מה למדנו בשיעור הקודם?
קרח אומר:
"כל העדה כולם קדושים"
ומדוע תתנשאו על קהל ה' "
ועוד טוען קרח מדוע אליצפן שהוא בנו של עוזיאל הבן האחרון של קהת קיבל נשיאות משפחת קהת, ודילגו על קרח..
מדוע משה ואהרן קיבלו שני תפקידים, גם מנהיגות וגם כהונה. ומכיוון שמשה קיבל מנהיגות אז הכהונה צריכה להיות לבן השני של קהת, יצהר שממנו יצא קרח...
משה אומר לקרח: שיביאו מחתה וישימו עליה קטורת ומי שיבחר ה' יישאר חי
{ח} וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל-קֹ֑רַח שִׁמְעוּ-נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי:
{ט} הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי-הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַֽעֲבֹ֗ד אֶת-עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֔ה וְלַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָֽעֵדָ֖ה לְשָֽׁרְתָֽם:
פונה משה לקרח וגם לבני לוי :
האם לא מספיק לכם שהקב"ה בחר בכם מכל בני ישראל וקרב אתכם אליו על מנת שתעבדו את עבודת המשכן (לשאת אותו ולשמור עליו )
" ולעמוד לפני העדה לשרתם"
אומר רש"י הכוונה לשורר בשיר בשעה שהם מביאים את הקורבנות..
(י') והקב"ה קירב אותך קרח ואת כל אחיך הלווים לשרות הזה יותר משאר עם ישראל, ואתם עדיין מבקשים גם כהונה??
{י} וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת-כָּל-אַחֶ֥יךָ בְנֵֽי-לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם-כְּהֻנָּֽה:
{יא} לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל-עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּֽעָדִ֖ים עַל-יְהֹוָ֑ה וְאַֽהֲרֹ֣ן מַה-ה֔וּא כִּ֥י (תלונו) תַלִּ֖ינוּ עָלָֽיו:
(יא') לכן דע לך קרח שההתאספות שלך היא יציאה נגד הקב"ה שהוא בחר לתת את הכהונה לאהרן, אם כן מה פשעו של אהרן שאתם מערערים ומתלוננים על כהונתו.
{יב} וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַֽאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּֽאמְר֖וּ לֹ֥א נַֽעֲלֶֽה:
{יג} הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֨נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַֽהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי-תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵי֖נוּ גַּם-הִשְׂתָּרֵֽר:
(יב') בזמן שדיבר משה עם קרח דתן ואבירם הלכו לאוהל שלהם.
אז משה שלח לקרא להם שיבואו אליו שרצה גם לנסות לפייס אותם.
לא די שהוצאת אותנו ממצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש כדי להמית אותנו במדבר, אתה גם לוקח לעצמך את השלטון כדי לשלוט עלינו תמיד?
והם ענו לו:
לא נעלה ולא נבוא אליך
{יד} אַ֡ף לֹ֣א אֶל-אֶ֩רֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן-לָ֔נוּ נַֽחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַֽעֵינֵ֞י הָֽאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַֽעֲלֶֽה:
{טו} וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל-יְהֹוָ֔ה אַל-תֵּ֖פֶן אֶל-מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת-אַחַ֥ד מֵהֶֽם:
מוסיפים עוד דתן ואבירם: הרי גם לא הבאת אותנו לארץ זבת חלב ודבש (מה שהבטחת) ולא נתת לנו שטח בארץ שדה או כרם (אלא גזרת עלינו שנמות במדבר)
לכן: גם אם תשלח אנשים שיוציאו לנו את העיניים , לא נסכים לעלות אליך.
חמור- אפילו שירדתי למצרים כשהייתי במדיין ואמרת לי לרדת אליהם) לא לקחתי חמור מהם אלא משלי
משה התמלא בכעס וצער ואמר לקב"ה שלא יקבל את הקטורת של האנשים האלו, שהרי אני לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד ולא עשיתי רע לאף אחד מהם
עמוד 67: "אין מחזיקין במחלוקת"
1. מדוע דחה משה את קרח ועדתו למחר בבקר?
שאולי יתחרטו ויחזרו בתשובה וכך לא תמשך מחלוקת
2. מה אמר משה לקרח ולבניו כדי שיחזרו בתשובה?
אתם קבלתם תפקיד הלוי שנושא את המשכן ושר במשכן. זה לא מספיק?
3. משה רצה לפייס את דתן ואבירם שיחזרו בתשובה מה השיבו לו בחוצפה?
