התפילה כיצירת קשר עם ה'
מדוע יש צרות?
האדמו"ר מפיאסצנא
ר' קלונימוס קלמיש שפירא
רבי קלונימוס קלמיש שפירא -
האדמו"ר מפיאסצנה
(י"ט באייר ה'תרמ"ט - ד' במרחשוון ה'תש"ד) אדמו"ר חסידי שפעל בפולין בין שתי מלחמות העולם. נודע כהוגה חסידי דגול והתפרסם בזכות חיבוריו החדשניים בתחום החינוך החסידי, בהם "חובת התלמידים". בתקופת הכיבוש הגרמני שהה בגטו ורשה והמשיך לדרוש לקהל חסידיו. את דרשותיו העלה על הכתב והן נמצאו לאחר המלחמה והתפרסמו בספר "אש קודש".
האם התפילה נועדה רק כדי שנבקש על צרכינו וצרותינו?
כי באמת התפילה בעצמה, התקרבות הלב והשתפכות הנפש לה' בתפילה, זו היא העיקר אשר בתפילה. וראה נא במדרש עוד יותר: לא בלבד שאין התפילה מסובבת מן הדאגות והצרות,
רק שלפעמים את הדאגות שולח ה' כדי שנתפלל אליו יתברך.
לא!
הקב"ה מעוניין בקשר שלנו איתו, ודואג שזה יקרה!
לאחר ימים ביקש לישא אותה לאישה. היה רוצה שתדבר עימו, ולא הייתה רוצה. מה עשה המלך? גירה בה הליסטים, כדי שתצעק וישמע המלך". עד כאן לשונו הקדוש
הרבה פעמים, מטרת הדאגות היא התפילה!
רעיון דומה מציג לפנינו מדרש תנחומא:
ולמה נתעקרו האמהות?
אמר ר' לוי...שהיה הקב"ה מתאווה לתפילתן.
אמר הקב"ה: עשירות הן, נאות הן, אם אני נותן להם בנים
אינן מתפללות לפני.
המקורות לעיל מלמדים אותנו כי התפילה היא המטרה העיקרית ומהווה אמצעי קשר בין האדם לבורא עולם. לפעמים, הקב"ה מכניס את האדם לקושי ומשבר כדי שהאדם יתפלל אליו מעומק ליבו בכוונה גדולה. ראוי לאדם להתפלל מתוך שאיפות גדולות לגאולה, לטהרה וכד' ולא להסתפק רק בבקשות נקודתיות...
הרבי מליובאויטש
ההבדל בין בקשה לתפילה
רבי מנחם מנדל שניאורסון
(י"א בניסן תרס"ב – ג' בתמוז תשנ"ד)
היה האדמו"ר השביעי והאחרון של חסידות חב"ד-ליובביטש .
הקים את מפעל השלוחים ובתי חב"ד במקומות רבים בעולם, והכריז על עשרה מבצעים לעידוד קיום מספר מצוות. שיחותיו ומאמריו נדפסו בספרים רבים בחייו ולאחר פטירתו. הוא נחשב לאחד מהרבנים הבולטים בתקופתו
תרגומה המדויק של המילה Prayer בלשון הקודש הוא "בקשה". אבל אצל בני ישראל אין הדבר נקרא בשם בקשה, כי אם בשם "תפילה".
והחילוק בין בקשה לתפילה הוא הפכי. בקשה פרושה תחינה ותפילה פרושה התחברות,
"בקשה" מדגישה - שמבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן, מלמעלה למטה, את החסר לו. וכאשר לא חסר לו דבר, או שאין לו רצון לדבר - לא שייכת בקשה .
ואילו תפילה מדגישה - התחברות עם הקב"ה, מלמטה למעלה.
ועניין זה שייך אצל כולם, ובכל עת. כל יהודי יש לו נפש הקשורה עם הקדוש ברוך הוא.
בקשה = תחינה
תפילה = התחברות
אמנם, מצד זה שהנשמה ירדה לגוף ונתחברה אליו, מוכרחה הנשמה להתקשר עם עניינים גופניים כגון אכילה, שתיה וכיוצא בזה,
ובאותו זמן נחלשת התקשרותה עם הקדוש ברוך הוא
.ולכן נקבעו זמנים מסוימים ביום לתפילה, כדי לחדש ולחזק את הקשר עם הקדוש ברוך הוא .ולכן ישנו עניין התפילה ובכל התוקף, גם אצל אלו שלא חסר להם שום דבר,
כי התפילה אינה רק תחינה ובקשה בלבד,
אלא עיקר עניין התפילה הוא חידוש וריענון ודבקות האדם עם הקב"ה.
לסיכום:
לפי שלושת המקורות שראינו
מטרת התפילה היא יצירה ושמירה של הקשר עם הקב"ה!
האדמור מפייסצנא מחדש שמטרת התפילה היא לא לבקש על הצרות, אלא מטרת הצרות לדאוג שהאדם יתפלל!
מדרש תנחומא- מבהיר שמטרת התפילה היא הקשר עם הקב"ה ןלשם כך עשה הקב"ה את האמהות עקרות.
הרבי מילובביץ'- מחדד את ההבחנה בין בקשה לתפילה.
בקשה מכוונת לקבלת שפע מהקב"ה לאדם, ואילו תפילה עניינה- התרוממות וחיבור של האדם לבוראו.
מאחר שחיבור של האדם לחומר בעולם הזה מחליש את הקשר, ומטרת התפילה לחדש שוב את הקשר.