חנוכה
כהונה גדולה מבית צדוק
קצת על השומרונים
מרד החשמונאים
האיסיים והמגילות הגנוזות
על הניסים
סרט על מרד החשמונאים
הכהנים בני צדוק
שושלת שהתחילה בבית I:
"וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים" (ש"ב טו)
וכן בנבואה לגבי הבית-III:
"וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי, הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי, וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי" (יחזקאל מד)
אך בבית II:
"...חדלו מלהיות קנאים לעבודת המזבח ובבזותם את המקדש ובעזבם את הקרבנות היו ממהרים אל ככר ההתאבקות בהנהגת הפשע על פי קריאת הדיסקוס." (ספר המקבים)
הצהרת כורש... הכוהנים ממונים על גביית המיסים... פטור ממס + מעשרות + קורבנות + עמלה מסוחרים = שחיתות
הכהנים בני צדוק
ע"פ יוספוס:
סוף המאה החמישית לפני הספירה, ימי שלטון פרס.
לכהן הגדול, יוחנן, יש אח צעיר בשם ישוע, שגם הוא רצה להיות כהן גדול.
ישוע הצעיר היה חבר של הנציב הפרסי בארץ.
הנציב הפרסי הבטיח לישוע שידיח את יוחנן וימנה אותו לכהן הגדול, אבל כשנכנס ישוע לבית המקדש כדי לקחת את המשרה שהובטחה לו, פרצה קטטה בין האחים. יוחנן, הכהן הגדול, רצח את אחיו בין כתלי בית המקדש.
הכהנים בני צדוק
"...וְיוֹנָתָן הוֹלִיד אֶת יַדּוּעַ"(נחמיה יב)
ליונתן, כהן גדול בסוף התקופה הפרסית היו שני בנים: ידוע הבכור שירש את הכהונה הגדולה, ומנשה הצעיר. מנשה התחתן עם נערה שומרונית. אביה של הכלה, שומרוני עשיר (סַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי?), הקים עבורו בהר גריזים העתק של בית המקדש הירושלמי.
בסביבות שנת 400 לפנה"ס היו שני בתי מקדש, תחת הנהגתם של כהנים אחים יריבים.
בית המקדש השומרוני התקיים עד שנת 111 לפני הספירה, בקירוב, אז הוחרב בידי החשמונאים.
שומרונים
מתוך כלל השומרונים, שאוכלוסייתם מנתה מעל למיליון נפש במאה ה-4, שרדו בתחילת המאה ה-20 כ-150 נפש בלבד.
כיום חיים בחולון והר גריזים, כ-800.
השומרונים היום טוענים שהם צאצאי השבטים הישראלים אפרים ומנשה. את הפירוד בינם לבין שאר היהודים הם תולים בחילוקי דעות בדבר ה"מקום הנבחר" לשם בניית בית המקדש.
ובתנ"ך: "וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ... וַיְשַׁלַּח יְהוָה בָּהֶם אֶת הָאֲרָיוֹת" – "גרי אריות" (מלכים ב יז)
מחקרים גנטיים תומכים בגישת השומרונים.
שומרונים
"והשומרונים, אשר המטרופולין שלהם באותו זמן הייתה שכם החונה ליד הר גריזים והמיושבת אנשים שפרשו מעם היהודים, בראותם שאלכסנדרוס חלק ליהודים כבוד ויקר עד כדי כך, החליטו להכריז (על עצמם) כי יהודים הם... וכאשר יצא אנטיוכוס למלחמה ... הוא מהר לעלות למלחמה על ערי סוריה... הוא כבש את ...שכם ואת הר-גריזים לקח בחרבו וגם הכניע את עם הכותים, אשר ישב סביב לבית-מקדש כתבנית המקדש בירושלים". (יוספוס)
התקופה ההלניסטית
האימפריה הפרסית נפלה וב-333 לפני הספירה כבש אלכסנדר מוקדון, מייסד האימפריה היוונית, את ארץ ישראל.
