לקראת הבגרות בתנ"ך

נושא בחירה:�חוק וחברה במקרא

ויקרא י"ט (א-ד, ט-יח)

אז מה יהיה לנו?

• נלמד את המצוות המופיעות בויקרא פרק יט ונדבר על סוגי מצוות.
• נעסוק במושג הקדושה ובמקורה על פי המקרא, ונשאל – האם הקדושה טבועה בעם ישראל או שהיא תלויה במעשי האנשים?
• נבחן את הטענה (העולה מהפסוקים וממבנה הפרק) שקדושה נובעת משילוב של מצוות בין אדם לחברו ומצוות בין אדם למקום, ומשילוב של מצוות במעשה, בדיבור ובמחשבה.

מתוך הלימוד נחשוב על מושג הקדושה בחיינו ועל מקומה בעולם חילוני.�

מה זה להיות קדוש בשבילי?

בואו מצפה בסרטון קצר:

א וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  

ב דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.  

ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.  

ד אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֱלִילִם וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם  אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. �ויקרא י"ט, ב

• כיצד אתם מבינים את הפסוק?
• מה הופך את בני ישראל לקדושים?
• מה זה קדוש?

קדוש – הגדרה מילונית�

• נעלה ונשגב, כליל השלמות והטוהר – ביחוד כתואר לאלוהים.
• צדיק גדול, טהור ונעלה במוסריותו, המדבק בדרכי אלוהים.
• שהקדושה שורה בו, שאינו חולין.
• נעלה, מרומם, חשוב ונכבד ביותר.

​

קראו ויקרא י"ט א-ד, ט-יח

מהו הביטוי המנחה בפסוקים אלה?

ביטוי מנחה- ביטוי שחוזר על עצמו מספר פעמים בקטע ומלמד על הרעיון המרכזי שבו.

(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר

(ב) דַּבֵּר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׃

(ג) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׃

(ד) אַל־תִּפְנוּ אֶל־הָאֱלִילִים וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׃

(ט) וּבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִיר אַרְצְכֶם

לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט׃

(י) וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט

לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׃

(יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁוּ וְלֹא־תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ׃

(יב) וְלֹא־תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת־שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'׃

(יג) לֹא־תַעֲשֹׁק אֶת־רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא־תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד־בֹּקֶר׃ (יד) לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'׃

(טו) לֹא־תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט

לֹא־תִשָּׂא פְנֵי־דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ׃

(טז) לֹא־תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'׃

(יז) לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ וְלֹא־תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא׃

(יח) לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר אֶת־בְּנֵי עַמֶּךָ

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'׃

מה לדעתכם המשמעות של ביטוי מנחה זה?

הקדושה של ישראל נובעת מהיות אלוהים קדוש

מדובר בציווי אלוהי להיות קדושים

האם לדעתכם אדם יכול באופן אוטומטי להיחשב לקדוש?

מה לדעתכם אדם צריך לעשות כדי להיחשב לקדוש?

האם יש מצוות מסוימות שהופכות אדם לקדוש?

איזה סוג מצוות הופכות אדם לקדוש?

מהו אם כן הציווי להיות קדושים?

מהי קדושה בעיניכם?

מהו ההפך מקדושה?

האם חשוב בעיניכם שתהיה קדושה בחייו של אדם? למה?

הרב שטיינזלץ:

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ. [...]

קדושת ישראל צריכה להתבטא במעשים. כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. הקדושה איננה מעשה מיוחד, טקס או פעולת חניכה מסוימת.

קדושתם של ישראל באה מכוח הקשר בינם לבין ה', והשלכותיה כוללות מכלול עצום של מעשים והקשרים.

