1 of 33

פתיחה לפרק ו

  • פרק ה' (דלגנו) - מספר מהתחלה את תולדות משפחת האדם תוך התעלמות מקין והבל.
  • תיאור של כל הדורות עד דורו של נח שם כתוב:

"וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת:"

  • זהו חלק מהמצג לסיפורנו.

*

2 of 33

3 of 33

בני האלוהים ובנות האדם - ו' 1-4

*

4 of 33

  • חז"ל - בני המעמד הגבוה, כולל האנשים האמונים על המשפט, "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו"
    • רמז לחטא - לקיחה - חטיפה כנגד רצונן של נשים ללא הבחנה – אם האישה בתולה, אשת איש, גרושה וכד'.
    • יש פריצות מינית ושימוש בלתי מוסרי בכוח.
  • ביקורת המקרא – בני האלים מזדווגים עם בנות האדם, שלא מתנגדות כדי לזכות בחיי נצח, שררה וכו'.

*

5 of 33

6 of 33

הגבלת האדם – פס' 3

  • ה' שוב חש צורך להגביל את האדם שנברא בצלם ה'
  • מה פירוש החלטת ה' "לא ידון רוחי באדם לעולם"?

    • ד.נ.נ – בערבית להתקיים, להישאר - לא אשאיר את רוחי בו לנצח ואגביל את חייו ל- 120 שנה, "בשגם" = באשר האדם הוא בשר.

    • ד.ו.ן - דיון, ויכוח – לא אמשיך להתדיין ולריב עם האדם לנצח ולכן אגביל וכו'

*

7 of 33

8 of 33

הנפילים – פס' 4

  • מי הם הנפילים?
    • נפילים = ענקים
      • גם המרגלים דיווחו על כך
    • מהשורש פ.ל.א – מעוררי התפעלות.
      • כלומר, יתכן שלא היו ענקים ממש אלא גדולים מהאדם הממוצע ומעוררי התפעלות.

  • המחבר מספר כי אותם נפילים הם:
    • גיבורים
    • שעשו להם שם בעולם
    • נולדו מיחסי בני האלוהים עם בנות האדם.

*

9 of 33

הנפילים...

  • איזה שם עשו לעצמם? שוב יש הבדל בפרשנות:

    • חז"ל – שם של עריצים שמנצלים את כוחם הרב.

כלומר, הידרדרות מוסרית נוספת של המין האנושי.

    • ביקורת המקרא – שם של בעלי

תכונות אלוהיות.

http://www.liveinternet.ru/tags/%ED%E5%F4%E8%EB%E8%EC/

*

10 of 33

אופיו של הדור

  • יש הרואים בקטע זה יסודות מיתולוגיים ויש המוצאים בו יסודות אטיולוגיים. בססו טענה זו על הקטע.

    • יסוד מיתולוגי – קיומם של יצורים על אנושיים וסיפור ההתערבבות שלהם עם בני האדם
    • יסוד איטיולוגי – הסבר מדוע אורך חייו של אדם מוגבל ל-120 ולקיומם של נפילים – אנשים ענקים ביחס לדורם.

*

11 of 33

12 of 33

13 of 33

תגובת ה' - ו' 5-7

  • מדוע מחליט ה' למחות = להשמיד את בני האדם?
    • משום שהוא מנחם = מתחרט ומתעצב על שעשה אדם שמרבה לעשות רע ואף בליבו יש מחשבות רעות.
  • פס' אלו מחזקים את פרשנות חז"ל כי מדובר בבני אדם.
  • מהו הקושי בפס'?

כיצד ייתכן שה' מביע רגשות אנושיים שהרי ידוע שה' הינו אל מופשט?

חז"ל: דיברה תורה בלשון אדם

*

14 of 33

    • מדוע החליט ה' להשמיד את בעלי החיים?

טוען רש"י: "אף הם השחיתו דרכם".

פירוש אחר הכל נברא בשביל אדם, וכיון שהוא כלה מה צורך באלו.

15 of 33

16 of 33

נח – האור בקצה המנהרה – ו' 8

"ונח מצא חן בעיני ה'"

  • איזה סוג ו' יש בפתיחת הפסוק?
    • ו' הניגוד. בניגוד למעשי יתר הברואים, נוח מצא חן בעיני ה'.

  • שימו לב ששמו הוא היפוך אותיות חן = יופי, חביב.
  • בבראשית, ה', 29 נדרש שמו - "ויקרא את-שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו".

*

17 of 33

נח - ו' 9-13

  • קראו פס' 9 – נוח, דור עשירי לאדם, מצא חן בעיני ה'. מדוע?
    • היה צדיק = עושה משפט וצדקה ו/או זכאי
    • תמים = שלם, ללא פגם, ישר, ענו
    • התהלך בדרכי ה' - עשה הטוב בעיני ה'.

