בולבול
אני ציפור קטנה מיונה, יש לי ראש שחור, גוף אפור ותת שת (טוסיק) צהוב. אני מכונה בערבית זמיר. אני קולני, חברותי, אמיץ, מתלהק ומתאחד מול סכנה. בונה את קני בעצים ושיחים. הקן שלי מרופד מבחוץ אולי בגלל שאני מבולבל? ניזון מחרקים, פירות וזרעים.
דוכיפת
אני ציפור יפהפייה, עם כתר על הראש לכן נבחרתי לציפור הלאומית! אני בונה קן בחורים ובמחילות, נפוצה בכל הארץ ונמצאת כל השנה. אני שולה זחלים ותולעים מהקרקע באמצעות מקורי הארוך. הכי אני אוהבת לעשות אמבטיות חול ושמש.
חוחית
אני אחת מציפורי השיר היפות בישראל, יש לי פנים אדומות. בעבר הייתי מצויה גם בערים אבל כיום נמצאת בעיקר בסביבה הכפרית. אני ניזונה גם מזרעים של קוצים הקרויים חוחים. לרוע מזלי נוהגים לצוד אותי ולהפוך אותי לציפור נוי בכלוב וזה גם אחד מהגורמים להיעלמות שלי מהטבע הישראלי.
פשוש
אני ציפור קטנה, יש לי זנב ארוך שמאפשר לתמרן בסבך שבו אני חיה ומקננת. אני אוכלת חרקים. יש לי שירה המזכירה שריקת משרוקית. אני נפוצה ברוב הארץ מהחרמון עד מצפה רמון. אני מתחילה בקינון באמצע החורף ובונה קן בצורת אגס סגור. למרות שאני קטנה אני אמיצה – יכולה לעמוד על הענף בנקודה הכי גבוהה וחשופה בשטח.
צופית
בעבר הייתי נפוצה בערבה ובמדבר יהודה, אך בעקבות נטיעות פרדסים וגינות התפשטתי והיום אני מצויה בכל הארץ. אני ניזונה מצוף וחרקים. הזכר שלי יפה מאוד – יש לו צבעים כחולים מבריקים, והוא שר יפה.
מיינה
אני ממשפחת הזרזיריים. המוצא שלי במזרח אסיה ואני נחשבת ”מין-פולש“, הגעתי בשנות התשעים והיום אני מצויה כמעט בכל ישראל. יש לי ראש שחור והמקור, מסיכת עיניים ורגליים בצבע כתום. כשאני עף תראו כתם לבן בכנף. רוב הזמן אני על הקרקע, בלהקה קטנה, מחפשת מזון. אני אוכלת כל דבר. שירתי מגוונת מאד וקולי חזק. אני יכולה גם לחקות ציפורים אחרות בכישרון מדהים.
צוצלת
אני עולה ותיקה מאד- המוסלמים הביאו אותי מאפריקה למסגדים ברמלה וביפו, וכיום אני נפוצה בכל הארץ. אני דומה ליונה אבל יותר קטנה ועדינה. אני מקננת כמעט בכל השנה באדני חלונות. השירה שלי נשמעת כצחוק צוהל ומוכרת מאוד. אני אוכלת זרעים קטנים ולעיתים גם חלזונות וחיפושיות, בערים מסתדרת עם שיירי מזון.
דרור הבית
אני המצויה ביותר במקומות ישוב, מקננת בחורים בבניינים, בעליות גג, במחסנים ובתיבות קינון. הצבעים שלי חומים אפורים לא בולטים והשירה שלי צייצניית וחדגונית. יש לי מקור חזק, כיאה לאוכלי זרעים, אם כי אני אוכלת גם חרקים. אני חברותית וישנה בעצים בלהקות גדולות.
יונת הבית
אני קרובת משפחה של אחותי יונת הסלע אך נפוצה ממנה בהרבה. מגדלים אותי לשימושים שונים ולי מופעים במספר צבעים. אני אוכלת זרעים, נמצאת לרוב ביישובי אדם ומקננת בגגות ובגומחות שונות - בקירות ובמרפסות וגם בבתי גידול טבעיים – בכוכי סלע, סדקים בקירות ומדפי אבן.