התרבות החדשה הייתה תרבות מזהירה, עם כל הפסלים והזבחים והדמויות בעירום…. הם הרגישו שמבחינה תרבותית ואינטלקטואלית הם עליונים.
מכיוון שהכוהנים מבית צדוק רצו בקשר עם היוונים, הם מתחילים להתייוון.
כשמת אלכסנדר מוקדון חילקו ביניהם יורשיו, הגנרלים של צבאו, את הטריטוריה הענקית שכבש. בסוריה עלה לשלטון מלך בשם סֵלֵאוּקוּס, וארץ ישראל נפלה תחת ריבונותו.
בשנת 305 לפנה"ס ייסד על גדות החידקל את העיר סלאוקיה.
בשנת 300 לפנה"ס ייסד על גדות נהר האורונטס את העיר אנטיוכיה, על שם אביו אנטיוכיוס.
נינו היה אנטיוכוס ה-4.
בית סלאוקוס�
אנטיוכוס
"...אז בעצם כשילדי הגן לומדים על אנטיוכוס היווני, הוא לא באמת היה יווני. הוא לא הגיע מיוון אלא מאזור סוריה, אבל היה בן לתרבות ההלניסטית.�יש בכלל ספק אם הוא אי פעם ביקר ביוון."
(עושים הסטוריה http://www.ranlevi.com/texts/deadsea_scrolls_sect_text/ )
בית המקדש "השלישי"
175 לפנה"ס.
חוניו השלישי הוא הכהן הגדול ושמעון הוא אחד מבני צדוק ובעל השליטה על בית המקדש והשוק הירושלמי. חוניו ושמעון מסתכסכים, ושמעון מנצל את חוסר המזל של קצין יווני שנדרס על ידי סוס כדי לנסות ולהעליל על חוניו שהוא מנסה למרוד במלך. אח אחר, יאסון, מזהה את הצרה שבה נמצא אחיו הבכור ומנצל את ההזדמנות כדי לנסות ולחטוף מידיו את תואר הכהן הגדול.
יאסון מבטיח לאנטיוכוס כסף, זהב והפיכה של ירושלים לעיר יוונית ובנייה של גימנסיון בירושלים. אנטיוכוס מקבל את השוחד, ומוציא להורג את הכהן הגדול חוניו!
לחוניו היה בן, חוניו הרביעי, והוא היורש הלגיטימי לכהונה הגדולה. אבל הכהונה הגדולה ניתנה לדוד יאסון... לכן חוניו הרביעי בורח למצרים, ומקים שם את 'מקדש חוניו', מקדש שלישי.
מי אחראי לגזירות אנטיוכוס?
יאסון שולח את הכסף שהבטיח לאנטיכוס עם איש בשם מנלאוס, גם הוא נצר למשפחת צדוק. בדרך לאנטיוכיה, נתקף גם מלנאוס ברצון עז לחבוש את כתר הכהונה הגדולה – ומשחד גם הוא את אנטיוכוס שיעביר לידיו את הכהונה.
אנטיוכוס מקבל את השוחד בשמחה ומלנאוס מתמנה. אבל מאיפה יגיע הכסף?
מנאלוס פורץ לבית המקדש בירושלים ומרוקן אותו מאוצרותיו. הוא לוקח עמו כמה מכלי המקדש ומוכר אותם בצור. פרצו מהומות בירושלים, ובשנת 167 לפנה"ס יוצאים כוחותיו של אנטיוכוס לדכא את המהומות.
ספר המקבים טוען שבעקבות הפרעות בירושלים נגזרו גזירות אנטיוכוס.
הכהן האחרון לבית צדוק
פורץ מרד המקבים. הפעם משפחת צדוק בצד המפסיד.
המקבים משתלטים על בית המקדש ומטהרים אותו מהטומאה היוונית.