  • אומר רש"י: "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:".
  • לאיזה מילה מתייחס רש"י בפירושו?
    • המילה "בדורותיו" – האם נח היה צדיק ביחס לדורו המושחת או שהיה צדיק מוחלט – שבכל הדורות היה מתעלה על סובביו?

*

18 of 33

19 of 33

החברה בדורו של נח

  • מהותו של נוח מנוגדת לסביבתו.
  • מהו השורש המנחה בפס' 10-13?

ש.ח.ת.

  • כיצד משתמש בו המחבר לתיאור העונש כ"מידה כנגד מידה"?

בני האדם משחיתים דרכיהם = מקלקלים את מידתם המוסרית ועל כן ה' משחיתם – ישמיד אותם פיזית.

  • מהי האירוניה שמשתמעת מפס' 11 ו-13 (רמז - ציווי על האדם בבריאה)?
    • בני האדם צוו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" ובמה מלאוה?

בחמס = שוד

*

20 of 33

אם כולם חטאו כולם יענשו?

    • כן - "השחית כל בשר" ועל כן "קץ כל בשר".

יש כאן גמול קיבוצי לדורות.

  • אבל יש יוצאים מן הכלל:
    • נוח ומשפחתו שזוכה מצדיקותו – גמול אישי
    • זוג מכל מין של בע"ח – זרעים של המשכיות הבריאה.

21 of 33

22 of 33

הסיבות למבול

  • חטאם של בני האלוהים
  • ריבוי מחשבות ומעשי חטא של האדם, ובראש ובראשונה מעשי גזל.

*

23 of 33

24 of 33

עונש המבול – ו' 14-22

  • ה' נותן לנוח הוראת בנייה של תיבה שתציל אותו ואת בעלי החיים מן המבול – גשמי זעף ושיטפונות אדירים:
  • לבנות תיבה מעצי גופר
  • לחלק אותה לקינים = תאים
  • לכפר = לכסות אותה מבפנים ומבחוץ בכופר = זפת.
  • לבנות אותה בגודל מסוים - (אמה = חלק היד שמן המרפק עד לקצה האמה)
  • לעשות צוהר = חלון או אבן טובה שהאירה לנוח
  • לעשות פתח כניסה מחולק ל-3 – לבני אדם, חיות ולציוד ואוכל (מן הצומח)

25 of 33

26 of 33

27 of 33

28 of 33

נח שותף להצלת שארית הפליטה

  • נח נדרש להביא את חיות חיות הבית
  • חיות אחרות, כנראה חיות השדה, יבואו בעצמן אל נח בדרך הנס.
  • מדוע נוח שותף למפעל ההצלה לדעתכם?
    • רבי בחיי: "דרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכולתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע ישלים הנס".
    • רש"י: "ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה מאה ועשרים שנה ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו:"
  • מתי עוד נזכרה תיבה? היכן מופיע בתנ"ך מוטיב נוסף של תיבה?
    • הצלת משה.
      • גם שם התיבה נועדה לשוט על מים
      • גם שם נועדה להציל אנשים שמיועדים להציל את זולתם.

*

29 of 33

30 of 33

תגובת נח לעונש

  • כיצד מגיב נוח להוראות ה'?
    • עושה ככל שצווה אותו ה' ואינו מגיב בדיבור.
    • אינו מנסה לשאול כמה זמן? כמה אוכל?
    • אינו מנסה להמתיק את הדין עבור האחרים (כאברהם בסדום ועמורה )
    • אינו מפקפק ברצינות ה' לגזור את דינו כיונה הנביא.
  • הוא מוצג כאדם המקבל את הדין בהכנעה מוחלטת.

אהובה קליין

*

31 of 33

המבול במדע

  • ישנם מחקרים בלי סוף המנסים להוכיח כי אכן היה אירוע עולמי או מקומי של שיטפון.
  • חלק מהחוקרים מנסים למצוא את תיבת נח עצמה על הרי אררט כחלק מהניסיון להוכיח שהמבול אכן ארע.
  • אחד המחקרים המעניינים הוא מחקרם שלגיאולוגים מאוניברסיטת קולומביה משנת 1993 שלטענתם בסוף עידן הקרח נמסו קרחונים אירופאים. אלו גרמו להצפת הים התיכון וזרימת מים מהירה דרך מיצרי הבוספורוס, שהפכו למקווה מים מתוקים, לים השחור המוכר כיום. כלומר, היה שיטפון מקומי.

*

32 of 33

33 of 33

סיכום

  • סיפור המבול הוא שיאו של תהליך ההידרדרות המוסרית שמתואר בספר בראשית.
  • כתוצאה מכך מחליט ה' להחזיר את הגלגל אחורה לימי תחילת הבריאה, מערבב שוב מים עליונים ותחתונים, ומוריד מבול שלאחריו מתחיל האנושות מחדש מנח, שהיה צדיק בדורותיו.

*