תקנות לשעת חרום�נגד�חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

מרכז-דמוקרטי

המחבר: גלעד טירם

פרטי התקשרות: tiram.gilad@gmail.com

דף פייסבוק: https://www.facebook.com/merkazdemokrati

טלגרם: https://t.me/merkazdemocrati

טוויטר: https://twitter.com/JehqGJWT1EFltRM

25/7/2020

הקדמה

• אינני מומחה למשפט ולכן הפרשנות המוצגת כאן לחלקים בחוק כבוד האדם וחירותו היא בבחינת פרשנות נאיבית.
• אני כן יודע לקרוא טקסט ולאתר מסמנים שחוזרים בו. אני כן מודע לחשיבותם של מסמנים שחוזרים כמגדירי מבנה שיח. אני כן חושב שכאשר מופיע בחוק מסמן חוזר, חובה לבצע פירוש ולהציג אפשרויות שונות להסביר את המסמן. אני גם יודע שדעת מומחים שמתייחסת אל מסמן חוזר בטקסט כמובן מאליו היא בבחינת הסבר חסר, ואין לקבלה.

​

​

​

האזרחים

לאחרונה הופיעו ברשת פוסטים אשר מראים אזרחים המתעמתים עם שוטרים אשר דורשים מהם לעטות מסכה.

• בחלק מהמקרים טוען האזרח שהתקנה לעטית מסכה אינה תקפה כיוון שהיא נוגדת את האמור בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו. למשל שאין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.
• במקרים אחרים טוען האזרח שתקנות לשעת חירום שנחקקו ע"י ממשלה שבראשה עומד נאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים אינן לגיטימיות ומשוללות תוקף ולכן הסירוב לעטת מסכה.

​

​

סירוב לעטות מסכה

נוגד את העקרונות המופיעים בחוק כבוד האדם וחירותו

תקנות שחוקקו ע"י נאשם בפלילים אינן תקפות

התקשורת בתגובה

כתגובה להתעוררות ברשת בעקבות אותם פוסטים התגייסו חלק מאמצעי התקשורת לכתיבת מאמרים מלומדים שטוענים שאין בסיס מאחורי טענת האזרחים. לדוגמה גלובס וישראל-היום.

חלקם, לדוגמה ישראל-היום מביאים גם דעת מומחה שמסביר מדוע אין תוקף לטענת האזרחים.

המומחה מסביר שלפי חוק כבוד האדם וחירותו המדינה לא רק שיכולה, היא גם חייבת באירועים מסוימים לחוקק תקנות שעוקפות את החוק וזאת למען שמירה על חיי האזרחים. ככתוב בסעיפים 8 ו12. המומחה גם טוען שהיות והתקנות נועדו להציל הרי שהן בבחינת תכלית ראויה ולכן תקפות.

​

​

סעיפים 8 ו 12

• סעיף 8 פגיעה בזכויות: אין פוגעים בזכויות שלפי חוק־יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

​

• סעיף 12 יציבות החוק: אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק־יסוד זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948, מותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק־יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש.

​

אז מי צודק?

• על פניו ההסברים המופיעים בתקשורת כנגד טענת האזרחים, הגיוניים ומתקבלים על הדעת. כלומר האזרחים טועים.
• המדינה שמה לה לתכלית להציל חיי אזרחים ולכן חוקקה תקנות העוקפות את זכויות האזרח כפי שהן מופיעות בחוק כבוד האדם וחרותו.
• לכן לא רק שמותר להטיל קנסות על מי שמסרב לעטות מסכה, חובה לעשות כן, היות שמדובר באדם שפועל כנגד התכלית שקבעה המדינה.

האמנם???

"תכלית ראויה"

• הביטוי "תכלית ראויה" מופיע בכתב החוק פעמים. פעם אחת בסעיף 8 ופעם אחת בסעיף 12
• "תכלית ראויה" הוא ביטוי עמום שלא ניתן להתייחס אליו אלא ע"י פרשנות. למעשה זהו מסמן מרכזי בחוק.
• המסמן הינו ייצוג טקסטואלי/קולי, ללא מרכיב המשמעות (המסומן) המשמש כעמוד תווך במבנה העל של השיח המונח ביסודו של החוק.
• מופע של מסמן חוזר בטקסט היא עדות למבנה שיח שבבסיס הטקסט.
• מופע של מסמן חוזר בטקסט המשמש כחוק – מכריח פעולה פרשנית מבנית בטרם ניתן להסיק מסקנות.