משפחת צדוק מצליחה להשתלט שוב על בית המקדש ואחד מבניה, איש בשם אלקימוס, משחד את אנטיוכוס לתת לו את הכהונה הגדולה – אך אלקימוס, כך יתברר, יהיה הכהן הגדול האחרון לבית צדוק.
את מקומם של הכהנים לבית צדוק תופסים בני משפחתו של יהודה המכבי, מפקד המרד, אחרי שזה נהרג בשנת 160 לפני הספירה.
אז מה קרה לבני משפחת צדוק?
�
ויקום איש צרורות (אלקימוס) היה בן אחותו של ר' יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיא בשבתא. אזל קומי שריתא למצטבלא. אמר לו: חמי סוסי דארכבי מרי, וחמי סוסך דארכבך מרך. אמר לו: אם כך למכעיסיו, ק"ו לעושי רצונו! אמר לו: עשה אדם רצונו יותר ממך?! אמר לו: ואם כך לעושי רצונו, קל וחומר למכעיסיו!
נכנס בו הדבר כארס של עכנא, הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין: סקילה, שריפה, הרג, וחנק. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ, וקשר בה נימא, וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף. נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה, וראה מטתו פרחה באויר. אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן:
בראשית רבה סה כב
המגילות הגנוזות
https://www.youtube.com/watch?v=5rYj_0foJYA
http://dss.collections.imj.org.il/isaiah
http://www.deadseascrolls.org.il
תגלית ב-2016 - נחשף פפירוס מהמאה השביעית לפני הספירה, המזכיר לראשונה את שמה של ירושלים בעברית, ואשר נשמר גם כן באחת ממערות מדבר יהודה:
http://www.antiquities.org.il/article_heb.aspx?sec_id=25&subj_id=240&id=4226
יגאל ידין מצא בארה"ב במקרה את המגילות שאביו (אליעזר סוקניק) הצטער שחמקו ממנו.
https://www.mako.co.il/news-channel2/Weekend-Newscast-q1_2018/Article-951bda784753261004.htm
מגילת מלחמת בני אור בבני חושך
אאא
בני האור = אסיים = בני צדוק הנמלטים?
בני צדוק מוזכרים עשרות פעמים במגילות, וכנגדם מוזכרת דמות שפעם קוראים לה 'כהן הכזב' ופעם 'איש הלצון', ו'מרשיעי ברית'. ניתן להניח שמדובר במי שהוא גם מלך וגם הכהן הגדול מבית חשמונאי, "בני החושך".
מי אמר: "מִי לַה', אֵלָי!"
וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר: "מִי לַה', אֵלָי!", וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי.
(שמות לב, כו)
מתתיהו אמר:
"כל המקנא לתורה והעומד בברית - יצא אחריי!"
מודיעין
בעת ההכנות לסלילת כביש שדרות החשמונאים, באפריל 2001, התבצעו חפירות ארכיאולוגיות על ידי רשות העתיקות אשר חשפו שרידי יישוב יהודי מהתקופה החשמונאית.
http://www.modiin.muni.il/ModiinWebSite/ArticlePage.aspx?PageID=312_207
עד כה מקובל היה לזהות את מודיעין עם הכפר הערבי "אל-מידיה" השוכן ממזרח לכביש 443 באיזור מה שמכונה (בטעות) "קברות המכבים". הארכיאולוגים שולמית וקסלר-און ואלכסנדר און שחפרו את אל-עומדאן סוברים כי ניתן בהחלט לזהותו עם הישוב מודיעין.
אום אל עומדאן (=אם העמודים) יכול להיות מוסבר כשיכול אותיות של השם מודיעין.
8 קרבות מרכזיים
א
1. קרב מעלה לבונה
166 לפנה"ס
מיקום מדויק לא מופיע במקורות, אך משוער באיזור זה, בו כוחות מורדים יכולים לארוב ליונים.
