מלכים ב' פרק כב'
יאשיהו ומציאת "ספר התורה"
המלך: יאשיהו בן אמון
התנהגות דתית: " וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּכָל-דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא-סָר יָמִין וּשְׂמֹאול. "
פס' 11-1 מלכות יאשיהו ומציאת ספר התורה:
פס' 1: "בֶּן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם..."
יאשיהו מלך יהודה עלה למלוכה בגיל צעיר מאוד וכנראה שהממלכה נוהלה בידי שרי המדינה והכוהנים.
מלך בין השנים 609-640 לפנה"ס= 31 שנים).
למחבר ספר מלכים יש הערכה חיובית ליאשיהו: "וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּכָל-דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו וְלֹא-סָר יָמִין וּשְׂמֹאול"
השוואתו לדוד נועדה להדגיש הערכה חיובית זו
( גם חזקיהו סבו זכה להשוואה זו- מל"ב י"ח 3)
פס' 7-3:
לאחר עשר שנות מלוכה (622 לפנה"ס) החליט לחזק את בדק ( פרצה) הבית.
שפן הסופר (=סופר המלך) נשלח אל חלקיהו הכוהן הגדול במטרה לאסוף כסף :
" וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵּית ה' אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף מֵאֵת הָעָם" (4).
כסף זה ניתן ל"עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה" אשר פעלו למען חיזוק בית ה': "לֶחָרָשִׁים (= נגרים) וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים" ולחומרים כמו:" עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב".
פסוק 7: " אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים"
לא דרשו מבעלי המלאכה דין וחשבון על הוצאותיהם כיוון שהם עשו את עבודתם למען בית ה' בנאמנות ובתום לב.
" כִּי בֶאֱמוּנָה הֵם עֹשִׂים" – אנשים הפועלים מתוך מסירות ונאמנות לתפקידם ולא מתוך אינטרס אחר
בזמן השיפוצים בבית המקדש, נמצא "ספר תורה" (ככל הנראה- ספר דברים).
שפן מספר למלך על הפעולות שנעשו למען בדק הבית, ורק אחר כך מספר לו על מציאת הספר.
יש הטוענים שדבר זה מלמד שהוא לא ייחס חשיבות מיוחדת למציאת הספר (ולכן דיווחו על כך בסוף).
יאשיהו נחרד לגלות שממלכתו אינם פועלים על פי הכתוב בספר זה, ועל כן צפויה להם פורענות גדולה, ולכן הוא מתאבל.
פס' 11-8 מציאת "ספר התורה" בבית ה'
מהו ספר התורה הנמצא בבית ה'?
על פי המסורת:
הספר הנמצא הוא חמשת חומשי תורה שנכתבו על ידי משה רבנו.
ספר זה נזנח, כנראה, בימי מנשה וכעת נמצא.
על פי חקר המקרא:
זהו ספר דברים ( בלבד).
יש הטוענים שהחלו בגיבושו בתקופת חזקיהו וסופרי המלך יאשיהו הוסיפו עליו וגיבשו אותו, ויש הטוענים שהספר כולו נכתב בתקופת יאשיהו, אך יש ניסיון להציגו כספר מתקופת משה רבנו כדי לתת תוקף דתי לספר שעל בסיס ספר זה ביצע יאשיהו את הרפורמה (בפרק כג').
הראיות שזהו ספר דברים:
פסוקים 13-12:
יאשיהו שולח משלחת אל חולדה הנביאה:
יאשיהו שולח את השרים שיתפללו לה' בעדו ובעד יהודה.
הוא סבור כי ה' כועס על כך שביהודה לא קיימו את החוקים כמה דורות.
פס' 20-15 דברי חולדה הנביאה:
נבואתה של חולדה שיאשיהו ימות בשיבה טובה- לא התקיימה, ובפרק כג' 30-29 מסופר שהוא אמנם מת בשדה הקרב בקרב במגידו, אך זכה לבוא לקבורה.
חורבן יהודה וירושלים אכן התרחש רק אחרי מותו של יאשיהו כפי שניבאה חולדה.
דברים פרק יב' 12-1
חוק ריכוז הפולחן
במלכים ב' כב' נמסר על מציאת "ספר התורה" בבית ה'.