ה "תכלית ראויה" לפעולת פירוש

• האם התקשורת פירשה את ה"תכלית" של תקנות לשעת חירום ועמדה על הקשר בין התקנות לבין מבנה השיח שבבסיס חוק כבוד האדם וחרותו?
• בדוגמאות שאני ראיתי, חד משמעית לא!
• דעת המומחה שהובאה בישראל-היום, לצורך הדוגמה אכן התייחסה לעניין התכלית הראויה אך לא פירשה אותו. המומחה מתייחס ל"תכלית ראויה" ברמה המסמנית, כדבר מובן מאליו שאין צורך לפרש. במילים אחרות הממשלה קבעה תכלית ראויה כלשהו לכן התקנות הן ברוח החוק.
• תהליך של פירוש לעולם לא יכול להסתיים כטיעון על "אמת", כלומר לטעון למובן מאליו. פירוש אינו מכיל ערך של אמת.
• לפרש פירושו להציג אפשרות. מהן האפשרויות שניתן לקשור במסמן "תכלית ראויה".
• לכן ללא פירוש של "תכלית ראויה" לא ניתן לטעון לגבי התקנות האם הן תואמות את רוח החוק או סותרות אותו.

​

ננסה אם כך לטוות משמעות סביב המסמן "תכלית ראויה" .

מהי בכלל תכלית ראויה? איך היא מתקיימת? אילו משמעויות יכולות להקשר בה? האם יש קשר בינה ובין הנסיבות ואם כן מהו?

האם התכלית המוזכרת בחוק יכולה להיות אידאה?

• השימוש במלה תכלית פותח פתח לבלבול מכיוון שניתן להשתמש במלה תכלית לשני סוגים של הסברים שונים-בתכלית
• סיבה תכליתית – מניחה שפעולה מתבצעת כיוון שהיא מונעת מאידאה כללית שמכתיבה את עולם התופעות. בהסבר תכליתי אין צורך להסביר את ה"איך" כיוון שאידאת העל מספקת הסבר כולל ל"למה". המלה "תכלית" יכולה להתייחס לסיבה תכליתית.�
• סיבה פועלת – מתמקדת ב"איך" ומניחה שפעולה מתבצעת כשרשרת של גורמים ותוצאות שגם אם אין בידינו היכולת לבודד אותם במדויק אנו יכולים לבסס תאוריה שמניחה סיבה ותוצאה. המלה "תכלית" יכולה להתייחס גם לסיבה פועלת במובן של מטרה שיש להשיג באמצעים מסויימים.

​

האם התכלית המוזכרת בחוק יכולה להיות מופרדת מהאמצעים והנסיבות?

• יכול לבוא מישהו ולטעון שצריך להבחין בין התכלית לבין האמצעים שמופעלים למען התכלית.
• באופן כזה ניתן להניח תכלית כללית נניח "שמירה על חיי האזרחים" ולהתעלם מהאמצעים לקיומה של התכלית, כל עוד הם לא בסתירה לתכלית עצמה.
• ולכן כל האמצעים כשרים והנסיבות בגינן ושלאורן חוקקו התקנות אינן רלוונטיות.
• או שמא הנסיבות והאמצעים הם חלק בלתי נפרד מהתכלית, שכן "תכלית ראויה" היא עמוד תווך במבנה שיח שבבסיס החוק?

על איזו "תכלית ראויה" אנו מדברים?

סיבה תכליתית

סיבה פועלת

תכלית בפני עצמה ללא קשר לנסיבות ולאמצעים

האמצעים והנסיבות הם חלק מהתכלית

אנו נדרשים לניסוי מחשבתי

אם ה"תכלית הראויה" המוזכרת בחוק היא בבחינת אידאה, ולכן גם אין חשיבות לנסיבות שבגינן מתבצעת הפעולה, וכל האמצעים כשרים כל עוד אינם סותרים את תכלית העל, הרי שבשם התכלית "הגנה על חיי האזרחים" יכולה מחר הממשלה לחוקק תקנות האוסרות על אנשים לצאת מהבתים בכלל אלא למען פעולות מצילות חיים. כמו כן יכולה הממשלה לאסור על קיומם של אמצעי תקשורת שעלולים לגרום להטלת ספק בפעולותיה ולהורות על שריפת כל הספרים ומאגרי המידע שעלולים לגרות את הציבור לחשיבה ביקורתית. ובנוסף להכריח את האזרחים לאכול חסה למעט הרגישים לצבע ירוק ולקפוץ כל שעה שלוש קפיצות על רגל אחת.