על הכוחות הסלאוקים פיקד אפולוניוס, מושל מחוז השומרון.
יהודה המכבי השיג נשק (כולל חרבו של אפולוניוס) ואת אמון העם.
א
2. קרב בית חורון
הצבא הסלאוקי הפעם בפיקוד סירון הגיע לתפוס את המורדים ונפל למארב במעלה הררי קשה למעבר, כאשר המכבים תוקפים מלמעלה.
יהודה הרחיב את תחום שליטתו בשטח שבין גופנא בצפון ועד מצפה (נבי סמואל) בדרום.
3. קרב אמאוס
165 לפנה"ס
קרב זה נחשב לקרב אסטרטגי, שגילה יכולת והעזה רבה אצל המכבים: יהדה הדליף כביכול שהם נמצאים במיצפה. השאיר מדורות דולקות ויצא בלילה לאמאוס. לאחר שכוח גדול יצא מאמאוס למיצפה יהודה תקף את הנותרים. כשחזרו היוונים עמד בצורה מסודרת מולם והם נבהלו וברחו.
כל העם מלבד המתיוונים בירושלים היו עתה לפקודת יהודה.
אנשי יהודה חלשו על כל הדרכים לבירה.
4. קרב בית צור - 164 לפנה"ס
העימות הישיר הראשון בין המורדים לדרג מדיני בכיר, ליסיאס, המושל של החלק המערבי של האימפריה הסלאוקית , בעקבות כישלון המושלים המקומיים לדכא את המרד.
תקף מדרום והתקשה לכבוש את המבצר בבית צור.
הסתיים בניצחון החשמונאים, טיהור וחנוכת בית המקדש, והסכמה לתת ליהודים חופש דת.
הסלאוקים נסוגו בעיקר בשל אירועים פוליטיים שהתרחשו בממלכה הסלאוקית.
5. קרב בית זכריה
162 לפנה"ס
עילת הקרב היה המצור של יהודה על מצודת החקרא.
הקרב הראשון אליו הגיעו הסלאוקים עם צבא גדול ופילים.
תוצאות של הקרב הזה, היו הסכם פשרה - אוטונומיה דתית.
כך יצא שאף שהחשמונאים הפסידו במערכה זו, הם בכל זאת הצליחו להגיע להישג פוליטי נאה.
6. קרב כפר שלמא
בגבעה מול גבעון, בין קלנדיה לשכונת גבעת זאב.
הצבא הסלאוקי בפיקודו של ניקנור.
ניקנור הפסיד וברח חזרה למצודת החקרא.
7. קרב אדסה - 161 לפנה"ס
הסתיים בנפילתו של ניקנור, ובריחת לוחמיו לגזר.
בתלת עשר ביה [=באדר] יום ניקנור. ניקנור פולמרכוס של מלכי יון היה, והיה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש, ומחרף ומגדף: 'מתי תיפול בידי ואהרסנה'. וכשתקפה יד בית חשמונאי ירדו לתוך חילותיו וחתכו את ראשו וקצצו את איבריו ותלאום כנגד בית המקדש. אמרו: פה שדיבר בגאיות [=גאווה] ויד שהניפה כנגד בית המקדש – נקמות יעשה בהן. (מגילת תענית)
8. קרב אלעשה - 160לפנה"ס
כנגד המצביא בקכידס, באיזור רמאללה.
החשמונאים הפסידו ויהודה המכבי מת.
יונתן ושמעון עברו למדבר תקוע ולוחמת גרילה.
מעלה
לבונה
בית חורון
אמאוס
בית צור
אלעשה
אדסה
כפר שלם
בית זכריה
טיהור ביהמ"ק
למה 8?
השמן הספיק ל-8 ימים
מספיק זמן כדי להיטהר \ להביא שמן נוסף.