במלכים ב' כג' יאשיהו מבצע רפורמה פולחנית ובמסגרתה מיישם את חוק ריכוז הפולחן שהוא החוק המרכזי בספר דברים וחידושו של ספר זה.
לפי ספר דברים ישנם שני שלבים בריכוז הפולחן:
פסוקים 2-3- צו לטיהור הארץ מהפולחן האלילי.
ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת-אֱלֹהֵיהֶם עַל-הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל-הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן.
ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת-מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת-שְׁמָם מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא.
בפסוק 2: " אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת-אֱלֹהֵיהֶם"
ניתן לראות קושי רעיוני- דתי בצירוף פסוקית הלוואי "אשר אתם ירשים אתם" עם המלים "את אלוהיהם":
כיצד ייתכן שבני ישראל יירשו לעצמם את אלוהי הגויים, הרי רעיון זה סותר את עיקר האמונה הישראלית ?
יישוב הקושי- כנראה שפסוקית הלוואי "אשר אתם ירשים אתם" היא מאמר מוסגר והמילים "את אלוהיהם" מתייחסות לפסוקית הלוואי הראשונה "אשר עבדו שם הגויים",
כלומר יש לקרוא את הפסוק:
" אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת-כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ-שָׁם הַגּוֹיִם (אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם) אֶת-אֱלֹהֵיהֶם "
בפסוק 2 נאמר הצו באופן כללי:
יש להשמיד את כל אתרי הפולחן הכנעני.
ואילו בפסוק 3 מפרט הצו מהם אביזרי הפולחן הכנעני שחובה להשמידם מכל אתרי הפולחן הכנעני:
מזבח- מבנה העשוי מאדמה ואבנים ונועד להקרבת בעלי חיים. "לנתץ"- לשבור לרסיסים.
מצבה- עשויה אבן אחת שנסכו עליה שמן או יין . יש לשוברה לשני חלקים.
אשרים- עצים או עמודי עץ שהיו מוצבים ליד המזבח לכבוד אלת הפריון הכנענית-
האשרה.
פסלים- סימלו את אליליהם והיו מפוסלים בצורות שונות. "תגדעון"- לקצץ לחתיכות.
*חשוב לשים לב שהפעלים הם בהתאם למשמעות של כל אחד מאביזרי הפולחן.
הדרישה להרוס את כל העבודה הזרה היא בכדי שלא תהיה כל השפעה אלילית על העם הישראלי ושלא תהיה אמונה סינקרטיסטית (= מיזוג של אמונה בה' ובפולחן אלילי נוסף).
מסגרת לשונית- מילה, שורש או ביטוי שפותח או סוגר קטע מסוים. המסגרת מפרידה מההקשר ומדגישה את הקטע בתוך ההקשר.
לדוגמא בפסוק 2 החוק פותח במילים "אבד תאבדון" ומסיים בתוצאה "ואבדתם את.."- אותו שורש לשוני פותח וסוגר את הפסוק.
פסוקים 7-4: חוק ריכוז הפולחן
פסוק 4- פסוק מעבר.
מילת הרמז "כן" מתייחסת למעשי הגויים המפורטים בפסוק 2.
חוק ריכוז הפולחן – חוק המחייב לרכז את עבודת הקרבת הקורבנות והבאת מתנות הקודש רק במקום אחד שבו יבחר ה'.
את האיסור בפסוק 4: " לֹא-תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקֵיכֶם."
ניתן להבין על פי הנאמר בפסוק 3 או על פי הנאמר בפסוק 5:
על פי פסוק 3:" וְנִתַּצְתֶּם אֶת-מִזְבְּחֹתָם ..."
לא לנתץ את מזבח ה' ולא לפגוע בו – בניגוד לדרישה לנתץ ולהשמיד את מתקני האלילים
על פי פסוק 5: " כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר ה' אֱלֹקיכֶם..."
לא תעבדו את ה' במקומות רבים כפי שנהגו הכנענים, אלא רק במקום אשר יבחר ה'.
מפסוק 5 באים לידי ביטוי שני הרעיונות המאפיינים את ספר דברים:
1- "המקום אשר יבחר ה'"- חוק ריכוז הפולחן
2- "לשכן שמו שם"- תפישת ה' כאל מופשט, ה' לא שוכן במקדש אלא רק שמו, שכן התפישה היא שה' נמצא בכל מקום ושהמקדש הוא לעם שיוכלו לממש את אמונתם בו ולא לו.