הממשלה יכולה להורות כל הוראה ובלבד שלא תהייה פגיעה בחיים. והיות שמדובר בתכלית אידאית באיזשהו "למה" אולטימטיבי, לעשות מה שהממשלה מורה, לא מוטלת על הממשלה חובת הסבר על ה"איך". מספיק שתטען שמטרת התקנות להציל חיים. זו התכלית שמכשירה כל פעולה ואין מה להתווכח.

כך נראית מדינה שבה הממשלה היא נציגת התכלית העליונה. האמת יש כאלו מדינות. דיקטטורה דתית עובדת בדיוק כך.

האם מישהו מוכן לחיות במציאות שכזו?

האם יש איזשהו אדם שמוכן לחיות במציאות שבה הממשלה יכולה להורות כל הוראה בלי צורך להסביר ולנמק, בשם התכלית העליונה של "שמירה על החיים" ?

​

ברור שלא!

נו טוב, בטוח יש כמה כאלו, סביר להניח שהם מיעוט זניח.

"תכלית ראויה" אינה אידאה ולא ניתן לראותה כמובחנת מהנסיבות והאמצעים.

• הניסוי המחשבתי מראה בפשטות שכשמדובר ב"תכלית ראויה" לא מדובר באידאה שבשמה ניתן לחוקק חוקים.
• התכלית המדוברת בחוק היא קו מנחה. מטרה. הנחה של תוצאה שאנו רוצים להשיג באמצעות התקנות. תוצאות שתואמות את לשון החוק.
• התקנות חייבות להתייחס ל"איך" כלומר להראות איך יש בהם כדי להשיג את המטרה. תקנות שלא ניתן להסביר איך הן משרתות את המטרה, צריכות להבחן מחדש או להיפסל.
• לא ניתן לבודד את הנסיבות והאמצעים להשגת המטרה. אנו מחויבים בהטלת ספק שיטתי הן לגבי הנסיבות שבגינן מופיעות תקנות והם לגבי האמצעים שהוגדרו להשגת המטרה.

כיצד תוגדר ה"תכלית הראויה" עבור התקנות לשעת חירום?

• הביטוי "תכלית ראויה" לא מגדיר מבחינה קטגורית מהי תכלית ראויה. הצלת חיים, שמירה על בריאות, פרטיות או אולי כל אלו?!
• מצד שני מדובר במסמן שחוזר בטקסט ולכן אנו מניחים שהוא עמוד תווך במבנה העל של השיח המונח בבסיס החוק.
• ניתן לפרש אם כך שהמסמן "תכלית ראויה" מפנה בעצם אל מבנה השיח המונח בבסיס החוק. כלומר מצביע על החוק עצמו כתכלית ראויה.
• ניתן לפרוט תכלית ראויה לתת קטגוריות רק מתוך הקטגוריות המגולמות בחוק עצמו.
• במילים פשוטות – ניתן להתקין תקנות לשעת חירום שעוקפות את החוק, כדי ליצר מציאות שתאפשר, לאחר סיום שעת החירום את המשך קיומו של החוק. את המשך קיומם של כללי כבוד האדם וחירותו כפי שמופיעים בחוק. התכלית הראויה היא זו שתאפשר את המשך קיומו של החוק לאחר תום מצב החירום.

האם התקנות לשעת חירום קורונה עונות על הפרשנות שלנו למסמן "תכלית ראויה"?

כדי שיוגדרו כתכלית ראויה על התקנות לשעת חירום להציב כמטרה יציאה למציאות שתאפשר את המשך קיומו של חוק כבוד האדם וחרותו.