חגגו כמו שצריך את סוכות
ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה. (מקבים ב)
כמספר הימים בחנוכת המשכן ובית המקדש ה-I
וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְהוָה הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ... וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, ... בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ (מלכים א ח)
ומה אחרי יהודה המכבי?
סיכום תולדות בני מתתיהו
מתי הסתיימה מלכות בית חשמונאי
בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני.
�- רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג
אדריאנוס
אספסיאנוס
ובנו טיטוס
אנטיוכוס
נבוכדנצר
130
237
104
פומפיוס (כובש את ירושלים בשנת 63 לפנה"ס)
173
בית חשמונאי
האחים אריסטובולוס והורקנוס רבו, הרומאים השתלטו על ירושלים, ובהמשך אביו של הורדוס נכנס לתמונה.
עם מותו של אנטיגונוס מתתיהו השני ב37 לפנה"ס
באה לסופה ממלכת בית חשמונאי והחלה מלכות הורדוס
הורדוס נולד לאנטיפטרוס האדומי (על שמו הוא קרא את מבצר א'). אמו היתה נסיכה נבטית.
מכבים \ מקבים \ חשמונאים
החשמונאים לא נודעו בתקופתם בשם זה. החיבורים ההיסטוריים שנכתבו סמוך לתקופתם נוקבים בשם "מקבים".
על פי השימוש שנמצא בכתבי יוספוס, "מתתיהו בן חשמונאי", נראה כי מדובר בשם הפרטי של אחד מאבותיו של מתתיהו, אך ייתכן וזהו כינוי למשפחה כולה כפי שנראה מתוך השימוש במשניות: "בני חשמונאי" או "בית חשמונאי".
פרופ' שמואל קליין סבור כי מקור השם הוא היישוב חֶשְׁמוֹן שבנגב (יהושע טו, כז) וכי אבותיו של מתתיהו התיישבו שם בשובם מגלות בבל.
הסבר אחר הוא כי מקור המילה הוא חשמן. כך נראה מתוך השימוש בפיוט מעוז צור: "יוונים נקבצו עלי, אזי בימי חשמנים". וכה כותב ר' שלמה זלמן הנאו: מלשון "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים" (=יבואו אנשים חשובים, תהלים ס"ח).
מכבים \ מקבים \ חשמונאים
מכב"י – ראשי התיבות של הפסוק "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'' (שמות טו יא)
מקבי – מן המילה 'מקבת', פטיש גדול, כלי נשק קדום.
בתלמוד ניתן למצוא את המכבים מטהרי בית המקדש. אלה שהצליחו להשיב את הקדושה אל בית ה' ושזכו לנס פך השמן. הם קבעו את חנוכה כימים של הלל והודאה.
בספר מקבים אנו מוצאים את המקבים הלוחמים, המנהיגים הצבאיים, שמתגאים פחות בנסים אלוהיים ויותר בניצחון צבאי מפואר 'מעטים מול רבים'.
תאריך החג
"שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה, מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה'" (חגי ב יח)
ניתן לראות הן בספר החשמונאים והן בספר קדמוניות היהודים את ההדגשה שחנוכת המזבח והמקדש על ידי החשמונאים נערכה בדיוק באותו תאריך בו חילל אנטיוכוס את המקדש שלוש שנים קודם לכן.
בהקשר לתאריך זה, כבר בספר חגי (שהיה בימי חנוכת בית המקדש השני) מצוין שכד' בכסלו היה יום יסוד המקדש השני ופירושו של דבר שהחלו להקריב את הקורבנות מבוקרו של כ"ה בכסלו. לכן בחר אנטיוכוס להפגין בתאריך זה את חילול המקדש. ולכן בחרו החשמונאים לחנוך אותו מחדש שלוש שנים מאוחר יותר שוב באותו תאריך. (ראו יואל בן נון, "יום ייסוד היכל ה'".)
אף הן היו באותו הנס
בימים ההם, בזמן הזה
כותרת
אאא