* המקום הראשון שבו הוקם מקדש היה בשילה (לאחר כיבוש יהושע ומוזכר גם בירמיה ז' 12) ואחר-כך המקדש עבר לירושלים.
עולות- קורבן בהמה שנשרף כולו לה' על המזבח.
זבח- קורבן שחלקו נשרף באש וחלקו נאכל על ידי הכוהנים ואת היתר אוכלים בעל הקורבן ומוזמניו.
מעשר- נתינת עשירית מן התבואה והבקר ואכילתו על ידי בעליו בבית המקדש.
תרומת ידכם- מתנות קודש (ביכורים או כסף) המובאות כמתנה לה' וניתנות לכהן.
פס' 6 ו- 11: הקורבנות ומתנות הקודש שעם ישראל מקריב לה'
נדר- קורבן שבו מתחייב בעל הנדר על פי רצונו.
נדבה- קורבן שמתנדב בעל הקורבן להביא למקדש מרצונו החופשי.
בכורות הצאן והבקר הנאכלים על ידי בעליהם במקדש.
פסוקים 11-8- יש חזרה לשם הדגשה שהעם עִם הגיעו לארץ ישראל צריך לשנות את התנהגותו הפולחנית.
"היום" (8)- בתקופת הנדודים במדבר, לפני הכניסה לארץ.
ולעבוד את ה' על פי תפישת חוק ריכוז הפולחן.
פסוק 7- "משלח ידכם"- בכל מעשה ידכם בתחום החקלאות.
פס' 12, 18, 19: הדאגה ללוי
יב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם.
יח כִּי אִם-לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ.
יט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תַּעֲזֹב אֶת-הַלֵּוִי כָּל-יָמֶיךָ עַל-אַדְמָתֶךָ.
בספר דברים הלוי נחשב לאחד מחלשי החברה ונזכר יחד עם הגר, היתום והאלמנה שיש לדאוג להם.
הסיבה היא בעיקר בעקבות חוק ריכוז הפולחן:
שבט לוי לא קיבל נחלה משלו, ואין לו מקור פרנסה- החברה התבססה בעיקר על חקלאות.
עד תקופת חוק ריכוז הפולחן הלוויים התפרנסו מעבודת ה', שירתו במקדשים המקומיים והייתה להם פרנסה, אך בעקבות ריכוז הפולחן למקום אחד בוטלו הבמות והמקדשים ובשל כך רבים מהלוויים נשארו מובטלים וחסרי פרנסה ונזקקו לעזרה כלכלית.
דברים ט"ז 22-21 איסור מנהגי עבודה זרה
כא לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹקיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ.
כב וְלֹא-תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹקיךָ.
פסוקים אלה מתקשרים לדברים י"ב גם עניינית וגם לשונית.
הם עוסקים בחיקוי מנהגי הגויים.
האשרה הייתה עץ נטוע בקרקע או גזע עץ.
היא ניטעה בדרך כלל ליד המזבח ובמקומות גבוהים ושימשה כסמל דתי.
נטיעת האשרה לצד מזבח ה' משקפת תפישה דתית הנקראת סינקרטיזם- מיזוג השקפות דתיות שונות.
פסוק 21:" לֹא-תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל-עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-לָּךְ"
המצבה נבנתה מאבן מסותתת או מגוש של אבן טבעית.
היא הוצבה בתוך מקדש או ליד מתחם מקודש.
פסוק 22:" וְלֹא-תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ".
האיסור על הקמת מצבות מעורר קושי:
ידוע כי האבות הקימו מצבות.
הפתרון:
יש להניח כי בתקופה מסויימת היו חפצים פולחניים שנתפסו כלגיטימיים ולאחר חיבור ספר דברים והעריכה הדויטרונומיסטית, חפצים פולחניים אלה כבר לא היו לגיטימיים.
א. איסור עבודה זרה בישראל- להרחיק את בני ישראל ממעשי הגויים.
מכאן שתכלית החוקים האלה:
ב. אסור שבעבודת ה' ידבק כל שריד ממנהגי הגויים וכן אסור לעבוד את ה' יחד עם מנהגי פולחן זרים.