אַרְבַּע – יוֹשֶׁבֶת בְּקַתְדְּרָא:
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר חֲנַנְיָא אָמַר רַב הוּנָא:
אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ יוֹשֶׁבֶת בְּקַתָּדְרָא –
אֲבָל מוֹזֶגֶת לוֹ כּוֹס, וּמַצַּעַת לוֹ אֶת הַמִּטָּה, וּמְרַחֶצֶת לוֹ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו.
[...]
"רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אֲפִלּוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת"
אָמַר רַב מַלְכִּיּוֹ אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
שדברים אלה אינם כחובות של מלאכה, אלא הם דברים של חיבה שהאשה עושה לבעלה, ודבר זה אין מוסרים לשפחה
הרב יעקב אריאל, מבנה המשפחה המודרנית (תחומין כב, עמ' 133):
יש חיובים שלמרות שהם חלק מהסכם הכתובה, בכל זאת איש לא יחייב כיום אשה לקיימם, כגון: רחיצת פניו ידיו ורגליו של הבעל או עבודה בצמר וכדו' (עי' שו"ע אה"ע סי' פ).
לעומת זאת יש דברים אחרים שנשים קיבלו על עצמן.
למשל, רוב הנשים עובדות כיום מחוץ לביתן.
בודאי עבודת האשה מחוץ לביתה פוטרת אותה מהמלאכות שהיתה חייבת בהן בעבר בתוך הבית. אשה העובדת במשרה מלאה מחוץ לבית פטורה מבישול, מכיבוס, מאפייה, מאריגה ומיתר עבודות הבית.
רבות מעבודות אלו נעשות היום ע"י מכשירים (האם רק האשה חייבת להפעילם?). חלק מתמלא ע"י קניית מוצרים מוכנים, כגון: בגדים ואוכל מבושל (האם רק האשה חייבת לקנותם?)
קשיים ומשברים
סוגיה 28
מה מציינות המילים
"הבא על יבמתו"
א. שם הפרק
ב. שם המסכת
ג. גבר המצבע מצוות ייבום
ד. שם הסדר
בבלי, יבמות סג' ע"ב
מקְּרֵי לֵהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵהּ (קהלת ז, כו)
"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה"
א"ל כְּגוֹן מַאן כְּגוֹן אִמְּךָ
וְהָא מַתְנֵי לֵהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵהּ
אֵין אָדָם מוֹצֵא קוֹרַת רוּחַ אֶלָּא מֵאִשְׁתּוֹ רִאשׁוֹנָה
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ה, יח) "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ"
וא"ל כְּגוֹן מַאן כְּגוֹן אִמְּךָ.
מה הסתירה?
ואיך מיישבים אותה?
מַתְקִיף תַּקִּיפָא וַעֲבוּרֵי מִעַבְרָא בְּמִלָּה.
הֵיכִי דְּמִי אִשָּׁה רָעָה?
אָמַר אַבַּיֵּי: מִקַּשְּׁטָא לֵיהּ תַּכָּא וּמְקַשְּׁטָא לֵיהּ פֻּמָּא רָבָא אָמַר: מִקַּשְּׁטָא לֵיהּ תַּכָּא וּמִהַדְּרָא לֵיהּ גַּבָּא
דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא
כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא אָדָם אִשָּׁה עֲוֹנֹתָיו מִתְפַּקְּקִין
שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח, כב) מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב ויפק רָצוֹן מֵה'
בְּמַעֲרָבָא
כִּי נָסֵב אִינָשׁ אִתְּתָא
אָמְרִי לֵהּ הָכִי:
מָצָא אוֹ מוֹצֵא?
מָצָא דִּכְתִיב מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב
מוֹצֵא דִּכְתִיב וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה
רַב הֲוָה מִפַּטַר מֵרַבִּי חַיָּא.
אָמַר לֵיהּ: רַחֲמָנָא לְיִצְלַךְ מִמִּידֵי דְּקָשֶׁה מִמִּיתָא.
וּמִי אִיכָּא מִידֵי דְּקָשֶׁה מִמִּיתָא?
נׇפַק דַּק וְאַשְׁכַּח:
"וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת-הָאִשָּׁה וְגוֹ'" .
רַב הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵהּ דְּבִיתְהוּ,
כִּי אָמַר לָהּ:'עֲבִידִי לִי טְלוֹפָחֵי' - עָבְדָא לֵיהּ חִמְצֵי.
'חִמְצֵי' - עָבְדָא לֵיהּ טְלוֹפַחֵי.
רבי חייא- (רבי חייא הגדול) – חכם בדור המעבר בין תקופת התנאים לאמוראים
(מאה שניה לספירה).
נולד בבבל ועלה לא"י.
דוד של רב.
רב (רבי אבא בר איבו) – דור ראשון לאמוראי בבל. ייסד את ישיבת סורא. בצעירותו למד אצל רבי יהודה הנשיא בא"י.
אחיינו של רבי חייא.
טְלוֹפָחֵי
חִמְצֵי
כִּי גָּדַל חִיָּא בְּרֵהּ, אַפֵּיךְ לֵהּ.
אָמַר לֵיהּ: [רב חייא לבנו] אִעַלְּיָא לָךְ אִמָּךְ!
