4 אפשרויות:

1. ישראל בוחרת להכיל ולסגת מהרצועה לאחר כיבוש הצפון פגיעה משמעותית בחמאס וחזרה למצב הקודם.
2. לאחר לחץ משמעותי מצרים מסכימה לפתוח את מעבר רפיח להגירה אליה "עד לאחר המלחמה" שהופכת להיות יישוב קבע בצפון סיני.
3. ישראל מסיימת להכריע ולהשמיד את כל פלגי הטרור כולל בדרום הרצועה, יש מנהל צבאי ואזרחי על ידי ישראל שעובר בלחץ ארה"ב והמרחב הערבי לידי הרשות הפלשתינאית כולל כוח בין לאומי ומעורבות חיצונית לשיקום הרצועה במטרה להקים מדינה פלשתינאית לצד יו"ש.
4. ישראל מסיימת לכבוש את כל הרצועה, מכריעה את הטרור, יש משטר צבאי ומנהל ערבי מקומי בחסות צה"ל לצד שיקום הרצועה, דה-נאציפיקציה של האוכלוסייה, ואולי עידוד עזיבה.

המצב הנוכחי

• מצור על הצפון, הקרב בעיצומו לכיבושה של העיר עזה על כלל מפקדות הפלגים, השמדת התשתיות הצבאיות, וחיסול\תפיסת כל המחבלים. לצד אבטחת השטח שנכבש, ככל הנראה המערכה הזאת תימשך עד ינואר.
• ניסיון לחלץ את החטופים, משא ומתן לשחרורם כמנוף לחץ על ישראל לסיים את המלחמה.
• המשך הפצצות וחיסולים ממוקדים בדרום, קריאה ראשונה לתושבים באזור ח’אן יונס להתפנות, הכנה למעבר התמרון דרומה.
• החזית הצפונית נותרת בעצימות קרבות נמוכה, כך גם מכיוון החות’ים, איראן ממשיכה להטריד כוחות אמריקאים ולאיים בהסלמה מלאה, לא ברורה מידת המוכנות למלחמה כזאת מצד איראן.
• דיכוי כל התקוממות ביו"ש.
• מספר החללים עומד על 71 מתחילת התמרון.
• ארה"ב תומכת בישראל בהמשך המערכה עד להכרעה מלאה, רוצה לראות את הרשות ביום שאחראי מושלת בעזה, ורוצה לשמור על יציבות אזורית להמשך הנורמליזציה אחרי המלחמה.
• לחץ גובר במערב להפסקת אש על בסיס המשבר ההומניטרי, הן בציבור והן באו"ם.
• ישראל עדיין נותר עמומה לגבי השלב השלישי.

השלב השני של המלחמה

• כיבוש הצפון ואבטחתו המלאה.
• תמרון דרומה, התקפה ישירה לח'אן יונס או לדיר אל-בלח במרכז(או בו זמנית).
• הגברת ההפצצות בדרום הרצועה.
• הקמת מחנות עקורים, בין אם באל-מווסי ובין אם מזרחית לח'אן יונס, אולי אפילו השבת חלק מהעקורים צפונה.
• תחילת מנהל צבאי(הכנסת מג"ב?) ומעצרים של מאות ואלפים לצורך חקירות וחיסול החמאס ברמה האזרחית.
• חילוץ החטופים או שחרורם בעסקה לקראת סיומה המלא של המערכה הקרקעית.
• השמדתו הסופית של חמאס ושאר הפלגים בקרבות בח'אן יונס ובסופו של דבר רפיח.
• מעבר לכיבוש צבאי.
• הגברת הלחץ בשל האסון ההומניטרי.
• סיכון להסלמה מלאה בצפון בשלב זה.
• מעבר לשלב השלישי של המלחמה.