​

המצוות נגזרת של הקדושה הקיימת מכוח הקשר עם ה' ואיננו טוען שהמצוות מחוללות אותה

ישעיהו ליבוביץ:�"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ"… ויקרא י"ט מביא בפנינו זה לצד זה חוקי פולחן, שכל כולם מתחום היחסים שבין האדם לאלוהים, לצד חוקי מוסר וצדק חברתי, שעניינם הוא מערכת היחסים שבין האדם לחברו… ושניהם כחוקים שקיומם נועד לרצות את הקדוש, ולעשות את מקיימיהם, כלומר, את בני ישראל, להיות בכך "קדושים".

עם ישראל אינם קדושים בזכות עצמם אלא מתקדשים בקיום המצוות.

לאדם יש אחריות על המעשים שלו והוא צריך לפעול כדי להיות ראוי למעמד זה.

קְדֹשִׁים תִּהְיוּ  כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. �ויקרא י"ט, ב

לביטוי זה שני פירושים:

• להיבדל מן הרע והכיעור באמצעות פנייה אל הטוב.
• להיבדל מעמי העולם באמצעות קיום מצוות ה'.

​

מהי קדושת ה'?

מדוע מצטווים ישראל להיות קדושים ?

משום שה' הוא קדוש, והוא מקור הקדושה.

ישראל מצטווים לחקות את ה' ולחיות חיי קדושה כדי להתקרב אליו.

ה' מתבדל (מבדיל את עצמו) מהכל.

הוא עליון על הכל במוסר, בחכמה, בכוח ובכבוד.

כיצד יוכלו בני ישראל להיות קדושים ולחיות חיי קדושה?

פס' ב' הוא ההקדמה לשאר הפס' שלאחריו ובו נאמר באופן כללי- "קדשים תהיו".

באמצעות קיום המצוות המוזכרות אצלנו בפרק מפס' ג'.

מה הקשר בין פס' ב' לשאר פסוקי הפרק?

משנה יומא פרק ח משנה ט

"עברות שבין אדם למקום – יום הכפורים מכפר.

עברות שבין אדם לחברו – אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו"

מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו.

רס"ג אמונות ודעות ג, ב

"המצוות השכליות (מצוות שההיגיון מחייבן)... מן החכמה לאסור שפיכות דמים... ומן החכמה לאסור הזנות... ומן החכמה לאסור הגניבה... ומן החכמה דבר צדק...

מצוות השמעיות (מצוות שההיגיון אינו מחייבן)... אשר הוא מותר בשכל, והתורה צוותה בקצתו ואסרה קצתו, והניחה השאר מותר, כמו שהוא קידוש יום בין ימים כשבתות ומועדים, וקידוש איש משאר בני אדם... ולהימנע מאכול קצת המאכלים ומשכב קצת בני אדם".

מצוות שמעיות – המצוות שלא היינו מגיעים אליהן אם לא היו אומרים לנו אותן, ומצוות שכליות - אפשר היה להגיע אליהן בשכל ישר גם ללא התורה (דוגמת לא תרצח).

ג אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ:  אֲנִי, ה' אֱלֹהֵיכֶם

כבד את אביך ואת אימך← (עשרת הדברות)

מקדים אב לאם כי מכבד יתר האם

איש אמו ואביו תיראו ← ( ויקרא י"ט)

מקדים אם לאב כי ירא יותר מהאב.

התורה מחזקת את האדם בנקודה שהוא חלש בה.

בשני במקרים יש קרבה בין ההורים והשבת.

עזרה לחלש בענייני מזון- פסוקים ט'-י':

בעל האדמה צריך לתת לעניים חלק מתבואתו:

​

בשדה: פאה- צריך להשאיר פינה בשדה, כדי שהעני (או החלש) � יבוא ויקצור.

לקט- שיבולים בודדות שנפלו- אסור לחזור ולהרים אותן.

​

בכרם: עוללות- אשכולות קטנים של ענבים שצריך להשאיר לעניים.

פרט- ענבים בודדים שנפלו- אסור לחזור ולהרים אותם.

החלש צריך לעבוד, הוא צריך לאסוף בעצמו את החלק שמיוחד לו,

ולא צריך לשבת ולחכות שיתנו לו בנדבה.

