מאת הרב יורם כהן אור
(מבוסס על מצגת של הרב צבי האריס)
יום תענית עשרה (י') בטבת
מה מקור תענית זו ?
יום זה נקבע "כתענית ציבור" לזכר היום שבו שם נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים.
כעבור שלוש שנים של רעב נורא, הובקעה העיר ונחרב בית המקדש.
ומה אנו רואים בתמונה ?
תענית – צום:בשביל מה?
מה יעזור שאני אסבול יום שלם ?
הצום נועד לציין אבל על מאורע שאירע בעבר. אבל גם ובעיקר לעצור את שטף החיים בשביל שנעשה חשבון נפש על מעשינו וכיצד נשתפר ובכך נגיע לביטול סיבת האבל והצום.
"תענית ציבור"
עקב מאורעות הקשורים לחורבן הבית, נקבעו ארבע תעניות לציבור בשלושה מהם חל רק איסור אכילה ושתייה, והצום מתחיל מעלות השחר. בתשעה באב מתחיל הצום מהערב וכל האיסורים חלים בו.
מדוע ?
איך הצום עוזר לחשבון נפש ?�האדם בנוי מנשמה וגוף,�הנשמה רוצה רוחניות והגוף רוצה גשמיות.��ביום רגיל הגשמיות גוברת על הרוחניות,�הגוף מורגש יותר מהנשמה שבנו.��אבל ביום צום הגוף נחלש והגשמיות פחות בולמת את הנשמה שרוצה את המזון שלה - הרוחניות.�ואז אדם פתוח יותר לחשוב איך ישפר מעשיו ואיך יוסיף מצוות לתוך חייו.
מה עלינו ללמוד לתקן ולהתחזק בצום עשרה בטבת ?
כדי ללמוד זאת נצטרך תחילה לדעת מה בדיוק קרה בעשרה בטבת:
"בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל הוּא וְכָל חֵילוֹ עַל יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב" (מלכים ב פרק כה, א)
ה'דייק' שהקים נבוכדנצר היא חומה שאינה מאפשרת לאף אחד לצאת מהעיר. כך הטילו הבבלים מצור על ירושלים עד לחורבנה בט' באב שנה וחצי מאוחר יותר.
אם כן מהו המסר המיוחד שנלמד מעשרה בטבת ? בעל 'ערוך השולחן' (אורח חיים סימן תקמט) מביא מסר מאד מיוחד שעלינו להפיק מיום זה:
"ועל כי בעשרה בטבת היתה התחלת הצרות ע"כ קבעו אותו לתענית לדורות."
לפי דברי 'ערוך השולחן' ישנה נקודה חשובה מאוד שאנו לומדים מיום זה:לעיתים אנחנו נוטים להסתכל רק על התוצאה. האם במבחן קבלתי 40 או 95? צום עשרה בטבת מלמדנו שעלינו להתחיל ולדאוג ולתקן כבר כשמתחילות הבעיות, כל עוד הן קטנות. כבר כשאני לא מקשיב בשיעור ולא מכין שעורי בית, כבר בשלב זה עלי לתקן את דרכי. אם אזכר לעשות זאת רק לפני המבחן...זה עלול להיות מאוחר מדי.
שהוא היום העשירי בחודש העשירי !
צום עשרה בטבת.
חז"ל אמרו שבית ראשון נחרב בגלל 3 עבירות:
ע"ז ג"ע ושפ"ד !
אבל בית שני נחרב בגלל: שנאת חינם !!!
ואכן בירושלים הנצורה היו מחסני מזון שיספיקו לשנים רבות,אבל בגלל סכסוכים פנימיים, קבוצת יהודים בריונים שרפה את המחסנים ונעשה רעב נורא שהוביל לנפילת העיר בידי הבבלים.
ישנו פתגם ידוע שאומר:
בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם,
ויבנה בזכות אהבת חינם !
מה היא "שנאת חינם" ?
שנאת חינם היא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם אחר או קבוצה ללא כל סיבה מעשית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו, או בשל העובדה שהם שייכים לקבוצהשנאת חינם היא שנאה לא עניינית שבה אדם שונא אדם אחר או קבוצה ללא כל סיבה מעשית, רק בשל העובדה שיש לו או להם תפיסה אחרת ששונה משלו, או בשל העובדה שהם שייכים לקבוצה אחרת משלו. חז"ל ציינו במסכת יומא (דף ט עמוד ב) כי בית המקדש השני(דף ט עמוד ב) כי בית המקדש השני חרב רק בשל שנאת החינם שהייתה קיימת בו בין קבוצות שונות, שלא יכלו לסבול אחת את השנייה.
אגדת 'קמצא ובר קמצאאגדת 'קמצא ובר קמצא' שבמסכת גיטין (דף נה עמוד ב), שבה אדם ששמו קמצא שהוזמן בטעות במקום בר קמצא לאירוע של שונאו, סולק משם בבושת פנים על אף שביקש לשלם את כל הוצאות האירוע, ממחישה מצב זה. שנאה זו נחשבת לשנאה שלילית, שאין לה כל הצדקה.
המהר"ל בהסבר לאגדה זו (נצח ישראל פ"ה) מציין כי שנאה מסוג זה יכולה לגרום לאנשים זרים להתחבר ואף לחבב אחד את השני; כלומר, יכולה להיות אחווה מדומה המוזנת למעשה על ידי שנאה משותפת של שניהם לאדם שלישי !!!
מה היא "אהבת חינם" ?
יש אדם שאני אוהבו כי עשה לי טובות רבות. אך יש אהבת חינם לא בגלל הטוב, אלא כמו ששנאת חינם היא לשונֶה, כך אהבת חינם היא לדומה. �תמיד אדם אוהב את הדומה לו. כמו שכתוב---
"כל עוף למינו ישכון ובני אדם לדומה לו" (בן סירא יג יז. בבא קמא צב ב).