​

תקנות אינן עונות לפרשנות של תכלית ראויה אם:

• הן נוקטות באמצעים שאינם משרתים את המטרה שלשמה הן הותקנו. למשל אם הוגדרה מטרה של שמירה על חיי האזרחים צריך להראות שהאמצעי של עטית מסכה בכל מקום אכן משרת את המטרה. אם לא יודעים להראות זאת הרי שמדובר בשיקולים זרים.
• אם הן לא מבוססות על נתונים שמראים כיצד יש בהן בכדי להועיל להשגת המטרה שלשמה הן הותקנו. למשל אם אוסרים על קיום פעילות בחדרי כושר צריך להראות נתונים שחדרי כושר הם מקור הדבקה מרכזי. אם הנתונים מראים אחרת הרי שהתקנות נגועות בשיקולים זרים.
• הן הותקנו בנסיבות החותרות תחת המשך קיומו של חוק כבוד האדם וחרותו. למשל אם קיים חשד שתקנות נועדו לדיכויי אזרחים כדי להכשירם למשטר דיקטטורי, אותן תקנות לא עונות על הפרשנות שלנו של תכלית ראויה.

​

​

​

תקנות בנסיבות מחמירות

• ראינו שלא ניתן לנתק את הנסיבות, וחובה עלינו להטיל ספק בכוונה העומדת מאחורי התקנות לשעת חירום - קורונה.
• אם נראה חשש סביר לכך שיש מאחורי התקנות כוונה להוביל למציאות שבה חוק כבוד האדם וחרותו מאבד מתוקפו הרי שהתקנות סותרות את החוק ולא עונות לפרשנות שלנו של "תכלית ראויה"

תקנות בצל נאשם בפלילים

• שוחד, מרמה והפרת אמונים. אלו הסעיפים בהם נאשם ראש הממשלה.
• ראש ממשלה הנאשם בפלילים פועל בניגוד עניינים מובנה. למשל הוא יכול להשפיע על מינוי מפכ"ל למשטרה, על מינויי שופטים, ועל חקיקה שתצר את צעדי האזרחים. הוא גם יכול לנסות לחוקק חוק שיזכה אותו כמו גם, ליצר סדר יום שמטשטש את העיסוק במשפטו.
• כאשר ראש הממשלה נאשם בפלילים הדמוקרטיה מאוימת ואיתה גם כבוד האדם וחירותו. עצם קיומו של ראש ממשלה נאשם בפלילים הוא בבחינת איום על המציאות שמונחת בבסיס חוק כבוד האדם וחירותו – מציאות של מדינה דמוקרטית מתוקנת.
• האם מתקיימת סבירות ברמה גבוהה שכל פעולה של ממשלה עלולה ללקות בניגוד עניינים מובנה ולא לשרת את התכלית הראויה? בוודאי!
• האם מתקיימת סבירות גבוהה לכך שפעולות הממשלה מובילות את ישראל למציאות של דיקטטורה שבה חוק כבוד האדם וחירותו יאבדו מחשיבותם? בוודאי!
• האם לנוכח ניגודי העניינים, השיקולים הזרים והחתירה לדיקטטורה ניתן לטעון שתקנות הקורונה לא מתיישבות עם הפרשנות שלנו של מהי תכלית ראויה? בוודאי!

זו לא "תכלית ראויה" זו דיקטטורה

הפרשנות שלנו מראה שבנסיבות הקיימות כיום במדינת ישראל, מתקיימים תנאים שלא מקיימים את המשמעות של תכלית ראויה:

• החלטות נגועות בניגוד עניינים ולכן חשד שתקנות לשעת חירום לא עונות למטרה לשמה מותר להתקין אותן.
• החלטות מנותקות מדעת מומחים שמטילות ספק סביר לגבי נחיצות שלל האמצעים המופעלים.
• סיפור הרקע הנסיבתי של תקנות הקורונה מראה שראש הממשלה מוביל את ישראל לעבר דיקטטורה ולכן יש ספק סביר להניח שהתקנות לא נועדו להוציא את ישראל ממשבר, למציאות שתאפשר את חוק כבוד האדם וחירות אלא להפך. ניצול התקנות לצורך ביסוס הדיקטטורה.

