מהי תחפושת?
ירדנה יזרעאלי
פברואר 2014
המנהג להתחפש בפורים הוא מנהג מאוחר מאוד, מוכר רק מהמאה ה-15 באירופה. כפי הנראה נלקח מנהג זה מקרנבלים שהיו נהוגים בנצרות, בקרנבל בוונציה או בריו דהז'נרו.
אם כן – מדוע אימצו היהודים את המנהג הזה דווקא לפורים? הרי יכלו להלביש אותו על כל חג אחר או לקבוע לו יום משלו?
מהו המנהג הידוע ביותר בפורים?
להתחפש.
תחפושת היא בגד או חפץ המציג את הלובש בזהות שונה מזהותו האמיתית.
תחפושת נהוגה בחגיגות מסוימות כמו נשפי מסכות. ובחגים בדתות השונות.
התחפושת - הגדרה
מנהג ההתחפשות
מקורו של המנהג הוא ממגילת אסתר -
ומשקף את רעיון היפוך הגורל כפי שקרה בסיפור המגילה.
בו המן תיכנן להרוג את כל היהודים בחודש אדר, אך הגורל התהפך והמן נתלה על העץ.
מנהג ההתחפשות- המשך
מקור אפשרי אחר הוא רעיון הסתרת הזהות
האמיתית שגם הוא מופיע במגילה בכך שאסתר המלכה לא גילתה לאחשורוש כי היא
יהודיה והסתירה את זהותה האמיתית.
מנהג ההתחפשות - המשך
פירוש דרשני אחר הוא מכך שבזמן שמרדכי שמע על הגזרה לטבוח את היהודים, הוא לבש שק ואפר ו"התחפש" למתאבל.
הקשר בין התחפושת למגילת אסתר- סיכום
התחפשות בפורים לא נזכרת במקורות במפורש; ההשערה היא שהמנהג להתחפש בפורים הושפע גם מן המסורות של עמי אירופה, שנהגו לקיים נשפי מסכות באביב, בתקופה שבה חל חג הפורים.
המנהג להתחפש בפורים קדום מאוד (המאה ה-13 לסה"נ) והיה מקובל בכל קהילות ישראל.
הקשר בין התחפושת למגילת אסתר
במסורת היהודית מבוסס הקשר בין תחפושת לבין חג הפורים על שני רעיונות ממגילת אסתר: היפוך ומהפך בגורל והסתרת הזהות האמיתית.
על פי הסיפור במגילה מסתירה אסתר את זהותה היהודית בבואה לארמון אחשוורוש. במגילה מסופר עוד על היפוך לטובה בגורלם של היהודים, והיא מספרת על חילופי גורלות: הגורל הרע שהמן תכנן למרדכי הפך בסופו של דבר לגורלו של המן.
מסכה
מסכה היא כיסוי הנלבש מעל לפנים, המסתירה את זהותו
של הלובש ומעניקה לו זהות חדשה. בתרבויות שונות השתמשו במסכות לפולחן ולטקסים דתיים, נשפים ומחזות.
מסכות מאפשרות אנונימיות לעוטי המסכות. הן מעניקות למתחפשים הזדמנות להחליף זהות ואפילו לברוח,לפחות באופן זמני, מדמות קיימת לדמות נכספת.
מסכה- מרסל ינקו
מרסל ינקו נולד בבוקרשט, רומניה, למשפחת סוחרים אמידה. בגיל 15 החל ללמוד ציור.
ב- 1915 הגיע לציריך כדי ללמוד אדריכלות. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה נותקו קשריו עם משפחתו שתמכה בו כלכלית, וינקו נאלץ לחפש פרנסה. הוא נענה למודעה בעיתון שקראה לאמנים, לסופרים ולמשוררים להשתתף ב"קברט וולטר"."קברט וולטר", "נשף בציריך", 1915.
מרסל ינקו עיצב מסכות בעבור המיצגים הדאדאיסטיים ("מסכה", 1919).