אבל הוא באמת שונה! אז איך אני יכול לאהוב אותו?! �תשובה: הוא אינו שונה! הוא דומה מאד! הוא יותר דומה לך ממה שהוא שונה! ככל שתראה את הדומה, יותר תאהב. זו עבודה עצמית שלך. לראות שהדומה גדול בהרבה מהשונה. �
זו עבודה על המידות. כדי לראות את הדומה לך אצל האדם השונה ממך, צריך גבורה, כי השונה מרגיז אותך מאוד. אתה צריך לעבוד על עצמך ולהתגבר על הקשיים המפריעים לך לראות את הדומה ואז מגיעים לסימפטיה וחיבה טבעית לכל יהודי.
�מה נעשה ובני אדם דעותיהם שונות ופרצופיהם שונים, וכי משום שלאדם יש פרצוף שונה מפרצופך, תשנא אותו?! ודאי שלא. וכן אין לשונאו בגלל דעותיו. הוא שונה, זה הכל. אנו נתעקש על דעותינו כי אנו בטוחים שהן הנכונות. אך לא בגלל זה נשנא את מי שדעתו שונה משלנו. אלא נאהב כל אדם.
בימינו קיבל התאריך עשרה בטבת משמעות נוספת, יום זה נקבע על ידי הרבנות הראשית כיום הקדיש הכללי, המהווה יום זיכרון לכל הנספים בשואה שיום פטירתם אינו ידוע. בתקופת השואה נרצחו כשישה מיליון יהודים. לרבים מהם אין יום פטירה ידוע ואף אין קרוב משפחה או קרוב משפחה אשר יאמר עליהם קדיש. לכן, בשנת 1949 קבעה הרבנות הראשית לישראל את עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי" לאלו אשר מקום ותאריך קבורתם לא נודע.
הרבנות הראשית ביקשה לקשור בין שני האירועים, מתוך תפיסה כי השואה היא חוליה נוספת בשרשרת החורבן של עם ישראל. משום כך יש להתייחד עם זכר קורבנות השואה על פי מנהגי האבלות וההנצחה המסורתיים בימי הזיכרון שנקבעו בדורות הקודמים.
מדוע נבחר דווקא צום "עשרה בטבת" לציון יום הקדיש הכללי לקרבנות השואה?
מה הקשר בין שני האירועים שמציין יום זה?
אפשר לומר שהמצור על ירושלים לפני 2000 שנים והשואה מלפני כ-70 שנים קשורים !
הם ההתחלה והסוף של הגלות !!!
כי אפשר לראות את המצור על ירושלים כארוע שהוביל לגלות הנוראה של העם היהודי במשך 2000 שנה, והשואה הארוע האחרון בגלות, הארוע שהוביל לסוף הגלות ולהקמת מדינת ישראל , ראשית צמיחת גאולתנו !
עם קום מדינת ישראל, בימיה הראשונים של הכנסת, התנהל דיון על המועד בשנה בו יחול יום הזיכרון לשואה ולגבורה, וברוב קולות, נבחר כ"ז בניסן, שהוא יום המרד בגטו ורשה.
תפילין
מה הקשר בין עשרה (י') בטבת ל-כ"ז בניסן ?
עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי, לאלו שמקום קבורתם לא נודע.יום זה נקבע ע"י מוסד הרבנות הראשית כיום הזיכרון ל"שואה". רבים מהציבור הדתי נוהגים ביום זה ללמוד משניות לזכר קורבנות השואה.
כ"ז בניסן נקבע כיום הזיכרון הממלכתי לשואה ולגבורה. זאת מתוך מגמה לקשור בין זיכרון השואה למרד גטו ורשה, שהחל בחודש ניסן, מה גם שיום זה הוא אחד מימי ספירת העומר, שהם ימי אבל לעם ישראל.
ב-1957, פרסמה הרבנות הראשית חוברת בשם "יום הקדיש". בחוברת זו הודגש שיום עשרה בטבת נקבע כיום השנה למיליוני החללים שלא נודע יום מותם:
דינו של יום זה, יום העשירי בטבת, לבניהם ולקרוביהם, כדינו של יום המיתה לאמירת 'קדיש', ללמוד משניות ולהדליק נר נשמה.. ומן הראוי שכל אחד ידליק בליל זה, אור לעשרה בטבת, נר נשמה בביתו, ומי שאין הוריו בחיים ישתתף באמירת 'קדיש' בציבור... אחרי קריאת התורה בתפילת שחרית, תאמר בכל בתי הכנסת ובתי המדרשות תפילת האזכרה.
צורת האבל והזיכרון ביום הקדיש הכללי
תפילת הקדיש היא תפילה עתיקה, שנתחברה בבבל בתחילת תקופת התלמוד. כמעט כל התפילה נאמרת בארמית, שהייתה באותה תקופה גם שפתם של היהודים, בעיקר של המוני העם (שלא ידעו עברית). . �הקדיש הוא תפילה המשבחת את ה' עם ציפייה שיתגדל ויתקדש שמו בעולם. התפילה כוללת בקשה לחיים טובים ולשלום "עלינו ועל כל ישראל" ומסתיימת בעברית - במשפט הידוע: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן".
מהי תפילת הקדיש ומה תוכנה?
כעת נאמר קדיש לעילוי נשמת כל היהודים שנרצחו בשואה, ובפרט לאלו שלא נודע יום מותם, אשר להם בעיקר נקבע יום זה כיום הקדיש הכללי.
כולם מתבקשים לעמוד , להתרכז ולענות אמן בכוונה גדולה.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמָן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.
�יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקֻּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. לְעֵלָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.
�יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעָל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן.
תפילת קדיש