עורב אפור
אני ציפור השיר הכי גדולה בחצר. אני קולני מאוד, משמיע את הקריאות שלי ממקום גבוה. אני מקנן בעצים גבוהים ולפעמים על עמודי חשמל, אני ”אוכל-כל“ ויש לי מקור עבה וחזק המותאם לכך. אני פיקח מאוד ומרחיב את תחום תפוצתי בעקבות האדם שמספק לי שפע מזון ומקומות קינון מתאימים. אני נפוץ בכל ישראל, נחשב ”מין מתפרץ“ ואף מזיק בחקלאות.
שחרור
אני שחור כולי ורק מקורי כתום. יש לי שירה ערבה הנשמעת באביב, עוד לפני עלות השחר. אני חי בחורשים וכן בפרדסים, מטעים, גינות ופארקים עירוניים ומבלה את מרבית הזמן בסבך הצמחייה. אני מעדיף לנוע על פני הקרקע, בריצה וניתורים. אני מנקר ומחטט בין העלים ושם מוצא את מזוני.
דררה
אני תוכי ירוק בגודל בינוני, יש לי זנב ארוך ומקור אדום. אני קולנית מאוד ומתלהקת. מקננת בחורים שאני מוצאת בעצים או בבניינים ואוכלת זרעים, אגוזים ופירות. אני מין ”פולש“ שהובא לישראל כציפור כלוב, אך כיום נפוצה ושכיחה בכל חלקי הארץ וגורמת נזקים לחקלאות.
התוכי הנזירי
אני תוכי ירוק, בגודל בינוני. אני שונה מהדררה בצבע הלחיים, החזה והבטן הבהירים וגם זנב קצר יותר. מוצאי באמריקה הדרומית ובישראל אני מין ”פולש“, שכרגע נפוץ באזור גוש דן והשרון. בשונה מתוכים אחרים – אני מקנן בקיני זרדים ולא בחורי קינון. אני אוכל מגוון זרעים ופירות וגורם נזק לשדות חמניות ומטעי פקאנים.
עורבני
אני צפור די גדולה ויש לי כתם כחול יפה בכנף וגם כיפה שחורה. הקול שלי צרוד ולא מרשים אבל אני יכול לחקות מגוון רחב של קולות. ידוע שיש לי זיכרון מדהים. אני חי באזורים עם עצים, גם בשטחים טבעיים וגם בקרבת מגורי אדם. נפוץ ברוב חלקי הארץ, אוכל מגוון רחב של זרעים, פירות וגם ביצים וגוזלי ציפורים אחרות.
ירגזי
אני ציפור שיר קטנה ויש לי בטן צהובה ועליה פס כמו עניבה וגם לחי לבנה וכיפה שחורה. אני בהחלט יפה! ושירתי רמה. אני בונה את הקן שלי בחורים בעצים וגם בתיבות קינון, כדי חרס, עמודי ברזל חלולים ועוד. אני מחטטת ומנקרת בקליפות עצים, בענפים ובין עלים יבשים ומוצאת ומוצאת שם את מזוני - זחלי פרפרים וחיפושיות ובחורף גם זרעים ופירות.
נחליאלי לבן
אני אפורה, לבנה, שחורה ובעלת סינר. אני סמל של החורף. כשאני לאחר שאני מגיע בסתיו לישראל , אפשר לראות אותי בכל מקום פתוח, כמו משטחי עפר ומגרשי כדורגל, מדשאות, גינות ציבוריות, כבישים ומדרכות. יש לי זנב ארוך שנע כל הזמן מעלה ומטה בעצבנות. אני אוכל חרקים. יחד עם החברים אני ישן בלינה מקובצת על עצים.
נקר סורי
יש לי צבעים ייחודיים: גוף שחור לבן ואדום בתת השת וגם לזכרים ולצעירים כתם אדום בראש. מקורי חזק ומבנה גולגולתי הייחודי מאפשר לי לנקר בעוז בעץ, כשאני מחפש זחלים של חיפושיות או חוצב לי קן, בו אני משתמש גם ללינה במשך כל השנה
......
......