לאה גולדברג
עריכת מצגת : אורית קלדררו
תולדות חיים
דיוקן עצמי
תעודת עיתונאי "דבר"
ספרות לילדים
"...קם בבוקר המפוזר
ויושב על המיטה,
ושואל: 'ישנתי כבר,
או שכבתי זה עתה ?
זה שבחלון זורח –
שמו הוא שמש או ירח ?
עת לקום או עת לישון ?
לא כתוב על השעון! ' "
הספר "איה פלוטו ?" -
טיוטא
...בעמק יפה,
בין כרמים ושדות
עומד מגדל
בן חמש קומות.
ומי גר במגדל?...
הייתי אתמול בבית הדודה,�אמרתי "שלום" ואמרתי "תודה",�אמרתי "סליחה" ו "בבקשה",�שאלתי תמיד: "זה מותר? את מרשה?"�ואינני יודע, כיצד זה קרה -�לפתע נכנס בי הילד הרע�ואמרתי: "את טיפשה!"��ואימא הסמיקה מאד ואמרה:�"גד, תתבייש! זה איום ונורא!"�ואבא אמר: "באמת זה לא צחוק!�תלמיד כיתה אל"ף נוהג כתינוק!"�איך אסביר להם שזה לא אני?�זה הילד הרע, שניכנס לי בפנים -�תמיד הוא ניכנס בי בלי שום אזהרה,�הילד הרע.��שיחקתי אתמול בחצר עם יוכבד�נתתי לה אוטו שלי ורכבת,�נתתי לה לזכות בגולה�הכי אדומה והכי גדולה!�ואינני יודע, איך זה קרה -�לפתע ניכנס בי הילד הרע,�דחפתי אותה והיא נפלה.
ואמא שלה כעסה ואמרה:�"פרא-אדם! איום ונורא!"�וסבתא שלה יצאה ואמרה:�"אל תיבכי, את יודעת, שגד ילד רע!"�אז אמרתי לה: "חמורה!"�באמת, זה איום: הם אינם מבינים -�זה הילד הרע שניכנס לי בפנים,�תמיד הוא ניכנס בי בלי כל אזהרה,�הילד הרע!��"לך מפה!" אני מבקש אותו,�כי אני רוצה לגרש אותו.�אבל הוא ניטפל וניטפל!�כבר ניסיתי הכל, אבל אין לי ברירה.�מה לעשות בו, בילד הרע?�או אולי - כשקצת אגדל -�יעזוב אותי וחסל?
כובע
קסמים
כל הימים, כל הימים�חולמת אני על כובע קסמים.�כובע קטן, מקושט נוצה,�העושה כל מה שאני רוצה.��אחבוש אותו ואומר, למשל:�"כובע, עשה שאני אגדל!"�והנה מיד הנני עולה,�וגופי מתמתח ואני גדולה,�ואין כמוני בכל העולם;�כי אני גדולה וגבוהה מכולם.�והכל מסתכלים ביראה וכבוד,�כי הרי אני גדולה עד מאוד.
ואמא בערב כבר לא תאמר:�"לכי לישון כבר מאוחר!"�ואבא לא עוד יגער במילים:�"אל תתערבי בשיחת הגדולים!"�וכשאדבר יקשיבו כולם,�כי אני הגדולה בכל העולם.��הנה בליבי בקשה שניה:�"כובע היה לאוניה!"�מיד הוא קופץ מראשי לים�ואני מפליגה בו בכל העולם,�לאיים רחוקים, לארץ זרה,�נוסעת הלוך ובחזרה,�ורואה ערים והרבה אנשים,�פרסים והודים וכושים,�ואיש לא יבין, ואיש לא ידע,�כי נוסעת בים ילדה לבדה.��
ואם יהיה ליבים עצוב,�אומר לו: "כובע, הביתה שוב!"�ואבוא לביתי. ומכל המדינות�לכל חברי אביא מתנות.�ומסביבי ישבו חברים�ואני אספר להם סיפורים,�ואיש לא יעז להגיד לי עכשיו:�"שוב היא בודה סיפורי כזב!"�
יש בעולם הרבה דברים יפים:�פרחים וחיות, אנשים ונופים. �ומי שיש לו עיניים פקוחות�רואה יום יום מאה דברים נפלאים�לפחות!��ובירושלים גר�ציר. �כל היום הוא עומד בחצר�ומציר. �מה רבים הדברים היפים בעולם! �היה רוצה לציר את כולם.
הוא גר בבית קטן וישן�ברחוב העץ העקום, �והרים מסביב, ופנס מול הגן, �שמאיר לו את חן המקום.
הציר מציר עצים וגנים�ושמי עננים�ויונים.
תארו האיור שעל כריכת הספר .
תארו את 'ציוריו' של הצייר שבשיר.
השוו בין שני הציורים . במה הם שונים ?
איזו תחושה או הרגשה המתוארת בשיר מעביר גם האיור של המשוררת ? הביאו ציטוט מתאים מתוך השיר.
וקורה שבבוקר הוא קם�ומציר חלום שחלם. ��ואומרים לו אנשי העיר: �"איך ציירת! הלוא זה כביר! �את הכל אפשר להכיר: �-זה חמור וזו תרנגולת�איך הכרתי? �על פי הכרבולת!"
