מלכים ב' כג' 14-1
הרפורמה הדתית של יאשיהו
(622 לפנה"ס)
פס' 3-1: חידוש הברית בין ה' לעם
א וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.
ב וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-ה' וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל-הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית הַנִּמְצָא בְּבֵית ה'.
בעקבות מציאת ספר התורה יאשיהו אוסף בבית ה' את כל אנשי יהודה וירושלים ומחדש את הברית בין העם לה'.
העם מתחייב לקיים את הכתוב בספר זה.
ג וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי ה' לָלֶכֶת אַחַר ה' וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְאֶת-עֵדְוֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה וַיַּעֲמֹד כָּל-הָעָם בַּבְּרִית.
מניע דתי- לטהר את הארץ מעבודת האלילות שדבקה בה בגלל מלכי ישראל ויהודה ובכך להסיר את כעס ה' מעמו בתקווה שיוסר רוע הגזירה ( חורבן יהודה וירושלים).
בהמשך יאשיהו מבצע רפורמה פולחנית.
מטרתו:
יש הטוענים שהמניע של יאשיהו
היה מדיני- פוליטי:
ירושלים נקבעה כמקום הפולחן היחיד בארץ וכך קיווה יאשיהו לאחד את העם ולחזק את מעמדה הפוליטי והכלכלי של ירושלים.
וכן הרפורמה מעידה על השחרור מעול התרבות והדת של אשור על ידי הפסקת הפולחנים האשורים.
זהו סדר הפעולות בספר דברים יב'
יאשיהו מחולל רפורמה פולחנית בשני תחומים:
פס' 4- 14
הרפורמה הדתית
ב. ביטול הבמות אשר מחוץ לבית המקדש וריכוז הפולחן בירושלים.
א. השמדת כל היסודות האליליים בארץ (7-4, 14-10)
פס' 4: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת-כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה וְאֶת-שֹׁמְרֵי הַסַּף לְהוֹצִיא מֵהֵיכַל ה' אֵת כָּל-הַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִם לַבַּעַל וְלָאֲשֵׁרָה וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם וַיִּשְׂרְפֵם מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם בְּשַׁדְמוֹת קִדְרוֹן וְנָשָׂא אֶת-עֲפָרָם בֵּית-אֵל"
שלב א' : פסוקים 7-4, 14-10
טיהור היסודות האליליים מבית המקדש, יהודה וירושלים
יאשיהו מוציא מבית המקדש את כל הכלים הפולחניים שנעשו לבעל, לאשרה ולכל צבא השמיים ושורף אותם מחוץ לירושלים.
פס' 5: " וְהִשְׁבִּית אֶת-הַכְּמָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה וַיְקַטֵּר בַּבָּמוֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה וּמְסִבֵּי יְרוּשָׁלִָם וְאֶת-הַמְקַטְּרִים לַבַּעַל לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וְלַמַּזָּלוֹת וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמָיִם".
השבית (= אסר וביטל) את הכמרים- הכוונה לכוהני עבודה זרה שמינו מלכי יהודה.
כמו כן השבית את הפולחן לבעל ולצבא השמיים.
פס' 6: יאשיהו מוציא את פסל האשרה מבית ה' שורף אותו. (פסל שהכניס מנשה )
פס' 7: יאשיהו מנתץ את בתי הקדשים ( מקום בחצר ה'), שם הנשים ארגו בתים ( בדים) לאשרה ( לעטוף בהם את פסל האשרה).
פס' 11: " וַיַּשְׁבֵּת אֶת-הַסּוּסִים אֲשֶׁר נָתְנוּ מַלְכֵי יְהוּדָה לַשֶּׁמֶשׁ מִבֹּא בֵית-ה' אֶל-לִשְׁכַּת נְתַן-מֶלֶךְ הַסָּרִיס אֲשֶׁר בַּפַּרְוָרִים וְאֶת-מַרְכְּבוֹת הַשֶּׁמֶשׁ שָׂרַף בָּאֵשׁ"
הוא השמיד את הפולחן לאל השמש.
פס' 10: " וְטִמֵּא אֶת-הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵי בני- (בֶן-) הִנֹּם לְבִלְתִּי לְהַעֲבִיר אִישׁ אֶת-בְּנוֹ וְאֶת-בִּתּוֹ בָּאֵשׁ לַמֹּלֶךְ."
יאשיהו מטמא את התופת בגיא בן הינום, שם נהגו להעביר באש את בניהם למולך.
פס' 13: יאשיהו מטמא את הבמות שבנה שלמה לאלים השונים מימין להר הזיתים.
פס' 14: יאשיהו משבר את המצבות וכורת את האשרים ומטמא את המקום בעצמות אדם.
פס' 12: יאשיהו משמיד גם את המזבחות שהיו מיועדים לצבא השמיים.
כדי לרכז את פולחן ה' במקדש, יאשיהו מטמא את במות הפולחן שבערי יהודה מגבע עד באר שבע יאשיהו מבקש למנוע את שיקומן ובנייתן מחדש.