אָמַר לֵיהּ: אֲנָא הוּא דְּקָא אֲפֵּיכְנָא לֵהּ.
אָמַר לֵיהּ: הַיְנוּ דְּקָא אָמְרִי אִנְּשִׁי:
דְּנָפֵק מִנָּךְ - טַעְמָא מַלְּפׇךְ,
אַתְּ לָא תַּעֲבִיד הָכִי,
שֶׁנֶּאֱמַר: לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר-שֶׁקֶר.(ירמיהו ט, ד)
רַבִּי חִיָּא הֲוָה קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ דְּבִיתְהוּ,
כִּי הֲוָה מַשְׁכַּח מִידֵי,
צַיֵר לֵיהּ בְּסוּדָרֵהּ וּמַיְתִי נִהֲלׇהּ.
אָמַר לֵיהּ רַב: וְהָא קָא מְצַעֲרָא לֵיהּ לְמַר!
אָמַר לֵיהּ:
דַּיֵּנוּ שֶׁמְּגַדְּלוֹת אֶת בָּנֵינוּ
וּמְצִלּוֹת אוֹתָנוּ מִן הַחֵטְא
מה דעתכם על מערכות היחסים
של רב ושל רבי חייא עם נשותיהן?
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), בראשית פרשת בראשית, פרק ב'
תנא משמיה דרבי מאיר:
איש ואשה שכינה ביניהם- י"ה:
יו"ד באיש, וה"א באשה,
זכו - שכינה ביניהן ומתברכין,
לא זכו- שכינה מסתלקת מביניהן
ונדבקות שתי האשות ואש אוכלתן:
לקח טוב: מדרש על התורה.
חובר בימי הביניים ביוון,
ע"י רבי טוביהו ב"ר אליעזר.
איש אשה
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), בראשית פרשת בראשית, פרק ב'
תנא משמיה דרבי מאיר:
איש ואשה שכינה ביניהם- י"ה:
יו"ד באיש, וה"א באשה,
זכו - שכינה ביניהן ומתברכין,
לא זכו- שכינה מסתלקת מביניהן
ונדבקות שתי האשות ואש אוכלתן:
איש אשה
בבלי, סוטה, יז ע"א
דריש רבי עקיבא:
איש ואשה:
זכו- שכינה ביניהן
לא זכו - אש אוכלתן
אבות דרבי נתן (נוסחא ב) פרק כד
דבר אחר: הוי מתלמידיו של אהרן [...]
וכן איש שהיה צהוב עם אשתו ומשלחה מביתו
והיה אהרן הולך אצלו
ואומר לו: בני, למה צהבת עם אשתך?
אומר לו: על שסרחה עלי.
אמר לו: הרי אני עורבה שאינה סורחת עוד עליך מעתה.
הולך לו אצל אשתו
ואומר לה: בתי, למה צהבת את בעליך?
אמרה לו: שהכני וקללני.
אמר לה: הריני עורבו שאינו מכך ולא מקללך עוד מעתה.
וכך אהרן עושה כל ימיו
עד שהיה מכניסה לתוך ביתו והייתה מתעברת ויולדת בן
ואמרה: לא ניתן לי הבן הזה כי אם בזכות אהרן.
אבות דרבי נתן: אחת מן "המסכתות הקטנות". מפרשת ומרחיבה את מסכת אבות שבמשנה. מקורה כנראה בארץ ישראל ומיוחסת לרבי נתן הבבלי, בסוף תקופת התנאים. החיבור הגיע אלינו בשני נוסחים שהתגבשו סופית רק בתקופת הגאונים (מאה שביעית לספירה).
משנה, אבות, פרק א משנה יב
הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן,
אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם,
אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:
החוק הישראלי קובע, כי על בני הזוג המבקשים להתגרש, לנסות ולשקם תחילה את יחסיהם וליישב את הסכסוך ככל שניתן, בדרך של גישור ופשרה.
החוק נכנס לתקפו בשנת 2016 והשפעתו הייתה כמעט מיידית: בשנת 2017 נרשמה ירידה של כ- 60% במספר תביעות הגירושין בבתי-הדין הרבניים ובבתי-המשפט. ההצלחה מעידה על כך שתהליך הגישור אכן מסייע לבני הזוג להימנע מהוצאות כלכליות גבוהות, מבירוקרטיה, מסחבת ומעוגמת-הנפש הכרוכה בדיונים משפטיים.
גישור הוא הליך פתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, בדרך של הידברות ישירה ובהסכמה בין הצדדים. את תהליך המשא ומתן מלווה מגשר המהווה צד שלישי מקצועי וניטרלי. המגשר מסייע בניהול הדיאלוג, מכוון את הדיון ומציע הצעות , אולם אין לו סמכות החלטה לגבי פתרון הסכסוך. הגישור נותן ביטוי גם לצרכים הרגשיים של הצדדים, תורם לשיפור התקשורת ומאפשר להם לשמור ואף לשפר את מערכת היחסים ביניהם.
שיר אושר/ רוני סומק
אנחנו מונחים על העוגה
כמו בובות חתן כלה.
גם אם תבוא הסכין
ננסה להשאר באותה הפרוסה.