מלחמה בשתי חזיתות

• טהראן מאיימת בהסלמה אילו המלחמה בעזה לא תיגמר עכשיו.
• בו זמנית לא היא ולא חיזבאללה ממהרים למלחמה.
• מערכה דיפלומטית ללחץ על ישראל וארה"ב לסיים את המלחמה.
• מערכה דיפלומטית של איראן לבודד את ישראל ולהגברת הלחץ הכלל ערבי לסיום המלחמה.
• התקפות בלתי פוסקות נגד בסיסים אמריקאים בסוריה ועיראק.
• הטרדות לאורך גבול לבנון וסוריה.
• התקפות מכיוון החות'ים.
• סיכון להתרחבות המלחמה למטחי רקטות כבדים, ולחימה ימית מלאה בין מפרץ עומאן לים האדום.
• ארה"ב מנסה למנוע את המלחמה הזאת בכל דרך אפשרית, בו זמנית היא מוכנה צבאית לבלום את איראן ולפגוע בכל התשתיות הצבאיות שלה.
• ישראל נותרת בהיכון למלחמה מלאה בצפון.
• סבירות גבוה מאוד שאיראן תסלים את המצב בהמשך הדרך.

גשמי ברכה

• 1.6 מיליון עקורים עד כה(70% מהאוכלוסייה).
• 42,000 יחידות דיור נהרסו לחלוטין, 223,000 נפגעו חלקית(45% מכל יחידות הדיור ברצועה).
• מחצית מבתי החולים ושני שליש מכל המרכזים הרפואיים סגורים.
• אספקת 1,100 קוב מים בשעה מישראל(לצד התפלה מקומית כ10% מכל אספקת המים ערב המערכה).
• סיכון ממשי לרעב בשל מחסור במזון בדרום או אמצעים להפצתו.
• 70% מהמים בדרום לא ראויים לשתייה.
• סיכון ממשי לרעב המוני.
• סיכון ממשי להתפרצות מחלות מדבקות במחלות בדרום.
• עם התרחבות המערכה דרומה 2.3 מיליון תושבים יצטרכו להצטופף בערי אוהלים מחוץ לערים הגדולות כמו ח'אן יונס.
• עם תחילת הגשמים אפשרות כי עשרות אלפים יידבקו במחלות מדבקות.
• במהלך דצמבר צריך לצפות לעלייה במחאות והלחץ לסיום המלחמה מסיבות הומניטריות.

​

שחרור החטופים

• 236 חטופים ברצועת עזה.
• תיווך קטאר-מצרים-ארה"ב.
• הפסקת אש בימים הקרובים.
• 4 ימי הפוגה ראשונים עם אפשרות להערכה של עד 10 ימים.
• 50 חטופים ישראלים ראשונים(נשים וילדים) לכל היותר עד 100 ב10 ימי הפסקת אש.
• שחרור 150 אסירים ביטחוניים ועד 300 עד סוף המערכה.
• אספקת כל דלק-מזון-מים-ציוד רפואי-אוהלים וכל מה שהרצועה תצטרך דרך מעבר רפיח.
• זמן הערכות והתארגנות לקרבות בדרום(הן ישראל והן הפלגים).
• ניסיון להביא לסיום המלחמה והסכם כמה שיותר מהר.

הכלה ונסיגה

• לאחר כיבוש צפון הרצועה ותחילת תמרון בדרום בשל לחץ כבד מידי כולל משיכת התמיכה האמריקאית ישראל מחליטה להכריז ניצחון("החמאס קיבל מכה קשה") ולסגת מידית באופן חד צדדי.
• חילופי שבויים.
• החמאס שרד וחוזר לשלוט ברצועה הרוסה.
• משבר פוליטי וחברתי בישראל.
• שינוי פנים אידאולוגיות.
• "ציר ההתנגדות" מכריז ניצחון.
• תחילת ההכנה למלחמה הבאה.