הוצאת אותנו ממצרים שהיא ארץ זבת חלב ודבש למדבר למות
4. מה ביקש משה מה' ומדוע (פ"ס טו')
לא לקבל את הקטורת שיקטירו לה'
פ"ס ח'-יא': משה פונה לקורח:
אתם ______________ במשכן וכן ____________ .
ועכשיו את רוצים גם _____________________
(פ"ס יא') יוצא אם כן שאתם חולקים על ________ ואין לכם
מה להתלונן על __________
פ"ס יב'- טו': משה פונה לדתן ולאבירם:
לאיזו ארץ הם קוראים "ארץ זבת חלב ודבש? ________
ולטענתם משה הוציא אותם ממצרים בשביל _____________
המעט אתה מנסה להשתלט עלינו בכח
כי תשתרר עלינו גם השתרר אפילו תנקר לנו את העיניים לא נבוא אליך
העיני האנשים ההם תנקר האם לא די בכך
וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש שנא' (ד"ה א כח) כל אלה בנים להימן אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום.
לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט אשר יבחר ה' הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו.
ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה (תנחומא)
קֹרַח לְעֻמַּת אוֹן בֶּן פֶּלֶת
קֹרַח מֵחֲשׁוּבֵי הָעָם, בֶּן דּוֹד שֶׁל מֹשֶׁה, תַּלְמִיד חָכָם וְעָשִׁיר גָּדוֹל,
לְעֻמָּתוֹ אוֹן בֶּן פֶּלֶת אָדָם פָּשׁוּט שֶׁלֹּא נוֹדַע בַּשְּׁעָרִים.
בָּאִים חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמַסְבִּירִים:
אֵצֶל שְׁנֵיהֶם פָּעֲלוּ הַנָּשִׁים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים,
וְכָל אַחַת מֵהֶן הָיְתָה אַחְרָאִית לְגוֹרַל בַּעֲלָהּ.
אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח קִנְּאָה כִּבְיָכוֹל לְבַעֲלָהּ עַל שֶׁלֹּא נִבְחַר לְתַפְקִיד רָם,
וְאָמְרָה לְבַעֲלָהּ: מֹשֶׁה בָּחַר לְעַצְמוֹ תַּפְקִיד שֶׁל מֶלֶךְ,
וְאֶת אָחִיו אַהֲרֹן מִנָּה לְכֹהֵן גָּדוֹל, וּלְךָ לֹא נָתַן שׁוּם תַּפְקִיד חָשׁוּב.
דָּבָר שֶׁהֵסִית אֶת קֹרַח לְעוֹרֵר עַל הַכְּהֻנָּה וּבְסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְקַבֵּל אֶת עָנְשׁוֹ.
כָּךְ גָּרְמָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח לַעֲקִירַת בֵּיתָהּ וַהֲרִיסָתוֹ.
לְעֻמַּת זֹאת, אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת הִצִּילָה אוֹתוֹ.
אָמְרָה לוֹ: מַה יֵּצֵא לְךָ מִן הַמַּחֲלֹקֶת?
אִם מֹשֶׁה הָרַב אוֹ הַכֹּהֵן אַתָּה תִּהְיֶה הַתַּלְמִיד.
וְאִם קֹרַח הָרַב אוֹ הַכֹּהֵן גַּם אָז תִּהְיֶה אַתָּה הַתַּלְמִיד.
אָז מָה אִכְפַּת לְךָ מִי יַנְהִיג אֶת הָעָם?
עָנָה לָהּ אוֹן בֶּן פֶּלֶת, עִמָּם הָיִיתִי בְּעֵצָה אַחַת, וּכְבָר נִשְׁבַּעְתִּי לָהֶם שֶׁאָבוֹא עִמָּהֶם.
עָנְתָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה וְאַצִּיל אוֹתְךָ.
הִשְׁקְתָה אֶת בַּעֲלָהּ יַיִן אָדֹם עַד שֶׁנִּרְדַּם.
לְאַחַר שֶׁנִּרְדַּם, פָּרְעָה אֶת רֹאשָׁה, וְיָשְׁבָה בְּפֶתַח הָאֹהֶל.
כְּשֶׁבָּאוּ חֲבֵרָיו לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, רָאוּ אִשָּׁה פְּרוּעַת רֹאשׁ,
וְלֹא הֵעֵזּוּ לְהִכָּנֵס לְאָהֳלוֹ מְסִבּוֹת שֶׁל צְנִיעוּת, וְהָלְכוּ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאוּ.
כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרֵר אוֹן, כְּבָר מֵתוּ כָּל עֲדַת קֹרַח.
כָּךְ עָלָה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל אוֹן שֶׁנַּעֲשׂוּ לוֹ פְּלָאוֹת בִּזְכוּת אִשְׁתּוֹ.