פרשת חוקת
פרק כ' פסוקים א'-יג'
פ"ס א-ו': מות מרים
פ"ס ז'-יג': מי מריבה
במשך 38 שנים לא מופיע מה קרה עם עם ישראל במדבר. מכיוון שהיו נזופים
כל מה שנלמד מפרק כ' עד סוף חומש דברים קרה בשנת הארבעים שעם ישראל במדבר, ורגע לפני הכניסה לארץ. עם הדור החדש
א וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם, בְּקָדֵשׁ; וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וַתִּקָּבֵר שָׁם.
ב וְלֹא-הָיָה מַיִם, לָעֵדָה; וַיִּקָּהֲלוּ, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן
בשנת הארבעים ליציאת בני ישראל ממצרים הגיעו העם למדבר צין בחודש ניסן (חז"ל אומרים שזה היה בעשירי בניסן) והעם ישב בקדש ושם נפטרה מרים הנביאה.
"ותמת שם מרים" - למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה קרבנות מכפרין (ס"א כמו שפרה אדומה מכפרת)
אף מיתת צדיקים מכפרת
מדוע נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר שכמו שקורבן מכפר על החטאים כך גם מיתתם של צדיקים מכפרת על החטאים בעם
כאשר מרים מתה- פסקו המים מהבאר שסיפק מים בזכותה, ובנ"י התאספו סביב משה ואהרן והתלוננו שאין מים
ג וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר, וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי יְהוָה.
ד וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל יְהוָה, אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לָמוּת שָׁם, אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ.
ג. בני ישראל רבו עם משה ואמרו: הלוואי שהיינו מתים עם אחינו במגפת הדבר שה' העניש את האחים שלנו.
ד. ולמה הבאתם את העם הזה של ה' אל המדבר שאנחנו עוד מעט עומדים למות בו גם אנחנו וגם הבהמות שלנו.
ה וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה: לֹא מְקוֹם זֶרַע, וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן, וּמַיִם אַיִן, לִשְׁתּוֹת.
ו וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם; וַיֵּרָא כְבוֹד-יְהוָה, אֲלֵיהֶם.
ה. ולמה העליתם אותנו ממצרים כדי להביא אותנו אל המקום הרע הזה שהוא לא ראוי לזריעה ולא לנטיעה של תאנה גפן ורימון, ואפילו מים אין כאן לשתות..
ו. באו משה ואהרן מפני התרעומת של הקהל אל פתח אוהל מועד ונפלו על פניהם להתפלל לפני ה' והנה התגלה כבוד ה' לדבר איתם.
ז וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ח קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו; וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן-הַסֶּלַע, וְהִשְׁקִיתָ אֶת-הָעֵדָה וְאֶת-בְּעִירָם.
ט וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֶּה, מִלִּפְנֵי יְהוָה, כַּאֲשֶׁר, צִוָּהוּ. י וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶת-הַקָּהָל--אֶל-פְּנֵי הַסָּלַע; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם
אמר ה' למשה קח את המטה ותאסוף את העדה אתה ואהרן אחיך ותדברו אל הסלע בנוכחות בנ"י והוא ייתן מים. כלומר ע"י הדיבור תוציא להם מים מהסלע ותשקה את העם ואת הבהמות שלהם.
משה לקח את המטה ואסף את העם אל מול הסלע (ומשה לא מצא את הסלע שעליו ה' ציווה לדבר אליו) ועמד מול הסלע ואמר: שמעו נא סרבנים וכי מהסלע הזה שלא נצטווינו נוציא לכם מים?
משה נעמד ליד סלע שחשב שזה הסלע דיבר אליו ולא יצאו מים, ואז הרים ידו הכה פעם אחת יצאו קצת מים והכה פעם שניה ויצאו מים רבים וכל העם והבהמות שתו.
אמר ה': בגלל שלא האמנתם לי לקדש את שמי ולדבר אל הסלע (שזה נס יותר גדול מלהכות) לעיני העם לכן אני נשבע שלא תביאו את הקהל הזה אל ארץ ישראל
יא וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים, וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. {ס} יב וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם. יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם.
"לְהַקְדִּישֵׁנִי" - שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו
"המה מי מריבה" - הם הנזכרים במקום אחר את אלו ראו אצטגניני פרעה שמושיען של ישראל לוקה במים לכך גזרו (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו
יב "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם. יג הֵמָּה מֵי מְרִיבָה, אֲשֶׁר-רָבוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְהוָה; וַיִּקָּדֵשׁ, בָּם". (המים שרבו בנ"י עם משה נחשב להם מריבה עם ה')
אומר רש"י
אם הייתם מדברים אל הסלע היה יותר קידוש השם. שהיו אומרים- סלע לא מדבר ולא שומע ולא צריך אוכל ומים ושומע לציווי ה', קל וחומר שאנחנו צריכים לשמוע בקול ה'.
אומר רש"י "המה" הכוונה שנזכר במקום אחר, במצרים לפני שנולד משה אמרו החוזים בכוכבים לפרעה שנולד מושיעין של ישראל ושהוא ילקה וייענש במים, ופה קרה מה שראו שבגלל המים משה ייענש. (והם טעו וחשבו שמושיען יטבע במים)
סלע הוצא לנו מים
חוזה
בכוכבים
חוברת עמוד 81:
מרים מתה ונקברה שם
2. מה לומדים מכך שנסמכה פרשת פרה אדומה למות מרים?
כמו שקורבנות מכפרים כך גם מיתת צדיקים מכפרת
3. מה לומדים מכך שנסמכה מיתת מרים לפסוק "ולא היה מים לעדה"?
40 שנה שהיו במדבר היה להם מים בזכות מרים
חוברת עמוד 81:
למה הבאתם אותנו למות במדבר אנחנו והצאן
5. מה ציווה ה' למשה ואהרן לעשות?
לאסוף את העם ליד הסלע ולדבר לסלע ויוציא מים לעם
6. מה עשו משה ואהרן?
הכו בסלע פעמיים
חוברת עמוד 81:
7. מדוע היה קידוש ה' גדול יותר, אילו משה ואהרן היו מדברים לסלע?
שאומרים מה הסלע לא מדבר ולא שומע ולא אוכל מקיים דברי ה' ק"ו אנחנו בני ישראל צריכים לשמוע בקול ה'
8. מדוע נענשו משה ואהרן?
משום שלא עשו קידוש ה' יותר גדול ממה שכן עשו
9. מה העונש שנענשו בו?
לא יזכו להיכנס לארץ ישראל
במה דומה המקרה שם למקרה שלנו | ובמה הוא שונה המקרה שם |
| |