​

​

מסקנה

לפי הפירוש שמוצג כאן לחוק כבוד האדם וחירותו סעיפים 8 ו 12, קיימת אפשרות סבירה לכך שהתקנות לשעת חירום אינן עונות על הקריטריון של "תכלית ראויה". לכן קיימת אפשרות סבירה שהתקנות הקיימות נוגדות את האמור בחוק כבוד האדם וחירותו.�

מי שמוביל את המדינה לדיקטטורה מי שמוביל מדינה בנסיבות של ניגוד עניינים מובנה, לא יכול לטעון לתכלית ראויה בבואו לעקוף את הכתוב בחוק כבוד האדם וחירותו.

התכלית הראויה היא אפשרות לצאת ממשבר למציאות שבה ישמר כבוד האדם וחירותו לא למציאות של דיכוי ומשטר דיקטטורי.

פק"ל – חוק כבוד האדם וחירותו

פרטיות וצנעת הפרט

7. (א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

​

פגיעה בזכויות

8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק־יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

סייג לגבי כוחות הבטחון

9. אין מגבילים זכויות שלפי חוק־יסוד זה של המשרתים בצבא־הגנה לישראל, במשטרת ישראל, בשירות בתי הסוהר ובארגוני הבטחון האחרים של המדינה, ואין מתנים על זכויות אלה, אלא לפי חוק ובמידה שאינה עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות.

שמירת דינים

10. אין בחוק־יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק־היסוד.

תחולה

11. כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק־יסוד זה.

יציבות החוק

12. אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק־יסוד זה, להפקיע זמנית את תקפו או לקבוע בו תנאים; ואולם בשעה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש״ח–1948, מותר להתקין תקנות שעת חירום מכוח הסעיף האמור שיהא בהן כדי לשלול או להגביל זכויות לפי חוק־יסוד זה, ובלבד שהשלילה או ההגבלה יהיו לתכלית ראויה ולתקופה ובמידה שלא יעלו על הנדרש.

​

עקרונות יסוד

1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

מטרה:

1.א חוק־יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

שמירה על החיים, הגוף והכבוד

2. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

שמירה על הקנין

3. אין פוגעים בקנינו של אדם.

הגנה על החיים, הגוף והכבוד

4. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.

חירות אישית

5. אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.

יציאה מישראל וכניסה אליה

6. (א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.

(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

מקור: וויקיטקסט�https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93:_%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D_%D7%95%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%95#%D7%A1%D7%A2%D7%99%D7%A3_1%D7%90

פק"ל – הסבר, מדוע תקנות לשעת חרום סותרות את האמור בחוק.

חוק כבוד האדם וחירותו אכן מניח שניתן להתקין תקנות אשר עוקפות את החוק וזאת לזמן מוגבל ולתכלית ראויה.

תכלית ראויה אינה כל תכלית שקובעת הממשלה אלא כזו אשר פועלת להמשך קיומו של החוק במציאות שלאחר המשבר.

במדינה דמוקרטית תקינה אין מקום לראש ממשלה נאשם בפלילים. כהונה של ראש ממשלה נאשם בפלילים היא כשלעצמה איום על הדמוקרטיה ולכן גם על חוק כבוד האדם וחירותו.

כל תקנה המותקנת ע"י ממשלה שבראשה עומד נאשם בפלילים, ובפרט ראש הממשלה הנוכחי, נגועה בניגוד עניינים וחשודה בכוונה ליצר מציאות של דיקטטורה אשר סותרת את רוח החוק. והיות שכך אינה יכולה להיות מפורשת כתכלית ראויה.

כמו כן, המציאות מראה שחלק מהתקנות מתעלמות מדעת מומחים ומנתונים מספרים ובעצם נגועות בשיקולים זרים ולא משרתות את המטרה שלשמה הן לכאורה מיועדות. ולכן הן לא נופלות תחת ההגדרה של תכלית ראויה.

​

מכאן ניתן לפרש שהתקנות לשעת חירום הן בניגוד לכתוב בחוק כבוד האדם וחירותו. ועל כן אכיפה של התקנות היא בבחינת עבירה על חוק כבוד האדם וחירותו.

​

תודה שנשארתם עד הסוף.

​

קישורים:

• חוק יסוד כבוד האדם וחירותו
• מאמר בגלובס
• מאמר בישראל היום
• חוק יסוד הממשלה (ראו סעיף 38)

​

​

​

​