(יא) לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁוּ וְלֹא־תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ׃

(יב) וְלֹא־תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת־שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'׃

(יג) לֹא־תַעֲשֹׁק אֶת־רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא־תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד־בֹּקֶר׃ (יד) לֹא־תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'׃

(טו) לֹא־תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט

לֹא־תִשָּׂא פְנֵי־דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ׃

(טז) לֹא־תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ לֹא תַעֲמֹד עַל־דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה'׃

(יז) לֹא־תִשְׂנָא אֶת־אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת־עֲמִיתֶךָ וְלֹא־תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא׃

(יח) לֹא־תִקֹּם וְלֹא־תִטֹּר אֶת־בְּנֵי עַמֶּךָ

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'׃

יא לֹא, תִּגְנֹבוּ; וְלֹא-תְכַחֲשׁוּ וְלֹא-תְשַׁקְּרוּ, אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. 

יב וְלֹא-תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי, לַשָּׁקֶר:  וְחִלַּלְתָּ אֶת-שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה' 

עבירה גוררת עבירה – מי שגנב- יתכחש לאמת- ימציא דבר שקר- לבסוף ישבע לשקר בה'

מקביל ל"לא תשא את שמי לשווא"

יג לֹא-תַעֲשֹׁק אֶת-רֵעֲךָ, וְלֹא תִגְזֹל;

לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר, אִתְּךָ-עַד-בֹּקֶר. 

עושק= ניצול החלש על ידי החזק

לא תגזול= לא תגנוב

לא להלין שכר= צריך לשלם לפועל יום בסוף יום העבודה כדי שיהיה לו מה לאכול.

יד לֹא-תְקַלֵּל חֵרֵשׁ--וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'. 

למה לא לקלל חרש? דווקא הוא לא שומע? הדאגה היא למקלל שלא יתחיל באלימות מילולית

יכול להיות עור נכה אך גם אדם שמטעים אותו בדרך/ אישה/ ממון רוצים להזיק לו.

טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל, בַּמִּשְׁפָּט--לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל, וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל: בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. 

טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי ה'

יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. 

יח לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי ה'

טו לֹא-תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט:

לֹא-תִשָּׂא פְנֵי-דָל

וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל

בְּצֶדֶק, תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. 

פותח באל תעשה- לא תעשו עול במשפט הפירוט:

לא תשא פני דל= לא תרחם על העני

לא תהדר פני גדול= אל תתחנף לחשוב

סיכום בעשה- בצדק תשפוט עמיתך.

טז לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל-דַּם רֵעֶךָ:  אֲנִי ה'

רכיל= רכילות- חיים ומוות ביד הלשון.

לא תעמוד על דם רעך- צריך לעזור לחבר הנמצא בצרה, כלומר: אם רואים אדם שנמצא בסכנת חיים- חייבים לעזור לו.

או

אם אתה יודע על עדות שיכולה לעזור לאדם שעומד למשפט- חייבים לנסות לעזור כמה שאפשר.

דרישה להשתלט על מחשבות ורגשות,:

הקשר הוא אל תשנא- הוכח תוכיח את עמיתך= תסביר לו את טענתך כלפיו, אך לא בצורה שתלבין את פניו אחרת אתה תשא עליו חטא= תהיה אשם. 

יז לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ

הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ

וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. 

יח לֹא-תִקֹּם

וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ,

וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ:  אֲנִי, ה'. 

נקמה- לשלם רעה על רעה (לדוגמה: ביקשתי עט מחבר, והוא לא הסכים לתת לי, כשהחבר בא לבקש ממני משהו- אני לא מסכים לתת לו).

נטירה- לשמור את הכעס (לדוגמה: כשהחבר מבקש אני מסכים אבל אומר: "אני לא כמוך").

ואהבת לרעך כמוך-

אין הכוונה לגודל האהבה וכמותה אלא באשר הוא אדם כמוך.