לילה אחד הציר לא יכול לישון: �הירח נכנס לו ישר לחלון, �ואיזה חרק התעופף, וחיפושית זימזמה. �אז ישב הציר וציר�ולא ידע מה.
���
רק בבוקר הציץ בציור: מה קרה? �הוא ציר פני נערה. �הוא מכיר את עיניה, �הוא זוכר את פניה, �הוא זוכר את קולה בדברה�ועכשיו היא מולו, מבקשת דבר-מה. �אבל מי היא? מה שמה? ��ואולי זו פשוט השכנה? �הנה היא משקה ערוגות בגינה. ���� �
יום אחד בארץ זרה - �מצאתו עברה כבר שנה - �הוא נזכר שהנערה�מחכה לו על התמונה, �מחכה לו בירושלים�בביתו הישן�אצל עץ מתעקם מול שמים�ופנס העומד מול הגן. �
ונחפז ונסע אליה�אל זאת אשר ציר. �וכשבא הכיר את עיניה�ושמע את קולה דובר: �"הלוא אתה יצרתני, �הלוא אני חלומך, �ובאת ומצאתני�כי אני מחכה לך
מה חשוב שאני מצוירת? �הסתכל בעיני - הלוא שם�ממש כבפני כל אחרת�חיים סודות העולם!" ���הציר יושב בבית�ברחוב העץ העקום�ומן החלון שבבית�הוא רואה את חן המקום, �וכל שעיניו תראינה�מעתה חי וקיים, �כל דמות שישנה או איננה�בתמונה היא ישנה עד עולם.
פרי מכחולה של לאה גולדברג
מדוע הילד צחק בחלום
מילים: לאה גולדברג�
הלילה הילד צחק בחלום�מדוע הילד צחק בחלום?�אולי הוא חלם שהפיל הגדול�ישב ושיחק עם הילד בחול�אולי...��אולי הוא חלם שענן שובב�עשה מן השמש בלון של זהב�ובא מן היער הרוח הלץ�תלה את בלון הזהב על עץ�אולי...
אולי הוא חלם שדובון אהרון�עלה על כסא וטיפס על ארון�ושם הוא מצא מתנה נחמדה�שאמא החביאה אתמול מילדה�אולי...��ואמא ודאי תשאלנו היום�מדוע צחקת ילדי בחלום?�והוא יחייך ועיניים יפקח�אבל החלום נעלם ונשכח�ודי...�
ספרות לנוער ולמבוגרים
שירה למבוגרים
ימים לבנים
מילים: לאה גולדברג��
ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה.�שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר.�חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה.�גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר.��כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים�הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר�לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים.�ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר.��לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו.�ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע,�כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו,�עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה.�
מה עושות האיילות
מה עושות האיילות בלילות?�הן עוצמות את עיניהן הגדולות.�הן שולבות את רגליהן הקלות,�ישנות האיילות בלילות.��מי שומר על חלומן המתוק?�הירח הלבן מרחוק.�הוא מביט אל תוך הגן בבת צחוק�ואומר לכוס ותן: נום ושתוק!��מה חולמות האיילות בלילות?�הן חולמות כי הפילות הגדולות�שיחקו איתן בג'ולים וגולות,�ובכל, בכל זכו האילות.��מי מעיר אותן עם שחר משנתן?�לא הפיל, ולא הקוף, ולא התן,�לא ארנבת, לא שכוי ולא שפן,�כי איילת השחר חברתן�מעירה אותן בבוקר משנתן.�
ערב מול הגלעד
�
האילנות כל כך כבדים,�כופף הפרי את הבדים,�זו השעה המרגיעה,�בה נרדמים הילדים.��אל הבקעה מן הגלעד�טלה שחור ורך ירד,�כבשה פועה בוכה בדיר -�זה בנה הקט אשר אבד.��ישוב טלה אל חיק האם,�ישכב בדיר וירדם�והכבשה תישק אותו�והיא תקרא אותו בשם.��נסתר הליל בין הבדים�והנביא הגלעדי�יורד דומם אל הבקעה�לחזות בשנת הילדים.
בארץ אהבתי השקד פורח
בארץ אהבתי השקד פורח,�בארץ אהבתי מחכים לאורח,�שבע עלמות,�שבע אמהות,�שבע כלות בשער.�שבע עלמות,�שבע כלות בשער�שבע כלות בשער.��בארץ אהבתי על הצריח דגל,�אל ארץ אהבתי יבוא עולה רגל.�בשעה טובה,�בשעה ברוכה,�המשכיחה כל צער.�בשעה טובה�המשכיחה כל צער,�המשכיחה כל צער.
אך מי עיני נשר לו ויראנו,�ומי לב חכם לו ויכירנו.�מי לא יטעה,�מי לא ישגה,�מי יפתח לו הדלת?
נספח – קטינא החייל...�סיפור מצויר בהמשכים , מאת לאה גולדברג�איורים- אריה נבון
קטינה החייל נגד שומר נאצי. השמועות על השואה באירופה הלכו והתרבו, אך הישוב בארץ לא האמין ולא ידע על גודל הזוועה. הידיעות על המתרחש באירופה גרמו לפעילות מחתרתית כנגד הבריטים, שבאה לידי ביטוי בהתגייסות ל-"הגנה" ובהברחת יהודים לארץ.
קטינא, החייל הקטן אך האמיץ, מוצא דרכים יצירתיות להלחם גם בבריטים.