מי האיש החפץ חיים- נצור לשונך מרע!
לימוד יומי בספר חפץ חיים (רביעי, כ"ט באדר א')-
כלל ה'
בִּכְלָל זֶה יְבֹאר קְצָת אִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע מֵעֵנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לחֲבֵרוֹ,
וְעִנְין שְׁלִילַת הַמַּעְלוֹת וְדִינֵי לָשׁוֹן הָרָע,
שֶׁתָּלוּי לְפִי הָאִישׁ, וְאִסּוּר לָשׁוֹן הָרָע עַל נִכְסֵי חֲבֵרוֹ,
וּבוֹ ח' סְעִיפִים.
ג)
עוֹד אֶשְׁאָלְךָ, אָחִי, עַל דְּבַר פִּתּוּי הַיֵּצֶּר, שֶׁדָּבָר זֶה אֵינֶנּוּ בִּכְלַל לָשׁוֹן הָרָע,
שֶׁתִּבְחַן בְּעַצְמְךָ, אִם יִתְוַדַּע אֵלֶיךָ בְּבֵרוּר, שֶׁאֶחָד פִּרְסֵם עָלֶיךָ לַאֲנָשִׁים שֶׁאֵינְךָ חָכָם (וְכַיּוֹצֵּא בָּזֶה בִּשְׁאָר שְׁלִילַת הַמַּעֲלוֹת),
כַּמָּה מֵהַתַּרְעוֹמוֹת הָיָה לְךָ עָלָיו עַבוּר זֶה, וְהָיִיתָ חוֹשֵׁב עָלָיו לֵאמֹר:
מַה סִימָנִי שְׁטוּת רָאָה עָלַי? אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵב וּבַעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁרְצּוֹנוֹ רַק לְגַנּוֹת חֲבֵרוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ,
וּכְשֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה כֵן לַחֲבֵרְךָ שֶׁבְּכַמָּה עִנְיָנִים הוּא טוֹב יוֹתֵר מִמְּךָ לַה' וְלַבְּרִיּוֹת אֵין זֶה נֶחְשָׁב בְּעֵינְיךָ לְעָוֹן כְּלָל.
רְאֵה אֶת הָעִוָּרוֹן הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה.
וּבֶאֱמֶּת כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בּוֹ, תִּמְצָא בְּזֶה הָעִנְיָן מֵחֶלְקֵי אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵחֲלָקִים אֲחֵרִים.
אֶחָד מֵחֲמַת הַמְסַפֵּר,
וְהוּא, כִּי בִּשְׁאָר עִנְיָנִים שֶׁהוּא מְסַפֵּר עַל חֲבֵרוֹ, שֶׁעָבַר אֵיזֶה אִסוּר- הֵן בְּבֵין אָדָם לַמָּקוֹם אוֹ בְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ-
מָצּוּי מְאֹד כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁהוּא מְכַוֵּן רַק לְקִנְאַת הָאֱמֶת,
אַף שֶׁאֵין זֶה מוֹעִיל לְדִינָא, וְכַנַּ"ל בִּכְלָל ד' סָעִיף ב' וּבִכְלָל זֶה סָעִיף א', עַל כָּל פָּנִים מַחֲשַׁבְתּוֹ לֹא הָיְתָה לְרָעָה.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בָּזֶה, שֶׁכַּוָּנָתוֹ רַק לְגַנּוֹת לַחֲבֵרוֹ וּלְהַשְׁפִּילוֹ וְהִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה לְרַבֵּנוּ יוֹנָה.
עוֹד זֹאת מִצַּד הַמְקַבֵּל,
כִּי בִּשְׁאָר עִנְיְנִי לָשׁוֹן הָרָע הַנַּ"ל לֹא יִתְקַבְּלוּ תֵּכֶף דְּבָרָיו,
וּבְוַדַּאי יִהְיוּ הַרְבֵּה מֵהַשּׁוֹמְּעִים שֶׁיְּשִׁיבוּהוּ: כָּל זְמַן שֶׁאֵין אָנוּ רוֹאִים בְּעֵינֵינוּ, לֹא נַאֲמִין,
וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁסִפַּרְתָּ, אַף אִם אֱמֶת הוּא, מִסְתָמָא הָיָה אֵיזֶה סִבָּה שֶׁהֵבִיאוֹ לָזֶה, כִּי כִּפְשׁוּטוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין עָלָיו.
וְאִם יִתְבָּרֵר אַחַר כָּךְ שֶׁהוּא שֶׁקֶר, יִהְיֶה הַמְסַפֵּר עֲבוּר זֶה לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינִי כֹּל, מִפְּנִי שֶׁהוֹצִּיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵרוֹ.
אֲבָל בָּזֶה- אִם יַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ וִיפַרְסְמוֹ לְשׁוֹטֶה וּלְפֶתִי לְעֵין כֹּל, וְעַל יְדֵי זֶה יַעֲשֵׂהוּ לְבוּז וּלְקָלוֹן בְּעֵינֵי אַנְשֵׁי הָעִיר,
מָצוּי מְאֹד, בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁאַף אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים לֹא יַעֲמֹד נֶגְדּוֹ לוֹמַר:
הַמְעֵט דְּבָרֶיךָ וְחוּס עַל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל, לָמָּה אַתָּה צָּרִיךְ לְבַזּוֹתוֹ כָּל כָּךְ?
