לרגש. להשפיע. להרוויח.
תמיד הרגשתי דחף חזק לתקן את עוולות העולם.

ברבות השנים הפכתי אותו למקצוע.

הייתי בטוחה שרק הכשרה מקצועית פורמלית ובעקבותיה עוד אינספור לימודים מקצועיים פורמליים ובלתי פורמליים הם אלה שנותנים לי לגיטימציה וכלים למימוש השליחות שלי ולאפשרות שלי להתפרנס ממנה בכבוד. עדיין לא הבנתי עד כמה המקצועיות שלי ייחודית ואיך הייחודית המקצועית הזו היא חלק גם ממני וגם מהדרך של השליחות.

עבר למעלה מעשור עד שגיליתי (באיחור של כמה שנים טובות ובהשקעה לא מבוטלת של זמן וכסף די מיותרים במקומות הלא נכונים) שיש לי די והותר ידע וכלים מקצועיים באמתחתי.

שהנטייה שלי ללמוד עוד ולחזק את "השרירים של אשת המקצוע שאני" הייתה בין השאר סיפור כיסוי ל"בריחה" מהתמודדות עם חלק מהרגשות שלי ולאי-לקיחת אחריות על החלק המעשי (עסקי וכלכלי) של ההגשמה של השליחות שלי בעולם. ושזו הסיבה האמיתית שלא הצלחתי לממש כלום ונישארתי מתוסכלת ולא מסופקת.

היום אני כבר מבינה שאת ההכשרה הראשונה שלי – עברתי בבית ילדותי ולא בבית הספר וכל ההכשרות האלה רק עזרו לי לעטוף אותה בגלימה עם שמות יפים ותעודות חשובות (חשובות למי?!). היום ברור לי שהמפגשים עם נסיבות החיים וההתמודדות בשטח הכינו אותי טוב יותר למה שנועדתי לעשות בשליחות המקצועית שלי. והוציאו אותי למסע חיפוש אחר תשובות לשאלות: מי אני ומה נועדתי לעשות כאן ואיך לעזאזל אני הולכת לעשות את זה?

היום אפשר להבחין בברור שבמקום להיכנס פנימה. פניתי החוצה. ופצחתי במסע הדילוגים הזה בין סדנה לעוד קורס הכשרה חיפשתי את התשובות בכל המקומות הלא נכונים. מה שגרם לי להתפזר בעשייה שלי, לבזבז את הזמן היקר שלי ולהשקיע את המשאבים שלי במקומות שלא בהכרח הובילו אותי לאן שרציתי להגיע.

בדיעבד גיליתי, שהכל היה שם ממש מתחת לאף שלי. במקום האחרון בו חיפשתי. בפנים. בואי נודה על האמת, המקום ממנו ברחתי בכל מיני דרכים יצירתיות דרך מתן עזרה לאחרים (ניסיון נואש להציל אותם מפני עצמם) ודרך לימודים היה להעסיק את עצמי (ולהאמין שאני עושה משהו לשינוי מצבי) ולדאוג לא להיות משועממת חלילה .

מצד אחד, הסתובבתי עם תחושת חמיצות בפה. כבר לא סיפק אותי לעבוד כשכירה בארגון כזה או אחר ולא רציתי רק למלא את היומן שלי במטופלים או סדנאות.

רציתי הרבה יותר.

רציתי לגעת לרגש, להשפיע, לשנות את העולם ולהרוויח מזה כסף. כן. וגם הכרה והוקרה.

היה לי חשוב להפוך אותו למקום טוב יותר ושונה מאיך שאני חוויתי אותו במהלך חיי. הבנתי שאני רוצה להשקיע בזה ועוד יותר הבנתי שאני צריכה בשביל זה כסף. אך מצד שני פחדתי מהתמודדות עם הרגשות שלי ומבירור מערכת היחסים שלי עם כסף ועם העולם העסקי.

עד שיום אחד התעוררתי והבנתי שבשביל לממש את השליחות שלי, לא יכולתי להמשיך להיות רק אשת מקצוע יותר טובה שמצויידת בשלל תעודות, ידע וארגז כלים מקצועי, טובים ככל שיהיו.

גיליתי שיש הבדל מהותי בין אשת מקצוע שעושה עבודת קודש לבין שליחה, שמעבר ליכולות המקצועיות שלה, יש לה אג'נדה נוקבת ושאיפה לשנות סדרי עולם.

עם השנים התפתחה בי גם ההכרה שיש נשים, לא כל בעלות המקצוע, ואפילו המעולות שבהן, שעוסקות בתחומי הריפוי השונים והמגוונים, שנועדו לחולל טרנספורמציה אמיתית על פני כדור ארץ. אלה מרגישות בבטן שהשליחות הייחודית שלהן נוצרת מתוך המהות הפנימית, ואיכשהו מזהות שיש קשר בין החוויות הטראומטיות והמשברים שהן חוו וההכשרה המקצועית שלהן לשליחות. לכן התחושה היא שהיא בחרה בהן. משהו שאי אפשר להגיד לו לא.

כן, כי שליחות היא דחף חזק יותר מכל פחד וחזקה יותר מהסברים ותירוצים. היא כוח יצירתי שבו הרגש וההוויה מתחברים ונוצר קתרזיס שדוחף מבפנים החוצה לביצוע פעולה מקצועית נרחבת שיש לה השלכות מרחיקות לכת והשפעה מטיבה, יעילה ומועילה ברמה אוניברסלית.
לכן, נשים שהשליחות דוחפת אותן לפעולה 'ויהי מה' מוצאות עצמן בצומת. חלק מתנדבות וחלק מקימות עסק כדי לעמוד במשימה המרכזית של השליחות המקצועית שלהן ולהצליח לרגש, להשפיע ולהרוויח. לטובת כולם.

אם כל מה שכתבתי עד כה נוגע בך ומדבר אליך אני מזמינה אותך למלא את טופס המועמדות לתוכנית "שליחות מרגישות בלב" (תוכנית ייחודית למאמנות, מטפלות, מנחות ויועצות) ולבחון ביחד איתי את האפשרות להצטרף אליה.

שאלון הגשת המועמדות מורכב משלושה חלקים:

1. 16 היגדים (שכל מה שעליך לעשות זה לסמן באיזו מידה את מסכימה או לא מסכימה)
2. 14 שאלות פתוחות (מצריך קצת יותר השקעה :)
3. פרטים אישיים בסיסיים (כדי שאוכל ליצור איתך קשר כמובן) :)

חיבוק חם ועוטף
מהשליחה שבי לשליחה שבך,
נילי דור האלה

Next
Never submit passwords through Google Forms.
This content is neither created nor endorsed by Google. Report Abuse - Terms of Service - Additional Terms