מצרים פותחת את מעבר רפיח

• לאחר לחץ כבד מצד ישראל(ואולי שינוי בעמדה האמריקאית) והבטחות לסיוע כלכלי ומחיקת חובות מצרים נאותה להעביר את האוכלוסייה לצפון סיני למחנות זמניים שהופכים להיות מחנות קבע.
• העברת האוכלוסייה לצפון סיני פירושה סיומה הסופי של בעיית רצועת עזה אבל היא בגדר נכבה ובגידה עבור תושבי מצרים ומסכנת את משטר סיסי.
• התנגדות של כל העולם הערבי למהלך כזה.
• ידרוש יוזמה מצד ממשלת ישראל והמהלך יהיה אפשרי ככל שהשלב השני של המלחמה יגיע לסיומה ורוב האוכלוסייה תרוכז בדרום.
• זה הפתרון האידיאלי.

פסגה אזורית

• מעורבות של: מצרים, ירדן, סעודיה והמפרץ, ארה"ב, והאיחוד האירופי.
• דרישה מישראל להשליט את הרשות על עזה ולהקים מדינה פלשתינאית.
• דיונים על שיקום עזה לאחר המלחמה.
• דיונים על חזרה לתהליך הנורמליזציה ובניית הקואליציה האזורית.
• מניעת התחזקות איראן בעקבות המלחמה.
• שמירה על יציבות אזורית.
• היחס לישראל ייקבע בהתאם לתוצאות המלחמה.

"הסרת האחראיות הישראלית"

• לאחר תקופת כיבוש קצרה ישראל מעבירה את השליטה על הרצועה לידי הרשות הפלשתינאית(מנהלית ומשטרתית) כשכוח צה"ל נוכח בשטח לצד כוח חיצוני דוגמת יוניפי"ל בלבנון.
• מעורבות מפרצית(גם קטארית) לשיקום רצועת עזה, כניסת חברות ערביות כמו בניין מצריות להיות חלק מהכלכלה העזתית.
• חוסר יכולת לשקם את כלכלת הרצועה כך שתדאג לעצמה בשל פיצוץ אוכלוסין, חוסר משאבים, וחוסר השכלת האוכלוסייה הישענות על תרומות(לכן השפעה זרה).
• חזרה לשולחן המשא ומתן להקמת מדינה פלשתינאית.
• הסרת חלק מהמצור הישראלי על עזה.
• האוכלוסייה שתחנכה על ברכי חמאס תחזור לסורה, חוסר קבלת המרות של הרשות.
• סכנה לישראל בדמות מדינה פלשתינאית, משבר פוליטי ואידאולוגי "בשביל זה הקרבנו את חיינו?".
• אי הסדר ישוב מהר מאוד וחוסר יכולת של הרשות למשול.

כיבוש ישראלי

• לאחר חודשים של קרבות רצועת עזה נכבשת במלואה, מוחרם כל האמל"ח הקיים, נעצרים כל פעילי חמאס שאפשר לעצור, מוטל משטר צבאי על הרצועה.
• מוכנס כוח משטרתי גדול, ככל הנראה מג"ב, כדי למשול באוכלוסייה המקומית.
• מוקם גוף אזרחי שלא קשור לרשות או לגורם חיצוני מעין מנהל אזרחי כמו ערב האינתיפאדה הראשונה.
• אונר"א מורשה להמשיך לפעול ברצועה, בין היתר כי ישראל לא רוצה לממן את קיום האוכלוסייה.
• תהליך דה-נאציפיקציה.
• מתחילה התארגנות לאינתיפאדה ותאי טרור מחודשים.
• חלק מהמצור מוסר, למשל דרך הים, מפעלים ישראליים ברצועה או הכנסת פועלים לתוך ישראל כחלק מקיום כלכלי.
• ישראל דנה עם עצמה מה עכשיו? השפעה על המערכת הפוליטית והאידיאולוגית בתוך ישראל.
• ניסיונות לעידוד עזיבה.
• המלחמה נגמרה אבל "המצב" ממשיך. איראן\טורקיה או כל אויבת ישראל תנסה לנצל אותו ולארגן את השטח מחדש.

​