יאשיהו מביא מערי יהודה את הכוהנים שעבדו בבמות ומרכז אותם בירושלים כדי שלא יחזרו ויבנו אותן.
פס' 9-8 חיסול עבודת הבמות וריכוז הפולחן בירושלים
הבמות בהן עבדו הכוהנים הוסרו, הם נותרו כעת חסרי פרנסה, ולכן היה צורך לדאוג לפרנסתם, ויאשיהו מאשר להם להמשיך לקבל תרומות ומעשרות.
" וְכָמֹהוּ לֹא-הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר-שָׁב אֶל-ה' בְּכָל-לְבָבוֹ וּבְכָל-נַפְשׁוֹ וּבְכָל-מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא-קָם כָּמֹהוּ."
פסוקים 27-25: הערכה חיובית לפועלו של יאשיהו, אך גזרת החורבן לא תתבטל בגלל חטאי מנשה.
נשאלת השאלה:
מדוע אם כן החורבן והגלות יחולו על ירושלים ויהודה?
תשובת ספר מלכים: גמול קיבוצי לדורות
בעקבות חטאי מנשה. צדקת יאשיהו אין בה כדי להציל את ירושלים מהפורענות.
"אַךְ לֹא-שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר-חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל-הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה"
( 26)
בפסוק 27 מוזכרים שני אירועים חשובים בתולדות העם:
האירוע שהתרחש בעבר: גלות ישראל "כאשר הסירותי את ישראל" – בשנת 722 לפנה"ס
האירוע שיקרה בעתיד: בשנת 586 לפנה"ס
חורבן ממלכת יהודה, חורבן בית המקדש וירושלים והגלות לבבל
גורל ממלכת יהודה יהיה כגורל ממלכת ישראל.
גלות יהודה: "גם את יהודה אסיר מעל פני"
חורבן ירושלים: "ומאסתי את העיר הזאת אשר בחרתי, את ירושלים"
וחורבן בית המקדש: " ואת הבית אשר אמרתי: יהיה שמי שם"
פסוקים 31-28: מות יאשיהו במרד נגד מצרים, בקרב מגידו והמלכת יהואחז בנו תחתיו
כח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.
כט בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם עַל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל-נְהַר-פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ.
ל וַיַּרְכִּבֻהוּ עֲבָדָיו מֵת מִמְּגִדּוֹ וַיְבִאֻהוּ יְרוּשָׁלִַם וַיִּקְבְּרֻהוּ בִּקְבֻרָתוֹ וַיִּקַּח עַם-הָאָרֶץ אֶת-יְהוֹאָחָז בֶּן-יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו.
יאשיהו נהרג בשדה הקרב במגידו בשנת 609 לפנה"ס ועבדיו קברו אותו בירושלים.
על מסעו של פרעה נְכֹה ניתן ללמוד מספר דה"י וממקורות חוץ מקראיים:
האימפרייה האשורית שוקעת, הבבלים תוקפים את אשור.
פרעה נכה, מלך מצרים ניסה להגיע לאשור כדי למנוע את התפשטות הבבלים.
כיוון שכך היה עליו לעבור דרך ארץ ישראל, אך יאשיהו חסם את דרכו במגידו כיוון שחשש שאשור תתחזק אם תקבל תמיכה מצרית.
מותו של יאשיהו בקרב מעורר קושי מבחינת תורת הגמול:
כיצד מלך צדיק וטוב לא האריך ימים ומדוע היה סופו מר כל כך?
תשובת מחבר ספר דה"י ( דה"י ב' ל"ה 24-20):
ספר זה דוגל בגמול אישי ומיידי, ולכן בתיאור מותו של יאשיהו נוספו פרטים המסבירים את סיבת מותו:
מלך מצרים שולח משלחת ליאשיהו בניסיון
לשכנעו שלא יילחם בו ומבקש למסור לו:
ניסיונות השכנוע של מלך מצרים כשלו.
יאשיהו יוצא להילחם נגדו, נפצע במגידו ומת בירושלים. ( במלכים ב' כג'- יאשיהו מת בקרב והובא לקבורה בירושלים)
על פי ספר דה"י מותו של יאשיהו הוא עונש על חטאו שלא שמע לדברי פרעה נכה שדבר ה' היה בפיו.
פסוק 31: " בֶּן-עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה יְהוֹאָחָז בְּמָלְכוֹ וּשְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ חֲמוּטַל בַּת-יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה"
עם מותו של יאשיהו עם הארץ התערב להמליך את יהואחז בנו, למרות שיהויקים היה הבכור, כנראה בגלל סיבות פוליטיות.
( הם היו פרו בבלים כמוהו).
המשך השתלשלות האירועים:
כעבור שלושה חודשים מלך מצרים הגלה את יהואחז למצרים והמליך את אליקים אחיו ושינה את שמו ליהויקים כדי לבטא את שליטתו עליו ועל יהודה.
המצרים שלטו ביהודה ארבע שנים לאחר מות יאשיהו.
בשנת 605 לפנה"ס נבוכדנאצר מלך בבל עולה על צבא מצרים ומביס אותם.