הניף את כל הלויים.

​

• הלויים סומכים את ידיהם על ראש הפרים.
• הלויים יהיו מובדלים מבני ישראל כי הם עובדי ה' במשכן.
• לאחר הטקס יוכלו הלויים לעבוד במשכן.

• הטקס הוא חד פעמי.

כל לוי שיכנס לתפקידו מאותו יום ואילך לא יעבור טקס כזה.

• הלויים נבחרו להחליף את הבכורות שחטאו בחטא העגל.
• הלויים צריכים לשמור שלא יכנסו מבני ישראל למשכן, כדי שלא ימותו.

​

פסוקים כג -סוף

ג וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  כד זֹאת, אֲשֶׁר לַלְוִיִּם:  מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וָמַעְלָה, יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא, בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.  כה וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה; וְלֹא יַעֲבֹד, עוֹד.  כו וְשֵׁרֵת אֶת-אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד, לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת, וַעֲבֹדָה, לֹא יַעֲבֹד; כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם, בְּמִשְׁמְרֹתָם. 

גיל העבודה כ"ג-כ"ו

פס' כ"ד:

"זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבֹא צבא בעבודת אהל מועד"

מהו הקושי?

בפרק ד' פס' ג' כתוב :

"מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל בא לצבא לעשות מלאכה באהל מועד"

מהו הפתרון- (התירוץ)?

רש"י:

​

מבן חמש ועשרים שנה: ובמקום אחר אומר מבן שלושים שנה הא כיצד? (איך זה יתכן?)

​

והתשובה:

מבן כ"ה בא ללמוד הלכות עבודה ולומד חמש שנים ובן שלשים עובד...

זוכרות איפה?

ומה אחרי גיל 50?

"ולא יעבוד עוד" -

עבודת משא בכתף, אבל חוזר הוא לנעילת שערים לשיר ולטעון עגלות וזהו ושרת את אחיו עם אחוהי כתרגומו.