וּכְאִלּוּ לֹא עָשָׂה הַמְסַפֵּר שׁוּם עַוְלָה בָּזֶה, וְעַל הַמְסַפֵּר הַזֶּה נֶאֱמַר (משלי ל, כ): "אָכְלָה וּמָחֲתָה פִּיהָ וְאָמְרָה לֹא פָּעַלְתִּי אָוֶן" *.
* ואם מכוון בזה להשקיט המריבה,
כגון, שהוא רואה לראובן, שיש לו שנאה על שמעון על איזה דבר שעשה לו, או שדבר נגדו,
מותר לו לומר לראובן, שלא נתכון בכל זה להתריס נגדו, רק סיבת שטותו גרמה לזה כדי להקל בזה השנאה שבלבו,
ומצוה נמי איכא. (הגהה)
ד)
וְכָל זֶה כָּתַבְנוּ, אֲפִלּוּ אִם לֹא אָמַר עָלָיו, רַק שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם בְּעִנְיְנִי הָעוֹלָם,
וְכָל שֶׁכֵּן אִם סִפֵּר עַל אִישׁ, שֶׁסוֹבְרִים אַנְשֵׁי הָעִיר שֶׁהוּא חָכָם בַּתּוֹרָה,
וְהוּא אָמַר עָלָיו שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם כָּל כָּךְ, רַק מְעַט הוּא יוֹדֵעַ בַּתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְמַעֵט מַדְרֵגָתוֹ בְּעֵינֵיהֶם,
בְּוַדַּאי הוּא בִּכְלַל עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע- וַאֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת- כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְלֹא תּוֹעֶלֶת רַק לְהַשְׁפִּיל אֶת חֲבֵרוֹ מִמַּדְרֵגָתוֹ לִפְנִי הַשּׁוֹמְעִים,
כִּי עַל יְדֵי זֶה, בְּאֵיזֶה מַצָּב שֶׁהוּא עוֹמֵד, יוּכַל לְהִסָבֵב לוֹ לְבַסוֹף הֶזֵּק אוֹ עַל כָּל פָּנִים צַּעַר מִזֶּה.
וַאֲצַיֵּר שְׁנִי צִּיּוּרִים,
כְּגוֹן, לוֹמַר עַל הָרַב שֶׁבָּעִיר לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעִיר, שֶׁאֵינֶנּוּ חָכָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה,
רַק הוּא יוֹדֵעַ מְעַט אֶת פִּסְקֵי הֲלָכוֹת הַנִּצְּרָכוֹת לוֹ לְמַעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ הוּא אֱמֶת, לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הִיא מִדְּאוֹרַיְתָא,
כִּי בָּזֶה הוּא מְמַעֵט אֶת כְּבוֹדוֹ לְגַמְרֵי וְיוֹרֵד לְמִחְיָתוֹ מַמָּשׁ וּמַשְׁפִּיל בָּזֶה כְּבוֹד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם מִּצְּוֹתֶיהָ וְכַנַּ"ל בְּסָעִיף ב'.
אוֹ לוֹמַּר מֵעֵין זֶה עַל מִי שֶׁהוּא עַתָּה מֵחָדָשׁ נָשׂוּי בָּעִיר הַזֹּאת,
כִּי בְּוַדַּאי יִתְמוֹטֵט לְבַסוֹף כְּבוֹדוֹ עַל יְדֵי זֶה לִפְנִי חָמִיו וַחֲמוֹתוֹ וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ,
כְּשֶׁיִּתְוַדַּע לָהֶם, שֶׁמַּחֲזִיקִין אוֹתוֹ בָּעִיר לְבַעַל מַעֲלָה קְטַנָּה.
וְאֵין לְךָ הֶזֵּק וְצַּעַר יוֹתֵר מִזֶּה וְכָל כְּהַאי גַּוְנָא.
וְקָשֶׁה לִי לְצַּיֵּר אֶת הַכֹּל, אַךְ {משלי ט' ט'}: "תֵּן לֶחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד",
כִּי לֹא בָּאתִי רַק לְעוֹרֵר וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין אֶת הַכֹּל מִדַּעְתּוֹ.
וְדַע עוֹד דְּהוּא הַדִּין אִם מְסַפֵּר עַל אֻמָּן לִפְנִי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינֶנּוּ אֻמָּן כָּרָאוּי,
גַּם זֶה לָשׁוֹן הָרָע גְּמוּרָה הוּא, דְּבָזֶה בְּוַדַּאי שַׁיָּךְ גַּם כֵּן כָּל הַטְּעָמִים, וְאִם אֵינֶנּוּ מְכַוֵּן בָּזֶה וּבְכל הַנַּ"ל לְגַנּוֹתוֹ, רַק לְתוֹעֶלֶת-
יְבֹאַר הַכֹּל אִם יִרְצֶּה ה' לְקַמָּן בִּכְלָל ט' בְּהִלְכוֹת רְכִילוּת.